א ואלה תולדת יצחק בן אברהם מנוקד ומבואר וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם –
(כתוב:) גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ (משלי כג, כד) – גִּילָה אַחַר גִּילָה (שמחה כפולה) בִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיק נוֹלָד.
וַיְהִי בִּימֵי אָחָז [בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה] (ישעיה ז, א) – אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, וַוי שֶׁמָּלַךְ אָחָז! אָמַר לָהֶן (הקדוש ברוך הוא) : בֶּן יוֹתָם הוּא, וְאָבִיו צַדִּיק, וְאֵינִי יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדִי בּוֹ (לפגוע בו) .
וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ (משלי כג, כד) – רַבִּי לֵוִי אָמַר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן יָגֵעַ בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא (האב) מִתְמַלֵּא עָלָיו רַחֲמִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי (שם, טו) .
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: אֵין לִי אֶלָּא לֵב אָבִיו שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָגֵעַ בַּתּוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי ('גם אני' – לרבות את אביו שבשמים) (שם) .
גִּילָה אַחַר גִּילָה (שמחה כפולה) בִּזְמַן שֶׁהוּא צַדִּיק בֶּן צַדִּיק: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם.
מפרשים · 6
ב עטרת זקנים בני בנים האבות עטרה… מנוקד ומבואר עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים (משלי יז, ו) – הָאָבוֹת עֲטָרָה לַבָּנִים, וְהַבָּנִים עֲטָרָה לָאָבוֹת.
הָאָבוֹת עֲטָרָה לַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם (שם) .
הַבָּנִים עֲטָרָה לָאָבוֹת, דִּכְתִיב (שכתוב) : עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים (שם) .
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר: אַבְרָהָם לֹא נִצֹּל מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ אֶלָּא בִּזְכוּת שֶׁל יַעֲקֹב.
מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ דִּין לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן (המושל) , וְיָצָא דִינוֹ (ונפסק דינו) מִלִּפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן (המושל) לִשָּׂרֵף, וְצָפָה אוֹתוֹ הַשִּׁלְטוֹן (המושל) בְּאַסְטְרוֹלוֹגְיָאה שֶׁלּוֹ (בחכמת החיזוי בכוכבים שלו) שֶׁהוּא (הנידון) עָתִיד לְהוֹלִיד בַּת וְהִיא נִשֵּׂאת לַמֶּלֶךְ. אָמַר (המושל) : כְּדַאי (ראוי) הוּא לְהִנָּצֵל בִּזְכוּת בִּתּוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹלִיד וְהִיא נִשֵּׂאת לַמֶּלֶךְ.
כָּךְ אַבְרָהָם יָצָא דִינוֹ (נפסק דינו) מִלִּפְנֵי נִמְרוֹד לִשָּׂרֵף, וְצָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲקֹב עָתִיד לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ (לצאת ממנו) , אָמַר (הקדוש ברוך הוא) : כְּדַאי (ראוי) הוּא אַבְרָהָם לְהִנָּצֵל בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם (ישעיה כט, כב) – יַעֲקֹב פָּדָה אֶת אַבְרָהָם.
דָּבָר אַחֵר: עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים (משלי יז, ו) – וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם (בראשית כה, יט) .
מפרשים · 5
ג אברם נקרא אברהם. מנוקד ומבואר אַבְרָם נִקְרָא אַבְרָהָם.
יִצְחָק נִקְרָא אַבְרָהָם, דִּכְתִיב (שכתוב) : וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם – אַבְרָהָם (יצחק עצמו נקרא כאן אברהם) (בראשית כה, יט) .
יַעֲקֹב נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (שכתוב) : לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל (בראשית לב, כט) .
יִצְחָק נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (שכתוב) : וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב (שמות א, א) (יעקב עצמו נמנה כאן בין בני ישראל, הרי שישראל זה הוא יצחק אביו) .
אַבְרָהָם נִקְרָא יִשְׂרָאֵל. רַבִּי נָתָן אָמַר: מִלְּתָא עֲמִיקְתָּא הִיא (דבר עמוק הוא) : וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם – וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן וּבְאֶרֶץ גּוֹשֶׁן (תוספת פירוש, ואינה בלשון הפסוק) – שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (שמות יב, מ) (החשבון מתחיל מימי אברהם, והכתוב קורא לכולם בני ישראל) .
מפרשים · 6
ד ויהי יצחק בן ארבעים שנה מנוקד ומבואר וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה [בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה] –
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אִם (בא הכתוב) לְלַמֵּד שֶׁהִיא מֵאֲרַם נַהֲרַיִם, וַהֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר: מִפַּדַּן אֲרָם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (מה בא הכתוב ללמד באומרו) 'אֲרַמִּי'? (ועוד, כבר נאמר:) בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (מה בא הכתוב ללמד באומרו) : אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי? אֶלָּא בָּא לְלַמֶּדְךָ: אָבִיהָ רַמַּאי ('ארמי' – אותיות רמאי) וְאָחִיהָ רַמַּאי וְאַף אַנְשֵׁי מְקוֹמָהּ כֵּן, וְהַצַּדֶּקֶת הַזּוֹ שֶׁהִיא יוֹצְאָה מִבֵּינֵיהֶם, לְמָה הִיא דּוֹמָה? לְשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים (הקוצים) .
רַבִּי פִּנְחָס אָמַר: כְּתִיב (כתוב) : וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם (בראשית כח, ה) , מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (מה בא הכתוב ללמד באומרו) : אֶל לָבָן [בֶּן בְּתוּאֵל] הָאֲרַמִּי (שם) ? מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּן כְּלָלָן בָּרַמָּאוּת (שהכתוב כלל את כולם, את לבן ואת אנשי מקומו, ברמאות) .
מפרשים · 7
ה ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו רבי… מנוקד ומבואר וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ – רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ (נחלקו) :
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שֶׁשָּׁפַךְ תְּפִלּוֹת בְּעֹשֶׁר (בשפע; 'עתר' בארמית הוא עושר) .
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: שֶׁהִפֵּךְ אֶת הַגְּזֵרָה, וּלְפוּם כֵּן קָרְיִן לֵיהּ עַתְרָא דְּאַפֵּךְ אִדְּרָא (ולפיכך קוראים 'עתרא' לכלי שהופך את התבואה בגורן) .
לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ – מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יִצְחָק שָׁטוּחַ כָּאן (משתטח בתפילה בצד זה) , וְהִיא שְׁטוּחָה כָּאן (משתטחת בצד שכנגדו) , וְאוֹמֵר (יצחק) : רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל בָּנִים שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי יִהְיוּ מִן הַצַּדֶּקֶת הַזּוֹ. אַף הִיא אָמְרָה כֵּן: כָּל בָּנִים שֶׁאַתְּ (שאתה) עָתִיד לִתֵּן לִי יִהְיוּ מִן הַצַּדִּיק הַזֶּה.
כִּי עֲקָרָה הִוא – רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ (אמר) : עִקַּר מַטְרִין לָא הֲוָה לָהּ (רחם של ממש לא היה לה) , וְגָלַף (וחקק) לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִקַּר מַטְרִין (רחם) .
וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' – רַבִּי לֵוִי אָמַר: מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה חוֹתֵר עַל אָבִיו (חופר מחתרת אל בית אביו) לִטֹּל לִיטְרָא (מידת משקל) שֶׁל זָהָב, וְהָיָה זֶה (האב) חוֹתֵר מִבִּפְנִים, וְזֶה (הבן) חוֹתֵר מִבַּחוּץ, שֶׁכֵּן בַּעֲרָבְיָא קוֹרִין לַחֲתִירְתָא עֲתִירְתָא (שכן בארץ ערב קוראים לחתירה 'עתירה') .
מפרשים · 5
ו ויתרצצו הבנים בקרבה רבי יוחנן וריש… מנוקד ומבואר וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ – רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ (נחלקו) :
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: זֶה רָץ לַהֲרֹג אֶת זֶה וְזֶה רָץ לַהֲרֹג אֶת זֶה.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: זֶה מַתִּיר צִוּוּיוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה מַתִּיר צִוּוּיוֹ שֶׁל זֶה (מה שנאסר על זה מותר לזה; 'ויתרוצצו' נדרש: היתר ציווי) .
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי (אמר) : שֶׁלֹא תֹאמַר (שרק) מִשֶּׁיָּצָא (עשו) מִמְּעֵי אִמּוֹ נִזְדַּוֵּג לוֹ (נלחם ביעקב) , אֶלָּא עַד שֶׁהוּא (בעודו) בִּמְעֵי אִמּוֹ זִרְתֵּהּ מְתוּחָה לְקִבְלֵיהּ (אגרופו שלוח כנגדו) , הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם (תהלים נח, ד) .
וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ – בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל (ליד) בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, יַעֲקֹב מְפַרְכֵּס (מתנועע בכוח) לָצֵאת, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ (ירמיה א, ה) , וּבְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל (ליד) בָּתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, עֵשָׂו רָץ וּמְפַרְכֵּס (ומתנועע בכוח) לָצֵאת, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם (תהלים נח, ד) .
וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי – רַבִּי יִצְחָק אָמַר: מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ רִבְקָה מְחַזֶּרֶת עַל פִּתְחֵיהֶן שֶׁל נָשִׁים וְאוֹמֶרֶת לָהֶן: הִגִּיעַ לָכֶם (האם היה לכן) הַצַּעַר הַזֶּה בִּימֵיכֶם (בימי הריונכן) ? אִם כָּךְ הוּא צַעֲרוֹ שֶׁל בָּנִים (צער ההיריון) , וְהַלְוַאי לֹא עִבַּרְתִּי (לא התעברתי) !
רַבִּי הוּנָא אָמַר: אִם כָּךְ (בצער כזה) אֲנִי עֲתִידָה לְהַעֲמִיד (להוליד) שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, הַלְוַאי לֹא עִבַּרְתִּי (לא התעברתי) – מִנְיַן 'זֶה' ('זה' בגימטרייה שתים עשרה) .
תָּנֵי (שנו) בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה: רְאוּיָה הָיְתָה רִבְקָה שֶׁיַּעַמְדוּ (שייוולדו) מִמֶּנָּה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) :
וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ (בראשית כה, כג) – דָּא תְּרֵין (הרי שניים) ,
וּשְׁנֵי לְאֻמִּים (שם) – הָא אַרְבָּעָה (הרי ארבעה) ,
וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ (שם) – הָא שִׁתָּא (הרי שישה) ,
וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (שם) – הָא תְּמַנְיָא (הרי שמונה) ,
וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת [וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ] (שם, כד) – הָא עֲשָׂרָה (הרי עשרה) ,
וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי (שם, כה) – הָא חַד עֲשַׂר (הרי אחד עשר) ,
וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו (שם, כו) – הָא תְּרֵין עֲשַׂר (הרי שנים עשר) .
וְאִית דְּמַיְתִין לָהּ מִן הָדֵין קְרָא (ויש שמביאים זאת מן הפסוק הזה) : וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי – (האות) ז' שִׁבְעָה, (והאות) ה' חֲמִשָּׁה, הָא תְּרֵין עֲשַׂר (הרי שנים עשר) , מִנְיַן 'זֶה'.
וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה' – וְכִי בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת הָיוּ בְּאוֹתָן הַיָּמִים? וַהֲלוֹא לֹא הָלְכָה אֶלָּא לַמִּדְרָשׁ (לבית המדרש) שֶׁל שֵׁם וְעֵבֶר? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מַקְבִּיל פְּנֵי זָקֵן (חכם) כְּמַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה.
מפרשים · 8
ז ויאמר ה' לה רבי יהודה בר… מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר ה' לָהּ – רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן (אמרו) : מֵעוֹלָם לֹא נִזְקַק (לא פנה) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָשִׂיחַ (לדבר) עִם אִשָּׁה אֶלָּא עִם אוֹתָהּ הַצַּדֶּקֶת (שרה) , וְאַף הִיא עַל יְדֵי עִלָּה (סיבה) .
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אוֹמֵר: כַּמָּה כִּרְכּוּרִין כִּרְכֵּר (כמה סיבובים סיבב הקדוש ברוך הוא) בִּשְׁבִיל לְהָשִׂיחַ (לדבר) עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ (בראשית יח, טו) .
וְהָכְתִיב (והרי כתוב בהגר) : וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ (בראשית טז, יג) ? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אִידִי אָמַר: עַל יְדֵי מַלְאָךְ (דיבר עמה) .
וְהָכְתִיב (והרי כתוב ברבקה) : וַיֹּאמֶר ה' לָהּ? רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר: עַל יְדֵי מַלְאָךְ. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: עַל יְדֵי שֵׁם בֶּן נֹחַ.
שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ – שְׁנֵי גֵאֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ (הכתיב הוא 'גיים', ונדרש לשון גאווה) , זֶה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָמוֹ וְזֶה מִתְגָּאֶה בְּמַלְכוּתוֹ.
שְׁנֵי גֵאֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ – אַדְרִיָּאנוֹס בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שְׁלֹמֹה בְּיִשְׂרָאֵל.
דָּבָר אַחֵר: שְׁנֵי שְׂנוּאֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ ('שני' נדרש כמו 'שנואי') – כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שׂוֹנְאִים אֶת עֵשָׂו, וְכָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שׂוֹנְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל.
סְנָאֵיהוֹן דְּבָרְיִיךְ בִּמְעַיִךְ (שנואו של בוראך במעייך) , דִּכְתִיב (שכתוב) : וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי (מלאכי א, ג) .
וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ – אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: מִכָּאן שֶׁנּוֹלַד (יעקב) מָהוּל.
וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ – רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר: עַד כָּאן קְרָיָין (עד כאן נקראות האומות) : סַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא (בראשית י, ז) , מִינָךְ יְקוּמוּן יְהוּדָאִין וְאַרְמָאִין (ממך יקומו יהודים וארמים) .
וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר – אָמַר רַבִּי הוּנָא: אִם זָכָה (יעקב) – יַעֲבֹד (עשו יעבוד אותו) , וְאִם לָאו – יֵעָבֵד (עשו ייעבד, כלומר יעקב יעבוד אותו) .
מפרשים · 7
ח וימלאו ימיה ללדת להלן חסרים וכאן… מנוקד ומבואר וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת – לְהַלָּן (בתמר) חֲסֵרִים (ימי ההיריון) וְכָאן מְלֵאִים.
לְהַלָּן (בתמר) כְּתִיב (כתוב) : תְאוֹמִים (מלא, באל"ף) (בראשית לח, כז) – פֶּרֶץ וְזֶרַח שְׁנֵיהֶם צַדִּיקִים, וְכָאן (כתוב) : תוֹמִם (חסר, בלי אל"ף) – יַעֲקֹב צַדִּיק וְעֵשָׂו רָשָׁע.
וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי – אָמַר רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק: (אמר הקדוש ברוך הוא:) בִּזְכוּת וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן (ויקרא כג, מ) ,
אֲנִי נִגְלֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן (ישעיה מד, ו) ,
וּפוֹרֵעַ לָכֶם מִן הָרִאשׁוֹן (ונפרע בשבילכם מן הראשון) – זֶה עֵשָׂו, דִּכְתִיב (שכתוב) : וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן,
וּבוֹנֶה לָכֶם רִאשׁוֹן – זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (שכתוב בו) : כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן [מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ] (ירמיה יז, יב) ,
וְאָבִיא לָכֶם רִאשׁוֹן – זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (שכתוב בו) : רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם (ישעיה מא, כז) .
דָּבָר אַחֵר: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי – לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה? כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ (זוהמת הלידה) עִמּוֹ.
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: כְּהָדֵין פָּרָבִיטָא (כמו הבלן הזה) שֶׁהוּא מְשַׁטֵּף (שוטף) אֶת בֵּית הַמֶּרְחָץ וְאַחַר כָּךְ מַרְחִיץ (בו את) בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, כָּךְ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה? כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ (זוהמת הלידה) עִמּוֹ.
מַטְרוֹנָא (גברת נכבדה) שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לֵיהּ (אמרה לו) : לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה? אָמַר לָהּ (רבי יוסי) : טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה. אָמַר לָהּ (רבי יוסי) מָשָׁל: אִם תַּנִּיחוּ שְׁתֵּי מַרְגָּלִיּוֹת בִּשְׁפוֹפֶרֶת (בקנה חלול) אַחַת, (האם) לֹא זוֹ שֶׁאַתְּ נוֹתְנָהּ רִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה אַחֲרוֹנָה? כָּךְ טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה.
אַדְמוֹנִי – אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים.
וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שְׁמוּאֵל אֶת דָּוִד אַדְמוֹנִי, דִּכְתִיב (שכתוב) : וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי (שמואל א טז, יב) , נִתְיָרֵא וְאָמַר: אַף זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים כְּעֵשָׂו! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עִם יְפֵה עֵינַיִם (שם) – עֵשָׂו מִדַּעַת עַצְמוֹ הוּא הוֹרֵג, אֲבָל זֶה (דוד) מִדַּעַת סַנְהֶדְרִין (הנקראים עיני העדה) הוּא הוֹרֵג.
דִּקְלִיטְיָינוֹס מַלְכָּא הֲוָה רָעֵי חֲזִירִין בַּהֲדָא טְבֶרְיָה (דיוקלטיאנוס המלך היה רועה חזירים בטבריה) , וְכֵיוָן דַּהֲוָה מָטֵי סִדְרֵיהּ דְּרַבִּי הֲוֵי מֵינוֹקָא נָפְקִין וּמָחֲיִין לֵיהּ (וכיוון שהיה מגיע אל בית מדרשו של רבי, היו התלמידים הקטנים יוצאים ומכים אותו) .
לְבָתַר יוֹמִין אִיתְעֲבֵד מֶלֶךְ (לאחר ימים נעשה מלך) , נְחַת וִיתֵיב לֵיהּ בַּהֲדָא פַּנְיָיס (ירד וישב לו בפנייס, היא בניאס) , וּשְׁלַח כְּתָבִים לִטְבֶרְיָא מִפְּנֵי רַמְשָׁא דַעֲרוֹבְתָה (ושלח אגרות לטבריה לפנות ערב של ערב שבת) . אֲמַר (אמר דיוקלטיאנוס) : אֲנָא יָהֵיב קֵלֶווֹן דְּיֶהֱווֹן רַבְרְבָנֵי דִּיהוּדָאֵי קָיְימִין קֳדָמִי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבָּא (אני נותן פקודה שיהיו גדולי היהודים עומדים לפניי בבוקר יום ראשון) . פַּקְדֵּיהּ לִשְׁלִיחָא, אֲמַר לֵיהּ (ציווה את השליח ואמר לו) : לָא תִתֵּן יָתְהוֹן לְהוֹן אֶלָּא עִם מִטְמוֹעֵי יוֹמָא דַעֲרוֹבְתָא (אל תיתן להם אותן אלא עם שקיעת החמה של ערב שבת) .
נְחַת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לְמִיסְחֵי (ירד רבי שמואל בר נחמן לרחוץ) , חַמְתֵי לְרַבִּי דַּהֲוָה קָאֵים קוֹמֵי סִדְרָא רַבָּה (ראה את רבי שהיה עומד לפני בית המדרש הגדול) , רָאָה פָּנָיו חוֹלָנִיּוֹת (חיוורות כפני חולה) . אָמַר לוֹ (רבי שמואל בר נחמן) : לָמָּה פָנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת (חיוורות) ? אֲמַר (אמר רבי) : כֵּן וְכֵן אִשְׁתַּדַּר לִי כְּתָבִין מִן מַלְכוּתָא (כך וכך, אגרות נשלחו אליי מן המלכות) . אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי שמואל בר נחמן) : אִיתָא סְחֵי, דְּבָרְיָיךְ עֲבֵיד לָנָא נִסִּין (בוא רחץ, שבוראך עושה לנו נסים) .
עָלוֹן לְמִסְחֵי, וַאֲתָא הָדֵין אַרְגִּינִיטוֹן מְגַחֵךְ וּמְרַקֵּד קֳדָמֵיהוֹן (נכנסו לרחוץ, ובא אותו ארגיניטון, שד בית המרחץ, צוחק ומרקד לפניהם) . בְּעָא רַבִּי דְּיִזְעוֹף בֵּיהּ (רצה רבי לגעור בו) . אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן (אמר לו רבי שמואל בר נחמן) : רַבִּי, שַׁבְקֵיהּ, דְּזִמְנִין עַל נִסִּין הוּא מִתְחֲמָא (רבי, הנח לו, שלפעמים הוא נראה לצורך נסים) . אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי שמואל לשד) : מָרָיךְ בְּעָקָא וְאַתְּ קָאֵים גָּחֵךְ וּמְרַקֵּד (אדונך בצרה, ואתה עומד צוחק ומרקד) ?! אֲמַר לְהוֹן (אמר להם השד) : אֲזַלוּן וְאַכְלוּן וּשְׁתוֹן וְעַבְדוּן שַׁבָּא טָבָא (לכו ואכלו ושתו ועשו שבת טובה) , דְּמָרֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין (שאדונכם עושה לכם נסים) , וַאֲנָא מְקִים לְכוֹן קֳדָמוֹי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבְּתָא (ואני מעמיד אתכם לפניו בבוקר יום ראשון) .
בַּאֲפוּקֵי שַׁבְּתָא בָּתַר סִידְרָא (במוצאי שבת, אחרי סדר התפילה) , נְסַבוֹן וַאֲקִימוֹן קֳדָם פְּיָילֵי דְּפַנְיָיס (לקח אותם השד והעמידם לפני שער פנייס) . עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ (נכנסו משרתי המלך ואמרו לו) : הָא קָיְימִין קֳדָם פְּיָילֵי (הרי הם עומדים לפני השער) . אֲמַר (אמר המלך) : סִגְרוּן פְּיָילִי (סגרו את השער) . נְסַבוּהוֹן וַאֲקִימוֹן עַל מְטַכְּסָא דִּמְדִינְתָּא (לקח אותם השד והעמידם ברחוב העיר; או: באמצע העיר) . עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ (נכנסו ואמרו זאת למלך) . אֲמַר (אמר המלך) : אֲנָא קֵלֶווֹן אֲנָא דְּיִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמֵי, וְיַעֲלוּן וְיִסְחוּן וְיֶאֱתוֹן לְגַבָּאי (אני מצווה שיסיקו את בית המרחץ שלושה ימים, וייכנסו וירחצו ויבואו אליי) .
אֲזַלוּן וְאִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמִין (הלכו והסיקו את בית המרחץ שלושה ימים) , וְעָאל חַד אַרְגִינִיטוֹן וּמוֹזְגָהּ קֳדָמֵיהוֹן (ונכנס ארגיניטון אחד ומזג לפניהם מים קרים וצינן אותו) , וְעָלוּ וּסְחוּן וַאֲתוֹן לְגַבֵּיהּ (ונכנסו ורחצו ובאו אל המלך) .
אֲמַר לְהוֹן (אמר להם המלך) : בְּגִין דְּאַתּוּן יָדְעִין דֵּאלָהֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין, אַתּוּן מְקִילִין לְמַלְכָּא (בגלל שאתם יודעים שאלוהיכם עושה לכם נסים, אתם מזלזלים במלך) ?!
אָמְרִין לֵיהּ (אמרו לו) : לְדִיקְלֵיטְיָינוֹס רָעֵי חֲזִירִין אֲקֵילֵינַן, בְּרַם לְדִיקְלֵיטְיָינוּס מַלְכָּא אֲנַן מְשֻׁעְבָּדִים (בדיוקלטיאנוס רועה החזירים זלזלנו, אבל לדיוקלטיאנוס המלך אנו משועבדים) .
אֲמַר לְהוֹן (אמר להם המלך) : אֲפִלּוּ כֵּן, לָא תִבְזוֹן לָא בְּרוֹמִי זְעֵיר וְלָא בְּגוּלְיָיר זְעֵיר (אף על פי כן, אל תבזו לא רומאי קטן ולא משרת קטן של המלך; או: לא אדם חשוב בקטנותו ולא אדם שפל) .
כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר – אָמַר רַבִּי חֲנִינָה: כֻּלּוֹ רָאוּי לְאַדֶּרֶת (ראוי שיפשיטו את עורו לעשות ממנו אדרת; או: ראוי לאדירות, למלכות) .
רַבָּנָן דָּרוֹמָאֵי (חכמי הדרום) בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, וְרַחֲבָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: יָצָא כֻּלּוֹ מְפֻזָּר וּמְפֹרָד כְּאַדֶּרֶת (כגורן, 'אדרא' בארמית) , לִזְרוֹתוֹ (שעתידים לזרותו) כְּמוֹץ וּכְקַשׁ מֵאִדְּרָא (מן הגורן) , הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא [חַסְפָּא נְחָשָׁא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא] וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט (אז נשחקו כאחד הברזל, החרס, הנחושת, הכסף והזהב, והיו כמוץ מגרנות הקיץ) (דניאל ב, לה) .
רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר: מִי גָרַם לָהֶם לְהֵעָשׂוֹת כְּעוּר (כמוץ) ? מִן אִדְּרֵי קַיִט (שם) – עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בָּאַדִּירִים (בישראל, שנקראו אדירים) .
וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו – (אמר הקדוש ברוך הוא:) הֵא שָׁוְא שֶׁבָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי (הרי זה דבר שווא שבראתי בעולמי; 'עשו' נדרש: הא שווא) .
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: (אמר הקדוש ברוך הוא:) אַתּוּן קְרֵיתוּן לַחֲזִירַתְכוֹן שֵׁם (אתם קראתם שם לחזיר שלכם, לעשו) , אַף אֲנָא (אני) קוֹרֵא לִבְנִי בְכוֹרִי שֵׁם (שנאמר) : כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל (שמות ד, כב) .
מפרשים · 7
ט ואחרי כן יצא אחיו הגמון אחד… מנוקד ומבואר וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו – הֶגְמוֹן (שר רומי) אֶחָד שָׁאַל לְחַד מִן אִילֵין דְּבֵית סִלוֹנִי (את אחד מן החכמים של בית סילוני) , אָמַר לוֹ (ההגמון) : מִי תּוֹפֵס הַמַּלְכוּת אַחֲרֵינוּ (אחרי מלכות רומי) ?
הֵבִיא (החכם) נְיָיר חָלָק וְנָטַל קוּלְמוֹס (קנה כתיבה) וְכָתַב עָלָיו: וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו (יעקב הוא שיאחז במלכות מיד אחרי עשו) .
אָמְרוּ (השומעים) : רְאוּ דְּבָרִים יְשָׁנִים מִפִּי זָקֵן חָדָשׁ (דברי מקרא ישנים, שנתחדש פירושם מפי הזקן הזה) !
לְהוֹדִיעֲךָ כַּמָּה צַעַר נִצְטָעֵר אוֹתוֹ צַדִּיק (יעקב, עד שתבוא המלכות לידו) .
מפרשים · 5
י ויגדלו הנערים רבי לוי אמר משל… מנוקד ומבואר וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים – רַבִּי לֵוִי אָמַר: מָשָׁל לַהֲדַס וְעִצְבוֹנִית (ושיח קוצים) שֶׁהָיוּ גְּדֵלִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה (זה בצד זה) , וְכֵיוָן שֶׁהִגְדִּילוּ וְהִפְרִיחוּ, זֶה נוֹתֵן רֵיחוֹ וְזֶה חוֹחוֹ (וזה מוציא את קוציו) .
כָּךְ כָּל י"ג (13) שָׁנָה שְׁנֵיהֶם הוֹלְכִים לְבֵית הַסֵּפֶר וּשְׁנֵיהֶם בָּאִים מִבֵּית הַסֵּפֶר, לְאַחַר י"ג (13) שָׁנָה זֶה (יעקב) הָיָה הוֹלֵךְ לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְזֶה (עשו) הָיָה הוֹלֵךְ לְבָתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: צָרִיךְ אָדָם לְהִטָּפֵל בִּבְנוֹ (לעסוק בחינוך בנו) עַד י"ג (13) שָׁנָה, מִיכָּן וָאֵילָךְ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר: בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה.
וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד – צָד אֶת הַבְּרִיּוֹת (בני האדם) בְּפִיו (בחקירותיו) : לָא גְנַבְתְּ, מַאן גְּנַב עִמָּךְ (לא גנבת? אם כן מי גנב עמך) ? וְלָא קְטַלִית, מַאן קְטַל עִמָּךְ (ולא הרגת? אם כן מי הרג עמך) ?
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: שׂוֹדָנִי (איש שדה) , צַיְדָנִי (איש ציד) . צָד (מרמה את אביו) בַּבַּיִת, צָד בַּשָּׂדֶה. בַּבַּיִת (היה שואל) : הֵיךְ מְתַקְנִין מִלְחָא (איך מעשרים את המלח) ? בַּשָּׂדֶה (היה שואל) : הֵיךְ מְתַקְנִין תִּבְנָא (איך מעשרים את התבן) ?
רַבִּי חִיָּא אָמַר: הִפְקִיר עַצְמוֹ כַּשָּׂדֶה (כשדה זה שהכול זורעים בו, כלומר הפקיר עצמו לזנות) .
אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, לֹא דַיֵּינוּ שֶׁנִּשְׁתַּעְבַּדְנוּ לְשִׁבְעִים אֻמּוֹת, אֶלָּא אַף לֹא זוֹ (אלא אף לזו, לאומה הזאת) שֶׁנִּבְעֶלֶת כַּנָּשִׁים?
אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַף אֲנִי בּוֹ בַּלָּשׁוֹן (באותה לשון) אֲנִי פּוֹרֵעַ הֵימֶנּוּ (נפרע ממנו) , הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה (ירמיה מח, מא) .
וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים – שְׁנֵי אֹהָלִים: בֵּית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם וּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל עֵבֶר.
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו – קוֹפָּרָא טָבָא לְפוּמֵיהּ, וְכַסָּא טָבָא לְפוּמֵיהּ (נתח בשר טוב לפיו של יצחק, וכוס משקה טובה לפיו) .
וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב – כָּל שֶׁהָיְתָה (ככל שהייתה) שׁוֹמַעַת קוֹלוֹ (של יעקב) , הָיְתָה מוֹסֶפֶת לוֹ אַהֲבָה עַל אַהֲבָתוֹ.
מפרשים · 8
יא ויזד יעקב נזיד אמר לו מה… מנוקד ומבואר וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד – אָמַר לוֹ (עשו ליעקב) : מַה טִּיבוֹ (מה עניינו) שֶׁל נָזִיד זֶה? אָמַר לוֹ (יעקב) : שֶׁמֵּת אוֹתוֹ זָקֵן (אברהם, והנזיד הוא תבשיל של אבלים) .
אָמַר (עשו) : בְּאוֹתוֹ הַזָּקֵן פָּגְעָה מִדַּת הַדִּין? אָמַר לוֹ (יעקב) : הֵן. אָמַר (עשו) : אִם כֵּן, (אין) לֹא מַתַּן שָׂכָר וְלֹא תְּחִיַּת הַמֵּתִים!
וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת: אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ (ירמיה כב, י) – זֶה אַבְרָהָם, בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ (שם) – זֶה עֵשָׂו (שאמר: הנה אנכי הולך למות) .
מפרשים · 5
יב ויבא עשו מן השדה רבי יודן… מנוקד ומבואר וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה – רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן (וחכמים) בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן (אמרו) : אַתְּ (אתה) מוֹצֵא אַבְרָהָם חָיָה קע"ה (175) שָׁנָה, וְיִצְחָק ק"פ (180) ? אֶלָּא אוֹתָן חָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁמָּנַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵחַיָּיו (של אברהם) , מִפְּנֵי שֶׁעָבַר עֵשָׂו שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת:
שֶׁבָּא עֵשָׂו עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ (דברים כב, כז) .
וְהוּא עָיֵף – שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים (ירמיה ד, לא) .
רַבִּי אָמַר: אַף גָּנַב, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ אִם שׁוֹדְדֵי לַיְלָה (עובדיה א, ה) .
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּךְ הִבְטַחְתִּי אֶת אַבְרָהָם וְאָמַרְתִּי לוֹ: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם [תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה] (בראשית טו, טו) – זוֹ הִיא שֵׂיבָה טוֹבָה, וְהוּא רוֹאֶה לְבֶן בְּנוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְגַלֶּה עֲרָיוֹת וְשׁוֹפֵךְ דָּמִים?! מוּטָב לוֹ שֶׁיִּפָּטֵר (שימות) בְּשָׁלוֹם. זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב: כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים (תהלים סג, ד) .
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו [אֶל יַעֲקֹב] הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם – אָמַר רַבִּי זְעִירָא: פָּעַר פִּיו אוֹתוֹ הָרָשָׁע כַּגָּמָל, אֲמַר לֵיהּ (אמר לו עשו ליעקב) : אֲנָא פָּתַח פּוּמִי, תְּהֵי מְשַׁתְּדַר וְאָזֵיל (אני פותח את פי, ואתה תהיה שופך לתוכו והולך) , כַּהֲדָא דִּתְנֵינַן (כמו ששנינו) : אֵין אוֹבְסִין (מפטמים בכוח) אֶת הַגָּמָל וְלֹא דוֹרְסִין (ולא דוחסים מזון לגרונו) , אֲבָל מַלְעִיטִין (נותנים מזון לתוך פיו) .
מִן הָאָדֹם הָאָדֹם – רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ (נחלקו) :
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִינֵיהּ וּמִן פַּטְרוֹנֵיהּ (ממנו, מן התבשיל, ומפטרונו, השר הממונה על כל דבר אדום) .
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מִינֵיהּ וּמִן דִּכְוָתֵיהּ (ממנו ומן הדומים לו) : הוּא אָדֹם וְתַבְשִׁילוֹ אָדֹם, אַרְצוֹ אֲדֻמָּה, גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים, לְבוּשָׁיו אֲדֻמִּים, פּוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם (מי שנפרע ממנו אדום) , בִּלְבוּשׁ אָדֹם.
הוּא אָדֹם (שנאמר) : וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי (בראשית כה, כה) .
תַּבְשִׁילוֹ אָדֹם (שנאמר) : הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם.
אַרְצוֹ אֲדֻמָּה (שנאמר) : אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם (בראשית לב, ד) .
גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים (שנאמר) : מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם (נחום ב, ד) .
לְבוּשָׁיו אֲדֻמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים (לבושים בגדי תולעת שני) (שם) .
פּוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם (שנאמר) : דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם (שיר השירים ה, י) .
בִּלְבוּשׁ אָדֹם (שנאמר) : מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ (ישעיה סג, ב) .
מפרשים · 8
יג ויאמר יעקב מכרה כיום אמר לו… מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם – אָמַר לוֹ (יעקב לעשו) : זַבֵּין לִי חַד יוֹם מִן דִּידָךְ (מכור לי יום אחד משלך) .
אָמַר רַבִּי אַחָא: כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְחַשֵּׁב יְמֵי הַגָּלוּת, יִמְצָא שֶׁיּוֹם אֶחָד (יום אחד בלבד; או: יום אחד מימיו של הקדוש ברוך הוא, שהוא אלף שנה) יָשַׁב יַעֲקֹב בְּשַׁלְוָה בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵשָׂו.
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת – רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: הִתְחִיל (עשו) מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, 'לָמָּה לִי' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא וְלָמָּה זֶּה לִי, מְלַמֵּד שֶׁכָּפַר בְּ'זֶה אֵלִי' (בקדוש ברוך הוא, שנאמר עליו: זה אלי ואנוהו) (שמות טו, ב) .
דָּבָר אַחֵר: הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת – שֶׁהָיָה נִמְרוֹד מְבַקֵּשׁ לְהָמִית אוֹתוֹ (את עשו) בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הַבֶּגֶד שֶׁהָיָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה (עשו) לוֹבְשׁוֹ וְיוֹצֵא לַשָּׂדֶה הָיוּ בָּאִים כָּל חַיָּה וָעוֹף שֶׁבָּעוֹלָם וּמִתְקַבְּצִין אֶצְלוֹ.
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי – מָה רָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַבְּכוֹרָה (שהתאמץ כל כך להשיג את הבכורה) ? דִּתְנֵינַן (כמו ששנינו) : עַד שֶׁלֹא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרִים (והקרבת הקרבנות נעשתה בידי הבכורות) , מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת וַעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים. אָמַר (יעקב) : יִהְיֶה רָשָׁע זֶה (עשו) עוֹמֵד וּמַקְרִיב?! לְפִיכָךְ נָתַן נַפְשׁוֹ עַל הַבְּכוֹרָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ וְדָם יִרְדְּפֶךָ אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדְּפֶךָ (יחזקאל לה, ו) .
וְעֵשָׂו הוּא שׂוֹנֵא אֶת הַדָּם (והרי שופך דמים היה) ? רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: זֶה דַּם בְּכוֹרָה וְקָרְבָּנוֹת. רַבִּי לֵוִי אָמַר: זֶה דַּם שֶׁל מִילָה. רַבָּנָן אָמְרֵי (חכמים אומרים) : שָׂנֵאתָ דָּמוֹ שֶׁל אָדָם בְּגוּפוֹ (כשהוא בתוך גופו, ואתה ממהר לשופכו) .
הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ [וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ] (תהלים קט, יז) .
רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא אָמַר: לֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה (שם) – וְלֹא חָפֵץ בְּכוֹרָה (אותיות 'ברכה' הן אותיות 'בכרה') .
רַבִּי הוּנָא אָמַר: זֶה דַּם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהוּא קָרוּי בְּרָכָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי [וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ] (שמות כ, כא) .
מפרשים · 8
יד ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים מנוקד ומבואר וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים –
מָה עֲדָשָׁה זוֹ עֲשׂוּיָה כְגַלְגַּל, כָּךְ הָעוֹלָם עָשׂוּי כְגַלְגַּל (שהאבל מתגלגל ובא על כל באי העולם) .
מָה עֲדָשָׁה זוֹ אֵין לָהּ פֶּה (אין בה סדק) , כָּךְ אָבֵל אָסוּר לוֹ לְדַבֵּר.
מָה עֲדָשָׁה זוֹ יֵשׁ בָּהּ אֵבֶל וְיֵשׁ בָּהּ שִׂמְחָה (שאוכלים אותה בסעודת אבלים וגם בסעודת שמחה) , כָּךְ (היה כאן) אֵבֶל – שֶׁמֵּת אָבִינוּ אַבְרָהָם, (והייתה) שִׂמְחָה – שֶׁנָּטַל יַעֲקֹב אֶת הַבְּכוֹרָה.
וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ – הִכְנִיס (עשו) עִמּוֹ כַּת שֶׁל פָּרִיצִים (חבורה של בריונים) , אָמְרִין (אמרו) : נֵיכוֹל דִּידֵיהּ וְנֵיחוּךְ עָלָיו (נאכל משלו, של יעקב, ונצחק עליו) . וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן (ישעיה כא, ה) – סְדַר פָּתוֹרָא (ערוך את השולחן) .
צָפֹה הַצָּפִית (שם) – סְדַר מְנַרְתָּא (ערוך את המנורה) . אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: אִית אַתְרָא דְּקָרְיִין לִמְנַרְתָּא צָפִיתָא (יש מקום שקוראים בו למנורה 'צפיתא') .
קוּמוּ הַשָּׂרִים (שם) – זֶה מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל.
מִשְׁחוּ מָגֵן (שם) – כִּתְבוּ שֶׁהַבְּכוֹרָה לְיַעֲקֹב.
תָּנֵי (שנה) בַּר קַפָּרָא: וּלְפִי שֶׁהָיוּ כִּמְשַׂחֲקִים (עשו וחבורתו, שעשו צחוק מן המכירה) , הִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׂחַק עִמָּהֶם וְקִיֵּים הַבְּכוֹרָה לְיַעֲקֹב. מִנַּיִן? דִּכְתִיב (שכתוב) : כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל (שמות ד, כב) .
וַיָּקָם וַיֵּלַךְ – רַבִּי לֵוִי אָמַר: מֵעוֹלָמוֹ יָצָא (איבד את עולמו לעתיד לבוא) .
וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה – וּמַה בִּזָּה עִמָּהּ (מה עוד ביזה יחד עם הבכורה) ? אָמַר רַבִּי לֵוִי: תְּחִיַּת הַמֵּתִים בִּזָּה עִמָּהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז (משלי יח, ג) –
בְּבוֹא רָשָׁע (שם) – זֶה עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה (מלאכי א, ד) .
בָּא גַם בּוּז (משלי יח, ג) – שֶׁבָּא בִּזְיוֹנוֹ עִמּוֹ.
וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה (שם) – שֶׁנִּתְלַוָּה לוֹ (לעשו) קְלוֹנוֹ שֶׁל רָעָב, וְאֵין חֶרְפָּה אֶלָּא רָעָב, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם (יחזקאל לו, ל) .
מפרשים · 7