ויהי בימי (אסתר א, א), אמר רבי יהושע בן קרחה שהשחיר פניהם של ישראל כשולי קדרה. ורבי ברכיה אמר שהכחיש ראשן של ישראל בצום ותעניות. רבי לוי אמר שהשקה אותן רוש ולענה. ורבי יודא ברבי סימון אמר שבקש לקעקע ביצתן של ישראל. ורבי תחליפא בר בר חנה אמר שהיה אחיו של ראש, אחיו של נבוכדנצר. וכי אחיו היה והלא זה כשדי וזה מדיי, אלא זה בטל מלאכת בית המקדש, וזה החריבו. לפיכך השוה אותם הכתוב כאחד, הדא הוא דכתיב (משלי יח, ט): גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית, גם מתרפה במלאכתו, זה אחשורוש, שבטל מלאכת בית המקדש, אח הוא לבעל משחית, זה נבוכדנצר, שהשחית בית המקדש. דבר אחר, אחשורוש, רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר אחשורוש שהרג אשתו מפני אוהבו, הוא אחשורוש שהרג אוהבו מפני אשתו. ורבי נחמיה אמר אחשורוש, שבטל מלאכת בית המקדש, הוא אחשורוש, שגזר עליו שיבנה. וכי הוא גזר, והלא כורש גזר, אלא כתיב (עזרא ו, ג): בשנת חדה לכורש מלכא, באותה שעה נכנסו כל סנקליטין שלו אצלו, אמרו לו אביך גזר עליו שלא יבנה, ואת גוזר עליו שיבנה, וכי יש מלך מבטל גזרות מלך. אמר להם הביאו לי קינסין הנעתקין, מיד הביאו לו, הדא הוא דכתיב (עזרא ו, ב): והשתכח באחמתא בבירתא, מה כתיב ביה (עזרא ד, כא): כען שימו טעם לבטלה, אמר להם ומי כתיב לעולם, לא כתיב אלא עד מני טעמא יתשם, מאן אמר לי שאלו היה אבא קים לא היה בונה אותו, לפיכך הוא כוללו עם הנביאים, הדא הוא דכתיב (עזרא ו, יד): ושבי יהודיא בנין ומצלחין וגו'.
הוא, חמשה לרעה וחמשה לטובה. חמשה לרעה (בראשית י, ט): הוא היה גבר ציד, (בראשית לו, מג): הוא עשו אבי אדום, (במדבר כו, ט): הוא דתן ואבירם, (דברי הימים ב כח, כב): הוא המלך אחז, הוא אחשורוש. חמשה לטובה (דברי הימים א א, כז): אברם, הוא אברהם, (שמות ו, כח): הוא משה ואהרן, הוא אהרן ומשה, (שמואל א יז, יד): ודוד הוא הקטן, (דברי הימים ב לב, ל): הוא יחזקיהו, (עזרא ז, ו): הוא עזרא עלה מבבל. רבי ברכיה בשם רבנן דתמן אית לן חד דטב מכולהון, (תהלים קה, ז): הוא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו, שמדת רחמיו לעולם.
אחשורוש רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר אחשורוש הוא ארתחששתא. ורבנן אמרי אחשורוש, שכל מי שזוכרו חושש את ראשו. למה קראו הכתוב ארתחששתא, שהיה מרתיח ותש. אחשורוש, רבי יצחק ורבנין, רבי יצחק אמר אחשורוש שבאו כל הצרות בימיו, שנאמר: אבל גדול ליהודים. הוא אחשורוש, שבאו כל הטובות בימיו, שנאמר: שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב. רבנן אמרי אחשורוש עד שלא נכנסה אסתר אצלו, הוא אחשורוש, משנכנסה אסתר אצלו לא היה בועל נדות.
המלך, ועדין לא מלך. מהדו ועד כוש. והלא מהודו ועד כוש דבר קל הוא, אלא כשם שמלך מהדו ועד כוש, כך מלך על שבע ועשרים ומאה מדינה. ודכוותיה (מלכים א ה, ד): כי הוא רדה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה, והלא מתפסח ועד עזה דבר קל הוא, אלא כשם ששלט מתפסח ועד עזה כך שלט מסוף העולם ועד סופו. ודכוותיה (תהלים סח, ל): מהיכלך על ירושלם לך יובילו מלכים שי, והלא מהיכל לירושלים דבר קל הוא, אלא כשם שהקרבנות מצויים מהיכל לירושלים, כך דורכיאות עם דורניאות עתידות להיות מצויות למלך המשיח, הדא הוא דכתיב (תהלים עב, יא): וישתחוו לו כל מלכים. רבי כהן אחוה דרבי חיא בר אבא אמר, כשם שהשכינה מצויה מהיכל לירושלים, כך תהיה השכינה ממלאה מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב (תהלים עב, יט): וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן.
שבע ועשרים ומאה. רבי אלעזר בשם רבי חנינא, והלא מאתים וחמשים ושתים אפרכיות הן בעולם, ודוד שלט בכלן, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א יד, יז): ויצא שם דויד בכל הארצות. שלמה שלט בכלן, הדא הוא דכתיב (מלכים א ה, א): ושלמה היה מושל בכל הממלכות וגו'. אחאב שלט בכלן, הדא הוא דכתיב (מלכים א יח, י): חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה וגו', וכי אדם משביע במקום שאינו שולט, ועוד מן הדא (מלכים א כ, טו): ויפקד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים וגו', והשאר היכן הם, רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר כלו ברעב בימי אליהו. ורבנן אמרי בן הדד בא ולקחן, הדא הוא דכתיב (מלכים א כ, א): ובן הדד מלך ארם קבץ את כל חילו ושלשים ושנים מלך אתו וסוס ורכב ויעל ויצר על שמרון וילחם בה. אנן בעיין עשרים, ותימר שלשים ושנים, אלא יש אפרכיא שהיתה קשה והיה נוטל ממנה שנים ועושה אותן ערבון תחת ידו. רבי ברכיה ורבנן, רבי ברכיה אמר בני אכפייה ובני אמוריי. ורבנן אמרי בני אוכייפי, שהיו מרוצצין בארכוף, ובני אמוריי שהיו תמורות של אבותיהן, וכן הוא אומר (מלכים ב יד, יד): ואת בני התערבות, שהיו מעורבותיהן של אבותיהן. נבוכדנצר שלט בכלן, הדא הוא דכתיב (דניאל ב, לח): ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא וגו'. כורש שלט בכלן, הדא הוא דכתיב (עזרא א, ב): כל ממלכות הארץ נתן לי ה'. דריוש שלט בכלן, הדא הוא דכתיב (דניאל ו, כו): באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא וגו'. אחשורוש שלט בחצין, למה בחצין, רבי הונא בשם רבי אחא ורבנן, רבי הונא בשם רבי אחא אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה חלקת את מלכותי, שאמרת (עזרא א, ג): הוא האלהים אשר בירושלים, חייך שאני חולק מלכותך. ורבנן אמרי אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה חלקת בנין ביתי, שאמרת (עזרא ו, ג): רומה אמין שתין פתיה אמין שתין, חייך שאני חולק מלכותך, ויימר מאה ועשרים ושש, מה תלמוד לומר שבע ועשרים ומאה מדינה, אלא כך אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה נתת עליה אחת לביתי משלך, שאמרת (עזרא א, ג): מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל, אף אני נותן עליה תוספת אחת משלי, שהוסיף לו מדינה אחת בחשבון, הדא הוא דכתיב: שבע ועשרים ומאה מדינה.
רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר כתיב (דניאל ז, ט): ושער ראשה כעמר נקא, שאין לכל בריה אצלו כלום. רבי יודן בשם רבי איבו, כתיב (ישעיה סג, ג): פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי וגו', וכי לסיוען של אמות הקדוש ברוך הוא צריך, שאמר ומעמים אין איש אתי, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, לכשאבקר פנקסותיהן של אמות העולם ולא תמצא להן זכות לפני, באותה שעה (ישעיה סג, ג): ואדרכם באפי וארמסם בחמתי. רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמרי, כתיב (זכריה יב, ט): והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים וגו'. אבקש, וכי מי מעכב, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא לכשאבקר פנקסותיהן של אמות העולם ולא תמצא להן זכות לפני, אותה שעה אבקש להשמיד את כל הגוים. רבי סימון בשם רבי יוחנן, כתיב (דברים לב, לה): לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם, וכי גבורה היא שאדם אומר לכשיתמוטטו שונאיהם של ישראל אני פורע מהם, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא לכשיפסקו מצוות הרגילות שבינותם ולא תמצא להם זכות לפני, באותה שעה לי נקם ושלם. רבי ברכיה בשם רבי לוי ורבי הונא בשם רבי לוי ורבי יודן בשם רבי לוי שלשתן אמרו פסוק אחד (תהלים כא, ט): תמצא ידך לכל איביך ימינך תמצא שנאיך. תהא ידך מצויה לפרע מאויביך, תמצא להם מדת הדין, תמצא להם מעוט זכיותיהן שעשו, לכך נאמר ימינך תמצא שונאיך.
דבר אחר, שבע ועשרים ומאה מדינה, רבי יודא ורבי נחמיה, רבי יודא אמר כבש שבע שהן קשות כעשרים, כבש עשרים שהן קשות כמאה. רבי נחמיה אומר נטל אכלוסין משבע וכבש עשרים, נטל אכלוסין מעשרים וכבש מאה. כיצד כבשן, רבי יודא ורבי נחמיה, רבי יודא אמר כחצי עטרה, שאת מכבש את החיצונות והפנימיות נכבשות מאליהן. אמר רבי פנחס העולם הוא עשוי כעטרה. ורבי אבון אמר כאפי קבאי, ורבי נחמיה אמר כאמת המים, אתה מכבש את החיצונות והפנימיות נכבשות מאליהן.
רבי עקיבא היה יושב ודורש ונתנמנמו התלמידים, בעא לערערה יתהון, אמר, מה זכתה אסתר למלך על שבע ועשרים ומאה מדינה, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, תבוא אסתר בתה של שרה שחיתה שבע ועשרים ומאה שנה, ותמלך על שבע ועשרים ומאה מדינה. אמר רבי לוי כל מקום שנאמר שדה הוא עיר, עיר מדינה, מדינה אפרכיה. שדה הוא עיר, מנין, שנאמר (מלכים א ב, כו): ענתת לך על שדיך. עיר מדינה, מנין, שנאמר (יחזקאל ט, ד): עבר בתוך העיר בתוך ירושלים, מדינה אפרכיה, מנין, שנאמר: שבע ועשרים ומאה מדינה.
בימים ההם (אסתר א, ב), זה הוא אחד מן המקומות שהיו מלאכי השרת מדדין פיתקין לפני הקדוש ברוך הוא, שהיו אומרים לפניו רבונו של עולם, בית המקדש חרב ורשע זה יושב ועושה מרזיחין. אמר להם תנו ימים כנגד ימים, הדא הוא דכתיב (נחמיה יג, טו): בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת וגו'. רבי חלבו אמר אללא ווי היו אותן הימים. אמר רב ביבי ההם, הה לאותן הימים. האיך מה דאת אמר (יחזקאל ל, ב): הילילו הה ליום. אמר רבי יצחק נהיה לאותן הימים. האיך מה דאת אמר (מיכה ב, ד): ונהה נהי נהיה.
כשבת המלך, אמר רבי יצחק אמות העולם אין להם ישיבה, אתיבון והכתיב כשבת המלך, אמר להם בשבת המלך אין כתיב כאן, אלא כשבת המלך, ישיבה שאינה ישיבה, אבל ישיבתן של ישראל ישיבה, שנאמר (שופטים יא, כו): בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה.
על כסא מלכותו, רבי כהן בשם רבי עזריה על כסא מלכותו, מלכתו כתיב, בא לישב על כסא שלמה ולא הניחוהו. אמרו לו כל מלך שאינו קוזמוקרטור בעולם אינו יושב עליו, עמד ועשה לו כסא משלו, כדמותו. הדא הוא דכתיב על כסא מלכותו, על כסא מלכתו כתיב, וכי איזה כסא היה (מלכים א י, יח)(דברי הימים ב ט, יז): ויעש המלך כסא שן גדול, אמר רבי אחא והכתיב (מלכים ב י, א): ולאחאב שבעים בנים בשמרון, אמר רבי הושעיא רבה כשם שהיו לו שבעים בנים בשומרון כך היו לו שבעים בנים ביזרעאל, וכל אחד ואחד היו לו שני פלטירין, אחד לימות החרף ואחד לימות הקיץ, הדא הוא דכתיב (עמוס ג, טו): והכיתי בית החרף על בית הקיץ. רבי יודא ברבי סימון אמר ארבעה, שנאמר (עמוס ג, טו): ואבדו בתי השן. ורבנן אמרי ששה, שנאמר (עמוס ג, טו): וספו בתים רבים נאם ה', וכאן הוא אומר כסא שן גדול, רבי הושעיא רבה אומר שהיה עשוי כטירכי מרכבתו של מי שאמר והיה העולם הקדוש ברוך הוא, וכן הוא אומר: שש מעלות לכסא, שש כנגד ששה רקיעים. ולא שבעה הן, אמר רבי אבון הן דמלכא שארי טיטיון. שש כנגד שש ארצות: ארץ, אדמה, ארקא, גיא, ציה, נשיה, תבל. וכתיב (תהלים ט, ט): והוא ישפט תבל בצדק. שש כנגד ששה סדרי משנה: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים וטהרות. שש כנגד ששת ימי בראשית. שש כנגד שש אמהות: שרה, רבקה, רחל, ולאה, בלהה, זלפה. אמר רבי הונא שש, כנגד שש מצוות שהמלך הוא מוזהר עליהם ומצוה, דכתיב (דברים יז, יז): לא ירבה לו נשים (דברים יז, יז): לא ירבה לו סוסים (דברים יז, יז): וכסף וזהב לא ירבה לו מאד (דברים טז, יט): לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד. עלה במעלה ראשונה, הכרוז מכריז ואומר לו (דברים יז, יז): לא ירבה לו נשים. בשניה מכריז (דברים יז, טז): לא ירבה לו סוסים. בשלישית מכריז (דברים יז, יז): וכסף וזהב לא ירבה לו. ברביעית לא תטה משפט. בחמישית לא תכיר פנים. בששית לא תקח שחד. וכן הוא אומר (מלכים א י, יט): וידת מזה ומזה אל מקום השבת, בישיבתו בא לישב אומר לו דע לפני מי אתה יושב, לפני מי שאמר והיה העולם. אמרו כיון שמת שלמה עלה שישק מלך מצרים ונטלו מהם, אמר רבי שמואל בר נחמן הוא שישק הוא פרעה, ולמה נקרא שמו שישק מפני שבא בשקיקות על ישראל ואמר הריני נוטל אותו בכתבת בתי, עשה מלחמה עם זרח הכושי ונטלו ממנו, עשה אסא מלחמה עם זרח הכושי ונפל בידו ונטלו ממנו. תאנא אסא וכל מלכי יהודה ישבו עליו, וכיון שעלה נבוכדנצר והחריב את ירושלים הגלה אותו לבבל, ומבבל למדי, וממדי ליון, ומיון לאדום. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי אני ראיתי שבריו ברומי. נבוכדנצר ישב עליו, כורש ישב עליו, אחשורוש בא לישב עליו ולא הניחוהו, אמרו ליה מי שאינו עשוי קוזמוקרטור בעולם אינו יושב עליו. עמד עשה משלו בדמים, הדא הוא דכתיב על כסא מלכותו, מלכתו כתיב. (מלכים א י, יט): וראש עגל לכסה מאחריו, אמר רבי אחא כהדא קדירתא דדרגיש. וידות מזה ומזה, עלה במעלה הראשונה והארי פושט לו יד, ובשניה נשר פושט לו יד, אל מקום השבת, כך מקבלין אותו, ובמקום השבת שרביט הזהב מאחוריו, ויונה נתונה בראשו ועטרה של זהב בפיה, כדי שיהא המלך יושב בשבת ועטרה של זהב נוגע ואינו נוגע.
אמר רבי איבו כתיב (תהלים כב, כט): כי לה' המלוכה ומשל בגוים. ותימר על כסא מלכותו. אלא לשעבר היתה מלוכה בישראל, כיון שחטאו נטלה מלכות מהם ונתנה לאמות העולם, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל, יב): ומכרתי את הארץ ביד רעים, אמר רבי יצחק ביד אפוטרופסין רעים, למחר כשישראל עושין תשובה הקדוש ברוך הוא נוטלה מעובדי כוכבים ומחזירה להם לישראל, אימתי (עובדיה א, כא): ועלו מושיעים בהר ציון.
אשר בשושן הבירה, רבי פנחס בשם רבי חננאל אמר, אמר לו הקדוש ברוך הוא כורש יחס שם מדינתו ושם אפרכיא שלו, שאמר (עזרא א, ב): בירושלים אשר ביהודה, אף אני איחס שם מדינתך ושם אפרכיא שלך, שנאמר: אשר בשושן הבירה.
בשנת שלוש למלכו עשה משתה (אסתר א, ג), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר בשנת שלש למלאכת הכסא, כיון שגמר מלאכת הכסא, עשה משתה לכל שריו ועבדיו. ורבי נחמיה אמר בשנת שלש לבטול מלאכת בית המקדש, כיון שגמר לבטול מלאכת בית המקדש שלש שנים, עשה משתה לכל שריו ועבדיו. אמר רבי שמואל בר אימי, ארבעה דברים טובים היו באותו האיש, עשה שלש שנים בלא כתר ובלא כסא, והמתין ארבע שנים עד שמצא אשה ההוגנת לו, ולא היה עושה דבר עד שנמלך. אמר רבי פנחס וכל מי שהיה עושה בו טובה היה כותבה, הדא הוא דכתיב (אסתר ו, ב): וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי וגו'.
עשה משתה לכל שריו ועבדיו, אנטונינוס עשה סעודה לרבי, אמר לו שמא לא יצאת ידי קנדלה פטים [פרוש שמן עכור]. אמר ליה מה הינון חשיבין עלוי אמר ליה שמא יתנו שמן פקטים בקנדילים ויקלקלו את הסעודה. אמר ליה והדא מנא לך, אמר ליה מאחשורוש, דכתיב ביה עשה משתה לכל שריו ועבדיו.
חיל פרס ומדי, תני בשם רבי נתן מעשרה מדות אלו, עשרה חלקים של זנות בעולם, תשעה באלכסנדריא ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של עשירות בעולם, תשעה ברומי ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של עניות בעולם, תשעה בלוד ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של כשפים בעולם, תשעה במצרים ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של טפשות בעולם, תשעה בישמעאלים ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של בריות בעולם, תשעה בישמעאלים ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של כנים בעולם, תשעה בפרסיים ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של נוי בעולם, תשעה במדי ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של כעירות בעולם, תשעה במזרח ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של כח בעולם, תשעה בכשדים ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של גבורה בעולם, תשעה ביהודה ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של יפי בעולם, תשעה בירושלים ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של חכמה בעולם, תשעה בארץ ישראל ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של תורה בעולם, תשעה בארץ ישראל ואחד בכל העולם. עשרה חלקים של חנפה בעולם, תשעה בירושלים ואחד בכל העולם, הדא הוא דכתיב (ירמיה כג, טו): כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנפה לכל הארץ.
דבר אחר, חיל פרס ומדי, פעמים שהוא מקדים מדי לפרס ופעמים שהוא מקדים פרס למדי, כשהמלכות במדי פרס טפלה לה, כשהמלכות בפרס מדי טפלה לה. פרס, למה קורין אותה פרס, שקבלה את המלכות פרוסות, אחד בימי תרדה, ואחד בימי אדרכיאן, ואחד לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב (מיכה ה, ד): והיה זה שלום [העיר] אשור וגו'. מדי, למה קורין אותה מדי, דמודייא להקדוש ברוך הוא. אמר רבי חיא בר אבא, מלכי מדי תמימים היו ואין להקדוש ברוך הוא עליהם אלא עבודת כוכבים שמסרו להם אבותיהם.
הפרתמים, רבי אלעזר אמר פרתמים אלו שני לגיונותיו של מלך, שאין המלך נקרא אגוסטוס [פרוש: קיסר] עד שקורין אותו הם תחלה, ואלו הן. אמר רבי יצחק דיקומיוני ואגוסטיאני, הן הן שנתנו עצה לנבוכדנצר, ועלה והחריב בית המקדש וקעקע הקדוש ברוך הוא את ביצתן והעמיד אחרים תחתיהם, ואלו הם. רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי אלעזר אמר יכולני ובר קוריאני. ורב הונא אמר בני טעמיא ובני סגניא דיליה. ורבי יצחק אמר בני טעמיא בני עצתיא דיליה, האיך מה דאת אמר (דניאל ב, יד): באדין דניאל התיב עטה וטעם וגו'.
ושרי המדינות לפניו, רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן, רבי אלעזר אמר להדא ארכיון דגדר, שהמלך יושב לדין מלמעלה וכל העם יושבין לפניו על הארץ. ורבי שמואל בר נחמן אמר לבסילקי גדולה שמלאה בני אדם, שהמלך יושב במסבו וכל העם שטוחין על פניהם לפניו, לכך נאמר: ושרי המדינות לפניו.