ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג, מ), רבי אבא בר כהנא פתח (משלי ח, י): קחו מוסרי ואל כסף, קחו מוסרה של תורה ואל כסף, (ישעיה נה, ב): למה תשקלו כסף בלוא לחם, למה אתם שוקלים כסף לבני עשו בלוא לחם, על שלא שבעתם מלחמה של תורה. (ישעיה נה, ב): ויגיעכם בלוא לשבעה, למה אתם יגעים ואמות העולם שבעים, בלא לשבעה, על שלא שבעתם מיינה של תורה, דכתיב (משלי ט, ה): ושתו ביין מסכתי. רבי ברכיה ורבי חיא אבוי בשם רבי יוסי בן נהוראי אמר, כתיב (ירמיה ל, כ): ופקדתי על כל לחציו, אפלו על גבאי צדקה, חוץ משכר סופרים ומשנים, שאינן נוטלין אלא שכר בטלה בלבד, אבל שכר דבר אחד מן התורה אין כל בריה יכולה לתן מתן שכרה. תני מראש השנה נקצצין מזונותיו של אדם חוץ ממה שמוציא בשבתות וימים טובים וראשי חדשים ומה שהתינוקות מוליכים לבית רבן, אם מוסיף מוסיפים לו אם פוחת פוחתין לו. רבי יוחנן הוה מטיל, סלק מטבריא לצפורין, והוה רבי חיא בר אבא מסמך ליה, מטון חד בית חקל אמר הדין בית חקלא הוה דידי וזבינית יתיה בגלל למזכי באוריתא. מטון חד דבית כרמא אמר הדין בית כרמא דידי הוית וזבינית יתיה בגלל למזכי באוריתא. מטון חד דבית זיתא, אמר הדין בית זיתא דידי הוה וזבינית יתיה בגלל למזכי באוריתא, שרי רבי חיא בכי, אמר רבי יוחנן מה את בכי, אמר ליה על דלא שבקת לסיבותך כלום. אמר לו קלה היא בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שנברא לששה ימים וקניתי דבר שנתן לארבעים יום, שנאמר (שמות לד, כח): ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, וכתיב (דברים ט, ט): ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה. כד דמך רבי יוחנן הוה דורו קורא עליו (שיר השירים ח, ז): אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, שאהב רבי יוחנן את התורה, (דברים ט, ט): בוז יבוזו לו. כד דמך רבי הושעיא איש טיריא ראו מטתו שפרחה באויר, והיה דורו קורא עליו (שיר השירים ח, ז): אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, שאהב הקדוש ברוך הוא לאבא הושעיא איש טיריא, בוז יבוזו לו. כד דמך רבי אלעזר ברבי שמעון, היה דורו קורא עליו (שיר השירים ג, ו): מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן מקטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל, מהו מכל אבקת רוכל, אלא דהוה קריי ותניי ופייטן ודרשן. אמר רבי אבא בר כהנא משכר לקיחה אתה למד שכר לקיחה, במצרים כתיב (שמות יב, כב): ולקחתם אגדת אזוב, בכמה הות טימיא דידיה בארבעה מיני, והוא גרם לישראל לירש בזת הים, בזת סיחון ועוג, בזת שלשים ואחד מלכים. לולב שעומד על האדם בכמה דמים, וכמה מצוות יש בו, על אחת כמה וכמה. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: ולקחתם לכם ביום הראשון.
דבר אחר, ולקחתם לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים טז, יא): תודיעני ארח חיים שבע שמחות, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא תודיעני באיזה פילון מפלש לחיי העולם הבא, רבי יודן אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לדוד אם חיים אתה צריך, יסורין אתה צריך, כדכתיב (משלי ו, כג): ודרך חיים תוכחות מוסר. שבע שמחות, שבענו בחמשה שמחות, מקרא, משנה, תלמוד, תוספתא ואגדות. דבר אחר, שבע שמחות את פניך, אלו שבע כתות של צדיקים שעתידים להקביל פני שכינה ופניהם דומות לחמה ולבנה, לרקיע, לכוכבים, לברקים ולשושנים ולמנורה הטהורה שהיתה בבית המקדש. לחמה מנין, שנאמר (שיר השירים ו, י): ברה כחמה. ללבנה מנין, שנאמר (שיר השירים ו, י): יפה כלבנה. לרקיע מנין, שנאמר (דניאל יב, ג): והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע. לכוכבים מנין, שנאמר (דניאל יב, ג): ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. לברקים מנין, שנאמר (נחום ב, ה): מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו. לשושנים מנין, שנאמר (תהלים מה, א): למנצח על ששנים. למנורה הטהורה מנין, שנאמר (זכריה ד, ב): ויאמר אלי מה אתה ראה ואמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה. (תהלים טז, יא): נעמות בימינך נצח, וכי מי מודיענו איזו כת החביבה והנעימה שבהן, תרין אמוראין, חד אמר זו שבאה מכחה של תורה ומכחן של מצוות, ואחרנא אמר אלו סופרין ומשנין שמלמדין תינוקות באמתן, שהן עתידין לעמד בימינו של הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב: נעמות בימינך נצח. דבר אחר, שבע שמחות, אל תהי קורא כן אלא שבע שמחות, אלו שבע מצוות שבחג, ואלו הן, ארבעה מינין שבלולב, וסכה, חגיגה ושמחה. אם שמחה למה חגיגה ואם חגיגה למה שמחה, אמר רבי אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח, אלא מאן דנסב באיין בידיה, אנן ידעין דהוא נצוחייא, כך ישראל ואמות העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן, אנו יודעין דישראל אינון נצוחיא, לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: ולקחתם לכם ביום הראשון.
דבר אחר, ולקחתם לכם ביום הראשון, הדא הוא דכתיב (תהלים קב, יח): פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם, שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהם והן אומרים נצחו ישראל, שנאמר (שמואל א טו, כט): וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, הוא שדוד אומר לישראל אם קימתם מצות לולב שנקרא נעים, שנאמר (תהלים טז, יא): נעמות בימינך נצח, הרי אתה מבשר שנצחת לאמות העולם, שנאמר: וגם נצח ישראל, לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: ולקחתם לכם. אמר רבי אבין, פנה אל תפלת הערער, ואמר רבי אבין אין אנו יכולין לעמד על אפו של דוד, פעמים שקורא עצמו עני, פעמים שקורא עצמו מלך, הא כיצד בשעה שהיה צופה ומביט שצדיקים עתידין לעמד ממנו כגון: אסא, יהושפט, חזקיה ויאשיה, היה קורא עצמו מלך, שנאמר (תהלים עב, א): אלהים משפטיך למלך תן, ובשעה שצופה רשעים יוצאים ממנו, כגון: אחז, מנשה, אמון, היה קורא עצמו עני, שנאמר (תהלים קב, א): תפלה לעני כי יעטף. רבי אלכסנדרי פתר קריה בפועל הזה, מה הפועל הזה יושב ומשמר לכשיפליג מלאכתו קמעא וילקישנה בסוף כמה דאת אמר (בראשית ל, מב): והיו העטפים ללבן, מהו העטפים, רבי יצחק ברבי חלקיה אמר לקישא. דבר אחר, פנה אל תפלת הערער, היה לו לומר לא בזה תפלתו, ואם לא בזה תפלתם, היה לו לומר פנה אל תפלת הערערים, אלא פנה אל תפלת הערער, זה תפלתו של מנשה מלך יהודה, שהיה ערער ממעשים טובים, ולא בזה את תפלתם, זו תפלתו ותפלת אבותיו, דכתיב (דברי הימים ב לג, יג): ויתפלל אליו ויעתר לו, מהו ויעתר לו, אמר רבי אלעזר בר רבי שמעון בערביא צווחין לחתירתא עתירתא. (דברי הימים ב לג, יג): וישיבהו ירושלם למלכותו, במה השיבו רבי שמואל בר יונה אמר בשם רבי אחא, ברוח השיבו, כמה דאת אמר משיב הרוח, באותה שעה (דברי הימים ב לג, יג): וידע מנשה כי ה' הוא האלהים, באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דינא. רבי יצחק פתר קריא בדורות הללו שאין להם לא מלך ולא נביא, לא כהן ולא אורים ותמים, ואין להם אלא תפלה זו בלבד, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אל תבזה את תפלתם, (תהלים קב, יט): תכתב זאת לדור אחרון, מכאן שהקדוש ברוך הוא מקבל השבים, (תהלים קב, יט): ועם נברא יהלל יה, שהקדוש ברוך הוא בורא אותן בריה חדשה. דבר אחר, תכתב זאת לדור אחרון, זה דורו של חזקיהו, שהיה נטוי למיתה, ועם נברא יהלל יה, שבראן הקדוש ברוך הוא בריה חדשה, דבר אחר, תכתב זאת לדור אחרון, זה דורו של מרדכי שהיו נטויין למיתה, ועם נברא יהלל יה, שבראן בריה חדשה. דבר אחר, תכתב זאת לדור אחרון, אלו דורות הללו שהם נטויין למיתה, ועם נברא יהלל יה, שהקדוש ברוך הוא עתיד לבראות אותן בריה חדשה, ומה עלינו לעשות, לקח לולב ואתרוג ונקלס להקדוש ברוך הוא, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: ולקחתם לכם ביום הראשון.
דבר אחר, ולקחתם לכם ביום הראשון, הדא הוא דכתיב (תהלים צו, יב): יעלז שדי וכל אשר בו, יעלז שדי, זה העולם, שנאמר (בראשית ד, ח): ויהי בהיותם בשדה. וכל אשר בו, אלו הבריות, כמה דאת אמר (תהלים כד, א): לה' הארץ ומלואה, (דברי הימים א טז, לג): אז ירננו עצי היער, אמר רבי אחא היער, (תהלים צו, יב): וכל עצי היער. היער אלו אילנות שעושין פרות, וכל עצי היער, אלו אילנות שאינן עושין פרות, לפני מי, (תהלים צח, ט): לפני ה', למה, (תהלים צח, ט): כי בא בראש השנה ויום הכפורים, מה לעשות (תהלים צח, ט): ישפט תבל בצדק ועמים במישרים.
דבר אחר, ולקחתם לכם ביום הראשון, הדא הוא דכתיב (תהלים כו, ו): ארחץ בנקיון כפי, במקח ולא בגזל, דתנינן תמן לולב הגזול והיבש פסול, של אשרה ושל עיר הנדחת פסול. (תהלים כו, ו): ואסבבה את מזבחך ה', כההיא דתנינן תמן, בכל יום ויום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומר אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הושיעה נא, רבי יהודה אומר אני והו הושיעה נא, אותו היום מקיפין המזבח שבעה פעמים, (תהלים כו, ז): לשמע בקול תודה, אלו הקרבנות, (תהלים כו, ז): ולספר כל נפלאותיך, אמר רבי אבין זה הלל, שיש בו לשעבר ויש בו לעתיד לבוא ויש בו לדורות הללו ויש בו לימות המשיח ויש בו לימות גוג ומגוג, (תהלים קיד, א): בצאת ישראל ממצרים, לשעבר, (תהלים קטו, א): לא לנו ה', לדורות הללו. (תהלים קטז, א): אהבתי כי ישמע ה', לימות המשיח. (תהלים קיח, י): כל גוים סבבוני, לימות גוג ומגוג. (תהלים קיח, כח): אלי אתה ואודך אלהי ארוממך, לעתיד לבוא.
דבר אחר, ולקחתם לכם, תני רבי חיא במקח ולא בגזל. לכם, לכל אחד ואחד מכם. לכם, משלכם ולא הגזול. אמר רבי לוי מי שלוקח לולב גזול למה הדבר דומה ללסטים שיושב בפרשת דרכים ומקפח לעוברים ושבים, חד זמן עבר עלוי חד לגיון למגבי דימוסיא דההיא מדינתא קם קדמיה וקפחיה ונסב כל מה דהוה בידיה, בתר יומין אצתיד ההוא ליסטא ואתחבש בפילקי, שמע ההוא לגיונא ואזל לגביה ואמר ליה הב לי מה דקפחתני ואנא מליף עליך זכו קדם מלכא, אמר ליה מן כל מה דקפחית ומן כל מה דנסבית לית ליה לההוא גברא כלום, אלא הדין טפיטא דתחותי והוא מן דידך, אמר ליה הב יתה לי ואנא מליף עלך זכו קדם מלכא, אמר ליה נסביה. אמר ליה תהוי ידע דאת עליל למחר קדם מלכא לדינא והוא שאיל ואמר לך אית לך בר נש מליף עלך זכו, ואת אמר ליה אית לגיון פלן מוליף עלי זכו, והוא משלח וקרי לי ואנא אתי למילף עלך זכו קדמוי, למחר אוקימתיה קדם מלכא בדינא, שאל ליה מלכא אמר ליה אית לך בר נש מליף עלך זכו, אמר ליה אית לגיון פלוני מליף עלי זכו. שלח מלכא וקריא ליה, אמר ליה חכם את על הדין גברא זכו, אמר ליה חכם אנא כד שלחתני למגבי דימוסיא דההוא מדינתא קם קדמי וקפח ונסב כל מה דהוה עמי והדין טפיטא דהוא מן דידי מסהיד עלוי, כל העם צוחין ואמרין אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. כך אדם לוקח לולב לזכות בו, ואם היה גזול צווח לפני הקדוש ברוך הוא ואומר גזול אני חמוס אני, ומלאכי השרת אומרים אוי לזה שנעשה סנגורו קטגורו.
ביום הראשון, זה חמשה עשר, ואתה אומר ביום הראשון, רבי מנא דשאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, משל למדינה שחיבת ליפס למלך, והלך המלך לגבותה, בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו, התיר להם שליש מדמוסא שלהם, בתוך חמשה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו, התיר להם עוד שליש, כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף וקלסוהו והתיר להם הכל, אמר להון מלכא מה דאזל אזל, מן הכא נחיל חשבנא. כך בערב ראש השנה גדולי הדור מתענין והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהן, ומראש השנה ועד יום הכפורים היחידים מתענין והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהן, וביום הכפורים כלן מתענין אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא אומר להם לישראל מה דאזל אזל מן הכא ולהלן נחיל חשבנא. ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצוות, זה עוסק בסכתו וזה בלולבו, וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן לשמו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם, מה דאזל אזל, מן הכא נחיל חשבנא. לפיכך משה מזהיר לישראל: ולקחתם לכם ביום הראשון. אמר רב אחא (תהלים קל, ד): כי עמך הסליחה, מראש השנה הסליחה ממתנת אצלך, כל כך למה, למען תורא, בשביל לתן אימתך על בריותיך.
ביום הראשון, ביום ולא בלילה, ביום ואפלו בשבת, ביום הראשון, אינו דוחה את השבת אלא יום הראשון בלבד. (ויקרא כג, מ): פרי עץ הדר, תני רבי חיא עץ שטעם עצו ופריו שוה, זה אתרוג. הדר, בן עזאי אמר הדר באילנו משנה לשנה. תרגום עקילס הגר, הדר, שהוא דר על המים. (ויקרא כג, מ): כפת תמרים, רבי טרפון אומר: כפות, אם היה פרוד יכפפנו. (ויקרא כג, מ): וענף עץ עבת, שענפיו חופין את עצו, הוי אומר זה הדס. (ויקרא כג, מ): וערבי נחל, אין לי אלא של נחל של בקעה ושל הרים מנין, תלמוד לומר וערבי נחל. אבא שאול אומר וערבי נחל שנים, ערבה ללולב וערבה למקדש, רבי שמעון אומר: פרי עץ הדר, אחד. וכפת תמרים, אחד. וענף עץ עבת, שלשה, וערבי נחל, שתי דליות ואחת שאינה קטומה. רבי טרפון אומר אפלו שלשתן קטומות.
דבר אחר, פרי עץ הדר, זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו (תהלים קד, א): הוד והדר לבשת. כפת תמרים, זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו (תהלים צב, יג): צדיק כתמר יפרח. וענף עץ עבת, זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב (זכריה א, ח): והוא עמד בין ההדסים. וערבי נחל, זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה (תהלים סח, ה): סלו לרכב בערבות ביה שמו.
דבר אחר, פרי עץ הדר, זה אברהם שהדרו הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה, שנאמר (בראשית כד, א): ואברהם זקן בא בימים, וכתיב (ויקרא יט, לב): והדרת פני זקן. כפת תמרים, זה יצחק, שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח. וענף עץ עבת, זה יעקב, מה הדס זה רחוש בעלין, כך היה יעקב רחוש בבנים. וערבי נחל, זה יוסף, מה ערבה זו כמושה לפני שלשה מינין הללו, כך מת יוסף לפני אחיו. דבר אחר, פרי עץ הדר, זו שרה שהדרה הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה, שנאמר (בראשית יח, יא): ואברהם ושרה זקנים. כפת תמרים, זו רבקה, מה תמרה זו יש בה אכל ויש בה עקצין, כך העמידה רבקה צדיק ורשע. וענף עץ עבת, זו לאה, מה הדס זה רחוש בעלין, כך היתה לאה רחושה בבנים. וערבי נחל, זו רחל, מה ערבה זו כמושה לפני שלשת המינין, כך רחל מתה לפני אחותה.
דבר אחר, פרי עץ הדר, זו סנהדרי גדולה של ישראל שהדרם הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה, שנאמר (ויקרא יט, לב): מפני שיבה תקום. כפת תמרים, אלו תלמידי חכמים שכופין את עצמן ללמד תורה אלו מאלו. וענף עץ עבת, אלו שלש שורות של תלמידים שיושבין לפניהם. וערבי נחל, אלו שני סופרים של דינין שעומדים לפניהם וכותבין דברי המזכים ודברי המחיבין.
דבר אחר, פרי עץ הדר, אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. כפת תמרים, אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. וענף עץ עבת, אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. וערבי נחל, אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם, לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא יקשרו כלם אגדה אחת והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הדא הוא דכתיב (עמוס ט, ו): הבונה בשמים מעלותו, ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגדה אחת, שנאמר (עמוס ט, ו): ואגדתו על ארץ יסדה, לפיכך משה מזהיר לישראל: ולקחתם לכם ביום הראשון.
רבי יהודה בשם רבי שמעון בן פזי פתח (משלי ד, י): שמע בני וקח אמרי, הרבה קיחות צויתי אתכם בשביל לזכותכם, אמרתי אליכם (במדבר יט, ב): ויקחו אליך פרה אדמה תמימה, שמא בשבילי, אלא בשבילכם לטהר אתכם, דכתיב (במדבר יט, יט): והזה הטהר על הטמא. אמרתי לכם (שמות כה, ב): ויקחו לי תרומה, בשביל שאדור ביניכם. (שמות כה, ה): ועשו לי מקדש, כביכול אמר הקדוש ברוך הוא קחו אותי ואדור ביניכם, ויקחו תרומה אינו אומר אלא ויקחו לי, אותי אתם לוקחים. אמרתי לכם (ויקרא כד, ב): ויקחו אליך שמן זית זך, וכי אורה שלכם אני צריך, והא כתיב (דניאל ב, כב): ונהורא עמה שרא, אלא בשביל לזכותכם ולכפר על נפשותיכם שמשולה כנר, שנאמר (משלי כ, כז): נר ה' נשמת אדם חפש כל חדרי בטן, ועכשיו שאמרתי לכם: ולקחתם לכם ביום הראשון, כדי לזכותכם כדי שאוריד לכם מטר, לכך משה מזהיר לישראל: ולקחתם לכם ביום הראשון.
רבי מני פתח (תהלים לה, י): כל עצמתי תאמרנה ה' מי כמוך, לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב, השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם, וההדס דומה לעין, וערבה דומה לפה, והאתרוג דומה ללב, אמר דוד אין בכל האיברים גדול מאלו, שהן שקולין כנגד כל הגוף, הוי: כל עצמותי תאמרנה.
דבר אחר, ולקחתם לכם ביום הראשון, אחר כל אותה החכמה שכתוב בשלמה (דברי הימים ב א, יב): החכמה והמדע נתון לך, (מלכים א ה, י יא): ותרב חכמת שלמה ויחכם מכל האדם, ישב לו תמה על ארבעה מינין הללו, שנאמר (משלי ל, יח): שלשה המה נפלאו ממני, שלשה המה פסח, מצה ומרור, (משלי ל, יח): וארבעה לא ידעתים, אלו ארבעה מינים שבלולב שבקש לעמד עליהם. פרי עץ הדר, מי יאמר שהוא אתרוג, כל האילנות עושין פרות הדר. כפת תמרים, התורה אמרה טל שתי כפות תמרים להלל בהן, והוא אינו נוטל אלא לולב, לבה של תמרה. וענף עץ עבת, מי יאמר שהוא הדס, הרי הוא אומר במקום אחר (נחמיה ח, טו): צאו ההר והביאו עלי זית וגו'. וערבי נחל, כל האילנות גדלין במים. וארבעה לא ידעתים, חזר ומזכירן פעם אחרת, שנאמר (משלי ל, כט): שלשה המה מיטיבי וגו', אלו ארבעה מינין שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ולוקח לו מהן להלל להקדוש ברוך הוא, והם נראים קטנים בעיני אדם וגדולים המה לפני הקדוש ברוך הוא. ומי פרש להם לישראל על ארבעה המינין האלו שהן אתרוג לולב הדס וערבה, חכמים, שנאמר (משלי ל, כד): והמה חכמים מחכמים.
רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון, הרי אני נגלה לכם ראשון, ופורע לכם מן הראשון זה עשו הרשע, דכתיב ביה (בראשית כה, כה): ויצא הראשון, ובונה לכם ראשון, זה בית המקדש, דכתיב ביה (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ומביא לכם ראשון, זה מלך המשיח, דכתיב ביה (ישעיה מא, כז): ראשון לציון הנה הנם ולירושלם מבשר אתן.