ב ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר… מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם [וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם] לְדֹרֹת עוֹלָם –
אָמַר רַבִּי יוּדָן: לְדֹרֹת כְּתִיב (כתוב, בכתיב חסר, בלי שתי ו') – פְּרָט לִשְׁנֵי דוֹרוֹת (שלא נראתה בהם הקשת, כי לא נצרכו לאות) : לְדוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ וּלְדוֹרוֹ שֶׁל אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
רַבִּי חִזְקִיָּה מוֹצִיא דּוֹרָן שֶׁל אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וּמֵבִיא (במקומו) דּוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי.
אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲווֹן יָתְבִין תָּנְיִן בַּחֲדָא (היו יושבים ושונים יחד) , מְטוֹן שְׁמוּעָה מִן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי (הגיעו להלכה משל רבי שמעון בן יוחאי) .
אָמְרֵי (אמרו) : הָא מָרָא דִּשְׁמַעְתָּא, נֵיעוֹל וְנִישַׁיְילֵיהּ (הרי בעל ההלכה כאן, ניכנס ונשאל אותו) .
עָל אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב לְגַבֵּיהּ (נכנס אליהו זכור לטוב אליו, אל מערת קברו של רבי שמעון) .
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי שמעון) : מָן עִמָּךְ (מי עמך) ? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו אליהו) : גְּדוֹל הַדּוֹר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי.
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי שמעון) : נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמָיו? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו אליהו) : הֵן (כן) .
אָמַר (רבי שמעון) : אִם נִרְאָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמָיו, לֵית הוּא כְּדַאי לְמֶחֱמֵי סְבַר אַפָּאי (אין הוא ראוי לראות את פניי) .
רַבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר: כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: בִּקְעָה בִּקְעָה, אִימָלְאִי (התמלאי) דִּינָרֵי זָהָב! וְנִתְמַלְּאָה.
רַבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר: כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: אִי בָּעֵי אַבְרָהָם לִמְקָרָבֵי מִן גַּבֵּיהּ וְעַד גַּבִּי, וַאֲנָא מְקָרֵב מִגַּבִּי עַד מַלְכָּא מְשִׁיחָא (אם רוצה אברהם לקרב אל הקדוש ברוך הוא, כלומר לפטור מן הדין בזכותו, את הדורות שממנו ועד אליי, אני אקרב את הדורות שממני ועד המלך המשיח) , וְאִין לָא בָּעֵי (ואם אינו רוצה) , יִצְטָרֵף אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי עִמִּי, וַאֲנַן מְקָרְבִין מִן אַבְרָהָם עַד מַלְכָּא מְשִׁיחָא (ואנו נקרב את כל הדורות שמאברהם ועד המלך המשיח) .
רַבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר: כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים צַדִּיקִים כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ.
אִי תְּלָתִין אִינּוּן, אֲנָא וּבְרִי תְּרֵי מִנְּהוֹן (אם שלושים הם, אני ובני שניים מהם) ,
וְאִם עֶשְׂרִים אִינּוּן, אֲנָא וּבְרִי מִנְּהוֹן (ואם עשרים הם, אני ובני מהם) ,
וְאִם עֲשָׂרָה אִינּוּן, אֲנָא וּבְרִי מִנְּהוֹן (ואם עשרה הם, אני ובני מהם) ,
וְאִם חֲמִשָּׁה אִינּוּן, אֲנָא וּבְרִי מִנְּהוֹן (ואם חמישה הם, אני ובני מהם) ,
וְאִם תְּרֵין אִינּוּן, אֲנָא וּבְרִי הֵן (ואם שניים הם, אני ובני הם) ,
וְאִם חַד הוּא, אֲנָא הוּא (ואם אחד הוא, אני הוא) .
מפרשים · 7
ג את קשתי נתתי קישותי, דבר שהוא… מנוקד ומבואר אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי – קִישׁוּתִי, דָּבָר שֶׁהוּא מֻקָּשׁ לִי (דבר שדומה לי) . אֶפְשָׁר כֵּן (וכי אפשר שהקשת דומה לקדוש ברוך הוא) ? אֶלָּא קַשִּׁין דְּפֵירֵי (כקליפות של פרי, שהן טפלות לפרי) .
וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ – רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בַּר סִימוֹן (אמר) : (משל) לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ קָלוּב רוֹתֵחַ (קרדום לוהט) , בִּקֵּשׁ לִתְּנוֹ עַל בְּנוֹ וּנְתָנוֹ עַל עַבְדּוֹ (כך את ענן הפורענות נתן הקדוש ברוך הוא על הארץ, ולא על בני האדם) .
וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱ־לֹהִים – זוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה (זו מידת הדין של מטה, כפי שנדרש בהמשך) .
רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יוּדָן גִּיּוֹרֵי (בן גרים) הָלְכוּ לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אִית דְּאָמְרֵי (יש שאומרים) : פָּרָשַׁת נְדָרִים, וְאִית דְּאָמְרֵי (ויש שאומרים) : פָּרָשַׁת נְסָכִים. וְנָטְלוּ הֵימֶנּוּ רְשׁוּת (רשות ללכת, כלומר נפרדו ממנו) וְהִמְתִּינוּ שָׁם עוֹד יוֹם אֶחָד. אָמְרוּ (שלושתם) : צְרִיכִים אָנוּ לִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת (להיפרד ממנו) פַּעַם שֵׁנִית.
חַד מִנְּהוֹן דְּרַשׁ וַאֲמַר לְהוֹן (אחד מהם דרש ואמר להם) : כְּבָר כְּתִיב (כתוב) : וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם (יהושע כב, ו) , מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (מה בא ללמד מה שנאמר שוב) : וְגַם כִּי שִׁלְּחָם יְהוֹשֻׁעַ אֶל אָהֳלֵיהֶם וַיְבָרְכֵם (שם, ז) ? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְכַבְּשִׁים וּמְחַלְּקִים אֶת הָאָרֶץ הָיָה שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד עִמָּהֶם, וְעָשׂוּ (ושהו שם) אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. נָטְלוּ רְשׁוּת מִן יְהוֹשֻׁעַ לָלֶכֶת לְאָהֳלֵיהֶם, וְשָׁהוּ שָׁם עוֹד יָמִים אֲחֵרִים (נוספים) , וְחָזְרוּ וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת (נפרדו ממנו) עוֹד פַּעַם שְׁנִיָּה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְגַם כִּי שִׁלְּחָם (שם) .
אָמַר רַבִּי יוּדָן: שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד בְּנֵי פָּמַלְיָא (אנשי החיל) שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ (היו) , וְלִוָּה אוֹתָן (יהושע) עַד הַיַּרְדֵּן, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁנִּתְמַעֲטָה פָּמַלְיָא (החיל המלווה) שֶׁלּוֹ חָזְרוּ וְלִוּוּ אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ (ובירך אותם שנית) . הַבְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה הָיְתָה גְדוֹלָה מִן הָרִאשׁוֹנָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם (שם, ח) .
וְאוֹחֲרָנָא דְּרַשׁ (והאחר דרש) : כְּבָר כְּתִיב (כתוב) : בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי (של החג, עשרים ושניים בחודש) שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ (מלכים א ח, סו) , מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (מה בא ללמד מה שנאמר) : וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם (דברי הימים ב ז, י) וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ? אֶלָּא נָטְלוּ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת (נפרדו ממנו) , וְהִמְתִּינוּ שָׁם יָמִים אֲחֵרִים (נוספים) , וְחָזְרוּ וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת (נפרדו ממנו) פַּעַם שְׁנִיָּה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם (שם) .
אָמַר רַבִּי לֵוִי: כְּתִיב (כתוב) : כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים (שם, ט) , וְאֵין לְךָ שִׁבְעָה (ימים) לִפְנֵי הַחַג (חג הסוכות) שֶׁאֵין בָּהֶם שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאוֹתָן שִׁבְעַת יָמִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים וּמַדְלִיקִין נֵרוֹת. וּבַסּוֹף חָזְרוּ וְנִצְטַעֲרוּ עַל הַדָּבָר, אָמְרוּ: תֹּאמַר (שמא) שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵינוּ עָווֹן, שֶׁחִלַּלְנוּ שַׁבָּת וְלֹא הִתְעַנִּינוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים? וּכְדֵי לְפַיֵּסָן (ולהודיעם) שֶׁרָצָה (שקיבל ברצון) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂיהֶם, יָצְתָה בַּת קוֹל (קול מן השמים) וְאָמְרָה לָהֶן: כֻּלְּכֶם מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא.
וְהַבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה הָיְתָה גְדוֹלָה מִן הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב (מלכים א ח, סו) . אָמַר רַבִּי יִצְחָק: שְׂמֵחִים (שם) – שֶׁמָּצְאוּ נְשׁוֹתֵיהֶם טְהוֹרוֹת, וְטוֹבֵי לֵב (שם) – שֶׁנִּתְעַבְּרוּ (נשותיהם) זְכָרִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי: יָצְאָה בַּת קוֹל (קול מן השמים) וְאָמְרָה לָהֶם: כֻּלְּכֶם מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא.
וְאוֹחֲרָנָא דְּרַשׁ (והאחר דרש) : כְּבָר כְּתִיב (כתוב) : וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ (מלכים ב ד, ה) , מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (מה בא ללמד מה שנאמר) : וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱ־לֹהִים (שם, ז) ? אֶלָּא וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן (שם, ו) – שֶׁהֻקַּר הַשֶּׁמֶן (שהתייקר השמן) , וּבָאת (ובאה האישה) לִשְׁאֹל (את אלישע) אִם תִּמְכֹּר אִם לֹא תִמְכֹּר. הַבְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה הָיְתָה גְדוֹלָה מִן הָרִאשׁוֹנָה, (שנאמר) : וְאַתְּ וּבָנַיִךְ תִּחְיִי בַּנּוֹתָר (שם, ז) – עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים.
וְכֵיוָן שֶׁרָאָה (רבי שמעון בן יוחאי) אוֹתָן שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם שֶׁל יִשּׁוּב (מיושבים בדעתם ובעלי דרך ארץ) , שָׁלַח עִמָּהֶם זוּג אֶחָד שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֵידַע מָה הֵם דּוֹרְשִׁין בַּדֶּרֶךְ.
וְחַד מִנְּהוֹן דְּרַשׁ (ואחד מהם דרש) : כְּבָר כְּתִיב (כתוב) : וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱ־לֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם (שמות יד, יט) , מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (מה בא ללמד מה שנאמר) : וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם (שם) ? אֶלָּא אוֹתוֹ מִדַּת הַדִּין (אותה מידת הדין) שֶׁהָיְתָה מְתוּחָה כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, הֲפָכָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְתָחָהּ כְּנֶגֶד הַמִּצְרִים.
וְאוֹחֲרָנָא דְּרַשׁ (והאחר דרש) : כְּתִיב (כתוב) : וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱ־לֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה – בֵּין אֱ־לֹהִים – זוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה – זוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה. מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה קָשָׁה, וּמִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה רָפָה.
וְחַד מִנְּהוֹן דְּרַשׁ (ואחד מהם דרש) : כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ (בתורה) (משלי ח, יא) , וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ (משלי ג, טו) . חֲפָצִים (משלי ח, יא) – אֵלּוּ מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, חֲפָצֶיךָ (משלי ג, טו) – אֵלּוּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת.
רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר רַבִּי חִיָּא (אמר) : חֲפָצַי (חפציו של הקדוש ברוך הוא, המצוות) וַחֲפָצֶיךָ (חפציו של האדם, האבנים הטובות) לֹא יִשְׁווּ בָהּ (בתורה) , (שנאמר) : כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט [וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי] (ירמיה ט, כג) .
אַרְטְבָן (מלך פרס) שָׁלַח לְרַבֵּנוּ (לרבי יהודה הנשיא) מַרְגָּלִית (אבן יקרה) אֲטִימִיטוֹן (שאין ערוך לשוויה) . אֲמַר לֵיהּ (אמר לו ארטבן) : שְׁלַח לִי מִילֵי טָבָא דְּטָבָא דִּכְוָתָהּ (שלח לי דבר טוב ששווה כמותה) . שְׁלַח לֵיהּ חֲדָא מְזוּזָה (שלח לו רבי מזוזה אחת) .
שְׁלַח וַאֲמַר לֵיהּ (שלח ארטבן ואמר לו) : אֲנָא שְׁלָחִית לָךְ מִלָּה דְּלֵית לֵיהּ טִימֵי, וְאַתְּ שְׁלַחְתְּ לִי מִילֵי דְּטָבָא חַד פּוֹלָר (אני שלחתי לך דבר שאין לו מחיר, ואתה שלחת לי דבר ששווה פולר אחד, מטבע קטן) ?
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי) : חֲפָצַי וַחֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ (כל החפצים שלי ושלך אינם שווים לה) , וְלֹא עוֹד אֶלָּא שְׁלַחְתְּ מִלָּא דַּאֲנָא צָרִיךְ מִנְטַר לָהּ, וַאֲנָא שְׁלָחִית לָךְ מִלָּא דְּאַתְּ דָּמֵיךְ וְהִיא מִנְטְרָא לָךְ (ולא עוד אלא שאתה שלחת דבר שאני צריך לשמור עליו, ואני שלחתי לך דבר שאתה ישן והוא שומר עליך) , שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ (משלי ו, כב) – בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ (שם) – בִּשְׁעַת הַמִּיתָה, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ (שם) – לֶעָתִיד לָבוֹא.
מפרשים · 7