ו וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃ ז וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִ֒יעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ ח וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃ {פ}
בסעיפים המנוקדים, הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות.
וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יְהִי רָקִיעַ – כְּתִיב (כתוב): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו (תהלים קד, ג).
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם (כדרך העולם), מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין (ארמון) וּמְקָרֶה (ועושה לו תקרה) בַּאֲבָנִים וּבְעֵצִים וּבְעָפָר, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קֵרָה אֶת עוֹלָמוֹ (לא עשה תקרה לעולמו) אֶלָּא בְּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו (שם).
וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם – רַבָּנָן אָמְרִין לָהּ (חכמים אומרים אותה, את הדרשה) בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, וְרַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אָבִין (אומרים אותה) בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, גָּלְדָה (קרשה והתקשתה) טִפָּה הָאֶמְצָעִית (שכבת המים האמצעית) וְנַעֲשׂוּ הַשָּׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים וּשְׁמֵי שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים.
רַב אָמַר: לַחִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם (השמים היו נוזליים) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי (וביום השני) קָרְשׁוּ (התקשו). יְהִי רָקִיעַ – יֶחֱזַק הָרָקִיעַ.
רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר: יֵעָשֶׂה מַטְלִית (יריעה שטוחה) לָרָקִיעַ, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב (שמות לט, ג).
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: יָצְאָה הָאֵשׁ מִלְּמַעְלָה וְלִחֲכָה (ליחכה וייבשה) אֶת פְּנֵי הָרָקִיעַ. רַבִּי יוֹחָנָן, כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה: בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה (איוב כו, יג), הָיָה אוֹמֵר: יָפֶה לִמְּדַנִי רַבִּי חֲנִינָא.
אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: יָצָאת (יצאה) הָאֵשׁ מִלְּמַעְלָה וְלִהֲטָה (וצרבה) פְּנֵי רָקִיעַ.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: בָּא מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית לְלַמֵּד עַל מַתַּן תּוֹרָה וְנִמְצָא לָמֵד מִמֶּנָּה (ממתן תורה, שנאמר): כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים ('המסים' נדרש: חצויים, מחולקים) (ישעיה סד, א) – אֵימָתַי חָצָה הָאֵשׁ (מתי חילקה האש) בֵּין הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים? לֹא בְמַתַּן תּוֹרָה (האם לא במתן תורה), אֶתְמְהָא (בתמיהה)? כָּךְ הָיְתָה בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם.
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר: כֶּחָלָל שֶׁבֵּין הָאָרֶץ לָרָקִיעַ כָּךְ יֵשׁ בֵּין הָרָקִיעַ לַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים, (שנאמר:) יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם – בֵּינַיִם וּבֵנְתַיִם (באמצע, בין המים שלמטה למים שלמעלה).
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: אֲנָא אָמְרֵי טַעְמָא (אני אומר את הטעם): אִלּוּ נֶאֱמַר 'וַיַּעַשׂ אֱ־לֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר עַל הָרָקִיעַ', הָיִיתִי אוֹמֵר: עַל גּוּפוֹ שֶׁל רָקִיעַ הַמַּיִם נְתוּנִים. וּכְשֶׁהוּא (הכתוב) אוֹמֵר: וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ (בראשית א, ז) – הֲרֵי הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִים בְּמַאֲמָר (בדיבורו של הקדוש ברוך הוא).
אָמַר רַבִּי אַחָא: כְּהָדֵין קַנְדִּילָא (כמו המנורה התלויה הזאת), וּפֵרוֹתֵיהֶם (של המים העליונים) – אֵלּוּ מֵי גְשָׁמִים.
כּוּתִי (שומרוני) אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי מֵאִיר, אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִם בְּמַאֲמָר (בדיבורו של הקדוש ברוך הוא)? אָמַר לוֹ (רבי מאיר): הֵן (כן). אָמַר לוֹ (רבי מאיר): הָבֵא לִי אֲפַרְכָּס (כלי שבתחתיתו נקבים קטנים ובראשו נקב אחד). הֵבִיא לוֹ (הכותי) אֲפַרְכָּס (כלי מנוקב). נָתַן (רבי מאיר) עָלֶיהָ (על פי האפרכס) טַס (לוח דק) שֶׁל זָהָב וְלֹא עָמְדוּ מַיִם (המים לא נעצרו בתוכה), טַס (לוח דק) שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא עָמְדוּ מַיִם. כֵּיוָן שֶׁנָּתַן אֶצְבָּעוֹ עָמְדוּ מַיִם.
אָמַר לוֹ (הכותי): אֶצְבָּעֲךָ אַתָּה נוֹתֵן?!
אָמַר לוֹ (רבי מאיר): מָה אֲנִי, שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם, אֶצְבָּעִי מַעֲמֶדֶת מַיִם, אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! הֱוֵי (הרי) מַיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִים בְּמַאֲמָר (בדיבורו של הקדוש ברוך הוא).
אָמַר לוֹ (הכותי): אֶפְשָׁר אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ: הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא (ירמיה כג, כד), הָיָה מְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן?
אָמַר לוֹ (רבי מאיר): הָבֵא לִי מַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת. הֵבִיא לוֹ (הכותי) מַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת. אָמַר לוֹ (רבי מאיר): רְאֵה בָּבוּאָה (דמות) שֶׁלְּךָ בָּהֶן. רָאָה (הכותי) אוֹתָהּ גְּדוֹלָה.
אָמַר לוֹ (רבי מאיר): הָבֵא לִי מַרְאוֹת קְטַנּוֹת. הֵבִיא לוֹ (הכותי) מַרְאוֹת קְטַנּוֹת. אָמַר לוֹ (רבי מאיר): רְאֵה בָּבוּאָה (דמות) שֶׁלְּךָ בָּהֶן. רָאָה (הכותי) אוֹתָהּ קְטַנָּה.
אָמַר לוֹ (רבי מאיר): מָה אִם אַתָּה, שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם, אַתָּה מְשַׁנֶּה עַצְמְךָ בְּכָל מַה שֶּׁתִּרְצֶה, מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! הֱוֵי (הרי): כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה – הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא (שם), וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה – הָיָה מְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִיסֵי: פְּעָמִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מַחֲזִיקִים (מכילים) כְּבוֹד אֱלָהוּתוֹ, פְּעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הָאָדָם מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה (איוב לח, א) – מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ.
וְעוֹד שְׁאָלוֹ (הכותי את רבי מאיר), אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר פֶּלֶג אֱ־לֹהִים מָלֵא מָיִם (תהלים סה, י) מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְלֹא חָסַר כְּלוּם, אֶתְמְהָא (בתמיהה)?
אָמַר לוֹ (רבי מאיר): הִכָּנֵס וּרְחַץ (בבית המרחץ), וּשְׁקוֹל עַצְמְךָ עַד שֶׁלֹא תִּכָּנֵס (לפני שתיכנס) וּמֵאַחַר שֶׁתִּכָּנֵס (ואחרי שתיכנס). הָלַךְ (הכותי), כֵּיוָן שֶׁיָּצָא וְשָׁקַל עַצְמוֹ – לֹא חָסַר כְּלוּם.
אָמַר לוֹ (רבי מאיר): כָּל אוֹתָהּ הַזֵּעָה שֶׁיָּצָאת (שיצאה), לֹא מִמְּךָ יָצָאת (יצאה)? אָמַר לוֹ (הכותי): הֵן (כן).
אָמַר לוֹ (רבי מאיר): וּמָה אַתָּה, שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם, לֹא חָסַר מַעְיָנְךָ כְּלוּם, מַעְיָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! הֱוֵי (הרי): פֶּלֶג אֱ־לֹהִים מָלֵא מָיִם (שם) – מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְלֹא חָסַר כְּלוּם.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מֵימֵי בְרֵאשִׁית וּנְתָנָם חֶצְיָם בָּרָקִיעַ וְחֶצְיָם בָּאוֹקְיָנוּס (בים הגדול), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): פֶּלֶג אֱ־לֹהִים מָלֵא מָיִם (שם) – פַּלְגָּא (חצי).
הָרָקִיעַ דּוֹמֶה לִבְרֵכָה, וּלְמַעְלָה מִן הַבְּרֵכָה כִּפָּה, וּמֵחֲמַת הַבְּרֵכָה (הכיפה) מַזַּעַת (מזיעה, מפרישה) טִפִּים (טיפות) עָבוֹת, וְהֵן יוֹרְדִין לְתוֹךְ מַיִם הַמְּלוּחִים וְאֵינָן מִתְעָרְבִין (במים המלוחים).
אָמַר רַבִּי יוֹנָה: אַל תִּתְמַהּ, הָדֵין יַרְדְּנָא עוֹבֵר בְּיַמָּא דִּטְבֶרְיָא וְלָא מִתְעָרֵב בֵּיהּ (הירדן הזה עובר בים של טבריה ואינו מתערב בו).
מַעֲשֵׂה נִסִּים יֵשׁ בַּדָּבָר: אָדָם כּוֹבֵר (מנפה) חִטִּים אוֹ תֶּבֶן בִּכְבָרָה (בנפה), עַד שֶׁלֹא יֵרְדוּ (לפני שירדו) שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת הֵן מִתְעָרְבִין, וְאֵלּוּ (טיפות הגשם) מְהַלְּכִין מַהֲלַךְ כַּמָּה שָׁנִים וְאֵין מִתְעָרְבִין.
רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שֶׁהוּא (הקדוש ברוך הוא) מוֹרִידָן (את הטיפות) בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם (איוב לו, כז), הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר): וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ (ויקרא כז, יח).
כְּעוֹבְיָהּ שֶׁל אֶרֶץ כָּךְ עוֹבְיָהּ שֶׁל רָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ (ישעיה מ, כב), (ונאמר:) וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ (איוב כב, יד) – וְ'חוּג' 'חוּג' לִגְזֵרָה שָׁוָה (ללמוד את האחד מן האחר).
אָמַר רַב אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא: כַּטַּס הַזֶּה (עובי הרקיע כלוח המתכת הדק הזה). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי אָמַר: הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים יְתֵירִין עַל הַתַּחְתּוֹנִים כִּשְׁלֹשִׁים כְּסוּסְטָאוֹת (מידה: כמלוא שתי זרועות פשוטות; או: מידת נפח), (שנאמר:) בֵּין מַיִם לָמָיִם – לָמֶד (האות ל' שבמילה 'למים'), תְּלָתִין (שלושים). רַבָּנָן אָמְרִין (חכמים אומרים): מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה (חצי מול חצי, בשווה).
וַיַּעַשׂ אֱ־לֹהִים אֶת הָרָקִיעַ – זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת (הפסוקים) שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם (שבהם הרעיש בן זומא את העולם): וַיַּעַשׂ, אֶתְמְהָא (בתמיהה)? וַהֲלוֹא בְּמַאֲמָר הֵן (והרי השמים נבראו בדיבור), הֱוֵי (הרי): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם (תהלים לג, ו).
לָמָּה אֵין כְּתִיב (לא כתוב) בַּשֵּׁנִי (ביום השני) 'כִּי טוֹב'?
רַבִּי יוֹחָנָן תָּנֵי לָהּ (שנה אותה) בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא: שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה (גיהינום) (ישעיה ל, לג) – יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶתְמוֹל וְאֵין בּוֹ שִׁלְשׁוֹם (כלומר היום השני).
רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת מַחְלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם (בראשית א, ו).
אָמַר רַבִּי טַבְיוֹמֵי: אִם מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ אֵין בָּהּ 'כִּי טוֹב', מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְעִרְבּוּבוֹ (לבלבולו של העולם) עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל: לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם (ביום השני), לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי (ביום השלישי) 'כִּי טוֹב' שְׁנֵי פְּעָמִים: אֶחָד לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם, וְאֶחָד לִמְלַאכְתּוֹ שֶׁל יוֹם.
שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה (גבירה רומית) אַחַת אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ: לָמָּה אֵין כְּתִיב (לא כתוב) בַּשֵּׁנִי (ביום השני) 'כִּי טוֹב'?
אָמַר לָהּ (רבי יוסי): אַף עַל פִּי כֵן חָזַר (הכתוב) וּכְלָלוֹ כֻּלּוֹ בַּסּוֹף (וכלל את הכול, גם את היום השני, בסוף), שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֱ־לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד (בראשית א, לא).
אָמְרָה לֵיהּ (אמרה לו המטרונה): מָשָׁל: שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם בָּאִין אֶצְלְךָ, וְאַתְּ (ואתה) נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנֶה (מאה דינרים), וּלְאֶחָד אֵין אַתְּ (אתה) נוֹתֵן מָנֶה, וְאַתְּ (ואתה) חוֹזֵר וְנוֹתֵן לְכֻלָּם מָנֶה אֶחָד – לֹא נִמְצָא (האם לא נמצא) בְּיַד כָּל אֶחָד מָנֶה וּשְׁתוּת (מנה ושישית) וּבְיַד אֶחָד שְׁתוּת (שישית בלבד), אֶתְמְהָא (בתמיהה)?
חָזַר (רבי יוסי) וְאָמַר לָהּ כְּהַהוּא דְּאָמַר (כאותו דבר שאמר) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם (ביום השני), לְפִיכָךְ כְּתִיב (כתוב) בַּשְּׁלִישִׁי (ביום השלישי) שְׁתֵּי פְּעָמִים 'כִּי טוֹב': אַחַת לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאַחַת לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם.
רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאִי אָמַר: כְּתִיב (כתוב): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית (ישעיה מו, י) – מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֹשֶׁה קָרוּי 'טוֹב' (על פי שמות ב, ב), וְעָתִיד לִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ (לקבל את עונשו) מִתַּחַת יְדֵיהֶם (על ידי המים), לְפִיכָךְ לֹא כָּתוּב בָּהֶם (במים) 'כִּי טוֹב'.
רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ לִגְיוֹן (גדוד חיילים) קָשֶׁה. אָמַר הַמֶּלֶךְ: הוֹאִיל וְלִגְיוֹן (וגדוד) זֶה קָשֶׁה, אַל יִכָּתֵב שְׁמִי עָלָיו.
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וְהַמַּיִם הַלָּלוּ לָקוּ (נענשו) בָּהֶם דּוֹר הַמַּבּוּל, וְדוֹר אֱנוֹשׁ, וְדוֹר הַפְלָגָה, לְפִיכָךְ אַל יִכָּתֵב בָּהֶן 'כִּי טוֹב'.
וַיִּקְרָא אֱ־לֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם – רַב אָמַר: אֵשׁ וּמַיִם (שמים – אש ומים). רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר מִשּׁוּם (בשם) רַב: נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵשׁ וּמַיִם וּפְתָכָן (ועירבב אותם) זֶה בָּזֶה, וּמֵהֶן נַעֲשׂוּ שָׁמַיִם.
דָּבָר אַחֵר: 'שָׁמִים' כְּתִיב (כתוב) – שֶׁהֵן שָׁמִים (מעריכים ושוקלים) מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל בְּרִיּוֹת. אִם זָכוּ (שנאמר): הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ (תהלים צז, ו), וְאִם לָאו (ואם לא, שנאמר): יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ (איוב כ, כז).
דָּבָר אַחֵר: שָׁמַיִם – שֶׁהַבְּרִיּוֹת מִשְׁתּוֹמְמִים עֲלֵיהֶן לֵאמֹר: שֶׁל מָה הֵן? שֶׁל אֵשׁ הֵן? שֶׁל מַיִם הֵן, אֶתְמְהָא (בתמיהה)?
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: הוּא אֲתָא וְקָם עָלָיו (הכתוב עצמו בא והעיד על כך; או: דוד בא ועמד על הדבר, שנאמר): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו (תהלים קד, ג) – הֱוֵי (הרי) שֶׁל מַיִם הֵן.
(דבר אחר: שמים –) סַמִּים (צבעים): מַה סַּמִּים (צבעים) הַלָּלוּ מֵהֶן יְרֻקִּין וּמֵהֶן אֲדֻמִּים, מֵהֶם שְׁחֹרִים וּמֵהֶם לְבָנִים, כָּךְ שָׁמַיִם, פְּעָמִים יְרֻקִּין וּפְעָמִים אֲדֻמִּים, פְּעָמִים שְׁחֹרִים וּפְעָמִים לְבָנִים.
רַבִּי יִצְחָק אָמַר: שָׁמַיִם – שָׂא מַיִם, טְעוֹן מַיִם (שהשמים נושאים מים).
מָשָׁל לְחָלָב שֶׁהָיָה נָתוּן בִּקְעָרָה, עַד שֶׁלֹא תֵּרֵד (לפני שתרד) לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ (חומר שמקפיא את החלב לגבינה) הוּא מְרַפֵּף (רופס ומתנדנד), כֵּיוָן שֶׁיָּרַד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ (החומר המקפיא), מִיָּד הוּא קוֹפֵא וְעוֹמֵד.
כָּךְ: עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ (איוב כו, יא) – עָמְדוּ שָׁמַיִם (כאשר) נִתַּן בָּהֶם אֶת הַמְּסוֹ (החומר המקפיא).
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי – אַתְיָא כִּדְאָמַר רַב (זה מתאים למה שאמר רב): לַחִים הָיוּ (השמים) בָּרִאשׁוֹן (ביום הראשון) וּבַשֵּׁנִי (וביום השני) קָרְשׁוּ (התקשו).