כל רוחו יוציא כסיל (משלי כט, יא), זה אחשורוש. וחכם באחור ישבחנה, זה הקדוש ברוך הוא, שהוא משדיך אחשורוש, היך מה דאת אמר (תהלים סה, ח): משביח שאון ימים שאון גליהם והמון לאמים.
בהראתו את עשר כבוד מלכותו, דבית רבי ינאי וחזקיה, תרויהון אמרין ששה ניסין היה פותח ומראה להן בכל יום. רבי חיא בר אבא אמר, מיני יציאות הראה להן. רבי יודה ברבי סימון אמר סעודת ארץ ישראל הראה להן. רבי לוי אמר בגדי כהנה גדולה הראה להם, נאמר כאן תפארת גדלתו, ונאמר להלן (שמות כח, ב): ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת, מה תפארת האמור להלן בגדי כהנה גדולה, אף תפארת האמור כאן בגדי כהנה גדולה. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר בין מן דידיה ובין לא מדידיה מתגלגלת בת קברייא. מהיכן העשיר אותו רשע, אמר רבי תנחומא נבוכדנצר שחיק מחיק, סגל כל ממונו של עולם, והיתה עינו צרה בממונו, כיון שנטה למות אמר מה אני אניח כל ממון זה לאויל, עמד וגזר ועשה ספינות גדולות של נחשת, מלא אותן ממון וחפר והטמינם בפרת, והפך פרת עליהן, ויום שעמד כורש וגזר שיבנה בית המקדש, גלה אותן הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מה, א): כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גוים וגו' ושערים לא יסגרו. וכתיב בתריה: ונתתי לך אוצרות חשך ומטמני מסתרים וגו'.
ימים רבים (אסתר א, ד), ימים של צער, ודכוותיה (שמות ב, כג): ויהי בימים הרבים ההם, וכי ימים רבים היו, אלא על ידי שהיו של צער העלה אותן הכתוב ימים רבים. ודכוותיה (מלכים א יח, א): ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו וגו', וכי ימים רבים היו, אלא על ידי שהיו ימים של צער לפיכך קרא אותם ימים רבים. וכמה היו, רבי ברכיה בשם רבי חלבו בשם רבי יוחנן חדש אחד בשנה ראשונה וחדש אחד בשנה אחרונה ושנים עשר חדש באמצע, הרי ארבעה עשר חדשים. ודכוותיה (ויקרא טו, כה): ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים, תני רבי חיא, ימים שנים, רבים שלשה, וכי רבים הם, אלא לפי שהן של צער לפיכך קורא אותן ימים רבים.
שמונים ומאת יום, יום אחרון כיום ראשון. עובדא הוה בגברא חד דהוה שמיה ברבוהין הלכו רבותינו אצלו על עסק מגבת חכמים, שמעין לבריה דאמר ליה במה אנן אכלין יומא דין, אמר ליה בטרוקסימון, מן חד במנא או מן תרין במנא, אמר ליה מן תרין במנא, דאינון כמישין וזלילין. אמרי היכן אנן אזלין גבי הדין, ניזיל ונעביד עבידתן בקרתא ובתר כן ניתי לגביה. אזלון ועבדון עיבידתהון בקרתא ואתו לגביה, ואמרין ליה הב לן מצוותא, אמר לון אזלון לגבי דא דבייתא והיא יהבה לכון חד מודיא דדינרין. אזלון לגבי אינתתא ואמרון לה אמר ליך בעלך הב לן מצוותא חד מודיא דדינרין, אמרה לון היכי אמר לכון גדיש או מחיק, אמרו לה סתם אמר לן. אמרה אנא יהבה לכון גדיש, אין אמר לי בעלי למה, אמינא ליה חביתין מן פרני. אתון לגביה אמרון ליה ברייך ימלא חסרונך. אמר לון היכי יהבתיה לכון גדיש או מחיק, אמרו ליה סתם אמרן לה ואמרה אנא יהבה לכון יתיה גדיש ואין אמר בעלי למה, אנא יהבה גדראניה מן פורני. אמר להון איכן דכן הוית בדעתי למתנא לכון. ולמה לא אתיתון לגבי מריש, אמרון ליה שמעינן לעבדך דאמר לך במה אנן אכלין יומא דין, ואמרת ליה בטרוקסימון, ואמר לך מן חד במנא או מן תרין במנא, ואמרת ליה מן תרין במנא דאינון כמישין וזלילין. ואמרין בר נש דאית ליה כל הדין ממונא הוא אכיל בטרוקסימון מן תרין במנא. אמר לון בנפשי אנא רשיי ברם במצוותה דבריי לית אנא יכיל ולא רשיי. בר לופייני הוה משיא את בתו מן צפורי לעכו, והעמיד חניות מוזגות יין מצפורי לעכו ומנורות של זהב מכאן ומכאן, אמרו לא זזו משם עד שהאכילן עדשים מן הגרן והשקה אותן יין מן הגת. אמר רבי אבון ובלבד בקדרות מפחמות, ברם הכא יום אחרון כיום ראשון.
רבי חיא הוה ליה חד רחים באשנא, ועשה לו סעודה והאכילו כל מה שנברא בששת ימי בראשית, אמר ליה מה אלהכון עתיד דעביד לכון יותר מכאן. אמר ליה סעודתך יש לה קצבה, אבל סעודת אלהינו שעתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבוא, אין לה קצבה, דכתיב (ישעיה סד, ג): עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. רבי שמעון בן יוחאי הוה ליה חד רחים גבי דאריה בצור, חד זמן אתא לגביה, שמעיה לעבדיה דאמר ליה במה אנן אכלין יומא דין בטלופחין דטמאשא או דגראפא. אמר ליה דטמאשא. התחיל ממיל בו והרגיש בו. שלח ואמר לבני ביתיה אתקינו לי כל הדין ארגנטדיא. אמר ליה משגח רבי שתי גבן יומא דין, אמר ליה אין, מאן דסליק בביתא חמא כל הדין ארגנאטאדייא ותמה, אמר ליה בר נש דאית כל הדין ממונא יהא הוא אכיל בטלופחין דטמאשא, אמר ליה אי רבי אתון אורייתכון מוקרא לכון, ברם אנן אי לית לן ממונא לית בר נש דמוקר לן. בר יוחני בקש לעשות סעודתא לגדולי רומי, הוה תמן רבי אליעזר ברבי יוסי אמר נמלך בבן עירנו, אתא לגביה אמר ליה אי בעית למקרי עשרין עבוד עשרין וחמשה. ואין בעית למקרי עשרין וחמשה עבוד לתלתין, אזל הוא ועביד לעשרין וארבע וקרא עשרין וחמשה, אשתכחנון דחסירין חד מקמא מאן דאמר קנדס ומאן דאמר כפנאי, אייתי דהב יהב קדמיה, נסביה וטלקיה באנפיה, אמר ליה דדהב אנא אכיל ודהבך אנא צריך. אתא לגביה רבי אליעזר ברבי יוסי ותני ליה עובדא, אמר ליה חייך רבי לא הוה לי דאימא לך דאלו דאמרת לי לא עבדית מן בגין כך אמרית לך, אם חדרי תורה גלה לכם הקדוש ברוך הוא, או שמא חדרי סעודה. אמר ליה הן אף חדרי סעודה גלה לנו, אמר ליה ודא מנא לך, אמר ליה מדוד, דכתיב (שמואל ב ג, כ): ויבא אבנר אל דוד ועמו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר אתו משתה, ויעש משתה אין כתיב כאן, אלא ולאנשים אשר אתו משתה, ברם הכא יום אחרון כיום ראשון.
ובמלאת הימים האלה (אסתר א, ה), ובמלואת כתיב, עשה המלך לכל העם הנמצאים וגו' משתה שבעת ימים, רב ושמואל, חד אמר שבעה חוץ ממאה ושמונים. ושמואל אמר שבעה עם מאה ושמונים. אמר רבי סימון הדא שושן הבירה כבית קומטיטון היה, מאכל ומשתה מצוי בה. אמר רבי חנינא בר פפא גדולי הדור היו שם וברחו. אמר רב חנינא בר עטל, יהודים היו שם באותה סעודה, אמר לון אותו רשע, יכול אלהיכון עתיד דעביד לכון יותר מכן, אמרו לו (ישעיה סד, ג): עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה, אם כסעודה זו הוא עושה לנו אנו אומרין לו כבר אכלנוה על שלחנו של אחשורוש.
בחצר גנת ביתן המלך, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר גנה מבחוץ וחצר מבפנים. ורבי נחמיה אמר גנה מבפנים וחצר מבחוץ. אמר רבי פנחס מקים אני דברי שניכם, כשהוא היה רוצה עושה אותה חצר, וכשהוא היה רוצה עושה אותה גנה, הא כיצד, פורש את הוילון ועושה חצר. קופל את הוילון ועושה אותה גנה. דבר אחר, בחצר גנת ביתן המלך שעמדה לו בדמים הרבה.
חור כרפס ותכלת (אסתר א, ו), תרגם עקילס איירינון קרפסינון, ורבי ביבי אמר טיינון. אמר רבי יצחק בגדים שבני חורין לובשין. אחוז בחבלי בוץ וארגמן, אמר רבי שמואל בר נחמן בוא וראה טליתו של אותו רשע מה הוא, שהכל מפקיעין בחבלי צמר ובחבלי פשתן, ורשע זה בחבלי בוץ וארגמן. על גלילי כסף, רבי חיא רבה ורבי שמעון בן חלפתא, חד אמר נגללין היו כוילון זה של ארון. וחרינא אמר נקפלין היו כקלע זו של ספינה. ועמודי שש, אמר רבי לוי המחצב הזה לא נגלה לבריה אלא למלכות הרשעה הזאת. אתיבון והכתיב (דברי הימים א כט, ב): וכל אבן יקרה ואבני שיש לרב, שלמה היה נותן מרגלית מכאן ומרגלית מכאן ואבני שיש באמצע. ונוח היה לאחשורוש לעשות לו עמודים של כסף ושל זהב, מלהביא עמודים של שיש מפרק אונסין למדי. ואם תאמר דהוו זמרין, אמר רבי מתנה אני ישנתי על פרחו של אחד מהן, והיה מלא קומה ופשוט ידים ורגלים.
מטות זהב וכסף, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר הראוי לכסף לכסף, הראוי לזהב לזהב. אמר לו רבי נחמיה אם כן נמצאת מכניס שנאה בסעודת אותו רשע, אלא של כסף היו והיו מצפים בזהב. ורבי תחליפא בר בר חנה אמר של זהב היו, והיו מכפתין בכפאתין של כסף. ושמואל אמר הגשיש החיצון של זהב, והפנימי של כסף.
על רצפת בהט ושש, אמר רב נחמן בוא וראה שלותו של אותו רשע מה הוא, שהיה ביתו רצוף באבנים טובות ומרגליות. בהט ושש ודר וסחרת, רבי ניסא דקיסרי אמר למרגלית שהיא אהובה על בעלה. רבי יוחנן אמר למרגלית שמוציאה את בעלה לחרות, האיך מה דאת אמר (ויקרא כה, י): וקראתם דרור. ודר, אמר רב הונא אית אתר דצווחין למרגליתא דורה. וסחרת. רבי ביבא בר אבונא אמר פרקמטיא נפקת. האיך מה דאת אמר (בראשית כג, טז): עבר לסחר.
והשקות בכלי זהב (אסתר א, ז), השקיותיו של אותו רשע לא היו אלא בשל זהב. אתיבון והכתיב (מלכים א י, כא): וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית יער הלבנון זהב סגור, רבי פנחס בשם רבי יצחק אמר והלא נפשו של אדם חותה לשתות בשל זהב, אלא אלו כוסות דיוטיריטא של כלי זכוכית, שרואין צל פניהם בהם יפין ויקירין ככלי זהב.
וכלים מכלים שונים, הביא כליו וכלי עילם, ונמצאו שלו יפין משל עילם. הביא כליו וכלי בית המקדש, ונמצאו נאים ויפין מכליו. למטרונה שהיתה לה שפחה יפה, כל זמן שמבטת בשפחתה היו פניה משתנות. כך, כל זמן שהיו כלי בית המקדש מביטין בכליו, היו משתנין כליו ונעשין כעופרת. רבי תחליפא בר בר חנה אמר כלים שצורתן נשתנים לימים קלים. אמר רבי שמואל בר רב נחמן, כלים מכלים למשתמשין בהם, והם שונין בקלקלה. מי גרם לבלשצר שתתקעקע ביצתו מן העולם, לא על ידי שנשתמש בכלי בית המקדש, הדא הוא דכתיב (דניאל ה, ב): בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר וגו'. מה כתיב (דניאל ה, ל): בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדאה.
והשתיה כדת אין אנס (אסתר א, ח), כדת כל מקום, אית אתר דבעי מיגס ובתר כן שתי, ואית אתר דשתי ובתר כן מיגס. כדת כל אמה ואמה, כאילין כותאי דלא שאתן חמרא דזיקין, אייתי להון חמרא דקוליה. אין אנס, באנפקא. רב אמר אין אונס ביין נסך. אמר רבי בנימין בר לוי אין אונס בפקתא, לפום דתמן שאתן בגסא לפיכך אין אונס בפקתא. כי כן יסד המלך, אמר רבי שמואל בר נחמן בוא וראה שלותו של אותו רשע מה היא, שהיה ביתו מיסד באבנים טובות ומרגליות. על כל רב ביתו, לעשות לגדולי מלכות שיהא כל אחד ואחד רשאי לצחק עם בניו ועם בני ביתו.
לעשות כרצון איש ואיש, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני איני יוצא מידי בריותי, ואתה מבקש לעשות כרצון איש ואיש, בנהג, שבעולם שני בני אדם מבקשים לשא אשה אחת, יכולה היא להנשא לשניהם, אלא או לזה או לזה. וכן שתי ספינות שהיו עולות בלימן, אחת מבקשת רוח צפונית, ואחת מבקשת רוח דרומית, יכולה היא הרוח אחת להנהיג את שתיהן כאחת, אלא או לזו או לזו. למחר שני בני אדם באים לפניך בדין, איש יהודי ואיש צר ואויב, יכול אתה לצאת ידי שניהם, אלא שאתה מרומם לזה וצולב לזה. רב הונא בשם רבי בנימין בר לוי אמר, לפי שבעולם הזה בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, ובזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת, אבל לעתיד לבוא בקבוץ גליות, אמר הקדוש ברוך הוא אני מביא רוח ארגסטיס לעולם, ששתי רוחות משמשות בו, הדא הוא דכתיב (ישעיה מג, ו): אמר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ, מי הוא זה שעושה רצון יראיו, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו (תהלים קמה, יט): רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם.