וזכרתי את בריתי יעקוב (ויקרא כו, מב), הדא הוא דכתיב (תהלים קב, כו): לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ, שנאמר (בראשית א, א): בראשית ברא וגו'. ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, אלו ואלו מביאים טעם לדבריהם, טעמן דבית שמאי דאינון אמרי השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ, משל למלך שעשה לו כסא, משעשאו עשה אפיפירון שלו, כך (ישעיה סו, א): כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי. טעמן דבית הלל דאמרי הארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, משל למלך שבנה פלטין, משבנה התחתונים בנה העליונים, כך כתיב (בראשית ב, ד): ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. אמר רבי תנחומא ואנא אמרית טעמא: לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים. אמר רבי חנינא ממקום שהמקרא מסיע לבית שמאי משם בית הלל מסלקין אותו, על דעתין דבית שמאי דאינון אמרי השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ, שנאמר: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, על דעתין דבית הלל דאמרי הארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, דכתיב (בראשית א, ב): והארץ היתה תהו ובהו, והארץ כבר נבראת. רבי יוחנן בשם חכמים אמר לבריאה שמים קדמו, ולשכלול הארץ קדמה. ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, אמר רבי שמעון בן יוחאי, תמה אני איך נחלקו אבות העולם על ברית שמים וארץ, שאני אומר שמים וארץ לא נבראו אלא כאלפס וכסוי, הדא הוא דכתיב (ישעיה מח, יג): אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון, אם כדעת שאמר אבא בכל מקום הוא מקדים שמים לארץ, ובמקום אחד הוא אומר: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, אלא מלמד ששניהם שקולין, שוין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים תורים לבני יונה, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יב, ו): ובן יונה או תר, מלמד ששניהם שוין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן ובמקום אחד הוא אומר (שמות ו, כו): הוא אהרן ומשה, מלמד ששניהם שוין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב ובמקום אחד הוא אומר (במדבר לב, יב): בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון, מלמד ששניהם שוין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים כבוד אב לכבוד אם ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יט, ג): איש אמו ואביו תיראו, מלמד ששניהם שקולים זה כזה, אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חיבין בכבוד אביו. בכל מקום מקדים אברהם לאבות וכאן וזכרתי את בריתי יעקוב, מלמד ששלשתן שוין זה כזה.
דבר אחר, וזכרתי את בריתי יעקוב, הדא הוא דכתיב (תהלים פ, ט): גפן ממצרים תסיע, מה הגפן הזה אין נוטעין אותה במקום טרשים גדולין אלא בולשין אותה מתחתיה ואחר כך נוטעין אותה, כך (תהלים פ, ט): תגרש גוים ותטעה. מה הגפן הזו כל שאתה מפנה תחתיה הרי היא משבחת, כך הם ישראל פנית לפניהם כל מלך, ואחר כך (תהלים פ, י): ותשרש שרשיה ותמלא ארץ. מה הגפן הזו אין נוטעין אותה ערבוביא אלא שורות שורות, כך ישראל הם דגלים דגלים, הדא הוא דכתיב (במדבר ב, ב): איש על דגלו באתת לבית אבתם. מה הגפן הזו נמוכה מכל האילנות ושולטת בכל האילנות, כך הם ישראל, נראים כאלו שפלים בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא הן עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו. מה הגפן הזו שרביט אחד יוצא ממנו ומכבש כמה אילנות, כך ישראל צדיק אחד יוצא מהן ושולט מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב (בראשית מב, ו): ויוסף הוא השליט, (יהושע ו, כז): ויהי ה' את יהושע, (דברי הימים א יד, יז): ויצא שם דוד בכל הארצות, (מלכים א ה, א): ושלמה היה מושל בכל הממלכות, (אסתר ט, ד): כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות. מה הגפן הזו העלים שלה מכסין על האשכולות, כך הם ישראל, עמי הארץ שבהם מכסין על תלמידי חכמים. מה הגפן הזו יש בה אשכולות גדולות וקטנות, הגדול מחברו נראה כאלו נמוך מחברו, כך ישראל כל מי שאחד מהם יגע בתורה וגדול מחברו בתורה, נראה נמוך מחברו. מה הגפן הזו טעונה שלש ברכות, כך ישראל מתברכין בשלש ברכות בכל יום (במדבר ו, כד כו): יברכך ה', יאר ה', ישא ה', מה הגפן הזו יש בה ענבים יש בה צמוקים, כך ישראל יש בהם בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד, בעלי אגדה. מה גפן זו יש בה יין ויש בה חמץ, זה טעון ברכה וזה טעון ברכה, כך ישראל חיבין לברך על הטובה ועל הרעה, על הטובה ברוך הטוב והמיטיב, על הרעה ברוך דין האמת. מה היין הזה כל מי ששותה ממנו פניו מאירות וכל מי שאינו שותה ממנו שניו קהות, כך ישראל כל מי שבא ומזדוג להם, סוף שנוטל את שלו מתחת ידיהן. מה גפן זו בתחלה היא נרפסת ברגל ואחר כך עולה לשלחן מלכים, כך ישראל נראין כאלו מאוסין בעולם הזה, דכתיב (איכה ג, יד): הייתי שחק לכל עמי נגינתם כל היום, אבל לעתיד לבוא (דברים כח, א): ונתנך ה' עליון, דכתיב (ישעיה מט, כג): והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך. מה גפן זו עולה על כל מסע ומסע, כך ישראל סופרין על כל מלכות. מה גפן זו מדלין אותה על גבי ארזים גדולים, כך ישראל, שנאמר (תהלים פ, יא): כסו הרים צלה וענפיה ארזי אל. מה גפן זו נשענת על גבי קנה, כך ישראל נשענין בזכות התורה שכתובה בקנה. מה גפן זו השומר שלה עומד למעלה, כך ישראל השומר שלהם למעלה, שנאמר (תהלים קכא, ד): הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. מה גפן זו נשענת על גבי עצים יבשים והיא לחה, כך ישראל נשענין בזכות אבותם אף על פי שהן ישנין, הדא הוא דכתיב: וזכרתי את בריתי יעקוב וגו'.
הדא הוא דכתיב (משלי יא, כא): יד ליד לא ינקה רע, בר קפרא אמר אחז וכל מלכי ישראל הרשעים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (הושע ז, ז): כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי, הרי הוא נמנה באיפטיא של מלכים, שנאמר (ישעיה א, א): בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה. רב אחא בשם רבי אלעזר ורבי יוסי בשם רבי יהושע בן לוי אמר על ידי שהיה לו בושת פנים, כיצד כיון שהנביא בא לקנתרו היה יוצא לו למקום טמאה לומר שאין שכינה שורה במקום טמאה, הדא הוא דכתיב (הושע ז, ג): ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס, אל תהי קורא כובס אלא כובש, כיצד, כיון שהיה הנביא בא לקנתרו כובש פניו. רבי אומר על שנתיסר על בנו הבכור, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב כח, ז): ויהרג זכרי גבור אפרים את מעשיהו בן המלך ואת עזריקם נגיד הבית ואת אלקנה משנה המלך. רבי הושעיא רבה אמר על ידי שהיה אביו צדיק, הוא שחזקיה אומר (ישעיה לח, יז): הנה לשלום מר לי מר, מר לי מלפני מאחז, מר לי מאחרי ממנשה. אלא מנשה היה אביו צדיק ובנו רשע, אבל אחז היה אביו צדיק ובנו צדיק. אמר רבי סימון וזרע צדיק נמלט אין כתיב כאן אלא (משלי יא, כא): וזרע צדיקים, שמושחל מבין שני צדיקים (משלי יא, כא): נמלט. אמר רבי פנחס כל מי שעושה מצוה ומבקש לטל שכרו עליה מיד ליד לא ינקה רע, רשע הוא ואינו מניח לבניו כלום. אמר רבי סימון כאינש דאמר הא סקא הא סלעא הא סאתא, קום טול. כך אלו בקשו אבות הראשונים לטל שכר מצות קלות שעשו בעולם הזה מהיכן היתה זכות עומדת לבניהם אחריהם, שהרי הוא אומר: וזכרתי את בריתי יעקוב.
דבר אחר, וזכרתי את בריתי יעקוב, הדא הוא דכתיב (ישעיה מג, א): ועתה כה אמר ה' בראך יעקב ויצרך ישראל, רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר הקדוש ברוך הוא לעולמו עולמי עולמי אומר לך מי בראך מי יצרך, יעקב בראך יעקב יצרך, ככתוב: בראך יעקב ויצרך ישראל. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר בהמות לא נבראו אלא בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב (איוב מ, טו): הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך. רבי יהושע ברבי נחמיה בשם רבי חנינא ברבי יצחק אמר שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות יעקב, דכתיב (תהלים עח, ה): ויקם עדות ביעקב, ואין עדות האמור כאן אלא שמים וארץ, כמה דאת אמר (דברים ל, יט): העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ. אמר רבי ברכיה שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל, דכתיב (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים, ואין ראשית אלא ישראל, שנאמר (ירמיה ב, ג): קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. אמר רבי אחא שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות משה, שנאמר (דברים לג, כא): וירא ראשית לו, אמר רבי אבהו הכל לא נוצר אלא בזכות יעקב, הדא הוא דכתיב (ירמיה י, טו): לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, בשביל יעקב יצר הכל. רבי ברכיה ורבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר אברהם לא נצול מכבשן האש אלא בזכות יעקב, משל לאחד שהיה עומד ונדון לפני שלטון ויצא דינו לפני שלטון לשרף, צפה אותה השלטון באצטרולוגוס שלו וראה שעתיד להוליד בת שהיא נשאת למלך, אמר כדי הוא להנצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד, כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לשרף, וצפה הקדוש ברוך הוא שיעקב עתיד לצאת ממנו, אמר כדאי הוא לנצל בזכות יעקב, הדא הוא דכתיב (ישעיה כט, כב): כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. ורבנן אמרין אברהם עצמו לא נברא אלא בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב (בראשית יח, יט): כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ואין צדקה ומשפט אלא ביעקב, שנאמר (תהלים צט, ד): משפט וצדקה ביעקב אתה עשית.
ולמה נאמרו אבות אחורנית, לומר אם אין מעשה ביעקב, כדאי הם מעשה יצחק, ואם אין מעשה יצחק, כדאי הם מעשה אברהם, כדאי הוא מעשה כל אחד ואחד שיתלה כל העולם בגינו. למה נאמר ביעקב ובאברהם זכירה, וביצחק לא נאמר, רבי ברכיה ורבנן, רבי ברכיה אמר על ידי שהיה בן של יסורין, ורבנן אמרי רואה אפרו של יצחק כאלו צבור על גבי המזבח. ולמה נאמר באברהם וביצחק אף ולא נאמר ביעקב אף, על ידי שהיתה מטתו שלמה לפניו, אברהם יצא ממנו ישמעאל וכל בני קטורה, יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופי אדום, אבל יעקב מטתו שלמה, כל בניו צדיקים, הדא הוא דכתיב (בראשית מב, יא): כלנו בני איש אחד נחנו. אין לי אלא אבות, אמהות מנין, תלמוד לומר את, את, את, ואין אתיא אלא אמהות, דכתיב (בראשית מט, לא): שמה קברו את אברהם ואת שרה וגו'. ולמה הוא מזכיר זכות אבות ומזכיר זכות הארץ עמהם, אמר ריש לקיש משל למלך שהיו לו שלשה בנים, ושפחה אחת משלו מגדלתן, כל זמן שהיה המלך שואל שלום בניו, היה אומר שאלו לי בשלום המגדלת, כך כל זמן שהקדוש ברוך הוא מזכיר אבות מזכיר הארץ עמהם, הדא הוא דכתיב: וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' והארץ אזכר.
עד מתי זכות אבות קימת, רבי תנחומא אמר בשם רבי חיא בר מנחמא ואמרי לה רבי ברכיה בר חלבו בשם רבא בר זבדא עד יהואחז, הדא הוא דכתיב (מלכים ב יג, כג): ויחן ה' אתם וירחמם וגו' עד עתה, עד עתה זכות אבות קימת. רבי יהושע בן לוי אמר עד אליהו, הדא הוא דכתיב (מלכים א יח, לו): ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא וגו'. שמואל אמר עד הושע, הדא הוא דכתיב (הושע ב, יב): ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי, ואין איש האמור כאן אלא אברהם, כמה דאת אמר (בראשית כ, ז): ועתה השב אשת האיש. ואין איש אלא יצחק, שנאמר (בראשית כד, סה): מי האיש הלזה. ואין איש אלא יעקב, שנאמר (בראשית כה, כז): ויעקב איש תם. רבי יודן אמר עד חזקיה, כמה דאת אמר (ישעיה ט, ו): לםרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו'. רבי יודן ברבי בשם רבי ברכיה אמר אם ראית זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמוטטה לך והטפל בחסדים, הדא הוא דכתיב (ישעיה נד, י): כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, הרים אלו אבות, והגבעות אלו אמהות, ואחר כך (ישעיה נד, י): וחסדי מאתך לא ימוש. אמר רבי אחא לעולם זכות אבות קימת, לעולם מזכירין ואומרין (דברים ד, לא): כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך וגו'.