אואלה ימי שני חיי אברהם כתיב…מנוקד ומבואר
וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם – כְּתִיב (כתוב): יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה (תהלים לז, יח).
יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם (שם) – זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וֶהְיֵה תָמִים (בראשית יז, א).
וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה (תהלים לז, יח) – וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם, שֶׁחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנוֹתָן שֶׁל צַדִּיקִים וּכְתָבָם בַּתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נַחֲלַת יְמֵיהֶם זְכוּרָה לְעוֹלָם.
בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ (בראשית כה, ח).
וַיִּגְוַע – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַי: הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְיַסְּרִין בְּחוֹלִי מֵעַיִם בַּעֲשָׂרָה וְעֶשְׂרִים יוֹם (כעשרה או עשרים יום לפני מותם), לֹאמַר (ללמד) שֶׁהַחוֹלִי מְמָרֵק (מנקה את העוונות).
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ גְּוִיעָה מֵת בְּחוֹלִי מֵעַיִם.
[וְשָׂבֵעַ –] כְּתִיב (כתוב): עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ [וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן] (משלי לא, כה) – כָּל מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים מְתֻקָּן (מוכן) לָהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא (לעולם הבא), וּמַרְאֶה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁהֵם (בעודם) בָּעוֹלָם הַזֶּה מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁהוּא עָתִיד לִתֵּן לָהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, וְנַפְשָׁן שְׂבֵעָה וְהֵם יְשֵׁנִים (ומתים בשלווה, כמי שנרדם).
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מָשָׁל לִסְעוּדָה שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ וְזִמֵּן אֶת הָאוֹרְחִים וְהֶרְאָה לָהֶם מַה שֶּׁהֵם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִין (מה שיאכלו וישתו בסעודה), וְשָׂבְעָה נַפְשָׁן וְיָשְׁנוּ לָהֶם.
כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶם לַצַּדִּיקִים עַד שֶׁהֵם (בעודם) בָּעוֹלָם הַזֶּה מַתַּן שְׂכָרָן, מַה שֶּׁהוּא עָתִיד לִתֵּן לָהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, וְהֵם יְשֵׁנִים (ומתים בשלווה, כמי שנרדם), שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט [יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי] (איוב ג, יג), הֱוֵי (הרי) בִּשְׁעַת סִלּוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶם מַתַּן שְׂכָרָן.
כַּד דְּמַךְ רַבִּי אַבָּהוּ (כאשר נפטר רבי אבהו) אַחְזוּ לֵיהּ תְּלָת עֶשְׂרֵי נַהֲרֵי אֲפַרְסְמוֹן (הראו לו שלושה עשר נהרות של שמן אפרסמון). אֲמַר לְהוֹן (אמר להם רבי אבהו): אִלֵּין דְּמַן (אלה של מי)? אֲמַרוּ לֵיהּ (אמרו לו): דִּידָךְ (שלך). אֲמַר (אמר רבי אבהו): אִלֵּין דְּאַבָּהוּ (אלה של אבהו)?! וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת ה' (ישעיה מט, ד).
זַבְדִּי בֶּן לֵוִי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן פַּרְטָא, תְּלָתֵיהוֹן אָמְרִין אִלֵּין קְרָיָה כַּד דְּמִיכֵי (שלושתם אמרו את הפסוקים האלה כאשר נפטרו):
חַד מִנְּהוֹן אֲמַר (אחד מהם אמר): עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא (תהלים לב, ו), כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ (תהלים לג, כא).
וְאוֹחֲרָנָא אֲמַר (והאחר אמר): תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי (תהלים כג, ה), וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ (תהלים ה, יב).
וְאוֹחֲרָנָא אֲמַר (והאחר אמר): כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף (תהלים פד, יא).
וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים שהאחרון אמר): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ (תהלים לא, כ).
הֱוֵי (הרי) בִּשְׁעַת סִילּוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים מֵהָעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶן מַתַּן שְׂכָרָן.
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו (תהלים קטז, טו) – וְאֵימָתַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶם שְׂכָרָן שֶׁהוּא מְתֻקָּן (מוכן) לָהֶם? סָמוּךְ לְמִיתָתָן, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו (בשעת המוות מראה להם את היקר, את שכרם) (שם), לְפִיכָךְ: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן (משלי לא, כה).
מַה בֵּין מִיתַת נְעָרִים לְמִיתַת זְקֵנִים?
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: הַנֵּר (מנורת השמן) הַזֶּה, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא כָּבֶה מֵאֵלָיו – יָפֶה לוֹ וְיָפֶה לַפְּתִילָה, וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ כָּבֶה מֵאֵלָיו – רַע לוֹ וְרַע לַפְּתִילָה.
רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: הַתְּאֵנָה הַזּוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִלְקֶטֶת בְּעוֹנָתָהּ – יָפֶה לָהּ וְיָפֶה לַתְּאֵנָה (לעץ התאנה), וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא מִתְלַקֶּטֶת שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ – רַע לָהּ וְרַע לַתְּאֵנָה (לעץ התאנה).
רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְתַלְמִידוֹי (ותלמידיו), וְאִית דְּאָמְרֵי (ויש שאומרים) רַבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידוֹי (ותלמידיו), וְאִית דְּאָמְרֵי (ויש שאומרים) רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא וְתַלְמִידוֹי (ותלמידיו), הָיוּ לְמוּדִים (רגילים) לִהְיוֹת מַשְׁכִּימִין וְיוֹשְׁבִין וְשׁוֹנִין (ולומדים) תַּחַת תְּאֵנָה אַחַת, וְהָיָה בַּעַל הַתְּאֵנָה מַשְׁכִּים וְלוֹקְטָהּ (ולוקט את פירותיה).
אָמְרוּ (החכמים): שֶׁמָּא הוּא חוֹשְׁדֵנוּ (חושד בנו שאנו נוטלים מתאניו). מָה עֲבַדוּן (מה עשו)? חַלְּפוּן אַתְרוֹן (החליפו את מקומם).
אֲזַל לְגַבַּיְהוּ וַאֲמַר לְהוֹן (הלך בעל התאנה אליהם ואמר להם): רַבּוֹתַי, חֲדָא מִצְוָה דַּהֲוֵיתוּן יָתְבִין זָכְיָן בִּי (מצווה אחת שהייתם יושבים ומזכים אותי בה), יוֹשְׁבִין וְשׁוֹנִין (ולומדים) תַּחַת תְּאֵנָתִי, בִּטַּלְתֶּם?
אֲמַרוּ לֵיהּ (אמרו לו החכמים): אָמַרְנוּ שֶׁמָּא אַתְּ (אתה) חוֹשְׁדֵנוּ (חושד בנו). פִּיְּסָן (פייס אותם בעל התאנה) וְחָזְרוּ לִמְקוֹמָן.
מֶה עָשָׂה (בעל התאנה)? הִשְׁכִּים בְּשַׁחֲרִית וְלֹא לִקְּטָהּ (לא לקט את פירותיה), וְזָרְחָה עָלֶיהָ הַחַמָּה וְהִתְלִיעוּ (התאנים).
אָמְרוּ (החכמים): בַּעַל הַתְּאֵנָה יוֹדֵעַ אֵימַת (מתי) הִיא עוֹנָתָהּ שֶׁל תְּאֵנָה לִלְקֹט וְלוֹקְטָהּ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֵימָתַי הִיא עוֹנָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם וּמְסַלְּקָן, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם [לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים] (שיר השירים ו, ב).
בְּשֵׂיבָה טוֹבָה – אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם שֵׂיבָה (טובה): אַבְרָהָם – וְשָׁוֶה לוֹ (וראויה הייתה לו), דָּוִד – וְשָׁוֶה לוֹ (וראויה הייתה לו), גִּדְעוֹן – וְלֹא שָׁוֶה לוֹ (ולא הייתה ראויה לו). לָמָּה? (שנאמר:) וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד (שופטים ח, כז) – לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.