בראשית רבה · פרשה כג

אוידע קין את אשתומנוקד ומבואר

וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ [וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ] –

קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם (תהלים מט, יב) –

רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי פִּנְחָס (נחלקו):

רַבִּי יוּדָן אָמַר: מַה סְּבוּרִין הָרְשָׁעִים? שֶׁקִּרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם (שיישארו בתוך בתיהם לעולם) [מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר]. קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת (שם) – טְבֶרְיָה עַל שֵׁם טִיבִירוּאִיס (טיבריוס קיסר), אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָה עַל שֵׁם אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס, אַנְטוֹכִיאָה (אנטיוכיה) עַל שֵׁם אַנְטְיוֹכוּס.

וְרַבִּי פִּנְחָס אָמַר: קִרְבָּם (נדרש כמו: קברם) בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם (שם) – לְמָחָר בָּתֵּיהֶם נַעֲשִׂים קִבְרֵיהֶם.

מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר (שם) – שֶׁאֵינָן לֹא חַיִּים וְלֹא נִדּוֹנִין (אינם קמים לתחייה ואינם עומדים לדין; או: אינם חיים מרוב צרות, ודינם אינו נגמר לעולם).

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁקָּרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת (שם): וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ.

בויולד לחנוך את עירדמנוקד ומבואר

וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ אֶת עִירָד [וְעִירָד יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל וּמְחִיָּיאֵל יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת לָמֶךְ] –

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כֻּלָּן לְשׁוֹן מַרְדּוּת (לשון עונש על מרד) הֵן:

עִירָד – עוֹרְדָן אֲנִי (מרחיק אני אותם כערוד, חמור הבר) מִן הָעוֹלָם.

מְחוּיָאֵל – מוֹחָן אֲנִי (מוחה אני אותם) מִן הָעוֹלָם.

מְתוּשָׁאֵל – מַתִּישָׁן אֲנִי (מחליש אני אותם) מִן הָעוֹלָם.

לֶמֶךְ – מַה לִּי לְלֶמֶךְ וּלְתוֹלְדוֹתָיו (אין לי חפץ בלמך ובצאצאיו).

וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה –

אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל עוֹשִׂין: הָיָה אֶחָד מֵהֶן לוֹקֵחַ לוֹ שְׁתַּיִם (שתי נשים), אַחַת לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה וְאַחַת לְתַשְׁמִישׁ (ליחסי אישות). זוֹ שֶׁהָיְתָה לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת כְּאִלּוּ אַלְמָנָה בְּחַיֵּי בַּעֲלָהּ, וְזוֹ שֶׁהָיְתָה לְתַשְׁמִישׁ הָיָה מַשְׁקָהּ כּוֹס שֶׁל עִקָּרִים (משקה שורשים הגורם לעקרות) שֶׁלֹא תֵלֵד, וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ מְקֻשֶּׁטֶת כְּזוֹנָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): רֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵד וְאַלְמָנָה לֹא יְיֵטִיב (איוב כד, כא).

תֵּדַע לָךְ שֶׁכֵּן, שֶׁהֲרֵי הַבָּרוּר (המובחר) שֶׁבָּהֶן הָיָה לֶמֶךְ, וְלָקַח לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים –

שֵׁם הָאַחַת עָדָה – דְּעָדָה מִנֵּיהּ (שסרה ממנו; או: שהרתה ממנו).

וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה – שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּצִלּוֹ.

גותלד עדה את יבלמנוקד ומבואר

וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל [הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה] (מקנה נדרש מלשון קנאה) –

לְשֶׁעָבַר הָיוּ מַקְנִין (מעוררים את קנאתו, מכעיסים) לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַטְמוֹנִיּוֹת (בסתר), חָזְרוּ לִהְיוֹת מַקְנִין (מכעיסים) אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא (בגלוי), הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה [הַמַּקְנֶה] (יחזקאל ח, ג).

וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב – אַדְרִיכוֹלִין וּבוּרְבָּלִין (מיני כלי נגינה).

וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: זֶה (תובל קין) תִּבֵּל (שכלל, כמי שנותן תבלין בתבשיל) עֲבֵרָתוֹ שֶׁל קַיִן: קַיִן הָרַג וְלֹא הָיָה לוֹ בַּמֶּה לַהֲרֹג, אֲבָל זֶה (תובל קין): לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל (התקין כלי הריגה).

וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה –

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: נַעֲמָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל נֹחַ הָיְתָה. לָמָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ נַעֲמָה? שֶׁהָיוּ מַעֲשֶׂיהָ נְעִימִים.

וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים): נַעֲמָה אַחֶרֶת הָיְתָה (ולא אשתו של נח), וְלָמָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ נַעֲמָה? שֶׁהָיְתָה מַנְעֶמֶת בְּתֹף (מנגנת בתוף בנעימה) לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים (לעבודה זרה).

דויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען…מנוקד ומבואר

וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי –

רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: תְּבָעָן לְתַשְׁמִישׁ (ליחסי אישות). אָמְרוּ לוֹ (נשיו): לְמָחָר הַמַּבּוּל בָּא, (האם) נִשְׁמַע לְךָ וְנִהְיֶה פָּרוֹת וְרָבוֹת לִמְאֵרָה (נלד בנים לקללה)?

אָמַר לָהֶן (למך): כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי – (וכי הרגתי איש) שֶׁיָּבוֹאוּ עָלַי פְּצָעִים בִּשְׁבִילוֹ? וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי – (וכי הרגתי ילד) שֶׁיָּבוֹאוּ עָלַי חַבּוּרוֹת בִּשְׁבִילוֹ? אֶתְמְהָא (בתמיהה)! קַיִן הָרַג וְנִתְלָה לוֹ (ונדחה עונשו) שִׁבְעָה דּוֹרוֹת, וַאֲנִי שֶׁלֹא הָרַגְתִּי, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּתָּלֶה לִי ע"ז (שבעים ושבעה דורות)?

רַבִּי אוֹמֵר: הֲרֵי זֶה קַל וָחוֹמֶר שֶׁל חֹשֶׁךְ (שאין בו ממש)! אִם כֵּן, מֵהֵיכָן גּוֹבֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁטַר חוֹבוֹ (אם כל דור ידחה כך את עונשו, ממי ייפרע הקדוש ברוך הוא)?

רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵי בָּעֵי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן (שאל לפני רבי יוחנן): אִם אִישׁ לָמָּה יֶלֶד, וְאִם יֶלֶד לָמָּה אִישׁ? אָמַר לוֹ (רבי יוחנן): אִישׁ לְאֵבָרִים (בגודל גופו) וְיֶלֶד לְשָׁנִים (בשנותיו).

אָמַר לָהֶן (למך לנשיו): אִיתָא נֵיזֵיל גַּבֵּי אָדָם (בואו נלך אל אדם הראשון). אֲזַלוּן לְגַבֵּי אָדָם (הלכו אל אדם). אָמַר לָהֶם (אדם): עֲשׂוּ אַתֶּם שֶׁלָּכֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ.

וְאָמְרִין לֵיהּ (ואמרו לו הנשים): אַסְיָא, אַסֵּי חִגְרְתָךְ (רופא, רפא את צליעתך)! כְּלוּם פָּרַשְׁתָּ מֵחַוָּה הֲרֵי ק"ל (130) שָׁנָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹא תַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן? אֶתְמְהָא (בתמיהה)!

כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע (אדם) כֵּן, נִזְקַק (חזר אל אשתו) לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת.

הוידע אדם עוד את אשתו נתוסף…מנוקד ומבואר

וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ – נִתּוֹסַף לוֹ תַּאֲוָה עַל תַּאֲוָתוֹ: לְשֶׁעָבַר אִם לֹא הָיָה רוֹאָהּ (את חוה) לֹא הָיָה מִתְאַוֶּה, עַכְשָׁו בֵּין רוֹאָהּ בֵּין שֶׁאֵינוֹ רוֹאָהּ הוּא מִתְאַוֶּה.

רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא (אמר): רֶמֶז לִמְפָרְשֵׁי יַמִּים (למפליגים בים) שֶׁיִּהְיוּ נִזְכָּרִים אֶת בָּתֵּיהֶם וּבָאִים מִיָּד (שייזכרו בנשותיהם וימהרו לשוב אליהן; או: שיפקדו את נשותיהם סמוך להפלגתם).

וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱ־לֹהִים זֶרַע אַחֵר – רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר: נִסְתַּכְּלָה (צפתה חוה) אוֹתוֹ זֶרַע שֶׁהוּא בָּא מִמָּקוֹם אַחֵר (מעם אחר, מרות המואבייה). וְאֵי זֶה זֶה? מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.

תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן – מֵחֲטִיָּה שֶׁל הֶבֶל (מחמת החטא שנעשה בהבל) נֶהֱרַג קַיִן.

(משל) לִשְׁנֵי אִילָנוֹת שֶׁהָיוּ סְמוּכִין זֶה לָזֶה, פָּכְרָה (שברה) רוּחַ אֶת אֶחָד מֵהֶן וְנָפַל עַל חֲבֵרוֹ וּפְכָרוֹ (ושברו).

כָּךְ: תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן – מֵחֲטִיָּה שֶׁל הֶבֶל (מחמת החטא שנעשה בהבל) נֶהֱרַג קָיִן.

וולשת גם הוא ילד בן ויקרא…מנוקד ומבואר

וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ –

בְּעוֹן קוֹמֵי אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְּלָא (שאלו לפני אבא כהן ברדלא): אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ (דברי הימים א א, א), וְשָׁתַק (מנה הכתוב את אדם, שת ואנוש, והפסיק. מדוע)? אָמַר (אבא כהן ברדלא): עַד כָּאן בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת (נבראו בצלם אלוהים ובדמותו), מִכָּאן וָאֵילָךְ נִתְקַלְקְלוּ הַדּוֹרוֹת וְנִבְרְאוּ קִנְטוּרִין (בריות שצורתן משונה, קנטאורים; או: מכעיסים).

אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִשְׁתַּנּוּ בִּימֵי אֱנוֹשׁ בֶּן שֵׁת: הֶהָרִים נַעֲשׂוּ טְרָשִׁים (סלעים קשים שאין לחרוש בהם), וְהִתְחִיל הַמֵּת מַרְחִישׁ (מעלה רימה ותולעה), וְנַעֲשׂוּ פְּנֵיהֶם כְּקוֹפוֹת (כפני קופים), וְנַעֲשׂוּ חֻלִּין (הפקר) לַמַּזִּיקִין (לשדים).

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הֵן הֵן שֶׁגָּרְמוּ לְעַצְמָן לִהְיוֹת חֻלִּין (הפקר) לַמַּזִּיקִין (לשדים), (שהיו אומרים:) מַה בֵּין דְּגָחֵין לְצַלְמָא לְמַאן דְּגָחֵין לְבַר נָשׁ (מה בין מי שמשתחווה לפסל למי שמשתחווה לאדם)?

זאז הוחל אמר רבי סימון בשלשה…מנוקד ומבואר

אָז הוּחַל – אָמַר רַבִּי סִימוֹן: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נֶאֱמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן מֶרֶד: אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה', וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם (בראשית ו, א), הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ (בראשית י, ח).

אֲתִיבוּן (הקשו לו): וְהָכְתִיב (והרי כתוב): וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת (בראשית יא, ו)? אָמַר לָהֶם (רבי סימון): קִיפַּח (הכה הקדוש ברוך הוא) עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל נִמְרוֹד וְאָמַר: זֶה הַמּוֹרְדָן עָלַי (זה שהמריד אותם עליי).

אָמַר רַבִּי לֵוִי: (החלם נדרש מלשון חלום. משל) לְאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לְבַעֲלָהּ: רָאִיתִי בַּחֲלוֹם שֶׁאַתָּה מְגָרְשֵׁנִי. אָמַר לָהּ (בעלה): וְלָמָּה בַּחֲלוֹם? הֵא לָךְ בַּעֲלִילוֹת (הרי לך גירושין בגלוי, בפועל)!

אָמַר רַב אַחָא: (אמר הקדוש ברוך הוא:) אַתֶּם עֲשִׂיתֶם עַצְמְכֶם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים (עבודה זרה) וּקְרָאתֶם לְשִׁמְכֶם (וקראתם לעצמכם בשם אלוהות), אַף אֲנִי אֶקְרָא לְמֵי הַיָּם לִשְׁמִי (בשמי) וַאֲכַלֶּה אוֹתָן הָאֲנָשִׁים מִן הָעוֹלָם.

דָּרַשׁ רַבִּי אַבָּהוּ: אוֹקְיָנוֹס גָּבוֹהַּ מִכָּל הָעוֹלָם.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מְנַחֵם: וַהֲלוֹא מִקְרָא מָלֵא (מפורש) הוּא: הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ (עמוס ה, ח), אֶתְמְהָא (בתמיהה)? כְּזֶה שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ מִלְּמַעְלָן לְמַטָּן (כמי ששופך מלמעלה למטה).

שְׁנֵי פְּעָמִים כְּתִיב (כתוב): הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם (עמוס ה, ח; ט, ו), כְּנֶגֶד שְׁנֵי פְּעָמִים שֶׁעָלָה הַיָּם וְהֵצִיף אֶת הָעוֹלָם.

וְעַד הֵיכָן עָלָה בָּרִאשׁוֹנָה, וְעַד הֵיכָן עָלָה בַּשְּׁנִיָּה?

רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא (אמרו): בָּרִאשׁוֹנָה עָלָה עַד עַכּוֹ וְעַד יָפוֹ, וּבַשְּׁנִיָּה עָלָה עַד כֵּפֵי בַּרְבַּרִיאָה (חופי ארץ ברבריה).

רַבִּי חֲנַנְיָה וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא (אמרו): בָּרִאשׁוֹנָה עַד כֵּפֵי בַּרְבַּרִיאָה (חופי ארץ ברבריה), וּבַשְּׁנִיָּה עַד עַכּוֹ וְעַד יָפוֹ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב): וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ (איוב לח, יא) –

עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף (שם) – עַד עַכּוֹ תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף.

וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ (שם) – בְּיָפוֹ יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: בָּרִאשׁוֹנָה עָלָה עַד קַלַבְּרִיאָה (קלבריה שבדרום איטליה), וּבַשְּׁנִיָּה עַד כֵּפֵי בַּרְבַּרִיאָה (חופי ארץ ברבריה).