וכי ימוך אחיך (ויקרא כה, לה), הדא הוא דכתיב (תהלים מא, ב): אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', אבא בר ירמיה בשם רבי מאיר אמר, זה שממליך יצר טוב על יצר הרע. איסי אמר זה שנותן פרוטה לעני. רבי יוחנן אמר זה שקובר מת מצוה. רבנן אמרי זה שמבריח עצמו מן העריצים. רב הונא אמר זה שמבקר את החולה, דאמר רב הונא כל מי שמבקר את החולה פוחתים לו אחד מששים בחליו. איתיביה לרב הונא אם כן יעלו ששים וירד עמהן לשוק, אמר להם ששים ובלבד שיהו אוהבין אותו כנפשו, אף על פי כן מרויחין לו. על דעתיה דאבא בר רבי ירמיה דאמר בשם רבי מאיר זה שממליך יצר טוב על יצר הרע, דכתיב (תהלים מא, ג): ה' ישמרהו, מיצר הרע. על דעתיה דאיסי דאמר זה שנותן פרוטה לעני, דכתיב (תהלים מא, ג): ויחיהו, על דעתיה דרבי יוחנן דאמר זה שקובר מת מצוה, דכתיב (תהלים מא, ג): ואשר בארץ, על דעתיהו דרבנן דאמרי זה שמבריח עצמו מן העריצים, דכתיב (תהלים מא, ג): ואל תתנהו בנפש איביו, על דעתיה דרב הונא דאמר זה שמבקר את החולה, דכתיב (תהלים מא, ד): ה' יסעדנו על ערש דוי. אמר רבי יונה אשרי נותן לדל אין כתיב כאן, אלא אשרי משכיל אל דל, הוי מסתכל בו היאך לזכות עמו. רבי יונה בשעה שראה בן גדולים שירד מנכסיו והוא מתביש לקח, היה הולך אצלו ואומר לו בשביל ששמעתי שנפלה לך ירשה במדינת הים, הא לך חפץ זה, לכשאתה מתרוח את נותנו לי, ובשעה שנותנו לו היה אומר לו מתנה לך נתתיו. רבי לוי בשם רבי חמא בר רבי חנינא אמר עשרים ושתים פעמים כתיב: אשרי, ומכלם לא נטול אפוכי אלא זה, ומאי אפוכי נטול ביום רעה ימלטהו ה', לפיכך משה מזהיר לישראל וכי ימוך אחיך.
דבר אחר, וכי ימוך אחיך, הדא הוא דכתיב (משלי יט, יז): מלוה ה' חונן דל, אמר רבי אלעזר כתיב (תהלים קלו, כה): נתן לחם לכל בשר, בא זה וחטף לו את המצוה, אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו גמולו, הדא הוא דכתיב (משלי יט, יז): וגמלו ישלם לו. רבי תנחומא אמר לה בשם רבי חיא בר אבא רבי נחמן אמר לה בשם רבי יודן ברבי ש'מעון ורבנן בשם רבי שמעון בן לקיש, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כביכול דרכו של לוה להיות עבד למלוה, הדא הוא דכתיב (משלי כב, ז): ועבד לוה לאיש מלוה, רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר כל מי שנותן פרוטה לעני הקדוש ברוך הוא נותן לו פרוטות, וכי פרוטה נותן לו והלוא לא נותן לו אלא נפשו, הא כיצד היתה ככר בעשר פרוטות ועני עומד בשוק ואין בידו אלא תשעה ובא אחד ונתן לו פרוטה ונטל ככר ואכלה ושבת נפשו עליו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אף אתה בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופך, אני משיבה לך, לפיכך משה מזהיר לישראל וכי ימוך אחיך.
דבר אחר, וכי ימוך, הדא הוא דכתיב (משלי יא, יז): גמל נפשו איש חסד, זה הלל הזקן, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם, אמרו לו תלמידיו רבנו להיכן אתה הולך אמר להם לעשות מצוה, אמרו לו וכי מה מצוה זו, אמר להן לרחץ בבית המרחץ, אמרו לו וכי זו מצוה היא, אמר להם, הן. מה אם איקונין של מלכים שמעמידים אותן בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות, מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן והן מעלין לו מזונות, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות, אני שנבראתי בצלם ובדמות, דכתיב (בראשית ט, ו): כי בצלם אלהים עשה את האדם, על אחת כמה וכמה. דבר אחר, גמל נפשו איש חסד, זה הלל הזקן, שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם, אמרו לו תלמידיו רבנו להיכן אתה הולך, אמר להם לגמל חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא. אמרו לו, כל יום אית לך אכסניא, אמר להם, והדין נפשא עלובתא לאו אכסניא הוא בגו גופא, יומא דין היא הכא למחר לית היא הכא. דבר אחר (משלי יא, יז): גמל נפשו איש חסד ועכר שארו אכזרי, אמר רבי אלכסנדרי זה שמגעת לו שמחה ואינו מדביק את קרוביו עמו משום עניות. אמר רבי נחמן כתיב (דברים טו, י): כי בגלל הדבר הזה, גלגל הוא שחוזר בעולם, לפיכך משה מזהיר את ישראל וכי ימוך אחיך.
דבר אחר, וכי ימוך אחיך, הדא הוא דכתיב (משלי כט, יג): רש ואיש תככים נפגשו, (משלי כב, ב): עשיר ורש נפגשו עשה כלם ה'. רש זהו רש בתורה, ואיש תככים, זה ששונה סדר או שני סדרים. עמד רש עם איש תככים ואמר לו השנני פרק אחד והשנהו, (משלי כט, יג): מאיר עיני שניהם ה', קנו העולם הזה והעולם הבא. עשיר ורש נפגשו, עשיר בתורה רש בתורה, אמר אותו רש לאותו עשיר, השנני פרק אחד, ולא השנהו, אמר לו מה אנא בעי מיתב ומתני יתך במשקין או במאימתי קרי ותני עם דכותך, עשה כלם ה', מי שעשה לזה חכם יכול לעשותו טפש ומי שעשה לזה טפש יכול לעשותו חכם. דבר אחר, רש, זה שהוא רש בנכסים. ואיש תככים, זה שהוא עושה בפעלה, עמד רש עם איש תככים, אמר לו תן לי מצוה, ונתן לו, מאיר עיני שניהם ה', זה קנה חיי שעה וזה קנה חיי העולם הבא. עשיר ורש, עשיר זה שעשיר בנכסים, ורש זה שרש בנכסים. עמד רש עם העשיר אמר לו תן לי מצוה, ולא נתן לו, עשה כלם ה', מי שעשה זה עני יכול לעשותו עשיר ומי שעשה לזה עשיר יכול לעשותו עני, אמר העשיר לאותו העני לית את אזיל לעי ונגיס, חמי שקיין, חמי כרעין, חמי כרסון, חמי קפרן, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא דיך שלא נתת לו משלך מאומה, אלא במה שנתתי לו אתה מכניס לו עין רעה, לפיכך (קהלת ה, יג): והוליד בן ואין בידו מאומה, מן כל מה דהות ליה לא ישבוק לבריה ונסיב מומא לנפשיה, לפיכך משה מזהיר את ישראל וכי ימוך אחיך.
רבי תנחום ברבי חיא פתח (קהלת ז, יד): ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה [כי] גם את זה לעמת זה עשה האלהים, אם באת רעה לחברך ראה היאך לזכות בו ולפרנסו כדי שתקבל מתן שכרו. כך היה רבי תנחום ברבי חיא עושה בשעה שאמו לוקחת לו ליטרא אחת של בשר מן השוק היתה לוקחת לו שתים, אחת לו ואחת לעניים, על שום גם את זה לעמת זה עשה הקדוש ברוך הוא עניים ועשירים כדי שיהו זכין אלו לאלו, לפיכך משה מזהיר לישראל וכי ימוך אחיך.
דבר אחר, וכי ימוך אחיך, הדא הוא דכתיב (תהלים קו, מג): פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם, בימי שפט השופטים היו ישראל עובדים עבודת כוכבים ומשתעבדים במלכות ועושין תשובה ונגאלים, חוזרים ועובדים עבודת כוכבים ומשתעבדים במלכות ועושין תשובה ונגאלין, עד היכן, תרין אמוראין, חד אמר עד שדלו מן המצוות, ואחרינא אמר עד [שידלדלו] [שנדלדלו] מן הנכסים, עד שלא היתה ספיקא בידו של אחד מהן להביא אפלו קרבן עני, כמה דאת אמר (ויקרא יד, כא): ואם דל הוא ואין ידו משגת. שמונה שמות נקראו לעני: עני, אביון, מסכן, רש, דל, דך, מך, הלך. עני, כמשמעו. אביון, שמתאב לכל. מסכן, שהוא בזוי לכל, שנאמר (קהלת ט, טז): וחכמת המסכן בזויה. רש, מן הנכסים. דל, מדלדל מן הנכסים. דך, מדכדך, רואה דבר ואינו אוכל, רואה דבר ואינו טועם ואינו שותה. מך, שהוא מך לפני כל, עשוי כמין סקופה התחתונה, לפיכך משה מזהיר לישראל וכי ימוך אחיך.
אמר רבי זעירא אפלו שיחתן של בני ארץ ישראל תורה, הא כיצד, אדם אומר לחברו זכי בי, או רכי בי, זכי גרמך בי. רבי חגי אמר סכי בי, אסתכל בי, סכי בי מה הוינא, ואסתכל בי מה אנא. דאמר רבי חגי בשם רבי יצחק כתיב (קהלת ה, יג): ואבד העשר ההוא בענין רע, שהשיב לאותו העני בענין רע ואמר לו לית את אזיל לעי ונגיס, חמי שקיין, חמי כרעין, חמי כרסון, חמי קפרן. אמר לו הקדוש ברוך הוא לא דיך שלא נתת לו משלך מאומה אלא במה שנתתי לו את משים בו עין רעה, לפיכך (קהלת ה, יג): והוליד בן ואין בידו מאומה, מן כל מה דהוה ליה.
רבי סימון בשם רבי אלעזר אומר בה ארבע שיטין, מי הוא שעשה חסד עם מי שלא היו צריכין, אברהם עם מלאכי השרת, כתיב (בראשית יח, ח): והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו, וכי אוכלין היו, אמר רבי יודן נראין כאוכלין ושותין וראשון ראשון מסתלק, ומה פרע הקדוש ברוך הוא לבניו, המן יורד להם, והבאר עולה להן, והשלו מצוי להם, וענני כבוד מקיפין אותם, ועמוד הענן נוסע לפניהם. והרי דברים קל וחמר, ומה אם מי שעשה חסד עם מי שאינו צריך לחסד פרע הקדוש ברוך הוא לבניו, מי שעושה חסד עם מי שצריך, על אחת כמה וכמה. רבי סימון בשם רבי אלעזר אמר בה שיטה חרי, מי הן שלא עשו חסד עם מי שלא היו צריכין לחסד, עמוני ומואבי עם ישראל, דכתיב (דברים כג, ה): על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, וכי צריכין היו להם ישראל, והלוא כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה המן יורד להן והבאר עולה והשלו מצוי להם וענני כבוד מקיפין אותם ועמוד ענן נוסע לפניהם. אלא דרך ארץ הוא הבא מן הדרך מקדימין להם במאכל ובמשתה, מה פרע להן הקדוש ברוך הוא מתוך כך (דברים כג, ד): לא יבא עמוני ומואבי, והרי דברים קל וחמר ומה אם מי שלא עשו חסד עם מי שאינו צריך חסד ראה מה פרע להם שכרם, מי שאינו עושה חסד עם מי שצריך חסד על אחת כמה וכמה. רבי סימון בשם רבי אלעזר אומר בה שיטה חרי, מי הוא שעשה חסד עם מי שחיב לו, יתרו עם משה (שמות ב, כ): ויאמר [להן] קראן לו ויאכל לחם, רבי סימון אמר בשכרו האכילו, דכתיב (שמות ב, יט): וגם דלה דלה לנו, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אמר דלה לנו ולאבותינו. רבי נחמיה אמר דלה לנו ולרועים. ורבנן אמרי דלה לנו בזכות אבותינו, ולרועים בשביל להטיל שלום. ואימתי פרע לו הקדוש ברוך הוא שכרו, רבי יוחנן בשם רבי יוסי הגלילי אומר בימי שאול, הדא הוא דכתיב (שמואל א טו, ו): ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו וגו', וכי עם כל ישראל עשה חסד והלוא לא עשה אלא עם משה לבדו, אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין עליו כאלו עושה חסד עם כל ישראל, והרי דברים קל וחמר ומה מי שעשה חסד עם מי שחיב לו ראה מה פרע לו הקדוש ברוך הוא, מי שעושה חסד עם מי שאינו חיב לו על אחת כמה וכמה. רבי סימון בשם רבי אלעזר אומר בה שיטה חרי, אמר מי הוא שעשה חסד עם מי שצריך חסד, זה בועז עם רות, הדא הוא דכתיב (רות ב, יד): ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם, קריבי להכא, (רות ב, יד): ואכלת מן הלחם, מלחם של קוצרים, (רות ב, יד): וטבלת פתך בחמץ, שכן דרך הקוצרים להיות טובלין פתן בחמץ בשעת השרב, אמר רבי יונתן מכאן שמוציאין מיני חמצים לגרנות. (רות ב, יד): ותשב מצד הקצרים, ודאי. (רות ב, יד): ויצבט לה קלי, קליל זעיר בראשי אצבעותיו נתן לה, והכתיב (רות ב, יד): ותאכל ותשבע ותתר, אמר רבי יצחק אנן שמעינן מינה תרתי, או ברכה שורה בידו של אותו צדיק, או ברכה שורה במעיה של אותה צדקת, אלא מן מה דכתיב: ותאכל ותשבע ותותר, אנו יודעין שברכה שורה בתוך מעיה של אותה צדקת. אמר רבי יצחק, למדתך תורה דרך ארץ שכשיהא אדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח, שאלו היה ראובן יודע שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו (בראשית לז, כא): וישמע ראובן ויצלהו מידם, היה טוענו ומוליכו אצל אביו, ואלו היה יודע בעז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו: ויצבט לה קלי, עגלים פטומים היה מאכילה. רבי כהן ורבי יהושע ברבי סימון בשם רבי לוי אמרו לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה, ועכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה, אליהו ומלך המשיח, והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהם, כההוא דכתיב (מלאכי ג, טז): אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו. תני רבי יהושע, יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית, שכן רות אומרת לנעמי (רות ב, יט): שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז, אשר עשה עמי אין כתיב כאן, אלא אשר עשיתי עמו, אמרה לה הרבה פעלות וטובות עשיתי עמו היום בשביל פרוסה שנתן לי.
אמר רבי כהן, יען וביען (ויקרא כו, מג), הוא יען, הוא עני. אמר רבי שילא דנוהא, האביון אהן מסכנא הב הונך מניה. אמר רבי אבין העני הזה עומד על פתחך והקדוש ברוך הוא עומד על ימינו, דכתיב (תהלים קט, לא): כי יעמד לימין אביון, אם נתת לו דע מי שעומד על ימינו ונותן לך שכרך, ואם לא נתת לו דע מי שעומד על ימינו פורע ממך, דכתיב (תהלים קט, לא): להושיע משפטי נפשו, אמר רבי איבו כתיב (דברים טו, י): נתון תתן לו, אמר רבי נחמן (דברים טו, י): כי בגלל הדבר הזה, אהן עלמא מדמי לגלגלא דאנטילא דמלא מתרוקן דמתרוקן מתמלא. תני בשם רבי אליעזר, נקמתן של ישראל ביד עניים, דכתיב (דברים טו, ט): וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, נקמתן של אדום ביד ישראל, שנאמר (יחזקאל כה, יד): ונתתי את נקמתי באדם ביד עמי ישראל.
רבי אבהו בשם רבי אליעזר אמר, צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם, שאלולי הרמאים שבהם כיון שהיה אחד מהם תובע בידי אדם והוא מחזירו, מיד נענש למיתה, שנאמר (דברים טו, ט): וקרא עליך אל ה' וגו', וכתיב (יחזקאל יח, כ): הנפש החטאת היא תמות, רבי יוחנן וריש לקיש נחתין למסחי בהדין דימוסין דטבריא, פגע בהון חד מסכן אמר לון זכון בי, אמרו ליה כי נפקון אנן זכין בך, נפקין ואשכחוניה מאית, אמרין הואיל ולא אטפלון ביה בחייו נטפל ביה במותו, עד דאינון מסחין ליה אשכחין חדא כיסא ושית מאה דינר תלא בקדיליה, אמרו ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם, לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי אליעזר צריכין אנו להחזיק טובה וכו'.
רבי סימון אמר בשם רבי יהושע בן לוי, לעולם אל תהי מצות עני קלה בעיניך, שהפסדה עשרים וארבע קללות, ומתן שכרה עשרים וארבע ברכות, הפסדה עשרים וארבע קללות, כתיב (תהלים קט, ו יח): הפקד עליו רשע, בהשפטו יצא רשע, יהיו ימיו מעטים, יהיו בניו יתומים, ונוע ינועו בניו ושאלו, ינקש נושה לכל אשר לו, אל יהי לו מושך חסד, יהי אחריתו להכרית, יזכר עון אבותיו אל ה', יהיה נגד ה' תמיד, ויאהב קללה, וילבש קללה. וכלא ענינא דמזמורא, כל כך למה (תהלים קט, טז): יען אשר לא זכר עשות וגו', מתן שכרן עשרים וארבע ברכות, כתיב (ישעיה נח, ז): הלוא פרס לרעב לחמך, אמר רבי סימון הלוא תפרש אין כתיב כאן, אלא הלוא פרס, כבר היא פרוסה, שבראש השנה נגזר על אדם מה שמשתכר ומה שמתחסר.
ותפק לרעב (ישעיה נח, י), אם זכיתם לרעבו של יעקב, ואם לאו לשבעו של עשו. (ישעיה נח, ז): ועניים מרודים תביא בית, אלו הם עניים מנעוריהם, אמר רבי יצחק כהדין סמיא דקרין ליה סגי נהורא, לכך נאמר: ועניים מרודים תביא בית. דבר אחר, ועניים מרודים תביא בית, אלו בעלי בתים שירדו מכבודם ומנכסיהם, מי גרם להם שיהיו עניים על ידי שלא פשטו ידיהם לעניים, ועל ידי שלא עשו רצון אביהם שבשמים, לכך נאמר: ועניים מרודים תביא בית. דבר אחר, ועניים מרודים, אלו אבלים ומרי נפש, שנפשם עגומה עליהן, ומי משמחן, יין, דכתיב (משלי לא, ו): תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, לכך נאמר: ועניים מרודים תביא בית. דבר אחר, ועניים מרודים תביא בית, אלו תלמידי חכמים שנכנסים לבתי עם הארץ ומרוים אותם מדברי תורה, לכך נאמר: ועניים מרודים תביא בית. דבר אחר, ועניים מרודים תביא בית, אלו תלמידי חכמים ותלמידיהם שמורים לישראל טמאה וטהרה, אסור והתר, ומלמדים אותן לעשות רצון אביהם שבשמים, לכך נאמר: ועניים מרודים תביא בית. אמר רבי אבין כל המארח תלמיד חכם בביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים, נאמר כאן תביא, ונאמר להלן (שמות כג, יט): תביא בית ה' אלהיך, מה להלן בכורים אף כאן בכורים.
כי תראה ערם וכסיתו (ישעיה נח, ז), רבי אדא בר אהבה ורב ורבי יוחנן, חד אמר מדקדקין בכסות ואין מדקדקין בחיי נפש. וחכמים אומרים אף בכסות אינן מדקדקין, מפני בריתו של אברהם אבינו, (ישעיה נח, ז): ומבשרך לא תתעלם, בר קפרא אמר הוי רואה בשרו כבשרך. תני בר קפרא אין לך אדם שאינו בא לידי מדה זו, אם לא הוא בנו, אם לא בנו בן בנו. דבר אחר, ומבשרך לא תתעלם, רבי יעקב אמר בשם רבי אלעזר זו גרושתו. רבי יוסי הגלילי הוה ליה אתתא בישא והות מבזה ליה קדם תלמידיו, אמרו ליה תלמידיו רבי שבק הדא אתתא מנך דלית היא עבדא ליקרך, אמר לון פורנא דידה רב עלי ולית בי משבק לה, חד זמן הוין יתבין פשטין הוא ורבי אלעזר בן עזריה, מן דחסלון אמר ליה משגח רבי ואנן סלקין לביתא, אמר ליה אין, מה דסלקין אמכת על אפא ונפקת לה, צפא בההיא קידרא עלי תפיה, אמר לה אית בההיא קידרא כלום, אמרה ליה אית בה פרפריין, אזל גליתא ואשכח בגוה פרגיין, ידע רבי אלעזר בן עזריה דלא יתיבה דעתה עם בעלה, כד יתבין להון אכלין אמר ליה לא אמרה פרפריין והא אנא אשכחנא בגוה פרגיין, אמר מעשה נסים הן, כיון דאכלין מה דאכלין, אמר ליה רבי שבק הדא אתתא מנך דלית היא עבדא ליקרך, אמר ליה פורנא רב עלי ולית בי משבק לה, אמרו ליה אנן פסקינן פורנא ושבקה מינך, עבדין ליה כן פסיקו ליה פורנא ושבקה מניה, ואסבון יתיה אתתא אחרי טבתא מנה, גרמין חובא דההיא אנתתא ואזלא ואתנסיבת לסנטירא דקרתא, לבתר יומין אתון יסורין עלוי ואתעביד ההוא גברא סגי נהור, והות אתתא נגידא ליה בכל קרתא והות אזלא בכל שכוניא ובשכונתיה דרבי יוסי הגלילי לא הות אזלה, הוה ההוא גברא חכם קרתא, אמר לה למה לית את מובילא לי לשכונתיה דרבי יוסי הגלילי דאנא שמיע דהוא עביד מצון, אמרה לו משבקתיה אנא ולית בי חמא אפוי. אתון חד זמן וקרון בשכונתיה דרבי יוסי הגלילי, שרי חבט עלה והות קלהון מתבזין בכל קרתא, אודיק רבי יוסי הגלילי וחמון מתבזין בגו שוקא, נסיביהון ויהב יתהון בחד ביתא מן דידיה, והוה מפרנס יתהון כל ימי חייהון, משום ומבשרך לא תתעלם. ביומי דרבי תנחומא היו צריכין ישראל למטרא אתון לגביה ואמרין ליה רבי גזר תעניתא דייחות מטרא, גזר תעניתא פעם ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים, פעם שלישית קם ודרש אמר לון כל עמא יפליגון מצוה, קם חד גבר ונסב מה דהוה ליה בגו ביתיה ונפק למפלגה, פגעה ביה משבקתיה, ואמרה ליה זכי בההיא אתתא דמן יומא דנפקית מן ביתך לא חמית טב, כיון שראה אותה ערמה ובצרה גדולה, נתמלא עליה רחמים ונתן לה, על שום ומבשרך לא תתעלם, חמיתיה חד גבר, סליק ואמר ליה לרבי תנחומא רבי את הכא ועברה הכא, אמר ליה מה חמית, אמר ליה חמית גבר פלן דמשתעי למשבקתיה, ולא עוד אלא דיהב לה פריטין, אי לאו דחשיד עלה לא יהיב לה. שלח רבי תנחומא ואייתיתיה, ואמר ליה ברי את ידע דעלמא קאי בצערא ובריאתה קיימא בצערא ואזלת ואשתעית עם משבקתך, ולא עוד אלא דיהבת לה פריטין, אלולי דחשיד אתה לא יהבת לה פריטין, אמר ליה ולא כך דרשת ומבשרך לא תתעלם, את אמרת כל עמא יפקון ויפלגון מצוה, קאים אנא למפלגה מצוה פגעת בי משבקתי ואמרת לי זכי בההיא אתתא דמן יומא דנפקית מביתך לא חמית טב, כיון שראיתיה ערמה ובצרה גדולה נתמלאתי עליה רחמים ונתתי לה על שום ומבשרך לא תתעלם. באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו לשמים ואמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם מה אם זה שהוא בשר ודם ואכזרי ולא היה עליו מזונותיה נתמלא עליה רחמים ונתן לה, אנו שאנו בני בניך בני אברהם יצחק ויעקב ומזונותינו עליך, על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים, באותה שעה ירדו גשמים ונתרוח העולם.
אז יבקע כשחר אורך (ישעיה נח, ח), אמר רבי ירמיה בן אלעזר אפלו אותה שכתוב בה (דברים כב, ז): והארכת ימים (ישעיה נח, ח): מהרה תצמח. (ישעיה נח, ח): והלך לפניך צדקך, כל מה דאת לעי לנפשך לעי, ולפיכך (ישעיה נח, ח): וכבוד ה' יאספך, (ישעיה נח, ט): אז תקרא וה' יענה (ישעיה נח, ט): אם תסיר מתוכך מוטה, אלו שטרות פרועים, (ישעיה נח, ט): שלח אצבע ודבר און, אם ראית חבירך שבורח מן האנסים אין היה אזיל בדא אמר הא אזיל בדא, ואין לא הוה אזיל בדא אמר הא אזיל בדא. (ישעיה נח, י): ותפק לרעב נפשך, אמר רבי לוי אם אין לך לתן לו נחמו בדברים, אמר לו, תצא נפשי עליך שאין לי מה לתן לך, (ישעיה נח, י): ונפש נענה תשביע, אם עשית כן (ישעיה נח, י): וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיה נח, יא): ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמתיך יחליץ, אמר רבי טביומי אם עשית כן הרי את כבוראך, כאותו שכתוב בו (שיר השירים ה, י): דודי צח ואדום, (ישעיה נח, יא): ועצמתיך יחליץ, ישמט יזין ישזיב ויניח. ישמט כמה דאת אמר (דברים כה, ט): וחלצה נעלו מעל רגלו. יזין, כמה דאת אמר (דברים ג, יח): חלוצים תעברו. ישזיב, כמה דאת אמר (תהלים קמ, ב): חלצני ה' מאדם רע, ויניח, מכאן קבעו חכמים לומר רצה והחליצנו בשבת, (ישעיה נח, יא): והיית כגן רוה, זה גן, (ישעיה נח, יא): וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, זה עדן.
ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם (ישעיה נח, יב), רבי טרפון יהב לרבי עקיבא שית מאה קנטרין דכסף, אמר ליה אזיל זבין לן חדא אוסיא דנהוון לעיין באורייתא ומתפרנסין מנה. נסב יתהון ופליג יתהון לספרייא ולמתנייא ולאלין דלעיין באורייתא, לבתר יומין קם עמיה אמר ליה זבנת לן לההיא אוסיא דאמרית לך, אמר ליה אין, אמר ליה אית בך מחמי לה לי, אמר ליה אין, נסאתיה וחמאי ליה ספריא ומתניא ולאלין דלעיין באוריתא, אמר ליה אית בר נש יהב מגן, אפוכי דידיה הן היא, אמר ליה גבי דוד מלך ישראל, דכתיב ביה (תהלים קיב, ט): פזר נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד. (ישעיה נח, יב): וקרא לך גדר פרץ, רבי אבין בשם רבי ברכיה אמר, אמר הקדוש ברוך הוא הפרצה הזו עלי היה לגדרה ועמדת אתה וגדרת אותה, חייך שאני מעלה עליך כאותו שכתוב בו (תהלים קו, כג): לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. (ישעיה נח, יב): משבב נתיבות לשבת, אמר רבי יהודה ברבי סימון העני הזה יושב ומתרעם מה אני מפלוני, הוא ישן על מטתו ואני ישן כאן, פלוני ישן בביתו, ואני כאן. ועמדת אתה ונתת לו, חייך שאני מעלה עליך כאלו עשית שלום בינו לביני, הדא הוא דכתיב (ישעיה כז, ה): או יחזק במעזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. (ישעיה נח, יג): אם תשיב משבת רגלך, תנו רבנן לא יטיל אדם בתוך כרך בשבת על מנת שתחשך וירחץ בבית המרחץ מיד. (ישעיה נח, יג): עשות חפצך ביום קדשי, מכאן שאסור לאדם לצאת בתוך שדהו לידע מה היא צריכה בשבת. מעשה בחסיד אחד שיצא לתוך כרמו לידע מה היא צריכה ומצא שם פרצה אחת וחשב עליה לגדרה בשבת, אמר איני גודרה על שחשבתי עליה בשבת, מה עשה הקדוש ברוך הוא זמן אילן של נצפה ועמד וגדרה, והיה מתפרנס ממנו כל ימיו. (ישעיה נח, יג): וקראת לשבת ענג, זו שבת בראשית. (ישעיה נח, יג): לקדוש ה' מכבד, זה יום הכפורים. (ישעיה נח, יג): וכבדתו, זה יום טוב. (ישעיה נח, יג): מעשות דרכיך, זה חלו של מועד. (ישעיה נח, יג): ממצוא חפצך, מכאן אסור לאדם לתבע צרכיו בשבת. רבי זעירא בעי קומיה דרבי חיא בר אבא אמר ליה אלין דאמרין רוענו זוננו פרנסנו בשבת, מהו, אמר לו טופס ברכות כך היא. (ישעיה נח, יג): ודבר דבר, אמיה דרבי שמעון בן יוחאי, כד הות משתעיא מותר מלין בשבתא הוה אמר לה שבתא היא והות שתקא. (ישעיה נח, יד): אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ, הרי ארבעה עשר, ועשרה אחרניתא דכתיב גבי יעקב, דכתיב (ישעיה נח, יד): והאכלתיך נחלת יעקב אביך, ואלו הן (בראשית כז, כח): ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וגו'.