ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע וגו' (ויקרא ה, א), זה שאמר הכתוב (משלי כד, כח): אל תהי עד חנם ברעך וגו'. אל תהי עד חנם אלו ישראל, שנאמר (ישעיה מג, יב): ואתם עדי נאם ה' ואני אל. ברעך זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (משלי כז, י): רעך ורע אביך אל תעזב וגו'. (משלי כד, כח): והפתית בשפתיך, מאחר שפתיתם אותו בסיני ואמרתם (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, לסוף ארבעים יום אמרתם לעגל (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל, אמר רב אחא הדא הוא רוח הקדש סניגוריא היא מלמדת זכות לכאן ולכאן, אומרת לישראל: אל תהי עד חנם ברעך, ואחר כך אומרת להקדוש ברוך הוא (משלי כד, כט): אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו. אמר רבי יצחק כתיב (הושע ו, ז): והמה כאדם עברו ברית, ברם הכא (הושע יא, ט): כי אל אנכי ולא איש. ראובן הוה ידע לשמעון סהדו, אמר ליה אתי סהיד לי הדא סהדותא, אמר ליה אין, כשנכנס לדיין חזר בו ואמר לו רוח הקדש והפתית בשפתיך, מאחר שפתית בשפתיך והכנסת אותו לדין חזרת בך, למחר אתו סהדו לראובן גבי שמעון מה יעשה כאשר עשה לו, אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו, והלוא כבר נתנה תורה אפופסין, והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו.
ושמעה קול אלה, הדא הוא דכתיב (משלי כט, כד): חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד, מעשה בשלטון אחד שהיה הורג את הקבלנין ומתיר את הגנבים, והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה כראוי, מה עשה הוציא כרוז במדינה ואמר כל עמא לקומפון, מה עשה הביא חלדות ונתן לפניהן מנות והיו החלדות נוטלות את המנות ומוליכות אותם לחורים, למחר הוציא כרוז ואמר כל עמא לקומפון, הביא חלדות נתן לפניהם מנות וסתם את החורים והיו החלדות נוטלות את המנות ומוליכות אותן לחורין ומוצאות אותן מסתמות ומחזירות את המנות למקומן, לומר שאין הכל אלא מן הקבלנין, הרי מן השלטון. מן המעשה מנין, ראובן גנב לשמעון ולוי ידע ביה, אמר ליה אל תפרסמני ואנא יהיב לך פלגא, למחר נכנסו לבית הכנסת ושמעו קול החזן מכריז מאן גנב לשמעון, ולוי קאים תמן, הלוא נתנה תורה אפופסין, והוא עד או ראה או ידע.
גופא אל תהי שבועת שוא קלה בעיניך, שהרי זכריה חמי ליה (זכריה ה, א): ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה, מה עפה, שייטא, כמה דתימא (ישעיה ו, ו): ויעף אלי אחד מן השרפים, (זכריה ה, ב): ויאמר אלי מה אתה ראה ואמר אני ראה מגלה עפה, אמר רבי אבהו אפלו עורו של פיל ועורו של גמל אינן במדה הזו, ואת אמר כאן (זכריה ה, ג): זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ, מהיכן יצאת מפתחו של אולם, דתנן פתחו של אולם גבהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה, אמר רבי איבו מפני מה משביעין האדם בספר תורה ומביאין לפניו נודות נפוחים, לומר אתמול היה הנוד הזה מלא גידים ועצמות, ועכשיו הוא רק מכלן, כך המשביע לחברו לשקר סוף שיצא ריקם מכל ממונו. רבי אסא אמר על שקר, רבי יונה אמר אפלו על אמת. רבי ינאי הוה יתיב ודריש על הדא דרבי יונה אמר רבי סימון אין מוסרין את השבועה למי שהוא חשוד על השבועה, ואין נותנין את השבועה למי שהוא רץ אחר השבועה. הוה עובדא בבר תמליון וסיע לרבי אסי. עובדא הוה דאפקיד חד גברא גבי בר תמליון מאה דינרין, אזל בעא להון מיניה, אמר ליה מה דאפקדת בידי מסרית בידך. אמר ליה אשתבע לי. מה עביד בר תמליון נטל חד קנה וחקקיה ויהב ביה הלין דינרין ושרי מסמך עליה, אמר ליה צור הדין קניא בידך ואנא משתבע לך, כיון דמטי לבי כנשתא אמר מריה דהדין ביתא טבא מה דמסרת בידי מסרית בידך, ההוא מן דבידיה נסתיה לקניא ואקשיה לארעא, שריין הלין דינרין מתבדרין, ושרי ההוא מלקט, אמר ליה לקט לקט דמן דידך אנת מלקט. (שמות כב, י): שבעת ה' תהיה בין שניהם, שאינה זזה מבין שניהם, אם המשביע משביע על שקר סופה לצאת עליו, ואם הנשבע נשבע על שקר סופה לצאת עליו. עובדא הוה בחדא אתתא דעלת למילש גבי מגירתא והוו ציירין בשושיפה תלתא דינרי, נסבתהון ויהבת יתהון על גבי סודרא, אגבלון בלישה, אפה פיתא ואזלא לה, אמר לה בעלה הב לי תלתא דינרין, אזלת בעיא להון גבי מגירתא, אמרת לה דלמא חמית לי הלין תלת דינרין, הויין לההיא מגירתא תלתא בנין, אמרה לה תקברניה ההיא אתתא ברא אי היא ידעה בהון, גרמון חובין וקברתיה, אמרה אלולי דההיא אתתא חשידה בהון לא הוה קברה ליה, אזלה ואמרה לה דלמא חמית לי להלין דינרין, אמרה ההיא אתתא תקבור בנה אחרינא אי היא ידעה בהון, גרמון חובין ומית ברא אחרינא, זמן אחרן אמרה לה דלמא חמית לי הלין דינרין, אמרה תקבור ההיא אתתא ברא תליתאה אי היא ידעה בהון, גרמון חובין וקברתיה. אמר לה בעלה לית אנת אזיל למנחמא להדא מגירתיך, נסבת תרין עגולין דפתא ואזלת מנחמת יתה, כיון דקצון עגולה נפקון הלין תלת דינרי מינה, הדא דברייתא אמרין בין זכאי בין חיב לידי מומי לא תיעול. (זכריה ה, ד): ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו [ואת] עציו [ואת] אבניו, אמר רבי שמואל בר נחמן מלאכי חבלה אין להם קפיצין, שנאמר (איוב א, ז): משוט בארץ ומהתהלך בה, ברם הכא ולנה בתוך ביתו. אמר רבי אבא בר כהנא דברים שאין האש שורפן שבועת שוא מכלתן, דרכה של אש לאכל עצים, שמא אבנים, ברם הכא וכלתו את עציו ואת אבניו.
רבי יוסי בר חנינא פתר קריא בסוטה, ונפש כי תחטא, היא שחטאה על בעלה שהוא זנה ומפרנסה והיא הולכת ומקלקלת עם אחר, ושמעה קול אלה (במדבר ה, כא): והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה. והוא עד (במדבר ה, יג): ועד אין בה. או ראה (במדבר ה, יג): ונעלם מעיני אישה ולא מעיני הקדוש ברוך הוא. או ידע (במדבר ה, יג): ונסתרה והיא נטמאה. אם לוא יגיד ונשא עונו, אם לא תגיד לכהן (במדבר ה, כז): וצבתה בטנה ונפלה ירכה.
רבי פנחס פתר קריה בישראל לפני הר סיני, ונפש כי תחטא (דברים ט, טז): וארא והנה חטאתם. ושמעה קול אלה (דברים ה, כא): ואת קולו שמענו מתוך האש. אמר רבי יוחנן קופרמסאות נתנו ביניהם שאינו כופר בהן והם אינם כופרים בו. אמר רבי יצחק מלך כשהוא משביע את לגיונותיו אינו משביען אלא בסיף, כלומר שכל העובר על התנאים הללו יהא הסיף הזה עובר על צוארו, כך (שמות כד, ו): ויקח משה חצי הדם, ומהיכן היה יודע משה חציו של דם, רבי יהודה ברבי אלעאי אמר הדם נחלק מאליו. רבי נתן אמר נשתנו מראיו ונעשה חציו שחור וחציו אדום. בר קפרא אמר מלאך ירד בדמות משה וחלקו. אמר רבי יצחק בת קול היתה יוצאת מהר חורב ואומרת עד כאן חציו של דם. תני רבי ישמעאל בקי היה משה בהלכות דם וחלקו. וישם באגנת, רבי הונא בשם רבי אבין באגנת כתיב, לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא מה נעשה בחלקך, אמר לו זרק על העם, ומה נעשה בחלקם, אמר לו זרק על גבי המזבח, וחצי הדם זרק על המזבח. רבי ברכיה ורבי חיא בשם רבי יוסי בר חנינא הוא נשבע להן והן נשבעו לו, הוא נשבע להן (יחזקאל טז, ח): ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם ה' אלהים, והן נשבעין לו להקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים כט, יא): לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו. ומנין שאין אלה אלא שבועה, רבי נחמיה ורב נחמן דיפו בשם רבי יעקב דקסרין מן הדא (במדבר ה, כא): והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה, וכיון שעברו על תנאי הר סיני אמר להם הקדוש ברוך הוא (ויקרא כו, טז): אף אני אעשה זאת לכם. אמר רבי פנחס כתיב (הושע ו, ז): והמה כאדם עברו ברית, ברם הכא (הושע יא, ט): כי אל אנכי ולא איש. אמר רבי אהבה בר זעירא, כתיב (איכה ב, יז): עשה ה' אשר זמם, כמה שכתוב בתורתו (ויקרא כו, יח): ויספתי ליסרה, כן עשה חס ושלום, אלא (איכה ב, יז): בצע אמרתו, מה בצע אמרתו, פשרה פשר. רבי יעקב דכפר חנין אמר בזע פורפירה. רבי ברכיה מיתי לה מן הדא (ויקרא כו, כה): והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית. תני רבי חיא נקם בברית ונקם שאינו בברית, איזה נקם שאינו בברית, רבי עזריה ורבי אחא בשם רבי יוחנן אמר זה סמוי עינים שסמו את עיני מלך יהודה, שנאמר (יחזקאל יז, יט): כה אמר ה' אלהים חי אני אם לא אלתי אשר בזה, אם לא אלתי, זו שבועה שנשבע לנבוכדנצר. ובריתי אשר הפיר, זה בריתי של הר סיני. ונתתיו בראשו, ושאר כל הגוף לא לקה. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן זה סמוי עינים שהוא תלוי בראש, וכיון שגלו לבבל אמרו לנבוכדנצר (דניאל ג, טז יח): נבוכדנצר לא חשחין אנחנא הן איתי אלהנא וגו' והן לא ידיע להוי לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין, אמר להון הקדוש ברוך הוא (זכריה ט, יא): גם את בדם בריתך, נזכרתי אותו הדם שבסיני, לפיכך (זכריה ט, יא): שלחתי וגו' אין מים בו, אמר רבי פנחס אין כאן עוד (תהלים עט, ג): שפכו דמם כמים סביבות ירושלים. והוא עד אלו ישראל (ישעיה מג, יב): ואתם עדי נאם ה' ואני אל, או ראה (דברים ד, לה): אתה הראת לדעת, או ידע, (דברים ד, לט): וידעת היום. אם לא יגיד ונשא עונו, אם לא תגידו אלהותי לאמות העולם הרי אני פורע מכם, אימתי (ישעיה ח, יט): וכי יאמרו אליכם דרשו אל האבות.
אמר רבי סימון בארי לא נתנבא אלא שני פסוקים ולא היה בהם כדי ספר, ונטפלו בישעיה, ואלו הן: וכי יאמרו אליכם, וחברו. אמר רבי יוחנן כל נביא שנתפרש שמו ונתפרש שם אביו, נביא ובן נביא, וכל נביא שנתפרש שמו ולא נתפרש שם אביו, הוא נביא ואביו אינו נביא. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא מייתי לה מן הדא (עזרא ה, א): והתנבי זכריה בר עדוא נביאיא, שהיה נביא בן נביא. ורבנן אמרין בין שנתפרש ובין שלא נתפרש שמו נביא ובן נביא, שכן עמוס אמר לאמציה (עמוס ז, יד): לא נביא אנכי ולא בן נביא, מה זה נביא והוא אומר לא נביא אנכי, אף אביו היה נביא והוא אומר ולא בן נביא אנכי. כתוב אחד אומר (מלכים ב כ, א): ישעיה בן אמוץ הנביא, וכתוב אחד אומר (מלכים ב יט, ב): ישעיה הנביא בן אמוץ, שהיה נביא בן נביא. (ישעיה ח, יט): הלוא עם אל אלהיו ידרש, כל אמה ולשון תסגוד לאלהיה, (ישעיה ח, יט): המצפצפים, אלו המציינין. (ישעיה ח, יט): והמהגים, אלו המנהמין, הלוא עם אל אלהיו ידרש, כל אמה ולשון תזכר לאלהיה, (ישעיה ח, יט): בעד החיים אל המתים, אמר רבי לוי משל לאחד שאבד את בנו והלך לתבעו בין הקברות, פקח אחד שראה אותו אמר לו בנך שאבדת חי או מת, אמר לו חי, אמר לו שוטה שבעולם דרכן של מתים להיות נתבעים אצל חיים שמא חיים אצל מתים, בכל מקום חיים עושים צרכי מתים שמא המתים עושים צרכי חיים, כך אלהינו חי וקים לעולם, שנאמר (ירמיה י, י): וה' אלהים אמת, מהו אמת, אמר רבי אבין שהוא אלהים חיים ומלך עולם, אבל אלהי עובדי כוכבים, מתים הן, שנאמר (תהלים קטו, ה ו): פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו, מתים הן, ואנו מניחים חי העולמים ומשתחוים למתים. (ישעיה ח, כ): לתורה ולתעודה, התורה מעידה בנו (ישעיה ח, כ): אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני אמרו לעובדי כוכבים אשר אין לו שחר כדבר הזה אינו מזריח לכם אורה. אמר רבי שמעון בן לקיש אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אמרו להן לאמות העולם אשר אין לו שחר, אם לעצמו אינו מזריח כיצד יזריח לאחרים. רבי אבא בר כהנא אמר חשך ואפלה שמשו בארץ מצרים שלשה ימים, שנאמר (שמות י, כב): ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים, ל תהו ובהו לא שמשו בעולם הזה, והיכן הן עתידין לשמש בכרך גדול של רומי, שנאמר (ישעיה לד, יא): ונטה עליה קו תהו ואבני בהו. ורבנן אמרי אמות העולם שלא קבלו את התורה שנתנה מתוך החשך, עליהם הוא אומר (ישעיה ס, ב): כי הנה החשך יכסה וגו', אבל ישראל שקבלו את התורה שנתנה מתוך החשך, דכתיב (דברים ה, כ): כשמעכם את הקול מתוך החשך, עליהם הוא אומר (ישעיה ס, ב): ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.