א ויכלו השמים והארץ וכל צבאם מנוקד ומבואר וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם –
כְּתִיב (כתוב) : לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד (תהלים קיט, צו) – לַכֹּל יֵשׁ סִיקוּסִים (מידה וקץ) , שָׁמַיִם וָאָרֶץ יֵשׁ לָהֶם סִיקוּסִים (מידה וקץ) , חוּץ מִדָּבָר אֶחָד שֶׁאֵין לוֹ סִיקוּסִים (מידה וקץ) . וְאֵי זוֹ (ואיזהו) ? זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם (איוב יא, ט) .
דָּבָר אַחֵר: לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ (תהלים קיט, צו) – זוֹ מְלֶאכֶת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ.
מפרשים · 6
ב רבי חמא פתח הגו סיגים מכסף מנוקד ומבואר רַבִּי חָמָא פָּתַח (פתח את דרשתו בפסוק) : הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף (משלי כה, ד) –
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּשֵׁם רַבִּי יַעֲקֹב: מָשָׁל לְאַמְבַּטִּי (לאמבט) שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה מַיִם, וְהָיוּ בָהּ שְׁנֵי דְּיוֹסְקוֹסִים (שולחנות מצוירים) נָאִים. כָּל זְמַן שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה מַיִם לֹא הָיְתָה מְלֶאכֶת דְּיוֹסְקוֹסִים (השולחנות המצוירים) נִרְאֵית, כֵּיוָן שֶׁפָּסְקָה (אמת המים שזרמה לתוכה) וְנִעֵר הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ (ורוקנו את המים שבתוכה) , נִרְאֵית מְלֶאכֶת דְּיוֹסְקוֹסִים (השולחנות המצוירים) .
כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הָעוֹלָם תֹּהוּ וָבֹהוּ לֹא נִרְאֵית מְלֶאכֶת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כֵּיוָן שֶׁנֶּעֱקַר תֹּהוּ וָבֹהוּ מִן הָעוֹלָם נִרְאֵית מְלֶאכֶת שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי (שם) – נַעֲשׂוּ (שמים וארץ) כֵּלִים (כלים גמורים – 'ויכולו' נדרש מלשון כלי) , הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם.
מפרשים · 6
ג כיצד ברא הקדוש ברוך הוא את… מנוקד ומבואר כֵּיצַד בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ?
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁתֵּי פְּקָעִיּוֹת (פקעות של חוטים) , אַחַת שֶׁל אֵשׁ וְאַחַת שֶׁל שֶׁלֶג, וּפְתָכָן (ועירבן) זֶה בָּזֶה וּמֵהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם.
רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: אַרְבַּע (פקעיות) , לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם.
רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר: שֵׁשׁ (פקעיות) , אַרְבַּע לְאַרְבַּע רוּחוֹת, וְאַחַת מִלְּמַעְלָן וְאַחַת מִלְּמַטָּן.
אַדְרִיָּינוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת (שיישחקו עצמותיו, לשון קללה) שַׁאֲלֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנַנְיָא (שאל את רבי יהושע בן חנניה) , אֲמַר לֵיהּ (אמר לו אדריינוס) : כֵּיצַד בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ?
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יהושע) : כְּהַהוּא דְּאָמַר (כפי שאמר) רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא.
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו אדריינוס) : אֶפְשָׁר כֵּן (האם ייתכן כך) , אֶתְמְהָא (תמיהה) ?
הִכְנִיסוֹ (רבי יהושע את אדריינוס) לְבַיִת קָטָן, אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יהושע) : פְּשֹׁט יָדְךָ לְמִזְרָח וּלְמַעֲרָב לְצָפוֹן וּלְדָרוֹם. אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי יהושע) : כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (כך היה העולם כולו לפני הקדוש ברוך הוא, כבית קטן זה שידיך מגיעות לכל קירותיו) .
מפרשים · 6
ד אמר רבי הושעיא דרש רבי אפס… מנוקד ומבואר אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: דָּרַשׁ רַבִּי אָפֵס בְּאַנְטוֹכְיָא: אֵין לְשׁוֹן 'וַיְכֻלּוּ' אֶלָּא לְשׁוֹן מַכָּה וּלְשׁוֹן כְּלָיָה.
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס בִּמְדִינָה (לעיר) וְקִלְּסוּ אוֹתוֹ (ושיבחו אותו) בְּנֵי הַמְּדִינָה (העיר) , וְעָרַב לוֹ קִלּוּסָן (ונעם לו שבחם) , הִרְבָּה לָהֶן בְּדִיצָה (בשמחות) , הִרְבָּה לָהֶן בְּהִדְיוֹכִין (בטובות) . לְאַחַר זְמַן הִכְעִיסוּ אוֹתוֹ, וּמִעֵט לָהֶן בְּדִיצָה (בשמחות) וּמִעֵט לָהֶן בְּהִדְיוֹכִין (בטובות) .
כָּךְ עַד שֶׁלֹא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ הַמַּזָּלוֹת (כוכבי הלכת) מְהַלְּכִין דֶּרֶךְ קְצָרָה וּבִמְהִירוּת, מִשֶּׁחָטָא סִבְּבָן (הקדוש ברוך הוא) דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וּבִמְתִינוּת (ובאיטיות) .
יֵשׁ מַזָּל (כוכב) שֶׁגּוֹמֵר הִלּוּכוֹ לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כְּגוֹן כּוֹכָב חַמָּה (השמש) .
וְיֵשׁ מַזָּל (כוכב) שֶׁהוּא גּוֹמֵר הִלּוּכוֹ לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהִיא לְבָנָה.
וְיֵשׁ מַזָּל (כוכב) שֶׁגּוֹמֵר הִלּוּכוֹ לִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהוּא צֶדֶק.
וְיֵשׁ מַזָּל (כוכב) שֶׁהוּא גוֹמֵר הִלּוּכוֹ לִשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְהוּא שַׁבְּתַי (שבתאי) .
חוּץ מִן כּוֹכַב נֹגַהּ וּמַאְדִּים, שֶׁאֵין גּוֹמְרִין הִלּוּכָן אֶלָּא לְאַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה.
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנָן דְּצִפּוֹרִין (מציפורי) תָּנֵי (שנה) : בְּנוֹת שׁוּחַ (מין תאנים לבנות) בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה שֶׁל שְׁמִטָּה נוֹהֵג קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן (קדושת שביעית שלהן נוהגת בשנה השנייה שאחרי השמיטה) , לְפִי שֶׁעוֹשׂוֹת פֵּרוֹת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים (שפירותיהן מבשילים במשך שלוש שנים) , וְאוֹתוֹ הַיּוֹם (וביום שנבראו) עָשׂוּ פֵּרוֹת בֶּן יוֹמָן (בו ביום) .
אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא (בימות המשיח) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַפֵּא אוֹתָהּ מַכָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא (ישעיה ל, כו) – מַחַץ מַכָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם יִרְפָּא.
מפרשים · 6
ה אמר רבי יהושע בן לוי נשתכללו… מנוקד ומבואר אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נִשְׁתַּכְלְלוּ (נשלמו והתייפו) שָׁמַיִם בְּחַמָּה וּלְבָנָה וּבְמַזָּלוֹת, וְנִשְׁתַּכְלְלָה (ונשלמה והתייפתה) הָאָרֶץ בְּאִילָנוֹת וּבִדְשָׁאִין וְגַן עֵדֶן.
רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי (אמר) : מְכוּלָלִים הָיוּ הַמַּעֲשִׂים (מעשי בראשית נבראו כלולים יחד) , וְהָיוּ מוֹתְחִין וְהוֹלְכִין (והיו נמתחים ומתפשטים והולכים) .
וְכָל צְבָאָם – אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁלֹשָׁה צְבָאִים הֵן: צָבָא לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ, וְצָבָא לַתַּלְמִידִים, וְצָבָא לַיִּסּוּרִין.
צָבָא לַשָּׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם.
צָבָא לַתַּלְמִידִים מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי (איוב יד, יד) – עַד יָקוּם חִילּוּפִי (עד שיקום מי שיחליף אותי) .
וְצָבָא לַיִּסּוּרִים מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ עֲלֵי אָרֶץ (איוב ז, א) , וְכָל צִבְיוֹנוֹ (רצונו וחפצו) שֶׁל אָדָם אֵינוֹ אֶלָּא עַל הָאָרֶץ, וּמַה הֲנָיָה לוֹ (ומה הנאה יש לו בכך) ? וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו (שם) .
נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן (בנו של רבי שמואל בר נחמן) אָמַר: אִם זָכָה (האדם) – צָבָא לוֹ (הצבא נלחם בעבורו) , וְאִם לָאו – צָבָא עָלָיו (הצבא נלחם נגדו) .
בָּנָה בִּנְיָן, עָלָה בְּיָדוֹ (הצליח) – צָבָא לוֹ, נָפַל מִמֶּנּוּ וָמֵת – צָבָא עָלָיו.
אָכַל פִּתּוֹ וְהִנְּיַתּוּ (והיה לו ממנה הנאה) – צָבָא לוֹ, עָמְדָה בְּתוֹךְ גְּרוֹנוֹ וַחֲנָקַתּוּ – צָבָא עָלָיו.
הַרְבֵּה צְבָאִים מִנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם הַזֶּה לִתְבֹּעַ דִּקָּיוֹן שֶׁלּוֹ (לתבוע ממנו את עונשו ואת פירעון חובו) : הַרְבֵּה דֻּבִּים, הַרְבֵּה אֲרָיוֹת, הַרְבֵּה נְחָשִׁים, הַרְבֵּה שְׂרָפִים (נחשים ארסיים) , הַרְבֵּה עַקְרַבִּים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו (שם) .
מפרשים · 6
ו בר סירא אמר אלוה העלה סמים… מנוקד ומבואר בַּר סִירָא אָמַר: אֱ־לוֹהַּ הֶעֱלָה (הצמיח) סַמִּים (סממני מרפא) מִן הָאָרֶץ, בָּהֶם הָרוֹפֵא מְרַפֵּא אֶת הַמַּכָּה, וּבָהֶם הָרוֹקֵחַ מְרַקֵּחַ אֶת הַמִּרְקַחַת.
אָמַר רַבִּי סִימוֹן: אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל (כוכב) בָּרָקִיעַ שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: גְּדַל, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ (איוב לח, לג) – (משטרו) לְשׁוֹן שׁוֹטֵר.
הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ (שם, לא) – רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמְרוּ: כִּימָה (כוכב ברקיע) מְעַדֶּנֶת אֶת הַפֵּרוֹת (נותנת בפירות טעם טוב) , וּכְסִיל (כוכב אחר) מוֹשֵׁךְ בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר (מושך ומגדל את הפירות בין קשר לקשר) .
הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם (שם, לב) – רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמְרוּ: מַזָּל (כוכב) הוּא שֶׁהוּא מְמַזֵּר (מרכך) אֶת הַפֵּרוֹת.
מפרשים · 6
ז רבנן אמרי אפלו דברים שאתה רואה… מנוקד ומבואר רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים) : אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁהֵן יְתֵירָה (מיותרים) בָּעוֹלָם, כְּגוֹן זְבוּבִין וּפַרְעוֹשִׁין וְיַתּוּשִׁין, אַף הֵן בִּכְלַל בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵן, וּבַכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָחָשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי יַתּוּשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי צְפַרְדֵּעַ.
רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר לָהּ (אמר זאת) בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחְמָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ, רַבִּי אַחָא הֲוָה מִשְׁתָּעֵי הָדֵין עוֹבָדָא (היה מספר את המעשה הזה) :
חַד בַּר נָשׁ הֲוָה קָאֵים עַל כֵּיף נַהֲרָא (אדם אחד היה עומד על שפת הנהר) , חֲמָא חַד עוּרְדְּעָן טָעֲנָה חֲדָא עַקְרָב וּמְגִיזָה יָתֵיהּ נַהֲרָא (ראה צפרדע אחת נושאת עקרב אחד ומעבירה אותו את הנהר) , וְכֵיוָן דְּעָבְדַת שְׁלִיחוּתֵיהּ אַחְזַרְתֵּא לְאַתְרֵהּ (וכיוון שעשה העקרב את שליחותו החזירה אותו הצפרדע למקומו) .
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנָן דְּצִפּוֹרִין (מציפורי) אָמַר: עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד גְּבַר דַּהֲוָה קָאֵים לְמֶחֱצַד בְּהָדָא בִּקְעַת בֵּי טַרְפָּא (מעשה היה באדם אחד שהיה עומד לקצור בבקעת בי טרפא) , חֲמָא חַד עֵשֶׂב וְלִקֵּט יָתֵיהּ וַעֲבָדֵיהּ כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ (ראה עשב אחד וליקט אותו ועשה אותו עטרה לראשו) . אֲזַלָּא חַד חִוְיָא וּמְחָא יָתֵיהּ וּקְטִיל יָתֵיהּ (בא נחש אחד, והקוצר הכה אותו והרג אותו) .
אֲתָא חַד גְּבַר וְקָם לְמִסְקַר בְּהַהוּא חִוְיָא (בא אדם אחד ועמד להסתכל באותו נחש) , אֲמַר: תָּמֵהַּ אֲנִי עַל מַן דְּקָטַל הָדֵין חִוְיָא (על מי שהרג את הנחש הזה) . אֲמַר הַהוּא גַּבְרָא (אמר אותו האיש, הקוצר) : אֲנָא קְטָלִית יָתֵיהּ (אני הרגתי אותו) .
תָּלָה אַפּוֹי וַחֲמָא לְהַהוּא עִשְׂבָּא עֲבִידָא כְּלִילָא לְרֵאשֵׁיהּ (הרים האיש שבא את פניו וראה את אותו העשב עשוי עטרה לראשו של הקוצר) , אֲמַר (לקוצר) : מִן קוּשְׁטָא אַתְּ קָטְלִית יָתֵיהּ (באמת אתה הרגת אותו) ? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו הקוצר) : אִין (כן) .
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו האיש) : יָכֵיל אַתְּ מֵרִים הָדֵין עִשְׂבָּא מִן רֵאשֵׁךְ (יכול אתה להסיר את העשב הזה מראשך) ? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו הקוצר) : אִין (כן) .
כֵּיוָן דַּאֲרֵים יָתֵיהּ (כיוון שהסיר אותו) , אֲמַר לֵיהּ (אמר לו האיש) : אַתְּ יָכוֹל קָרֵיב הָכָא וּמֵרִים הָדֵין חִוְיָא בְּהָדֵין חוּטְרָא (אתה יכול להתקרב לכאן ולהרים את הנחש הזה במקל הזה) ? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו הקוצר) : אִין (כן) .
כֵּיוָן דִּקְרַב לְהַהוּא חִוְיָא (כיוון שהתקרב לאותו נחש) , מִיָּד נָשְׁרוּ אֵבָרָיו (של הקוצר) .
רַבִּי יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּפֶתַח עִירוֹ, רָאָה נָחָשׁ מַרְתִּיעַ (מתנועע לכאן ולכאן) וּבָא, וַהֲוָה מְרַדֵּף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא וַהֲוָה חָזַר מִן דֵּין סִטְרָא (והיה רבי ינאי מגרש אותו מצד זה, והיה הנחש חוזר ובא מצד אחר) , וְעוֹד הֲוָה רָדֵיף לֵיהּ מִן הָדֵין סִטְרָא וַהֲוָה חָזַר מִן דֵּין סִטְרָא (ושוב היה מגרש אותו מצד זה, והיה חוזר ובא מצד אחר) . אֲמַר (רבי ינאי) : זֶה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ. מִיָּד נָפְלָה הֲבָרָה (שמועה) בָּעִיר: פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת.
רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתֵיב מְטַיֵּל (היה יושב ועושה את צרכיו) בְּבֵית הַכִּסֵּא, אֲתָא חַד רוֹמָאי וְתָרְכֵיהּ וְקָדִים יָתֵיהּ וִיתֵיב לֵיהּ (בא רומאי אחד וגירש אותו, והקדים אותו וישב במקומו) . אֲמַר (רבי אלעזר) : לֵית דֵּין עַל מַגָּן (אין זה בחינם) . מִיָּד נְפַק חַד חִוְיָא וּמְחָא יָתֵיהּ וּקְטַל יָתֵיהּ (יצא נחש אחד והכה את הרומאי והרג אותו) , וְקָרָא עָלָיו (רבי אלעזר) : וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ (ישעיה מג, ד) – 'וְאֶתֵּן אֱדוֹם (רומאי) תַּחְתֶּיךָ'.
רַבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר הֲוָה קָאֵים וּמְטַיֵּל עַל מְשׁוֹנִיתָא דְּיַמָּא דְּקֵיסָרִין (היה עומד ומטייל על חוף הים של קיסריה) , רָאָה שָׁם קוּלִית (עצם ירך של מת) אַחַת, וַהֲוָה מַצְנַע לָהּ וַהֲוַת מִתְגַּלְגְּלָא (והיה מסתיר אותה והייתה חוזרת ומתגלגלת) , מַצְנַע לָהּ וַהֲוַת מִתְגַּלְגְּלָא (מסתיר אותה והייתה חוזרת ומתגלגלת) . אֲמַר (רבי יצחק) : זֹאת מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ. עֲבַר חַד בַּלְדָּר (עבר שליח אחד של המלכות) וְנִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל וָמֵת, אֲזַל פַּשְׁפְּשׁוּנֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ טָעִין כְּתָבִין בִּישִׁין עַל יְהוּדָאֵי דְּקֵסָרִין (הלכו וחיפשו בבגדיו ומצאו שהיה נושא כתבים רעים על יהודי קיסריה) .
טִיטוּס הָרָשָׁע נִכְנַס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וְגִדֵּר (וחתך) אֶת שְׁתֵּי הַפָּרוֹכוֹת, וְנָטַל שְׁתֵּי זוֹנוֹת וּבְעָלָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְיָצָא (כשהייתה) חַרְבּוֹ מְלֵאָה דָּם. אִית דְּאָמְרֵי (יש שאומרים) : מִדַּם הַקֳּדָשִׁים, וְאִית דְּאָמְרֵי (ויש שאומרים) : מִדַּם שָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים.
וְחֵרֵף וְגִדֵּף, וְנָטַל כָּל כְּלֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַעֲשָׂאָן כְּמִין גּוּרְגּוּתְנִי אַחַת (עשה מן הפרוכות כמין סל אחד ונתן אותם בתוכו) , וְהִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּלַפֵּי מַעֲלָה, וְאָמַר: לָא דָּמֵי הַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּמַדְבְּרָא וְנָצַח לֵיהּ, לְהַהוּא דְּעָבֵיד קְרָבָא עִם מַלְכָּא בְּגוֹ פָּלָטִין דִּידֵיהּ וְנָצַח לֵיהּ (אינו דומה מי שעושה מלחמה עם המלך במדבר ומנצח אותו, למי שעושה מלחמה עם המלך בתוך הארמון שלו ומנצח אותו) .
יָרַד (טיטוס) לַסְּפִינָה, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד מְחָאֵיהּ נַחְשְׁלָא בְּיַמָּא (הכה בו נחשול בים) . אֲמַר (טיטוס) : דּוֹמֶה זֶה (נדמה לי) שֶׁאֵין כֹּחוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ אֶלָּא בַּמַּיִם: דּוֹר אֱנוֹשׁ – לֹא פָּרַע מֵהֶן (לא העניש אותם) אֶלָּא בַּמַּיִם, דּוֹר הַמַּבּוּל – לֹא פָּרַע מֵהֶן (לא העניש אותם) אֶלָּא בַּמַּיִם, פַּרְעֹה וְכָל חֵילוֹ – לֹא פָּרַע מֵהֶן (לא העניש אותם) אֶלָּא בַּמַּיִם. אַף אֲנִי, כְּשֶׁהָיִיתִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בִּי, וְעַכְשָׁיו לְכָאן קְדָמַנִי (הקדים ובא לקראתי) . סָבוּר הוּא שֶׁיַּהַרְגֵּנִי בַּמַּיִם.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע, חַיֶּיךָ (לשון שבועה) , מִבְּרִיָּה שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָאתִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית – בָּהּ אֲנִי נִפְרַע מֵאוֹתוֹ רָשָׁע (ממך) .
מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשַּׂר שֶׁל יָם (למלאך הממונה על הים) וְעָמַד מִזַּעְפּוֹ (ונרגע הים מסערתו) .
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרוֹמִי (לרומא) יָצְאוּ כָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי (רומא) לִקְרָאתוֹ וְקִלְּסוּ (ושיבחו) אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה לְרוֹמִי (לרומא) נִכְנַס לַמֶּרְחָץ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא הֵבִיאוּ (לו) פְּיָילִי פּוֹטִירִין (כוס משקה ששותים אחרי המרחץ) שֶׁל יַיִן לִשְׁתּוֹתוֹ, וְנִכְנַס יַתּוּשׁ בְּתוֹךְ חוֹטְמוֹ, וְהָיָה נוֹקֵר (מנקר) אֶת מֹחוֹ וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה (היתוש) גָּדוֹל כְּמוֹ גּוֹזָל שֶׁל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת (שמשקלו שתי ליטרות) .
וְהָיָה (טיטוס) מְצַוֶּה וְאוֹמֵר: פִּצְעוּ (בקעו) מֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ (שלי) , וּדְעוּ בַּמֶּה אֱ־לֹהֵיהֶם שֶׁל יְהוּדִים נִפְרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ (ממני) . מִיָּד קָרְאוּ לָרוֹפְאִים וּפָצְעוּ (ובקעו) מֹחוֹ, וְהוֹצִיאוּ (יתוש) כְּגוֹזָל שֶׁל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת (שמשקלו שתי ליטרות) .
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי: אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ בְּרוֹמִי, תַּרְתֵּין לִיטְרִין מֵהָכָא וְגוֹזָלָא מֵהָכָא, וּתְקַל חַד לָקֳבֵל חַד (אני ראיתי אותו ברומא, שתי ליטרות בכף המאזניים מכאן והגוזל מכאן, ונשקל זה כנגד זה בשווה) .
וְנָטְלוּ אוֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ קְעָרָה אַחַת. כָּל מַה דַּהֲוָה הָדֵין שַׁנֵּי, הֲוָה הָדֵין שַׁנֵּי (כל כמה שהיה היתוש משתנה, היה טיטוס משתנה; או: כל זמן שהיה היתוש חי, היה טיטוס חי) . פְּרַח יַתּוּשָׁה, פְּרַחָה נַפְשֵׁיהּ דְּטִיטוּס הָרָשָׁע (עף היתוש, עפה נשמתו של טיטוס הרשע) .
מפרשים · 8
ח ויכל אלהים ביום השביעי מנוקד ומבואר וַיְכַל אֱ־לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי –
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מְשָׁכַנִי (הוליך אותי) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי אֵצֶל פּוּנְדָק (אכסניה) אֶחָד, וְאָמַר לִי: כָּאן הִתְפַּלֵּל אַבָּא (רבי יוסי) שֶׁל שַׁבָּת (את תפילת ליל שבת) בְּעֶרֶב שַׁבָּת (ביום שישי, מבעוד יום) .
רַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי אַחָא אָמְרֵי (אומרים) : רַבִּי יוֹחָנָן מַקְשֵׁי (מקשה) : כָּאן הִתְפַּלֵּל אַבָּא שֶׁל שַׁבָּת (את תפילת ליל שבת) בְּעֶרֶב שַׁבָּת (ביום שישי) , אֶתְמְהָא (תמיהה) ?!
וְלָא צָרִיךְ מַקְשֵׁי (ואין צריך להקשות) , דְּהָא חַמָּרַיָּא הֲווֹ סָלְקִין מִן עֲרָב לְצִפּוֹרִין וַהֲווֹ אָמְרִין (שהרי מוליכי החמורים היו עולים מן העיר ערב, או: מבעוד יום בערב שבת, לציפורי והיו אומרים) : כְּבָר שָׁבַת (קיבל עליו את השבת) רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא בְּעִירוֹ.
וְאִי בָּעִית מַקְשְׁיָא, עַל הָדָא קַשְׁיָא (ואם אתה רוצה להקשות, על זה יש להקשות) , דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי חֲנִינָא: מְשָׁכַנִי (הוליך אותי) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אֵצֶל פֻּנְדָּק (אכסניה) אֶחָד, וְאָמַר לִי: כָּאן הִתְפַּלֵּל אַבָּא (רבי יוסי) שֶׁל אַחַר שַׁבָּת (את תפילת מוצאי שבת) בְּשַׁבָּת?
אָמַר רַבִּי אַבָּא: אַף עַל דָּא לָא הֲוֵי צָרִיךְ לְמִקְשֵׁי (גם על זה לא היה צריך להקשות) , דְּהָא רַבִּי הֲוָה יָתֵיב וְדָרַשׁ וַהֲוָה אָמַר לְאַבָּא יוּדָן אֲמוֹרֵיהּ (שהרי רבי יהודה הנשיא היה יושב ודורש בשבת, והיה אומר לאבא יודן המתורגמן שלו, שהיה משמיע את דרשתו לרבים) : אַכְרוֹז קוֹמֵי דְּצִבּוּרָא (הכרז לפני הציבור) : יִצְלוּן דְּחוֹלָא עַד יוֹמָא קָאֵים (יתפללו תפילה של חול בעוד היום עומד) .
מפרשים · 7
ט רבי שאליה לרבי ישמעאל ברבי יוסי… מנוקד ומבואר רַבִּי שָׁאֲלֵיהּ לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי (רבי יהודה הנשיא שאל את רבי ישמעאל ברבי יוסי) , אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי) : שָׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ מַהוּ וַיְכַל אֱ־לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, אֶתְמְהָא (תמיהה, וכי עשה מלאכה ביום השביעי) ?!
(עונה רבי ישמעאל:) אֶלָּא כָּזֶה שֶׁהוּא מַכֶּה בְּקוּרְנָס (בפטיש) עַל גַּבֵּי הַסַּדָּן, הִגְבִּיהָהּ (את הקורנס) מִבְּעוֹד יוֹם וְהוֹרִידָהּ מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ (משהחשיך) .
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: בָּשָׂר וָדָם, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לֹא עִתָּיו וְלֹא רְגָעָיו וְלֹא שְׁעוֹתָיו, הוּא מוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ רְגָעָיו וְעִתָּיו וּשְׁעוֹתָיו, נִכְנַס בּוֹ (ביום השביעי) כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה (כמלוא עובי שערה בלבד) .
גְּנִיבָא וְרַבָּנָן (וחכמים נחלקו) .
גְּנִיבָא אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה לוֹ חֻפָּה וְצִיְּירָהּ וְכִיְּירָהּ (וקישט אותה בציורים ובעיטורים) , וּמָה הָיְתָה חֲסֵרָה? כַּלָּה שֶׁתִּכָּנֵס לְתוֹכָהּ. כָּךְ מֶה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר? שַׁבָּת.
רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים) : מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשׂוּ לוֹ טַבַּעַת, מֶה הָיְתָה חֲסֵרָה? חוֹתָם. כָּךְ מֶה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר? שַׁבָּת.
וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁשִּׁנּוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ (ששינו הזקנים כשתרגמו לו את התורה) : 'וַיְכַל אֱ־לֹהִים בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיִּשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי'.
תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ שָׁאַל אֶת הַזְּקֵנִים בְּרוֹמִי (ברומא) : בְּכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹ? אָמְרוּ לוֹ (הזקנים) : לְשִׁשָּׁה יָמִים. אָמַר לָהֶם (תלמי) : וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה גֵּיהִנֹּם נִסּוֹקֶת (מוסקת ובוערת) לָרְשָׁעִים, אוֹי לָעוֹלָם מִדִּינָיו (של הקדוש ברוך הוא) !
מְלַאכְתּוֹ –
לֹא כֵן אָמַר (והרי כך אמר) רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן: לֹא בְּעָמָל וְלֹא בִּיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, וְאַתְּ (ואתה) אוֹמֵר: מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֶתְמְהָה (תמיהה) ?! אֶלָּא (נכתבה לשון מלאכה כדי) לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים (להעניש אותם) , שֶׁהֵן מְאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא כֻּלּוֹ בְּעָמָל וּבִיגִיעָה, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵן מְקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא כֻּלּוֹ בְּעָמָל וּבִיגִיעָה.
וּמַה נִּבְרָא בּוֹ (ביום השביעי) לְאַחַר שֶׁשָּׁבַת? שַׁאֲנָן וְנַחַת, שַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט.
רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי נְהוֹרָאי (אמר) : כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יְדֵי קוֹנֵיהֶם (בוראם) מְמַשְׁמְשִׁין בָּהֶם (בשמים ובארץ) הָיוּ מוֹתְחִים וְהוֹלְכִין (נמתחים והולכים) , כֵּיוָן שֶׁנָּחוּ יְדֵי קוֹנֵיהֶם (בוראם) מֵהֶן נִתַּן לָהֶם נִחָה (מנוחה) , (שנאמר) : וַיָּנַח (נתן מנוחה) לְעוֹלָמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (על פי שמות כ, יא) .
אָמַר רַבִּי אַבָּא: (מלך) בָּשָׂר וָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אַסְטַאטִיבָה (נותן מנוחה לחייליו) אֵינוֹ נוֹתֵן דּוּנְטִיבָה (מתנה) , וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא נוֹתֵן דּוּנְטִיבָה (מתנה) אֵינוֹ עוֹשֶׂה אַסְטַאטִיבָה (נותן מנוחה) , אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אַסְטַאטִיבָה (נתן מנוחה) וְנָתַן דּוּנְטִיבָה (מתנה) , (שנאמר) : וַיִּשְׁבֹּת (נתן מנוחה) , וַיְבָרֶךְ (נתן מתנה) .
מפרשים · 8