מדרש ארצישראלי
הספרים / בראשית רבה / פרשת בראשית

בראשית רבה · פרשה ט

הפרשה במקרא · בראשית א, כד–לאפרשה פתוחה

כד וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ־אֶ֖רֶץ לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ כה וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֩ אֶת־חַיַּ֨ת הָאָ֜רֶץ לְמִינָ֗הּ וְאֶת־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְאֵ֛ת כׇּל־רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ כו וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכׇל־הָאָ֔רֶץ וּבְכׇל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃ כז וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃ כח וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכׇל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃ כט וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כׇּל־עֵ֣שֶׂב ׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כׇּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאׇכְלָֽה׃ ל וּֽלְכׇל־חַיַּ֣ת הָ֠אָ֠רֶץ וּלְכׇל־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל ׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת־כׇּל־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאׇכְלָ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃ לא וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי׃ {פ}

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית א, לא (מודגשים).

בסעיפים המנוקדים, הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה ט · 14 סעיפים

אוירא אלהים את כל אשר עשה…מנוקד ומבואר

וַיַּרְא אֱ־לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה (בראשית א, לא).

רַבִּי לֵוִי פָּתַח: כְּבֹד אֱ־לֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר (משלי כה, ב).

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר: מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר וְעַד כָּאן (עד סוף מעשה בראשית) כְּבֹד אֱ־לֹהִים הוּא – הַסְתֵּר דָּבָר (שם). מִכָּאן וָאֵילָךְ (מסוף מעשה בראשית והלאה) – כְּבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר (שם), כְּבוֹד דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלוּ בִּמְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ (משלי ח, טו) – לַחְקֹר דָּבָר (לדרוש אותם).

בדבר אחר וירא אלהים את כל…מנוקד ומבואר

דָּבָר אַחֵר: וַיַּרְא אֱ־לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּתַח: אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ (קהלת ג, יא).

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: בְּעוֹנָתוֹ (בזמנו הראוי) נִבְרָא הָעוֹלָם, לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לִבָּרֹאת קֹדֶם לָכֵן.

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן, בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן, עַד שֶׁבָּרָא אֶת אֵלּוּ (את השמים והארץ שלפנינו). אָמַר (הקדוש ברוך הוא): דֵּין הַנְיָין לִי, יָתְהוֹן לָא הַנְיָין לִי (אלה ערבים לי, ואילו אותם לא היו ערבים לי).

אָמַר רַבִּי פִּינְחָס: טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ (טעמו של רבי אבהו, מהפסוק): וַיַּרְא אֱ־לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – דֵּין הַנְיָין לִי, יָתְהוֹן לָא הַנְיָין לִי (אלה ערבים לי, ואילו אותם לא היו ערבים לי).

גדבר אחר וירא אלהים את כל…מנוקד ומבואר

דָּבָר אַחֵר: וַיַּרְא אֱ־לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין (ארמון), מַבִּיט בָּעֶלְיוֹנִים (בקומות העליונות) רְאִיָּה אַחַת וּבַתַּחְתּוֹנִים (ובקומות התחתונות) רְאִיָּה אַחַת (במבט נפרד לכל אחד), אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים רְאִיָּה אַחַת (במבט אחד).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הִנֵּה טוֹב מְאֹד – זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד (בתוספת וי"ו) – זֶה הָעוֹלָם הַבָּא. הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא הִבִּיט בָּהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְאִיָּה אַחַת (במבט אחד).

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר: אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר (ירמיה לב, יז) – מֵאוֹתָהּ שָׁעָה (שעשית את השמים ואת הארץ) לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר (שם).

רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר: וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱ־לֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד (דברי הימים א כח, ט) – קֹדֶם עַד שֶׁלֹא נוֹצְרָה (עוד לפני שנוצרה) מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם כְּבָר הִיא גְּלוּיָה לְפָנָיו (לפני הקדוש ברוך הוא).

רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק (אמר): קֹדֶם עַד שֶׁלֹא נוֹצַר יְצוּר (עוד לפני שנוצר הנברא) כְּבָר מַחֲשַׁבְתּוֹ גְּלוּיָה לְפָנָיו (לפני הקדוש ברוך הוא).

אָמַר רַבִּי יוּדָן לְגַרְמֵיהּ (בשם עצמו): כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן ה' יָדַעְתָּ כֻלָּהּ (תהלים קלט, ד) – קֹדֶם עַד שֶׁלֹא יֶאֱרַשׁ (עוד לפני שיבטא) לְשׁוֹנוֹ דִּבּוּר, כְּבָר הֵן ה' יָדַעְתָּ כֻלָּהּ (שם).

דרבי חמא בר חנינא ורבי יונתן…מנוקד ומבואר

רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹנָתָן (נחלקו).

רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פָּלָטִין (ארמון), רָאָה אוֹתָהּ וְעָרְבָה לוֹ (ומצאה חן בעיניו). אָמַר (המלך): פָּלָטִין פָּלָטִין, הַלְוַאי תְּהֵא מַעֲלַת חֵן לְפָנַי בְּכָל עֵת כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱלֵית חֵן לְפָנַי בְּשָׁעָה זוֹ.

כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ: עוֹלָמִי עוֹלָמִי, הַלְוַאי תְּהֵא מַעֲלַת חֵן לְפָנַי בְּכָל עֵת כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱלֵית חֵן לְפָנַי בְּשָׁעָה זוֹ.

רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר: (משל) לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ וְעָשָׂה לָהּ חֻפָּה וּבַיִת, וְסִיְּדָהּ (וליבן אותה בסיד) וְכִיְּרָהּ (ועיטר את תקרתה ואת קירותיה) וְצִיְּרָהּ (וקישט את כולה בציורים), וְרָאָה אוֹתָהּ וְעָרְבָה לוֹ (ומצאה חן בעיניו). אָמַר לָהּ (המלך לבתו): בִּתִּי, הַלְוַאי תִּהְיֶה הַחֻפָּה הַזֹּאת מַעֲלַת חֵן לְפָנַי בְּכָל עֵת כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱלֵית חֵן לְפָנַי בַּשָּׁעָה הַזּוֹ.

כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ: עוֹלָמִי עוֹלָמִי, הַלְוַאי תְּהֵא מַעֲלַת חֵן לְפָנַי בְּכָל עֵת כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱלֵית חֵן לְפָנַי בַּשָּׁעָה הַזּוֹ.

הבתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב…מנוקד ומבואר

בְּתוֹרָתוֹ (בספר התורה) שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב: וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – וְהִנֵּה טוֹב מוֹת.

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: רָכוּב הָיִיתִי עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל זְקֵנִי (סבי) וְעוֹלֶה מֵעִירוֹ לִכְפַר חָנָן דֶּרֶךְ בֵּית שְׁאָן, וְשָׁמַעְתִּי אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר: הִנֵּה טוֹב מְאֹד – הִנֵּה טוֹב מוֹת.

רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹנָתָן (נחלקו).

רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר: רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹא לִטְעֹם טַעַם מִיתָה, וְלָמָּה נִקְנְסָה בּוֹ מִיתָה (נגזרה עליו מיתה)? אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַּר וְחִירָם מֶלֶךְ צוֹר עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת עַצְמָן אֱלָהוּת (להציג את עצמם כאלים), לְפִיכָךְ נִקְנְסָה בּוֹ מִיתָה (נגזרה עליו מיתה), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): בְּעֵדֶן גַּן אֱ־לֹהִים הָיִיתָ (יחזקאל כח, יג). וְכִי בְּגַן עֵדֶן הָיָה חִירָם, אֶתְמְהָא (תמיהה)? אֶלָּא אָמַר לוֹ (יחזקאל לחירם): אַתָּה הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לְאוֹתוֹ שֶׁבְּעֵדֶן (לאדם הראשון) שֶׁיָּמוּת.

רַבִּי חִיָּא בַּר בְּרַתֵּיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה (בן בתו של רבי ברכיה) מִשּׁוּם רַבִּי בֶּרֶכְיָה (אמר): אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח (שם, יד) – אַתָּה הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ לְאוֹתוֹ כְּרוּב (לאדם הראשון) שֶׁיָּמוּת.

אָמַר לוֹ (לרבי חמא בר חנינא) רַבִּי יוֹנָתָן: אִם כֵּן, יִגְזֹר מִיתָה עַל הָרְשָׁעִים וְאַל יִגְזֹר מִיתָה עַל הַצַּדִּיקִים? (עונה רבי חמא:) אֶלָּא שֶׁלֹא יְהוּ הָרְשָׁעִים עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה שֶׁל רְמִיּוּת (תשובה של מרמה), וְשֶׁלֹא יְהוּ הָרְשָׁעִים אוֹמְרִים: כְּלוּם הַצַּדִּיקִים חַיִּים אֶלָּא שֶׁהֵן מְסַגְּלִין מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (הרי הצדיקים חיים רק משום שהם אוספים מצוות ומעשים טובים), אַף אָנוּ נְסַגֵּל (נאסוף) מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, נִמְצֵאת עֲשִׂיָּה שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ (ונמצא שעשיית המצוות אינה לשם שמים).

רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (נחלקו).

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִפְּנֵי מָה נִגְזְרָה מִיתָה עַל הָרְשָׁעִים? אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים חַיִּים הֵם מַכְעִיסִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם (מלאכי ב, יז), כֵּיוָן שֶׁהֵן מֵתִים הֵן פּוֹסְקִים מִלְּהַכְעִיס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז (איוב ג, יז) – שָׁם חָדְלוּ מִלְּהַכְעִיס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

מִפְּנֵי מָה נִגְזְרָה מִיתָה עַל הַצַּדִּיקִים? אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים חַיִּים הֵם נִלְחָמִים עִם יִצְרָן, כֵּיוָן שֶׁהֵם מֵתִים הֵם נָחִין, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ (שם) – (אומרים הצדיקים:) דַּיֵּנוּ מַה שֶּׁיָּגַעְנוּ.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: לִתֵּן שָׂכָר לְאֵלּוּ (לצדיקים) בְּכִפְלַיִם, וּלְהִפָּרַע מֵאֵלּוּ (ולהעניש את הרשעים) בְּכִפְלַיִם.

לִתֵּן שָׂכָר לַצַּדִּיקִים, שֶׁלֹא הָיוּ רְאוּיִים לִטְעֹם טַעַם מִיתָה וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם טַעַם מִיתָה, לְפִיכָךְ (נאמר): לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ (ישעיה סא, ז).

וּלְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים (ולהעניש את הרשעים), שֶׁלֹא הָיוּ צַדִּיקִים רְאוּיִים לִטְעֹם טַעַם מִיתָה וּבִשְׁבִילָן (ובגלל הרשעים) קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מִיתָה, לְפִיכָךְ (נאמר): וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם (ירמיה יז, יח).

ואמר רבי שמעון בן אלעזר הנה…מנוקד ומבואר

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: הִנֵּה טוֹב מְאֹד – וְהִנֵּה טוֹבָה שֵׁנָה.

וְכִי שֵׁנָה טוֹבָה מְאֹד, אֶתְמְהָא (תמיהה)? לֹא כֵן תְּנֵינַן (האם לא כך שנינו): יַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִים – נָאֶה לָהֶם וְנָאֶה לָעוֹלָם (ולצדיקים רע להם ורע לעולם)? אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם יָשֵׁן קִמְעָא (מעט) הוּא עוֹמֵד (קם משנתו) וְיָגֵעַ בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה.

זרבי נחמן בר שמואל בר נחמן…מנוקד ומבואר

רַבִּי נַחְמָן בַּר שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: הִנֵּה טוֹב מְאֹד – זֶה יֵצֶר טוֹב, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – זֶה יֵצֶר רָע.

וְכִי יֵצֶר הָרָע טוֹב מְאֹד, אֶתְמְהָא (תמיהה)? אֶלָּא שֶׁאִלּוּלֵי (שאילולא) יֵצֶר הָרָע לֹא בָּנָה אָדָם בַּיִת, וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה, וְלֹא הוֹלִיד, וְלֹא נָשָׂא וְנָתַן (ולא עסק במסחר).

וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר: [וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה] כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ (קהלת ד, ד).

חאמר רב הונא הנה טוב מאד…מנוקד ומבואר

אָמַר רַב הוּנָא: הִנֵּה טוֹב מְאֹד – זוֹ מִדַּת הַטּוֹב, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – זוֹ מִדַּת יִסּוּרִין.

וְכִי מִדַּת יִסּוּרִין טוֹבָה מְאֹד, אֶתְמְהָא (תמיהה)? אֶלָּא שֶׁעַל יָדֶיהָ הַבְּרִיּוֹת (בני האדם) בָּאִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר: וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר (משלי ו, כג). אֲמַרְתְּ (אמור מעתה): צֵא וּרְאֵה אֵיזֶהוּ דֶּרֶךְ מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? הֱוֵי אוֹמֵר (הרי אתה אומר): זוֹ מִדַּת יִסּוּרִין.

טאמר רבי זעירא הנה טוב מאד…מנוקד ומבואר

אָמַר רַבִּי זְעֵירָא: הִנֵּה טוֹב מְאֹד – זוֹ גַּן עֵדֶן, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – זוֹ גֵּיהִנֹּם.

וְכִי גֵּיהִנֹּם טוֹב מְאֹד, אֶתְמְהָא (תמיהה)?

מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס (גן עצי פרי) וְהִכְנִיס לְתוֹכוֹ פּוֹעֲלִים, וּבָנָה עַל פִּתְחוֹ אוֹצָר (בית אוצר) וּבֵית הָאֲסוּרִים. אָמַר (המלך): כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְכַּשֵּׁר בִּמְלֶאכֶת הַפַּרְדֵּס (עושה את מלאכת הפרדס ביושר ובאמונה) יִכָּנֵס לְאוֹצָרוֹ, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּשֵּׁר בִּמְלֶאכֶת הַפַּרְדֵּס (שאינו עושה את מלאכת הפרדס ביושר ובאמונה) יִכָּנֵס לְבֵית הָאֲסוּרִים.

כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא מְסַגֵּל בְּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (אוסף מצוות ומעשים טובים) – הֲרֵי (לפניו) גַּן עֵדֶן, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְסַגֵּל בְּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (שאינו אוסף מצוות ומעשים טובים) – הֲרֵי (לפניו) גֵּיהִנֹּם.

יאמר רבי שמואל בר יצחק הנה…מנוקד ומבואר

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: הִנֵּה טוֹב מְאֹד – זֶה מַלְאַךְ חַיִּים, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת.

וְכִי מַלְאַךְ הַמָּוֶת טוֹב מְאֹד, אֶתְמְהָא (תמיהה)?

אֶלָּא (משל) לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְזִמֵּן (והזמין) אֶת הָאוֹרְחִים וְהִכְנִיס לִפְנֵיהֶם תַּמְחוּי (קערה גדולה) מָלֵא כָּל טוּב. אָמַר (המלך): כָּל מִי שֶׁהוּא אוֹכֵל וּמְבָרֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ – יֹאכַל וְיֶעֱרַב לוֹ (וינעם לו), וְכָל מִי שֶׁהוּא אוֹכֵל וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ – יוּתַּז רֹאשׁוֹ בְּסַיָּף (ייכרת ראשו בחרב).

כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא מְסַגֵּל בְּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (אוסף מצוות ומעשים טובים) – הֲרֵי (לפניו) מַלְאַךְ חַיִּים, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְסַגֵּל בְּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (שאינו אוסף מצוות ומעשים טובים) – הֲרֵי (לפניו) מַלְאַךְ הַמָּוֶת.

יאאמר רבי שמעון בר אבא הנה…מנוקד ומבואר

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: הִנֵּה טוֹב מְאֹד – זוֹ מִדַּת הַטּוֹב, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – זוֹ מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת (העונש).

וְכִי מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת (העונש) טוֹבָה הִיא מְאֹד? אֶלָּא שׁוֹקֵד (הקדוש ברוך הוא) עַל הַפֻּרְעָנוּת הֵיאַךְ לַהֲבִיאָהּ (מדקדק ומעיין כיצד להביא את העונש).

אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: כָּל הַמִּדּוֹת בָּטְלוּ (המידות שבהן נברא העולם; או: עונשי בית הדין), מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה לֹא בָּטְלָה.

רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר: מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ (בריאתו) שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ (שכדרך שאדם נוהג כך נוהגים עמו), לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – זוֹ מִדָּה טוֹבָה (מידה כנגד מידה).

יברבנן אמרי לה בשם רבי חנינא…מנוקד ומבואר

רַבָּנָן אַמְרֵי לָהּ (חכמים אומרים זאת) בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידֵי וְרַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה: הוּא מְאֹד הוּא אָדָם (מאד ואדם אחד הם), הִינּוּן אוֹתִיּוֹת דְּדֵין הִינּוּן אוֹתִיּוֹת דְּדֵין (האותיות של זה הן האותיות של זה), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיַּרְא אֱ־לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – זֶה אָדָם.

יגאמר רבי שמעון בן לקיש הנה…מנוקד ומבואר

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הִנֵּה טוֹב מְאֹד – זוֹ מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – זוֹ מַלְכוּת הָרוֹמִיִּים.

וְכִי מַלְכוּת הָרוֹמִיִּים טוֹב מְאֹד, אֶתְמְהָא (תמיהה)? אֶלָּא שֶׁהִיא תּוֹבַעַת דִּיקָיוֹן שֶׁל בְּרִיּוֹת (תובעת את עלבונם ואת דינם של בני האדם), שֶׁנֶּאֱמַר: אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי (ישעיה מה, יב).

ידויהי ערב ויהי בקר יום הששימנוקד ומבואר

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי –

אָמַר רַבִּי יוּדָן: זוֹ שָׁעָה יְתֵרָה שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל קֹדֶשׁ (מיום השישי על השבת), וּבָהּ נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הָעוֹלָם, עַל כֵּן כְּתִיב (כתוב): הַשִּׁשִּׁי (בתוספת ה"א).

אָמַר רַבִּי סִימוֹן בַּר מַרְתָא: עַד כָּאן מוֹנִין לְמִנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם (לימי בריאת העולם), מִכָּן וָאֵילָךְ (מכאן והלאה) מוֹנִין לְמִנְיָן אַחֵר (לימי השבוע: אחד בשבת, שני בשבת; או: לחודשים ולשנים).