א והאדם ידע את חוה אשתו . מנוקד ומבואר וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ (בראשית ד, א) .
(זהו שכתוב:) זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה (תהלים כה, ו) – לָא מִן דְּכַדּוּן (לא מעכשיו) , אֶלָּא כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה (שם) .
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה: שֶׁבָּם (שבהם, ברחמים ובחסדים) נָהַגְתָּ עִם אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁכָּךְ אָמַרְתָּ לוֹ: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב, יז) , וְאִלּוּלֵי שֶׁנָּתַתָּ לוֹ יוֹם אֶחָד מִשֶּׁלָּךְ, שֶׁהוּא אֶלֶף שָׁנָה, הֵיאַךְ (היה) נִזְקָק לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת (כיצד היה פונה להוליד ילדים) ?
מפרשים · 7
ב והאדם ידע מנוקד ומבואר וְהָאָדָם יָדַע –
רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: לֹא שִׁמְּשָׁה בְּרִיָּה קֹדֶם לְאָדָם הָרִאשׁוֹן (שום בריה לא הזדווגה לפני אדם הראשון) . 'וַיֵּדַע' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ – הוֹדִיעַ דֶּרֶךְ אֶרֶץ לַכֹּל (לימד את כל הבריות את דרך הזיווג) .
דָּבָר אַחֵר: וְהָאָדָם יָדַע – יָדַע מֵאֵיזוֹ שַׁלְוָה נִשְׁלָה (נעקר וגורש) , יָדַע מָה עָבְדַת לֵיהּ חַוָּה (ידע מה עשתה לו חוה) .
אָמַר רַב אַחָא: חִיוְיָא חִיוְיִךְ, וְאַתְּ חִיוְיָא דְּאָדָם (הנחש היה הנחש שלך, ואת הנחש של אדם. 'חוה' נדרש מלשון 'חיויא', נחש) .
וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן –
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: שְׁלֹשָׁה פְּלָאִים נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם: בּוֹ בַּיּוֹם נִבְרְאוּ (אדם וחוה) , בּוֹ בַּיּוֹם שִׁמְּשׁוּ (הזדווגו) , בּוֹ בַּיּוֹם הוֹצִיאוּ תּוֹלָדוֹת (הולידו ילדים) .
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: עָלוּ לַמִּטָּה שְׁנַיִם וְיָרְדוּ שִׁבְעָה: (אדם וחוה,) קַיִן וּתְאוֹמָתוֹ, וְהֶבֶל וּשְׁתֵּי תְאוֹמוֹתָיו.
וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה' – חָמַת לָהּ הָא אִיתְּתָא בְּנִין, אָמְרָה: הָא קִנְיַן בַּעֲלִי בְּיָדִי (רואה האישה שיש לה בנים, ואומרת: הרי בעלי קנוי בידי) .
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ (מכיוון שלמדת אצל) נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, (שהיה דורש:) אַכִין וְרַקִּין מִעוּטִים (המילים 'אך' ו'רק' באות למעט) , אֶתִין וְגַמִּין רִבּוּיִים (המילים 'את' ו'גם' באות לרבות) , הַאי 'אֶת' דִּכְתִיב הָכָא מַהוּ (ה'את' הזה שכתוב כאן, מה הוא בא ללמד) ?
אָמַר (רבי עקיבא; או: רבי ישמעאל עצמו) : אִלּוּ נֶאֱמַר 'קָנִיתִי אִישׁ ה'', הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה (שהיה נשמע שהאיש שקנתה הוא ה') , אֶלָּא (לכן נאמר) אֶת ה'.
אֲמַר לֵיהּ (אמר לו רבי עקיבא) : כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם (דברים לב, מז) – וְאִם רֵק הוּא – מִכֶּם (מחמתכם הוא ריק) , שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים לִדְרֹשׁ. אֶלָּא אֶת ה' (עם ה') – לְשֶׁעָבַר אָדָם נִבְרָא מֵאֲדָמָה וְחַוָּה נִבְרֵאת מֵאָדָם, מִכָּאן וְאֵילָךְ: בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ (בראשית א, כו) – לֹא אִישׁ בְּלֹא אִשָּׁה וְלֹא אִשָּׁה בְּלֹא אִישׁ, וְלֹא שְׁנֵיהֶם בְּלֹא שְׁכִינָה.
מפרשים · 8
ג ותסף ללדת את אחיו את הבל… מנוקד ומבואר וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל – הָדָא מְסַיְּעָא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, דְּאָמַר (זה מסייע לרבי יהושע בן קרחה, שאמר) : עָלוּ לַמִּטָּה שְׁנַיִם וְיָרְדוּ שִׁבְעָה.
וַתֹּסֶף לָלֶדֶת – תּוֹסֶפֶת לַלֵּדָה וְלֹא תוֹסֶפֶת לָעִבּוּר (הוסיפה ללדת ולא הוסיפה להתעבר, שכולם נולדו מהיריון אחד) .
וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה –
שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁהָיוּ לְהוּטִים אַחַר הָאֲדָמָה וְלֹא נִמְצָא בָם תּוֹעֶלֶת (ולא יצא מהם דבר טוב) , וְאֵלּוּ הֵן:
קַיִן (שנאמר בו) : עֹבֵד אֲדָמָה.
נֹחַ (שנאמר) : וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה (בראשית ט, כ) .
עֻזִּיָּהוּ (שנאמר) : אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה (דברי הימים ב כו, י) .
מפרשים · 5
ד ויהי מקץ ימים מנוקד ומבואר וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים –
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ (נחלקו) .
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר: בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם.
מַאן דְּאָמַר (מי שאמר) בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם – עָשָׂה הֶבֶל קַיָּם (חי הבל) מִן הֶחָג (מחג הסוכות) וְעַד הַחֲנֻכָּה.
מַאן דְּאָמַר (מי שאמר) בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם – עָשָׂה הֶבֶל קַיָּים (חי הבל) מִן הַפֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת (חג השבועות) .
בֵּין לְדִבְרֵי אֵלּוּ בֵּין לְדִבְרֵי אֵלּוּ, הַכֹּל מוֹדִים שֶׁלֹא עָשָׂה הֶבֶל בָּעוֹלָם (שלא חי הבל) יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים יוֹם.
מפרשים · 6
ה ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'… מנוקד ומבואר וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה' – מִן הַפְּסוֹלֶת. (משל) לְאָרִיס (חוכר שדה) רַע שֶׁהָיָה אוֹכֵל אֶת הַבַּכּוּרוֹת (הפירות שהבשילו ראשונים) , וּמְכַבֵּד לְבַעַל הַשָּׂדֶה אֶת הַסְּיָיפוֹת (ונותן לבעל השדה את הפירות שהבשילו אחרונים) .
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן –
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (נחלקו) .
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ (בני האדם שלפני מתן תורה) שְׁלָמִים. וְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר: עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ (ולא שלמים) .
אֲתֵיב (הקשה) רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: וְהָכְתִיב (והרי כתוב) : וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן – דָּבָר שֶׁחֶלְבּוֹ קָרֵב (קרבן שרק חלבו קרב על המזבח, והוא שלמים) ? מָה עֲבַד לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי (מה עושה בפסוק זה רבי יוסי, כלומר כיצד הוא מיישבו) ? עָבֵיד לֵיהּ מִן שַׁמְנֵיהוֹן (מפרש אותו: מן השמנים שבהם, המובחרים שבצאן) .
אֲתֵיב (הקשה) רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי: וְהָא כְתִיב (והרי כתוב) : וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים (שמות כד, ה) ? מָה עָבֵיד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (מה עושה בו רבי יוסי בר חנינא) ? שְׁלֵמִים, בְּלֹא הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ (מפרש 'שלמים' – שלמים בגופם, שהוקרבו כעולות בלי הפשטת העור ובלי חיתוך לנתחים) .
אֲתֵיב (הקשה) רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי: וְהָא כְתִיב (והרי כתוב) : וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים (שלמים) לֵא־לֹהִים (שמות יח, יב) ? מָה עֲבַד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (מה עושה בו רבי יוסי בר חנינא) ? כְּמַאן דְּאָמַר (כדעת מי שאמר) לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה בָּא יִתְרוֹ.
אָמַר רַב הוּנָא: אִיתְפַּלְּגוּן (נחלקו) רַבִּי יַנַּאי וְרַבִּי חִיָּא רַבָּה (הגדול) . רַבִּי יַנַּאי אָמַר: קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָּא יִתְרוֹ, וְרַבִּי חִיָּא רַבָּה (הגדול) אָמַר: אַחַר מַתַּן תּוֹרָה בָּא.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: וְלֹא פְּלִיגֵי (ואינם חולקים בעניין יתרו עצמו, אלא) : מַאן דְּאָמַר (מי שאמר) קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָּא – (סובר) הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ שְׁלָמִים, וּמַאן דְּאָמַר (ומי שאמר) אַחַר מַתַּן תּוֹרָה בָּא – (סובר) עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ.
וְהָא מְסַיְּעָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (וזה מסייע לרבי יוסי בר חנינא) : עוּרִי צָפוֹן (שיר השירים ד, טז) – זוֹ הָעוֹלָה שֶׁהָיְתָה נִשְׁחֶטֶת בַּצָּפוֹן (בצפון העזרה) . מַהוּ עוּרִי? דָּבָר שֶׁהָיָה יָשֵׁן וּמִתְעוֹרֵר (שכבר הקריבוהו בני נח, ועתה חזר) .
וּבוֹאִי תֵימָן (שם) – אֵלּוּ שְׁלָמִים שֶׁהָיוּ נִשְׁחָטִים בַּדָּרוֹם. וּמַהוּ וּבוֹאִי? דָּבָר שֶׁל חִדּוּשׁ (שלא היה נוהג קודם לכן) .
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין (מסכנין) בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: קְרָא מְסַיְּעָא לֵיהּ (הפסוק מסייע לו) לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, דִּכְתִיב (שכתוב) : זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה (ויקרא ו, ב) – שֶׁהָיוּ בְּנֵי נֹחַ מַקְרִיבִים. כַּד אָתֵי לִשְׁלָמִים (כשהכתוב בא לשלמים, נאמר) : וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים (ויקרא ז, יא) – 'אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא אֲשֶׁר יַקְרִיב (שם) – מִכָּאן וּלְהַבָּא.
מפרשים · 6
ו וישע ה' אל הבל ואל מנחתו… מנוקד ומבואר וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ – נִתְפַּיֵּס מִמֶּנּוּ (התרצה לו) .
וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה – לֹא נִתְפַּיֵּס מִמֶּנּוּ (לא התרצה לו) .
וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו – נַעֲשׂוּ כָּאוּר (כאש, שלהטו מכעס; או: נתכערו) .
וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ, הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת – בְּרָכָה (תישא ברכה) , כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם (ויקרא ט, כב) .
וְאִם לֹא תֵיטִיב שְׂאֵת (המילה 'שאת' נקראת גם עם המשך הפסוק) – קְלָלָה (תישא קללה) , דִּכְתִיב (שכתוב) : וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה (ויקרא כב, טז) .
דָּבָר אַחֵר: אִם תֵּיטִיב – אֲנִי מוֹחֵל לְךָ עַל עֲוֹנוֹתֶיךָ ('שאת' נדרש מלשון נשיאת עוון, מחילה) , וְאִם לָאו (ואם לא) – חֶטְאוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ (כינוי לקין) גָּדוּשׁ וּמְגֻדָּשׁ (מלא ועולה על גדותיו) .
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַמֵּי אָמַר: לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה (תהלים לב, א) – אַשְׁרָיו לָאָדָם שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מִפִּשְׁעוֹ (שהוא מתגבר על פשעו) וְלֹא פִּשְׁעוֹ גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ.
'חַטָּאת רוֹבֶצֶת' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא חַטָּאת רֹבֵץ – בַּתְּחִלָּה הוּא (היצר) תָּשׁ כִּנְקֵבָה, אַחַר כָּךְ הוּא מִתְגַּבֵּר כְּזָכָר.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: בַּתְּחִלָּה (היצר) דּוֹמֶה לְחוּט שֶׁל עַכָּבִישׁ, וּלְבַסּוֹף נַעֲשֶׂה כַּקֶּלַע הַזּוֹ שֶׁל סְפִינָה (כחבל העבה של ספינה) , הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה (ישעיה ה, יח) .
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בַּתְּחִלָּה הוּא (היצר) נַעֲשֶׂה אוֹרֵחַ, וְאַחַר כָּךְ הוּא נַעֲשֶׂה בַּעַל הַבַּיִת, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ (שמואל ב יב, ד) – הֲרֵי אוֹרֵחַ, וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו (שם) – הֲרֵי בַּעַל הַבַּיִת ('איש' פירושו אדון) .
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר מֶרְיוֹן: אִית כַּלְבִּין בְּרוֹמִי דְּיָדְעִין לְמִשְׁתַּדְּלָא (יש כלבים ברומי שיודעים להערים) . אָזֵיל וְיָתֵיב קַמֵּי פְּלָטֵירָא, וְעָבֵיד גַּרְמֵיהּ מִתְנַמְנֵם, וּמָרֵי פְּלָטֵירָא מִתְנַמְנֵם (הולך הכלב ויושב לפני חנות הלחם ועושה עצמו מנמנם, ובעל החנות מנמנם אף הוא) , וְהוּא שָׁמוּט עִגּוּלָא אַאַרְעָא, עַד דְּהַוְיָא מְצַמֵּית לוֹן הוּא מִשְׂתַּכֵּר עִגּוּלָא וּמְהַלֵּךְ בֵּיהּ (והכלב מפיל את הלחם לארץ, ועד שבעל החנות אוסף את הכיכרות, הכלב מרוויח כיכר והולך לו עמה) .
אָמַר רַבִּי אַבָּא: הַיֵּצֶר הַזֶּה דּוֹמֶה לְלִסְטִים (לשודד) שָׁפוּף (כפוף וחלש) שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים. כָּל מַאן דַּעֲבַר, הֲוָה אָמַר: הַב מַה דַּעֲלָךְ (לכל מי שעבר היה אומר: תן מה שעליך) . עָבַר פִּקֵּחַ אֶחָד וְרָאָה שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹחֶלֶת לִגְזֹל לוֹ כְּלוּם (שאין בו כוח לגזול ממנו דבר) , הִתְחִיל (הפיקח) מְכַתְּתוֹ (מכה אותו) .
כָּךְ כַּמָּה דּוֹרוֹת אִבֵּד יֵצֶר הָרָע: דּוֹר אֱנוֹשׁ, וְדוֹר הַפְלָגָה, וְדוֹר הַמַּבּוּל. כֵּיוָן שֶׁעָמַד אַבְרָהָם אָבִינוּ וְרָאָה שֶׁאֵין בּוֹ (ביצר) תּוֹחֶלֶת (כוח של ממש) , הִתְחִיל מְכַתְּתוֹ (מכה אותו) , הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו וּמְשַׂנְאָיו אֶגּוֹף (תהלים פט, כד) .
אָמַר רַבִּי אַמֵּי: אֵין יֵצֶר הָרָע מְהַלֵּךְ לַצְּדָדִים אֶלָּא בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא (הרחוב הראשי) , וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹאֶה אָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו, מְתַקֵּן בְּשַׂעֲרוֹ, מִתַּלֵּא בַּעֲקֵבוֹ (מטפח את עיניו, מסלסל את שערו ומתרומם על עקבו בהילוך של גאווה) , הוּא אוֹמֵר: הָדֵין דִּידִי (זה שלי) ! מַאי טַעְמֵיהּ (מהיכן לומדים זאת) ? רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל (ליצר הרע) מִמֶּנּוּ (משלי כו, יב) .
אָמַר רַבִּי אָבִין: כָּל מִי שֶׁמְפַנֵּק אֶת יִצְרוֹ בְּנַעֲרוּתוֹ, סוֹפוֹ (של היצר) לִהְיוֹת מָנוֹן (אדון) עָלָיו בְּזִקְנוּתוֹ. מַאי טַעְמָא (מהיכן לומדים זאת) ? מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן (משלי כט, כא) .
רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמַר: אִם בָּא יִצְרְךָ לְהַשְׂחִיקְךָ (לשחק בך ולהכשילך) , דְּחֵהוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יֵצֶר סָמוּךְ תִּצֹּר שָׁלוֹם (ישעיה כו, ג) – (כשהיצר קרוב אליך, נצור את התורה שנקראת שלום,) וְאִם עָשִׂיתָ כֵּן מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ בָּרָאתָ אֶת הַשָּׁלוֹם ('תצר' נדרש גם מלשון יצירה) . 'שָׁלוֹם' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא שָׁלוֹם שָׁלוֹם.
וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתְךָ (שאין היצר בשליטתך) , תַּלְמוּד לוֹמַר (הכתוב מלמד) : כִּי בְךָ בָּטוּחַ (שם) , וּכְבָר הִכְתַּבְתִּי לְךָ בַּתּוֹרָה: וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.
רַבִּי סִימוֹן אָמַר: אִם בָּא יִצְרְךָ לְהַשְׂחִיקְךָ (לשחק בך ולהכשילך) , שַׂמְּחֵהוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יֵצֶר סָמוּךְ ('סמוך' נדרש כמו 'שמח') תִּצֹּר שָׁלוֹם (שם) , וְאִם עָשִׂיתָ כֵּן מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ בָּרָאתָ אֶת שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת. 'תִּצֹּר שָׁלוֹם' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא שָׁלוֹם שָׁלוֹם (שני שלומות, כנגד שני העולמות) .
וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתְךָ (שאין היצר בשליטתך) , כְּבָר הִכְתַּבְתִּי בַּתּוֹרָה: וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ [וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ] .
מפרשים · 7
ז ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי… מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם [בַּשָּׂדֶה] – עַל מָה הָיוּ מִדַּיְּנִים (מתווכחים) ?
אָמְרוּ (קין והבל זה לזה) : בּוֹאוּ וְנַחֲלֹק אֶת הָעוֹלָם. אֶחָד (קין) נָטַל הַקַּרְקָעוֹת וְאֶחָד (הבל) נָטַל אֶת הַמִּטַּלְטְלִין. דֵּין אָמַר: אַרְעָא דְּאַתְּ קָאֵם עֲלַהּ דִּידִי (קין אמר: הארץ שאתה עומד עליה שלי) , וְדֵין אָמַר: מַה דְּאַתְּ לָבֵישׁ דִּידִי (והבל אמר: מה שאתה לובש שלי) . דֵּין אָמַר: חֲלֹץ (הבל אמר: פשוט את בגדיך) , וְדֵין אָמַר: פְּרַח (וקין אמר: פרח באוויר, כלומר סור מאדמתי) . מִתּוֹךְ כָּךְ: וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין (מסכנין) בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: שְׁנֵיהֶם נָטְלוּ אֶת הַקַּרְקָעוֹת וּשְׁנֵיהֶן נָטְלוּ אֶת הַמִּטַּלְטְלִין, וְעַל מָה הָיוּ מִדַּיְּנִין (מתווכחים) ? אֶלָּא זֶה אוֹמֵר: בִּתְחוּמִי (בחלקי) בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִבְנֶה, וְזֶה אוֹמֵר: בִּתְחוּמִי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִבְנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה – וְאֵין שָׂדֶה אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ (מיכה ג, יב) . וּמִתּוֹךְ כָּךְ: וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו [וַיַּהַרְגֵהוּ] .
יְהוּדָה בַּר אַמֵּי אָמַר: עַל חַוָּה הָרִאשׁוֹנָה (האישה שנבראה לאדם לפני חוה) הָיוּ מִדַּיְּנִין (מתווכחים) .
אָמַר רַבִּי אַיְבוּ: חַוָּה הָרִאשׁוֹנָה חָזְרָה לַעֲפָרָהּ, וְעַל מָה הָיוּ מִדַּיְּנִין (מתווכחים) ?
אָמַר רַבִּי הוּנָא: תְּאוֹמָה יְתֵרָה נוֹלְדָה עִם הֶבֶל. זֶה (קין) אוֹמֵר: אֲנִי נוֹטְלָהּ, שֶׁאֲנִי בְּכוֹר, וְזֶה (הבל) אוֹמֵר: אֲנִי נוֹטְלָהּ, שֶׁנּוֹלְדָה עִמִּי. וּמִתּוֹךְ כָּךְ: וַיָּקָם קַיִן.
מפרשים · 5
ח אמר רבי יוחנן הבל היה גבור… מנוקד ומבואר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֶבֶל הָיָה גִּבּוֹר מִקַּיִן, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר (שלא היה הכתוב צריך לומר) וַיָּקָם, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה (קין) נָתוּן תַּחְתָּיו (מתחת להבל) .
אָמַר לוֹ (קין להבל) : שְׁנֵינוּ (לבדנו) בָּעוֹלָם, מָה אַתְּ (אתה) הוֹלֵךְ וְאוֹמֵר לְאַבָּא (אם תהרגני) ? נִתְמַלֵּא (הבל) עָלָיו רַחֲמִים. מִיָּד עָמַד (קין) עָלָיו וַהֲרָגוֹ.
מִן תַּמָּן אִינּוּן אָמְרִין (מכאן אומרים הבריות) : טַב לְבִישׁ לָא תַעֲבֵד, וּבִישׁ לָא יִמְטֵי לָךְ (טובה לרע אל תעשה, ורעה לא תגיע אליך) .
וַיַּהַרְגֵהוּ – בַּמֶּה הֲרָגוֹ?
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר: בְּקָנֶה (במקל) הֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי (בראשית ד, כג) – דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה חַבּוּרָה.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים) : בְּאֶבֶן הֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי (שם) – דָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פְּצָעִים.
רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יוֹנָתָן בַּר חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר: נִתְבּוֹנֵן קַיִן מֵהֵיכָן שָׁחַט אָבִיו (אדם הראשון) אוֹתוֹ הַפָּר (שהקריב לקרבן) , שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר (תהלים סט, לב) , וּמִשָּׁם הֲרָגוֹ: מִמְּקוֹם הַצַּוָּאר, מְקוֹם הַסִּימָנִין (הקנה והוושט, שבהם שוחטים) .
וּמִי קְבָרוֹ (את הבל) ? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת: עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם וְחַיּוֹת טְהוֹרוֹת קְבָרוּהוּ, וְנָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרָן: שְׁתֵּי בְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִים עֲלֵיהֶן, אַחַת לִשְׁחִיטָה וְאַחַת לְכִסּוּי הַדָּם.
מפרשים · 7
ט רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי… מנוקד ומבואר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: כְּתִיב (כתוב) : חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים (תהלים לז, יד) –
חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם (שם) – זֶה קַיִן.
לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ (שם) – זֶה הֶבֶל.
חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם (שם, טו) – (זהו שנאמר לקין:) נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ (בראשית ד, יב) .
וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ [וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי] –
מָשָׁל לְאִיפַּרְכוֹס (למושל) שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא (רחוב ראשי) , מָצָא הָרוּג וְאֶחָד עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. אָמַר לוֹ (המושל) : מִי הֲרָגוֹ? וַאֲמַר לֵיהּ (ואמר לו העומד) : אֲנָא בָּעֵי לֵיהּ גַּבָּךְ, וְאַתְּ בָּעֵי לֵיהּ גַּבִּי (אני תובע אותו ממך, ואתה תובע אותו ממני) ? אֲמַר לֵיהּ (אמר לו המושל) : לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם.
מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְגִנָּה וְלִקֵּט תּוּתִין (תותים) וְאָכַל, וְהָיָה בַּעַל הַגִּנָּה רָץ אַחֲרָיו. אָמַר לוֹ (בעל הגינה) : מַה בְּיָדְךָ? אָמַר לוֹ (הגנב) : אֵין בְּיָדִי כְּלוּם. אָמַר לוֹ (בעל הגינה) : וַהֲרֵי יָדֶיךָ מְלֻכְלָכוֹת!
כָּךְ אָמַר לוֹ קַיִן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָא (הרי) , רָשָׁע, קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים!
מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְמִרְעֶה וְחָטַף גְּדִי אֶחָד וְהִפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו (הטיל אותו על גבו) , וְהָיָה בַּעַל הַמִּרְעֶה רָץ אַחֲרָיו. אָמַר לוֹ (בעל המרעה) : מַה בְּיָדְךָ? אָמַר לוֹ (הגנב) : אֵין בְּיָדִי כְּלוּם. אָמַר לוֹ (בעל המרעה) : וַהֲרֵי הוּא מַפְעֶה אַחֲרֶיךָ (והרי הגדי פועה מאחוריך) !
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיִן: קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ [צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה] .
רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא וְרַבָּנָן (אומרים) :
רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר: 'דַּם אָחִיךָ' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ – דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו (צאצאיו שהיו עתידים לצאת ממנו) .
רַבִּי הוּנָא אָמַר: אֶת דְּמֵי נָבוֹת [וְאֶת דְּמֵי בָנָיו] (מלכים ב ט, כו) – 'דַּם נָבוֹת וְדַם בָּנָיו' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו (שם) – דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו (צאצאיו) .
רַבָּנָן אָמְרִין (חכמים אומרים) : 'וַיָּמָת בְּדַם יְהוֹיָדָע' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא בִּדְמֵי [בְּנֵי] יְהוֹיָדָע (דברי הימים ב כד, כה) – דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו (צאצאיו) .
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: קָשֶׁה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְפָרְשׁוֹ: (משל) לִשְׁנֵי אַתְּלִיטִין (מתאבקים) שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁים (ונאבקים זה בזה) לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אִלּוּ רָצָה הַמֶּלֶךְ – פֵּרְשָׁן (היה מפריד ביניהם) , וְלֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ לְפָרְשָׁן (להפריד ביניהם) . נִתְחַזֵּק אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ, וְהָיָה (הנהרג) מְצַוֵּחַ וְאָמַר: מַאן יִבְעֵי דִּינִי קֳדָם מַלְכָּא (מי יתבע את דיני לפני המלך; או: מן המלך) ?
כָּךְ: קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי (נדרש כמו: עלי) מִן הָאֲדָמָה.
[מִן הָאֲדָמָה –] לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לֹא הָיְתָה (נשמתו של הבל) יְכוֹלָה, שֶׁעֲדַיִן לֹא עָלְתָה לְשָׁם נְשָׁמָה, וּלְמַטָּה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְבַּר שָׁם אָדָם, וְהָיָה דָּמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים.
מפרשים · 6
י ועתה ארור אתה אמר רבן שמעון… מנוקד ומבואר וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה – אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת דִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים בִּלְשׁוֹן מוּעָט (בלשון קצרה, ולא פירשו) : וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה, וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' (במדבר טז, ל) , וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל ה' (שופטים יא, לה) .
כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ [לָךְ] –
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא (נחלקו) :
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: לְךָ אֵינָהּ נוֹתֶנֶת, לְאַחֵר נוֹתֶנֶת.
רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: לֹא לְךָ וְלֹא לְאַחֵר.
וְדִכְוָתָהּ (וכמותה) : זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה [וּמְעַט תֶּאֱסֹף] (דברים כח, לח) –
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו) :
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: זוֹרֵעַ סְאָה וּמַכְנִיס סְאָה (אוסף מן השדה רק כמידה שזרע) .
אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: אִם כֵּן, פַּרְנָסָה מִנַּיִן? אֶלָּא (שדה) הָרְאוּיָה לַעֲשׂוֹת (להצמיח) עֶשְׂרִים (סאים) עוֹשָׂה שִׁשָּׁה עָשָׂר, וְהָרְאוּיָה לַעֲשׂוֹת עֶשֶׂר עוֹשָׂה חָמֵשׁ.
דָּבָר אַחֵר: כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ – כֹּחָהּ (כל מה שהיא ראויה להצמיח) אֵינָהּ נוֹתֶנֶת לְךָ, כֹּחֲךָ (כפי עמלך בה) נוֹתֶנֶת לְךָ. (אך) כָּל כֹּחֲךָ אֵינָהּ נוֹתֶנֶת לְךָ, נוֹתֶנֶת הִיא לְךָ מִקְצַת כֹּחֲךָ.
מפרשים · 6
יא ויאמר קין אל ה' גדול עוני… מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא – לָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים אַתָּה סוֹבֵל (את העולמות העליונים והתחתונים אתה נושא) , וּלְפִשְׁעִי אֵין אַתָּה סוֹבֵל (ואת פשעי אינך יכול לשאת) ?
דָּבָר אַחֵר: גָּדוֹל עֲוֹנִי מִשֶּׁל אַבָּא: אַבָּא עַל מִצְוָה קַלָּה עָבַר וְנִטְרַד (וגורש) מִתּוֹךְ גַּן עֵדֶן, זוֹ שֶׁהִיא עֲבֵרָה חֲמוּרָה, שְׁפִיכַת דָּמִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה גָּדוֹל עֲוֹנִי.
הֵן גֵּרַשְׁתָּ – אֶתְמוֹל גֵּרַשְׁתָּ אֶת אַבָּא, וְעַכְשָׁיו אַתְּ (אתה) מְגָרְשֵׁנִי.
הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם [מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה] – שֶׁמָּא מִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר (וכי אוכל להיסתר מפניך) ? וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ.
מפרשים · 7
יב ויאמר לו ה' לכן כל הרג… מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר לוֹ ה' לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן –
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו) :
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נִתְכַּנְּסוּ בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף לִתְבֹּעַ דָּמוֹ שֶׁל הֶבֶל. אָמַר לָהֶן (הקדוש ברוך הוא) : לָכֶן (לכם) אֲנִי אוֹמֵר: כָּל הוֹרֵג קַיִן יֵהָרֵג.
אָמַר רַבִּי לֵוִי: בָּא נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי לִתְבֹּעַ דִּינוֹ שֶׁל הֶבֶל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לָכֵן אֲנִי אוֹמֵר: כָּל הוֹרֵג קַיִן יֵהָרֵג.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: לֹא כְּדִינָן שֶׁל רוֹצְחָנִין (רוצחים) דִּינוֹ שֶׁל קַיִן (לכן נדרש כמו: לא כן) : קַיִן הָרַג וְלֹא הָיָה לוֹ מִמִּי לִלְמֹד (את דינו של רוצח) , מִכָּאן וָאֵילָךְ כָּל הוֹרֵג קַיִן יֵהָרֵג (מעתה כל ההורג כקין ייהרג; או: מי שיהרוג את קין ייהרג) .
וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת –
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו) :
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: הִזְרִיחַ לוֹ גַּלְגַּל חַמָּה (את השמש) .
אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: לְאוֹתוֹ רָשָׁע הָיָה מַזְרִיחַ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּלְגַּל חַמָּה?! אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִזְרִיחַ לוֹ הַצָּרַעַת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת [הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן] (שמות ד, ח) .
רַב אָמַר: כֶּלֶב מָסַר לוֹ (לשומרו) .
אַבָּא יוֹסֵי בֶּן קֵסָרִי אָמַר: קֶרֶן הִצְמִיחַ לוֹ.
רַב אָמַר: עֲשָׂאוֹ אוֹת לְרוֹצְחָנִים (לרוצחים) .
רַבִּי חָנִין אָמַר: עֲשָׂאוֹ אוֹת לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה.
רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: תְּלָאוֹ בְּרִפְיוֹן (הניח את דינו תלוי ולא גמור; או: תלאו באוויר) , וּבָא מַבּוּל וּשְׁטָפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (בראשית ז, כג) , כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שאתה אומר) : וַיָּקָם קַיִן (בראשית ד, ח) .
מפרשים · 8
יג ויצא קין מלפני ה' מהיכן יצא… מנוקד ומבואר וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' – מֵהֵיכָן יָצָא (והרי אין מקום שאינו לפני ה') ?
רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְבוּ אָמַר: הִפְשִׁיל דְּבָרִים לַאֲחוֹרָיו (השליך את דברי הקדוש ברוך הוא אל מאחורי גבו) וְיָצָא, כְּגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה (כמי שמטעה את הקדוש ברוך הוא) .
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר: יָצָא כְּמַפְרִיס (כמי שמראה את פרסתו להיראות טהור; או: בלב חלוק, שאין פיו ולבו שווים) וְכִמְרַמֶּה בְּבוֹרְאוֹ.
רַבִּי חָמָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר: יָצָא שָׂמֵחַ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ [וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ] (שמות ד, יד) .
פָּגַע בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר לוֹ (אדם לקין) : מַה נַּעֲשָׂה בְּדִינְךָ? אָמַר לוֹ (קין) : עָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה וְנִתְפַּשַּׁרְתִּי (ודיני נגמר בפשרה) .
הִתְחִיל אָדָם הָרִאשׁוֹן מְטַפֵּחַ עַל פָּנָיו (מכה על פניו בצער) , אָמַר: כָּךְ הִיא כֹּחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ! מִיָּד עָמַד אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאָמַר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת [טוֹב לְהֹדוֹת לַה'] (תהלים צב, א–ב) .
אָמַר רַבִּי לֵוִי: הַמִּזְמוֹר הַזֶּה אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲמָרוֹ, וְנִשְׁתַּכַּח מִדּוֹרוֹ, וּבָא מֹשֶׁה וְחִדְּשׁוֹ עַל שְׁמוֹ (על שם עצמו: ראשי התיבות של 'מזמור שיר ליום השבת' הם אותיות 'למשה') : מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת טוֹב לְהֹדוֹת לַה' (שם) .
מפרשים · 7