א אלה תולדת נח נח איש צדיק… מנוקד ומבואר אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים (בראשית ו, ט) –
הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם (משלי י, כה) –
כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע (שם) – זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל.
וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם (שם) – זֶה נֹחַ.
(וכתוב:) הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד (משלי יב, ז) –
הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם (שם) – זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל.
וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד (שם) – זֶה נֹחַ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ.
דָּבָר אַחֵר: אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ – כְּתִיב (כתוב) : בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ (משלי יד, יא) –
בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד (שם) – זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל, וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ (שם) – זֶה נֹחַ.
מפרשים · 7
ב דבר אחר אלה תולדת נח כתיב… מנוקד ומבואר דָּבָר אַחֵר: אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ – כְּתִיב (כתוב) : קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים (איוב כד, יח) –
קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם (שם) – ('קל' לשון קול, כלומר) גְּזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם (על דור המבול) שֶׁיֹּאבְדוּ בַּמַּיִם.
תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ (שם) – כְּלוֹמַר (שמקללים בהם ואומרים) : 'מִי שֶׁפָּרַע (שהעניש) מִדּוֹר הַמַּבּוּל' (הוא ייפרע ממי שאינו עומד בדיבורו) .
כָּל כָּךְ לָמָּה (נענשו) ? לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים (שם) – שֶׁלֹא הָיְתָה כַּוָּנָתָן לְמַטַּעַת כְּרָמִים (להעמיד צאצאים) , אֲבָל נֹחַ לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְהַפְרוֹת וּלְהַרְבּוֹת בָּעוֹלָם וּלְהַעֲמִיד בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ.
מפרשים · 7
ג אלה אמר רבי אבהו בכל מקום… מנוקד ומבואר אֵלֶּה – אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵלֶּה' – פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים (דחה את הנזכרים לפניו) , 'וְאֵלֶּה' – מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים (על הנזכרים לפניו) . כָּאן שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵלֶּה' – פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, (את) דּוֹר הַמַּבּוּל.
מפרשים · 3
ד אלה תולדת נח נח אמר רבי… מנוקד ומבואר אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ – אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: כָּל מִי שֶׁנִּכְפַּל שְׁמוֹ יֵשׁ לוֹ (חלק) בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיֵשׁ לוֹ (חלק) בָּעוֹלָם הַבָּא.
אֲתִיבוּן לֵיהּ (הקשו לו) : וְהָכְתִיב (והרי כתוב) : [וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת] תֶּרַח תֶּרַח (בראשית יא, כז) , אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ (לתרח) חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא?
אֲמַר לְהוֹן (אמר להם רבי אבא בר כהנא) : אַף הִיא לָא תַבְרָא (אף זו אינה קושיה) , דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם (בראשית טו, טו) – בִּשְּׂרוֹ (הקדוש ברוך הוא את אברהם) שֶׁיֵּשׁ לְאָבִיו (לתרח) חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא. תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה (שם) – בִּשְּׂרוֹ שֶׁיִּשְׁמָעֵאל עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה.
מפרשים · 4
ה אלה תולדת נח נח אתמהא !… מנוקד ומבואר אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ – אֶתְמָהָא (תמיהה) ! לָא הֲוָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר אֶלָּא 'אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ שֵׁם' (לא היה הכתוב צריך לומר אלא 'אלה תולדות נח: שם', ולמה נכפל השם נח) ? אֶלָּא (נח השני לשון מנוחה הוא:) נְיָחָא (מנוחה, נחת) לוֹ, נְיָחָא לָעוֹלָם, נְיָחָא לָאָבוֹת, נְיָחָא לַבָּנִים, נְיָחָא לָעֶלְיוֹנִים (למלאכים) , נְיָחָא לַתַּחְתּוֹנִים (לבני האדם) , נְיָחָא בָּעוֹלָם הַזֶּה, נְיָחָא לָעוֹלָם הַבָּא.
מפרשים · 7
ו אלה תולדת נח הדא הוא דכתיב… מנוקד ומבואר אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ – הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים (משלי יא, ל) – מָה הֵן פֵּרוֹתָיו שֶׁל צַדִּיק? מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.
וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם (שם) – שֶׁזָּן וּמְפַרְנֵס (נח את בעלי החיים) כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּתֵּבָה.
אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה: הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם (שם, לא) – בָּא לָצֵאת (מן התיבה) וְנִשְׁתַּלֵּם (ונענש) ? אֶתְמָהָא (תמיהה) !
דְּאָמַר (שאמר) רַב הוּנָא מִשּׁוּם (בשם) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: נֹחַ כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא מִן הַתֵּבָה הִכִּישׁוֹ אֲרִי וְשִׁבְּרוֹ (נשכו אריה ועשאו בעל מום) , וְלֹא הָיָה כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, וְהִקְרִיב שֵׁם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
קַל וָחֹמֶר: אַף כִּי רָשָׁע וְחוֹטֵא (שם) – זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל.
מפרשים · 6
ז איש כל מקום שנאמר 'איש' צדיק… מנוקד ומבואר אִישׁ – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'אִישׁ' – צַדִּיק וּמֻמְחֶה (ובדוק ומנוסה בצדקתו) , שֶׁכָּל מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה נֹחַ נוֹטֵעַ אֲרָזִים וְקוֹצְצָן.
אָמְרוּ לוֹ (בני דורו) : לָמָּה כְדֵין (למה כך) ? אֲמַר לְהוֹן (אמר להם נח) : כָּךְ אָמַר מָארֵיהּ דְּעָלְמָא דְּהוּא מַיְתֵי מַבּוּלָא עַל עָלְמָא (כך אמר אדון העולם, שהוא מביא מבול על העולם) .
אָמְרוּ לֵיהּ (אמרו לו בני דורו) : אִין אֵיתֵי מַבּוּלָא, לָא אָתֵי אֶלָּא עַל בֵּיתֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא (אם יבוא מבול, לא יבוא אלא על ביתו של אותו האיש, כלומר על ביתך) .
כֵּיוָן שֶׁמֵּת מְתוּשֶׁלַח אָמְרוּ לוֹ (בני דורו לנח) : הָא לָא אָתֵי מַבּוּלָא אֶלָּא עַל בֵּיתֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא (הרי לא בא המבול אלא על ביתו של אותו האיש, כלומר על ביתך, שמת בו זקנך) .
הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל (איוב יב, ה) –
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: (אמר הקדוש ברוך הוא:) כָּרוֹז (מכריז) אֶחָד עָמַד לִי בְּדוֹר הַמַּבּוּל, זֶה נֹחַ. תַּמָּן אָמְרִין כָּרוֹז לֵיהּ לַפִּיד לֵיהּ (שם אומרים במקום 'הכרז לו' – 'לפיד לו') .
בּוּז (שם) – שֶׁהָיוּ מְבַזִּים עָלָיו (מבזים את נח) וְקָרוֹ לֵיהּ בִּיזַיָא סָבָא (וקראו לו 'זקן בזוי') .
לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן (שם) – שֶׁהָיוּ (בני דורו) קָשִׁים כַּעֲשָׁתוֹת (כמטילי ברזל) .
נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל (שם) – שֶׁהָיוּ מוּכָנִים לִשְׁנֵי שְׁבָרִים, לְשֶׁבֶר מִלְּמַעְלָה (מי המבול שירדו מן השמים) וּלְשֶׁבֶר מִלְּמַטָּה (מי התהום שעלו מן הארץ) .
מפרשים · 6
ח תמים היה בדרתיו בר חטייא אמר… מנוקד ומבואר תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו – בַּר חַטְיָיא אָמַר: כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'תָּמִים' – הִשְׁלִים שָׁנָיו לְמִדַּת שָׁבוּעַ (חי מאז מספר שנים שמתחלק לשבע; או: מילא את שנותיו עד תומן) .
הָיָה – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'הָיָה' – מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ הוּא צַדִּיק.
הֲתִיבוּן לֵיהּ (הקשו לו) : וְהָכְתִיב (והרי כתוב) : אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ (יחזקאל לג, כד) , מֵעַתָּה הוּא תְּחִלָּתוֹ וְהוּא סוֹפוֹ (וכי היה צדיק בתחילתו כמו בסופו) ?
אֲמַר לְהוֹן (אמר להם רבי יוחנן) : אַף הִיא לָא תַבְרָא (אף זו אינה קושיה) , דְּהָא (שהרי) רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ.
רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין (שניהם אמרו) : בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם 'הָיָה' (ואיך אפרש 'היה' שנאמר בו) ? שֶׁהָיָה מְתֻקָּן (מיועד מראש) לְהַדְרִיךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּתְשׁוּבָה.
הֵן הָאָדָם הָיָה (בראשית ג, כב) – מְתֻקָּן (מיועד) לְמִיתָה.
נָחָשׁ – הָיָה (שם, א) – מְתֻקָּן (מיועד) לְפֻרְעָנוּת (לעונש) .
קַיִן – הָיָה (בראשית ד, ב) – מְתֻקָּן (מיועד) לְגָלוּת.
אִיּוֹב – הָיָה (איוב א, א) – מְתֻקָּן (מיועד) לְיִסּוּרִין.
נֹחַ – הָיָה – מְתֻקָּן (מיועד) לַנֵּס.
מֹשֶׁה – הָיָה (שמות ג, א) – מְתֻקָּן (מיועד) לַגּוֹאֵל (להיות גואל) .
מָרְדְּכַי – הָיָה (אסתר ב, ה) – מְתֻקָּן (מיועד) לִגְאֻלָּה.
רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן (וחכמים, נחלקו) .
רַבִּי לֵוִי אָמַר: כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'הָיָה' – רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל: חֲמִשָּׁה הֵן:
נֹחַ – אֶתְמוֹל: אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם (איוב יד, יט) , דְּאָמַר (שאמר) רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִלּוּ אִצְטְרֻבָּלִין שֶׁל רֵחַיִם (האבן התחתונה של הרחיים) נִמְחֶה (נמחק) בַּמַּיִם (במי המבול) , וְהָכָא אַתְּ אָמַר (וכאן אתה אומר) : וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה (בראשית ט, יח) ? אֶתְמָהָא (תמיהה) ! אֶלָּא רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ.
יוֹסֵף – אֶתְמוֹל: עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ (תהלים קה, יח) , וְעַכְשָׁו: וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט (בראשית מב, ו) ? אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ.
מֹשֶׁה – אֶתְמוֹל בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי פַּרְעֹה, וְעַכְשָׁו הוּא מְשַׁקְּעוֹ (מטביע אותו) בַּיָּם? אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ.
אִיּוֹב – אֶתְמוֹל: יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי (איוב טז, יג) , וְעַכְשָׁו: וַיֹּסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה (איוב מב, י) ? אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ.
מָרְדְּכַי – אֶתְמוֹל הָיָה מְתֻקָּן לִצְלִיבָה (מיועד לתלייה) , וְעַכְשָׁו הוּא צוֹלֵב אֶת צוֹלְבָיו (תולה את מי שביקשו לתלותו) ? אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ.
רַבָּנָן אָמְרִין (חכמים אומרים) : כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'הָיָה' – זָן וּמְפַרְנֵס (אחרים) .
נֹחַ – זָן וּפִרְנֵס (את בעלי החיים שבתיבה) כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה קַח לְךָ [מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה] (בראשית ו, כא) .
יוֹסֵף – (שנאמר:) וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו (בראשית מז, יב) .
מֹשֶׁה – זָן וּפִרְנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר.
(איוב, שנאמר:) וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי (איוב לא, יז) , שֶׁמָּא (האם ייתכן) וְלֹא אָכַל יָתוֹם מִמֶּנָּה (שם) ? אֶתְמָהָא (תמיהה) !
מָרְדְּכַי – זָן וּפִרְנֵס. אָמַר רַבִּי יוּדָן: פַּעַם אַחַת חִזֵּר (מרדכי) עַל כָּל הַמֵּנִיקוֹת (סבב אצל כל המיניקות) וְלֹא מָצָא לְאֶסְתֵּר לְאַלְתָּר (מיד) מֵינִיקָה, וְהָיָה מֵינִיקָהּ הוּא (בעצמו) .
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (אמרו) : בָּא לוֹ (למרדכי) חָלָב וְהָיָה מֵינִיקָהּ.
כַּד דָּרַשׁ רַבִּי אַבָּהוּ בְּצִבּוּרָא, גָּחוֹךְ צִבּוּרָא לְקָלֵיהּ (כשדרש זאת רבי אבהו בציבור, צחק הציבור לשמע דבריו) . אֲמַר לְהוֹן (אמר להם רבי אבהו) : וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא (וכי אין זו משנה) ? רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חָלָב הַזָּכָר טָהוֹר.
מפרשים · 7
ט בדרתיו רבי יהודה ורבי נחמיה . מנוקד ומבואר בְּדֹרֹתָיו – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו) .
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: בְּדֹרֹתָיו הָיָה צַדִּיק, הָא (אבל) אִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אוֹ בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל לֹא הָיָה צַדִּיק. בְּשׁוּק סְמַיָּא צָוְחִין לַעֲוִירָא סַגֵּי נְהוֹר (בשוק של עיוורים קוראים לכבד הראייה 'רב אור', כלומר רואה היטב) .
מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ מַרְתֵּף אֶחָד שֶׁל יַיִן, פָּתַח חָבִית אַחַת וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ, שְׁנִיָּה כֵּן, שְׁלִישִׁית וּמְצָאָהּ קוֹסֵס (יין שהתחיל להחמיץ) .
אָמְרִין לֵיהּ (אמרו לו) : קוֹסֵס הוּא (יין שהתחיל להחמיץ הוא) . אֲמַר לְהוֹן (אמר להם בעל המרתף) : וְאִית הָכָא טַב מִינָּהּ (ויש כאן טובה ממנה) ? אָמְרוּ לֵיהּ (אמרו לו) : לָא (לא) .
כָּךְ בְּדֹרֹתָיו הָיָה צַדִּיק, הָא (אבל) אִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אוֹ בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל לֹא הָיָה צַדִּיק.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: וּמָה אִם בְּדֹרֹתָיו הָיָה צַדִּיק, אִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אוֹ בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
מָשָׁל לִצְלוֹחִית שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן (לבקבוקון של שמן בושם) מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל (סגורה במכסה מהודק) וּמֻנַּחַת בֵּין הַקְּבָרוֹת, וְהָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף, וְאִלּוּ הָיָה (הייתה מונחת) חוּץ לַקְּבָרוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
מָשָׁל לִבְתוּלָה שֶׁהָיְתָה שְׁרוּיָה בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת וְלֹא יָצָא עָלֶיהָ שֵׁם רָע, אִלּוּ הָיְתָה בְּשׁוּקָן שֶׁל כְּשֵׁרוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
כָּךְ, וּמָה אִם בְּדֹרֹתָיו הָיָה צַדִּיק, אִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אוֹ בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
מפרשים · 6
י את האלהים התהלך נח רבי יהודה… מנוקד ומבואר אֶת הָאֱ־לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו) .
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: מָשָׁל לְשַׂר שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן. אָמַר (השר) לַקָּטָן: הַלֵּךְ עִמִּי, וְאָמַר לַגָּדוֹל: בּוֹא וְהַלֵּךְ לְפָנָי.
כָּךְ אַבְרָהָם שֶׁהָיָה כֹּחוֹ יָפֶה (חזק, נאמר לו) : הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים (בראשית יז, א) , אֲבָל נֹחַ שֶׁהָיָה כֹּחוֹ רַע (חלש, נאמר בו) : אֶת הָאֱ־לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה מִשְׁתַּקֵּעַ בְּטִיט עָבֶה (שוקע בבוץ סמיך) . הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, אֲמַר לֵיהּ (אמר לו) : עַד שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּקֵּעַ בְּטִיט (במקום שתשקע בבוץ) , הַלֵּךְ עִמִּי. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : אֶת הָאֱ־לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.
וּלְמָה (ולאיזה דבר) אַבְרָהָם דּוֹמֶה? לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ מְהַלֵּךְ בַּמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים (בסמטאות החשוכות) . הֵצִיץ אוֹהֲבוֹ וְהִתְחִיל מֵאִיר עָלָיו (לו) דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ: עַד שֶׁאַתָּה מֵאִיר לִי דֶּרֶךְ חַלּוֹן (במקום שתאיר לי דרך החלון) , בּוֹא וְהָאֵר לְפָנַי.
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: עַד שֶׁתְּהֵא מֵאִיר לִי מֵאַסְפּוֹטַמְיָא וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ (במקום שתאיר לי מארם נהריים ומשכנותיה) , בּוֹא וְהָאֵר לְפָנַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱ־לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו [אַבְרָהָם וְיִצְחָק] (בראשית מח, טו) .
רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ (נחלקו) .
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: (משל) לְרוֹעֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַבִּיט בְּצֹאנוֹ (שהולך לפניו) .
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: (משל) לְנָשִׂיא שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ וּזְקֵנִים (הולכים) לְפָנָיו.
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן (לדעתו של רבי יוחנן) אָנוּ צְרִיכִים לִכְבוֹדוֹ (אנו זקוקים לו, כצאן לרועה) , וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (ולדעתו של רבי שמעון בן לקיש) הוּא צָרִיךְ לִכְבוֹדֵנוּ (הוא מתכבד בנו, כנשיא בזקנים) .
מפרשים · 7