נפש כי תקריב מנחה, רבי יצחק פתח (קהלת ד, ו): טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח, טוב מי ששונה שני סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ואינו רגיל בהם, אלא ורעות רוח רעותיה דמתקרי בר הלכן. טוב מי ששונה הלכות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו רגיל בהם, אלא ורעות רוח רעותיה דמתקרי בר מכילאן. טוב מי שהוא שונה הלכות ומדות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ותלמוד ואינו רגיל בהם, אלא ורעות רוח, רעותיה דמתקרי בר אולפן. טוב מי שיש לו עשרה זהובים ונושא ונותן ומתפרנס בהן ממי שהולך ולוה ברבית, במתלא אמרין דיוזיף בריביתיה מאבד דיליה ודלא דיליה, אלא ורעות רוח, רעותיה דמתקרי פרגמטיוטא. טוב מי שהולך ופועל ועושה צדקה משלו ממי שהולך וגוזל וחומס ונותן צדקה משל אחרים, במתלא אמרין גייפא בחזורין ומפלגא לבישא, אלא ורעות רוח רעותיה דמתקרי בר מצותא. טוב מי שיש לו גנה ומזבלה ומעדרה ומתפרנס ממנה ממי שהוא נוטל גנות של אחרים במחצה, במתלא אמרין דאגר גנה אכל צפרין, דאגר גנין צפרין אכלין ליה, אלא ורעות רוח, רעותיה דאתקרי מרי אסיאן. אמר רבי ברכיה טובה דריסה אחת שדרס הקדוש ברוך הוא במצרים כמה דתימא (שמות יב, יב): ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, ממלוא חפנים פיח כבשן של משה ואהרן, למה, שבזה היתה גאלה ובזה לא היתה גאלה. אמר רבי חיא בר אבא: טוב מלא כף נחת, זה יום השבת, ממלא חפנים עמל, אלו ששת ימי המעשה, אלא ורעות רוח, רעותיה למעבד עבידתיה בהון, תדע לך שכן שאין ישראל נגאלין אלא בזכות שבת, שנאמר (ישעיה ל, טו): בשובה ונחת תושעון. אמר רבי יעקב בר קורשוי: טוב מלא כף נחת, זה העולם הבא, ממלא חפנים עמל, זה העולם הזה, אלא ורעות רוח, רעותא דרשיעיא למעבד עבידתהון בעלמא הדין מיסת מתפרע מנהון לעלמא דאתי, כדתנן (משנה אבות ד, יז): יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. רבי יצחק פתר קריה בשבט ראובן ובשבט גד, בשעה שנכנסו לארץ וראו כמה זרע יש בה כמה נטע יש בה, אמרו: טוב מלא כף נחת בארץ הזאת, ממלא חפנים בעבר הירדן, חזרו ואמרו לאו אנן בחרינן לן, הדא הוא דכתיב (במדבר לב, ה): יתן את הארץ הזאת לעבדיך, הוי ורעות רוח, רעותהון הות. דבר אחר, טוב מלא כף נחת, זה קומץ מנחת נדבה של עני, ממלא חפנים עמל ורעות רוח, זה קטרת סמים דקה של צבור, שזו טעונה כפרה וזו אינה טעונה כפרה.
נפש כי תקריב קרבן מנחה לה', (תהלים כב, כד): יראי ה' הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו, יראי ה' אמר רבי יהושע בן לוי אלו יראי שמים. רבי ישמעאל בר נחמן אמר אלו גרי צדק. רבי חזקיה ורבי אבהו בשם רבי אלעזר אמרי אם באין הן גרי צדק לעולם הבא אנטונינוס בא בראש כלן, ומה תלמוד לומר כל זרע יעקב כבדוהו, אלו אחד עשר שבטים, אם כן למה נאמר: כל זרע ישראל, אמר רבי בנימין בר לוי זה שבט בנימין שבא באחרונה, כתיב (תהלים כב, כה): כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, בנהג שבעולם שני בני אדם נכנסו אצל הדין אחד עני ואחד עשיר, אצל מי הדין הופך את פניו לא אצל העשיר, ברם הכא (תהלים כבף כה): ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע. רבי חגי גזר תעניתא נחית מטרא, אמר לאו משום דאנא כדי, אלא משום דכתיב: כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, וכשם שלא בזה את תפלתו כך לא בזה את קרבנו, שנאמר: נפש כי תקריב וגו'.
יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו (ישעיה נה, ז), אמר רבי ביבי בר אביא כיצד אדם צריך להתודות ערב יום הכפורים, צריך לומר מודה אני כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמוהו, יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתמחל לי על כל עונותי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי, הדא הוא דכתיב: יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וגו'. רבי יצחק ורבי יוסי בר חנינא, רבי יצחק אמר כאדם שהוא מלחים שתי נסרים ומדביקן זה לזה. רבי יוסי בר חנינא אמר כאדם שהוא מלחים שתי כרעי המטה ומדביקן זה לזה. (ישעיה נה, ז): וישב אל ה' וירחמהו, רבנן ורבי שמעון בן יוחאי, רבנן אמרי כל הכפרות הראה לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו עליו השלום, חוץ מעשירית האיפה. ורבי שמעון בן יוחאי אומר אף עשירית האיפה הראה לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, נאמר כאן (ויקרא ב, ח): אלה, ונאמר להלן (בראשית טו, י): אלה, מה אלה האמור כאן עשירית האיפה, אף אלה האמור להלן עשירית האיפה. (ישעיה נה, ז): ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, רבי יהודה בר סימון בשם רבי זעירא אף הקדוש ברוך הוא ותר לנו סליחה אחת משלו, ואיזו זו עשירית האיפה.
נפש כי תקריב קרבן, מה כתיב למעלה מן הענין (ויקרא א, טז): והסיר את מראתו בנצתה, אמר רבי תנחומא בר חנילאי העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל בכל צד, ואוכל מן הגזלות ומן החמסין, אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והזפק הזה מלא גזלות וחמסין אל יקרב לגבי המזבח, לכך נאמר: והסיר את מראתו, אבל בהמה גדלה על אבוס בעלה, ואינה אוכלת מכל צד לא מן הגזלות ולא מן החמסין, לפיכך הוא מקריבה כלה, לכך נאמר (ויקרא א, יג): והקריב הכהן [והקטיר] את הכל המזבחה, לפי שהנפש הזו גוזלת וחומסת, בא וראה כמה צער וכמה יגיעה עד שיצא מאכלה ממנה, מפומא לושטא, מושטא לאיסטומכא, מאיסטומכא להמסיסא, מהמסיסא לבית כסיא, מבית כסיא לכרסא, מכרסא לבי מעיה, מבי מעיה לכרוכת קטינא, ומכרוכת קטינא לכרוכת עביא, ומכרוכת עביא לסניא דיבי, ומסניא דיבי לפטטרכה, ומפטטרכא לברא, בוא וראה כמה צער וכמה יגיעה עד שיצא מאכלה ממנה.
ושסע אתו בכנפיו לא יבדיל (ויקרא א, יז), אמר רבי יוחנן ההדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו, ואת אמרת (ויקרא א, ט): והקטיר הכהן את הכל המזבחה, וכל כך למה, אלא כדי שיהא המזבח מהדר בקרבנו של עני. אגריפס המלך בקש להקריב ביום אחד אלף עולות, שלח ואמר לכהן גדול אל יקריב אדם היום חוץ ממני, בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר לכהן הקרב את אלו, אמר לו, המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום. אמר לו, אדוני כהן גדול, ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים, אם אי אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי, נטלן והקריבן. נראה לו לאגריפס בחלום קרבן של עני קדמך. שלח ואמר לכהן גדול, לא כך צויתיך אל יקריב אדם חוץ ממני היום. אמר לו, אדוני המלך בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר לי הקרב אלי את אלו, אמרתי לו המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום, אמר, ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים, אם אי אתה מקריב אתה חותך את פרנסתי, לא היה לי להקריבן. אמר לו, יפה עשית כל מה שעשית. מעשה בשור אחד שהיו מושכין לקרבן ולא נמשך, בא עני ובידו אגדה אחת של טרוקסימא והושיט לו ואכלה וגעש השור והוציא מחט ונמשך לקרבן, נראה לבעל השור בחלומו, קרבנו של עני קדמך. מעשה באשה אחת שהביאה קמץ של סלת, והיה כהן מבזה עליה, ואמר, ראו מה הן מקריבות, מה בזה לאכל, מה בזה להקריב, נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה, כאלו נפשה הקריבה. והרי דברים קל וחמר, ומה אם מי שאינו מקריב נפש כתיב בו נפש, מי שהוא מקריב נפש, על אחת כמה וכמה כאלו נפשו הקריב.
והביאה אל בני אהרן (ויקרא ב, ב), תני רבי חיא ואפלו רבות, אמר רבי יוחנן (משלי יד, כח): ברב עם הדרת מלך. (ויקרא ב, ב): וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה, מסלתה ולא כל סלתה, משמנה ולא כל שמנה, הרי שהביא מנחתו מגולה מאספמיא וראה את הכהן שהקמיץ ואכל את השאר, אמר אוי לי, כל הצער הזה שנצטערתי בשביל זה, והכל מפיסין אותו ואומרים לו ומה אם זה שלא נצטער אלא שני פסיעות בין האולם למזבח זכה לאכל, אתה שנצטערת כל הצער הזה, על אחת כמה וכמה. ולא עוד אלא (ויקרא ב, ג): והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו, רבי חנינא בר אבא אזל לחד אתר אשכחא הדין פסוקא ראש סדרא: והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו, מה פתח עלה (תהלים יז, יד): ממתים ידך ה' ממתים מחלד. ממתים ידך ה', מה גבורים הם אלו שנטלו חלקן מתחת ידך ה', ואיזה זה שבטו של לוי. ממתים מחלד, אלו שלא נטלו חלק בארץ. חלקם בחיים, אלו קדשי מקדש. וצפונך תמלא בטנם, אלו קדשי הגבול. ישבעו בנים, (ויקרא ו, יא): כל זכר בבני אהרן יאכלנה. והניחו יתרם לעולליהם, והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו, אהרן זכה לבנים בין כשרים בין פסולים, שנאמר (מלאכי ב, ה): בריתי היתה אתו החיים והשלום, שהיה רודף שלום בישראל. (מלאכי ב, ה): ואתנם לו מורא וייראני, שקבל עליו דברי תורה באימה וביראה וברתת ובזיע. מה תלמוד לומר (מלאכי ב, ה): מפני שמי נחת, אמרו בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן, נרתע ונפל לאחוריו, ואמר, אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה. השיבה רוח הקדש ואמרה לו (תהלים קלג, א ג): הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש וגו' כטל חרמון שיורד וגו'. מה הטל אין בו מעילה אף השמן אין בו מעילה. כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן, וכי שני זקנים היו לאהרן ואת אמרת הזקן זקן, אלא כיון שראה משה את השמן יורד על זקן אהרן היה שמח כאלו על זקנו ירד. (מלאכי ב, ו): תורת אמת היתה בפיהו, שלא אסר את המתר ולא התיר את האסור. בשלום ובמישור הלך אתי, שלא הרהר אחר דרכי המקום, כדרך שלא הרהר אבינו אברהם. ורבים השיב מעון, שהשיב פושעים לתלמוד תורה, וכן הוא אומר (שיר השירים א, ד): מישרים אהבוך, מה כתיב בו בסוף (מלאכי ב, ז): כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וגו'.
שתי מנחות הן, (ויקרא ב, ה): אם מנחה על המחבת, ומנחת מרחשת, ובשתיהן הוא אומר (ויקרא ב, ח): והבאת את המנחה, מה בין מחבת למרחשת, שזו תבלל בשמן וזו תעשה בשמן כל צרכה, ואמרו חכמים במשנה (גמרא מנחות סג, א): מרחשת עמוקה, מעשיה רוחשין. מחבת צפה, מעשיה קשין, כדי שלא יאמר אדם אלך ואעשה דברים מכערים ודברים שאינן ראויין ואביא מנחה על מחבת ואהיה אהוב לפני המקום. אמר לו הקדוש ברוך הוא בני מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה, שאין שמן אלא תורה, ואין שמן אלא מעשים טובים, וכן הוא אומר (שיר השירים א, ג): לריח שמניך טובים שמן וגו', שכרנו שבאנו ללמד תורה שפכת לנו תורה כשמן המורק מכלי לכלי ואין קולו נשמע, לכך נאמר: שמן תורק שמך על כן וגו', ואפלו אמות העולם מכירין בחכמה ובבינה ובדעה והשכל מגיעים לגופה של תורתך היו אוהבים אותך אהבה גמורה בין כשהוא טוב בין כשהוא רע להם, לכך נאמר: עלמות אהבוך. קרא אדם ולא שנה עדין בחוץ עומד, שנה ולא קרא, עדין בחוץ עומד, קרא ושנה ולא שמש עדין תלמידי חכמים, דומה למי שנעלמו ממנו סתרי תורה, שנאמר (ירמיה לא, יח): כי אחרי שובי נחמתי, אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושמש תלמידי חכמים, אפלו מת עליו או נהרג עליו, הרי הוא בשמחה לעולם, לכך נאמר: על כן עלמות אהבוך. מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין, כיצד, יש בו באדם תורה יהיה נזהר שלא יבוא לידי עון וחטא, אמר לו הקדוש ברוך הוא ברוך אתה ותהיה לך קורת רוח ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם, אשרי אדם שיש בו דברי תורה ושמורים בידו ויודע להשיב בהן תשובה שלמה במקומה, עליו הכתוב אומר (משלי כ, ה): מים עמוקים עצה בלב איש, ואומר (תהלים קל, א): ממעמקים קראתיך ה'. ואומר (תהלים קב, א): תפלה לעני כי יעטף, ברוך מי שאמר והיה העולם, אמן, אמן, אמן.