מדרש ארצישראלי
הספרים / בראשית רבה / פרשת חיי שרה

בראשית רבה · פרשה סב

הפרשה במקרא · בראשית כה, א–יאפרשה פתוחה

א וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃ ב וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יׇקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃ ג וְיׇקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֔ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ם וּלְאֻמִּֽים׃ ד וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֙פֶר֙ וַחֲנֹ֔ךְ וַאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כׇּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה׃ ה וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק׃ ו וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃ ז וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃ ח וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מׇת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃ ט וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃ י הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ יא וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי׃ {פ}

המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית כה, ח–יא (מודגשים).

בסעיפים המנוקדים, הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.

פרשה סב · 4 סעיפים

אואלה ימי שני חיי אברהם כתיב…מנוקד ומבואר

וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם – כְּתִיב (כתוב): יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה (תהלים לז, יח).

יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם (שם) – זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וֶהְיֵה תָמִים (בראשית יז, א).

וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה (תהלים לז, יח) – וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם, שֶׁחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנוֹתָן שֶׁל צַדִּיקִים וּכְתָבָם בַּתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נַחֲלַת יְמֵיהֶם זְכוּרָה לְעוֹלָם.

בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ (בראשית כה, ח).

וַיִּגְוַע – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַי: הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְיַסְּרִין בְּחוֹלִי מֵעַיִם בַּעֲשָׂרָה וְעֶשְׂרִים יוֹם (כעשרה או עשרים יום לפני מותם), לֹאמַר (ללמד) שֶׁהַחוֹלִי מְמָרֵק (מנקה את העוונות).

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ גְּוִיעָה מֵת בְּחוֹלִי מֵעַיִם.

[וְשָׂבֵעַ –] כְּתִיב (כתוב): עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ [וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן] (משלי לא, כה) – כָּל מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים מְתֻקָּן (מוכן) לָהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא (לעולם הבא), וּמַרְאֶה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁהֵם (בעודם) בָּעוֹלָם הַזֶּה מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁהוּא עָתִיד לִתֵּן לָהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, וְנַפְשָׁן שְׂבֵעָה וְהֵם יְשֵׁנִים (ומתים בשלווה, כמי שנרדם).

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מָשָׁל לִסְעוּדָה שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ וְזִמֵּן אֶת הָאוֹרְחִים וְהֶרְאָה לָהֶם מַה שֶּׁהֵם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִין (מה שיאכלו וישתו בסעודה), וְשָׂבְעָה נַפְשָׁן וְיָשְׁנוּ לָהֶם.

כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶם לַצַּדִּיקִים עַד שֶׁהֵם (בעודם) בָּעוֹלָם הַזֶּה מַתַּן שְׂכָרָן, מַה שֶּׁהוּא עָתִיד לִתֵּן לָהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, וְהֵם יְשֵׁנִים (ומתים בשלווה, כמי שנרדם), שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט [יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי] (איוב ג, יג), הֱוֵי (הרי) בִּשְׁעַת סִלּוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶם מַתַּן שְׂכָרָן.

כַּד דְּמַךְ רַבִּי אַבָּהוּ (כאשר נפטר רבי אבהו) אַחְזוּ לֵיהּ תְּלָת עֶשְׂרֵי נַהֲרֵי אֲפַרְסְמוֹן (הראו לו שלושה עשר נהרות של שמן אפרסמון). אֲמַר לְהוֹן (אמר להם רבי אבהו): אִלֵּין דְּמַן (אלה של מי)? אֲמַרוּ לֵיהּ (אמרו לו): דִּידָךְ (שלך). אֲמַר (אמר רבי אבהו): אִלֵּין דְּאַבָּהוּ (אלה של אבהו)?! וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת ה' (ישעיה מט, ד).

זַבְדִּי בֶּן לֵוִי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן פַּרְטָא, תְּלָתֵיהוֹן אָמְרִין אִלֵּין קְרָיָה כַּד דְּמִיכֵי (שלושתם אמרו את הפסוקים האלה כאשר נפטרו):

חַד מִנְּהוֹן אֲמַר (אחד מהם אמר): עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא (תהלים לב, ו), כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ (תהלים לג, כא).

וְאוֹחֲרָנָא אֲמַר (והאחר אמר): תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי (תהלים כג, ה), וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ (תהלים ה, יב).

וְאוֹחֲרָנָא אֲמַר (והאחר אמר): כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף (תהלים פד, יא).

וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים שהאחרון אמר): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ (תהלים לא, כ).

הֱוֵי (הרי) בִּשְׁעַת סִילּוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים מֵהָעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶן מַתַּן שְׂכָרָן.

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו (תהלים קטז, טו) – וְאֵימָתַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶם שְׂכָרָן שֶׁהוּא מְתֻקָּן (מוכן) לָהֶם? סָמוּךְ לְמִיתָתָן, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו (בשעת המוות מראה להם את היקר, את שכרם) (שם), לְפִיכָךְ: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן (משלי לא, כה).

מַה בֵּין מִיתַת נְעָרִים לְמִיתַת זְקֵנִים?

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: הַנֵּר (מנורת השמן) הַזֶּה, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא כָּבֶה מֵאֵלָיו – יָפֶה לוֹ וְיָפֶה לַפְּתִילָה, וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ כָּבֶה מֵאֵלָיו – רַע לוֹ וְרַע לַפְּתִילָה.

רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: הַתְּאֵנָה הַזּוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִלְקֶטֶת בְּעוֹנָתָהּ – יָפֶה לָהּ וְיָפֶה לַתְּאֵנָה (לעץ התאנה), וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא מִתְלַקֶּטֶת שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ – רַע לָהּ וְרַע לַתְּאֵנָה (לעץ התאנה).

רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְתַלְמִידוֹי (ותלמידיו), וְאִית דְּאָמְרֵי (ויש שאומרים) רַבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידוֹי (ותלמידיו), וְאִית דְּאָמְרֵי (ויש שאומרים) רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא וְתַלְמִידוֹי (ותלמידיו), הָיוּ לְמוּדִים (רגילים) לִהְיוֹת מַשְׁכִּימִין וְיוֹשְׁבִין וְשׁוֹנִין (ולומדים) תַּחַת תְּאֵנָה אַחַת, וְהָיָה בַּעַל הַתְּאֵנָה מַשְׁכִּים וְלוֹקְטָהּ (ולוקט את פירותיה).

אָמְרוּ (החכמים): שֶׁמָּא הוּא חוֹשְׁדֵנוּ (חושד בנו שאנו נוטלים מתאניו). מָה עֲבַדוּן (מה עשו)? חַלְּפוּן אַתְרוֹן (החליפו את מקומם).

אֲזַל לְגַבַּיְהוּ וַאֲמַר לְהוֹן (הלך בעל התאנה אליהם ואמר להם): רַבּוֹתַי, חֲדָא מִצְוָה דַּהֲוֵיתוּן יָתְבִין זָכְיָן בִּי (מצווה אחת שהייתם יושבים ומזכים אותי בה), יוֹשְׁבִין וְשׁוֹנִין (ולומדים) תַּחַת תְּאֵנָתִי, בִּטַּלְתֶּם?

אֲמַרוּ לֵיהּ (אמרו לו החכמים): אָמַרְנוּ שֶׁמָּא אַתְּ (אתה) חוֹשְׁדֵנוּ (חושד בנו). פִּיְּסָן (פייס אותם בעל התאנה) וְחָזְרוּ לִמְקוֹמָן.

מֶה עָשָׂה (בעל התאנה)? הִשְׁכִּים בְּשַׁחֲרִית וְלֹא לִקְּטָהּ (לא לקט את פירותיה), וְזָרְחָה עָלֶיהָ הַחַמָּה וְהִתְלִיעוּ (התאנים).

אָמְרוּ (החכמים): בַּעַל הַתְּאֵנָה יוֹדֵעַ אֵימַת (מתי) הִיא עוֹנָתָהּ שֶׁל תְּאֵנָה לִלְקֹט וְלוֹקְטָהּ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֵימָתַי הִיא עוֹנָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם וּמְסַלְּקָן, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם [לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים] (שיר השירים ו, ב).

בְּשֵׂיבָה טוֹבָה – אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם שֵׂיבָה (טובה): אַבְרָהָם – וְשָׁוֶה לוֹ (וראויה הייתה לו), דָּוִד – וְשָׁוֶה לוֹ (וראויה הייתה לו), גִּדְעוֹן – וְלֹא שָׁוֶה לוֹ (ולא הייתה ראויה לו). לָמָּה? (שנאמר:) וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד (שופטים ח, כז) – לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

בויקברו אתו יצחק וישמעאל אל מערת…מנוקד ומבואר

וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל [בָּנָיו] אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה – כָּאן בֶּן הָאָמָה (ישמעאל) חוֹלֵק כָּבוֹד לְבֶן הַגְּבִירָה (ליצחק, שהקדימו לפניו אף שהוא צעיר ממנו).

הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם – אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: וַהֲלוֹא מִקְּבוּרָתָהּ שֶׁל שָׂרָה לִקְבוּרָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה, וְהָכָא אַתְּ אָמַר (וכאן אתה אומר): שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ (משמע שנקברו יחד)? אֶלָּא בָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁגָּמַל חֶסֶד לְשָׂרָה (שעסק בקבורתה) זָכָה לִגְמֹל חֶסֶד לְאַבְרָהָם.

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: שֵׁם וְעֵבֶר הָיוּ מְהַלְּכִין לִפְנֵי מִטָּתוֹ (של אברהם), וְרָאוּ גַּבָּהּ (לצד שרה) מָקוֹם מֻפְנֶה לְאָבִינוּ אַבְרָהָם, וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בִּדְיוֹטְרִין שֶׁלּוֹ (במקום השני, הסמוך לה), בַּמָּקוֹם הַמּוּכָן וּמְזֻמָּן לוֹ.

גויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים…מנוקד ומבואר

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱ־לֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ –

אָמַר רַבִּי סִימוֹן: בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'וַיְהִי אַחֲרֵי' חָזַר הָעוֹלָם לַאֲחוֹרָיו (נסוג העולם ממצבו הטוב):

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם – מִיָּד: וְכָל הַבְּאֵרֹת [אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים] (בראשית כו, טו), (ונאמר:) וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם (שם, יח).

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' (יהושע א, א) – מִיָּד פָּסַק הַבְּאֵר וְעַנְנֵי כָּבוֹד וְהַמָּן.

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ (שופטים א, א) – מִיָּד נִתְגָּרוּ בָּהֶן (בישראל) יְתֵדוֹת הָאָרֶץ (האומות שנשארו בארץ, התקועות בה כיתדות).

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל (שמואל ב א, א) – (שנאמר:) וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל (שמואל א לא, א).

מְתִיבִין חַבְרַיָּא לְרַבִּי סִימוֹן (הקשו החברים, תלמידי החכמים, לרבי סימון): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ (ושם לא חזר העולם לאחוריו) (דברי הימים ב כד, יז)?

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: לָא אֲתָא רַבִּי סִימוֹן לְמֵימַר אֶלָּא 'וַיְהִי אַחֲרֵי' (לא בא רבי סימון לומר אלא במקום שנאמר 'ויהי אחרי', ושם נאמר 'ואחרי').

אָמַר רַבִּי יוּדָן: אִילוּלֵי (אילו לא) שֶׁהֶעֱמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם (במקום המתים), כְּבָר חָזַר (היה חוזר) הָעוֹלָם לַאֲחוֹרָיו, דִּכְתִיב (שכתוב): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וּכְתִיב (וכתוב): וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר (בראשית כו, יח).

(וכתוב:) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר (יהושע א, א).

וּכְתִיב (וכתוב): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ [וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ] וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה (שופטים א, א–ב).

כְּתִיב (כתוב): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל וְדָוִד שָׁב מֵהַכּוֹת אֶת הָעֲמָלֵק וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים [שְׁנָיִם] (שמואל ב א, א), וּכְתִיב (וכתוב) לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (קודם לכן), קֹדֶם מִיתַת שְׁמוּאֵל: וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי (שמואל א יז, יב).

דואלה תלדת ישמעאל בן אברהםמנוקד ומבואר

וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם –

רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא וְרַבָּנָן הֲווֹ יָתְבִין וּמִתְקַשִּׁין (היו יושבים ומקשים): מָה רָאָה הַכָּתוּב לְיַחֵס תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל רָשָׁע כָּאן (למה מנה הכתוב כאן את תולדותיו של ישמעאל)?

עָבַר רַבִּי לֵוִי. אָמְרֵי (אמרו): הָא אֲתָא מָרָהּ דִּשְׁמַעְתָּה, נִשְׁאֲלוּנֵיהּ (הנה בא בעל השמועה, נשאל אותו).

אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא: לְהוֹדִיעֲךָ בֶּן כַּמָּה שְׁנִין (שנים) נִתְבָּרֵךְ זְקֵנֶךָ (יעקב אביך).

וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל – מָה רָאָה הַכָּתוּב לְיַחֵס שָׁנָיו שֶׁל רָשָׁע כָּאן (למה מנה הכתוב כאן את שנותיו של ישמעאל)? עַל יְדֵי (מפני) שֶׁבָּא מִקָּדְקֳדָהּ שֶׁל מִדְבָּר (מעומק המדבר, ממקום רחוק) לִגְמֹל חֶסֶד לְאָבִיו (לקברו).

וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה [עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל] –

הָכָא אַתְּ אָמַר (כאן אתה אומר): נָפָל, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (ושם אתה אומר): [וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו] יִשְׁכֹּן (בראשית טז, יב)? אֶלָּא כָּל יָמִים שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם קַיָּם – יִשְׁכֹּן, כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָבִינוּ אַבְרָהָם – נָפָל.

עַד שֶׁלֹא פָּשַׁט יָדוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ (עד שלא שלח ישמעאל יד לפגוע בבית המקדש) – יִשְׁכֹּן, כֵּיוָן שֶׁפָּשַׁט בּוֹ יָדוֹ – נָפָל.

בָּעוֹלָם הַזֶּה – יִשְׁכֹּן, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא – נָפָל.