איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז (ויקרא יז, ג), הדא הוא דכתיב (קהלת ה, ח): ויתרון ארץ בכל היא, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר אפלו דברים שאתם רואים יתרון לעולם, אף הן בכלל הנייתו של עולם הן, סיבא למעבד חבלא, סיבא למסוך גניא, (קהלת ה, ח): מלך לשדה נעבד, אפלו הוא מלך והוא שליט מסוף העולם ועד סופו, לשדה נעבד, עבדת ארעא עביד, לא עבדת ארעא ולא כלום, לפיכך (קהלת ה, ט): אהב כסף לא ישבע כסף, אוהב ממון לא ישבע ממון, (קהלת ה, ט): ואהב בהמון לא תבואה וגו', שכל מי שהומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו. רבי ישמעאל ברבי תנחום ורבי חנין בריה דרבי בשם רבי ירמיה, כתיב (יחזקאל כז, כט): וירדו מאניותיהם וגו' [על] [אל] הארץ יעמדו, וכי אין אנו יודעין שעל הארץ היו עומדין, אלא הרי ששקעה ספינתו של אחד בים ויש לו קרקע על הארץ יעמד אם אין לו קרקע אין לך הבל גדול מזה. רבי נחמיה אמר ויתרון ארץ בכל היא, אפלו דברים שאתה רואה אותן יתרון למתן תורה, כגון הלכות ציצית תפלין ומזוזה, אף הן בכלל מתן תורה, שנאמר (דברים ט, י): ויתן ה' אלי את שני לוחת האבנים כתבים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים. רבי יהושע בן לוי אמר ועליהם ככל הדברים, וכתיב (דברים ח, א): כל המצוה אשר אנכי וגו', כל ככל, דברים הדברים, מצוה המצוה, מקרא משנה הלכות תלמוד תוספתות אגדות ואפלו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו, כלן נאמרו למשה בסיני, שנאמר (קהלת א, י): יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, חברו משיב עליו (קהלת א, י): כבר היה לעולמים. מלך לשדה נעבד, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר: מלך זה בעל תלמוד, לשדה נעבד זה בעל משנה, שהוא סודר הלכה לפניו. ורבי נחמיה אומר מלך זה בעל משנה, לשדה נעבד זה בעל תלמוד, שהוא מקבל הלכה לפניו, לפיכך אהב כסף לא ישבע כסף, אוהב תורה לא ישבע תורה, ואהב בהמון וגו', שכל מי שהומה ומהמה אחרי תורה ותלמוד אין לו, מה הנאה יש לו. רבי אלעזר ברבי אבא בשם רבי אחא אומר למד ולא למד אין לך הבל גדול מזה.
ורבנן אמרי ויתרון ארץ, אפלו דברים שאתם רואים בעולם מיתרין, כגון זבובין פרעושים ויתושים, אף הן בכלל ברייתו של עולם, דכתיב (בראשית ב, א): ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. מלך לשדה נעבד, זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה (תהלים צג, א): ה' מלך גאות לבש. לשדה נעבד, זו ציון, דכתיב (מיכה ג, יב): ציון שדה תחרש, לפיכך אהב כסף לא ישבע כסף, אוהב מצוות לא ישבע מצוות, ואהב בהמון וגו', שכל מי שהומה ומהמה אחר המצוות, ומצוה קבועה לדורות אין לו, מה הנאה יש לו. תדע לך שהוא כן, שהרי משה כמה מצוות וצדקות עשה וכמה מעשים טובים היו בידו ויש לו מצוה קבועה לדורות, הדא הוא דכתיב (דברים ד, מא): אז יבדיל משה.
דבר אחר, ויתרון ארץ, אמר הקדוש ברוך הוא לנביאים אם אין אתם עושין שליחותי יש לי שלוחין, הוי: ויתרון ארץ וגו', בכל אני עושה שליחותי. אמר רבי אחא בכל הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו אפלו על ידי נחש אפלו על ידי צפרדע ואפלו על ידי עקרב ואפלו על ידי יתוש, טיטוס הרשע נכנס לבית קדש הקדשים וחרבו שלופה בידו וגדר את הפרכת, ונטל שתי זונות והציע ספר תורה תחתיהן ובעלן על גבי המזבח, ויצאה חרבו מלאה דם. מאן דאמר מדם הקרבנות, ומאן דאמר מן דם פר ושעיר של יום הכפורים. התחיל מחרף ומגדף כלפי מעלה, אמר לא דמי ההוא דעביד קרבא עם מלכא במדבר ונצח ליה, לההוא דעביד קרבא עם מלכא בגו פלטין דידיה ונצח ליה. מה עשה כנס כל כלי בית המקדש ונתן לתוך גרגותני אחת וירד לו לספינה, כיון שירד מחא נחשולא בימא, אמר דומה לי שאין כחו של אלוה זה אלא במים, דור אנוש לא פרע מהם אלא במים, וכן דור המבול, וכן פרעה וחילו, אף אני כיון שהייתי בתוך ביתו וברשותו לא היה יכול לעמד בי ועכשיו לכאן קדמני, אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, חייך בבריה פחותה ממה שבראתי מששת ימי בראשית אני פורע ממך, מיד רמז הקדוש ברוך הוא לים ועמד מזעפו, כיון שהגיע לרומי יצאו כל בני רומי וקלסוהו, נקיטא ברברייא, מיד הסיקו לו את המרחץ ונכנס ורחץ, כיון שיצא מזגו לו כסא דחמרא וזמן לו הקדוש ברוך הוא יתוש אחד ונכנס לתוך חטמו, והיה אוכל והולך עד שהגיע למחו, התחיל מנקר את מחו, אמר קראו לרופאים ויפצעו מחו של אותו האיש ודעו במה אלוה של אמה זו נפרע מאותו האיש, מיד קראו לרופאים ופצעו את מחו ומצאו בו כמו גוזל בן יונה, והיה בו משקל שתי לטראות, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי תמן הוינא ויהבין גוזלא מן דין סטרא ותרתין ליטריא מן דין סטרא ותקל חד כל קבל חד, ונטלוהו ונתנוהו בתוך קערה אחת, כל מאן דהוה הדין שני הוה הדין שני, פרח יתושא פרח נשמתא דטיטוס הרשע.
דבר אחר, ויתרון ארץ, עובדא הוה בחד גברא דהוה קאים על גבי נהרא וחמא חדא אורדען טענא חדא עקרב ומגזתיה נהרא, אמר זו מוכנת לעשות שליחותא אגיזתא נהרא ואזלת ועבדת שליחותה וחזרת יתה לאתרה, ונשמע קול יללה בעיר פלוני נשכו עקרב ומת. רבי פנחס בשם רבי חנין דצפורי אמר עובדא הוה בחד גברא דהוה קאים וחפר בהדא בקעת בית שופרי, חמא חד עשב ולקיט יתיה ועבדא כלילא לראשיה, אזל חד חויא ומחא יתיה וקטל יתיה, אתא חד חבר וקם ליה סקר בההוא חויא אמר תמה אנא על מאן דקטל הדא חויא, אמר ההוא גברא אנא קטלית יתיה, תלה אפוי וחמא ההוא עשבא עביד בה כלילא על רישיה, אמר ליה מן קושטא אנא קטלית יתיה, אמר ליה את יכיל מרים הדין עשבא מן רישא, אמר ליה אין, כיון דארים יתיה אמר ליה את יכיל קרב הדין חויא בהדין חוטרא, אמר ליה אין, כיון דקרב לההוא חויא מיד נשלו אבריו. רבי ינאי הוה יתיב מתני על תרע קרתא, וראה נחש אחד מרתיע ובא והוה מרדף ליה מן הדין סטרא והוא חזר מן הדין סטרא, אמר זה מוכן לעשות שליחותו, מיד נפלה הברה בעיר איש פלוני נשכו נחש ומת. רבי אלעזר הוה יתיב ומטייל בבית הכסא, אתא חד רומי ומקים יתיה ויתיב, אמר הדא לא על מגן, מיד נפקא חד חויא ומחא יתיה וקטליה, קרי עליה (ישעיה מג, ד): ואתן אדם תחתיך. רבי אלעזר הוה קאים על חדא שוניתא דימא דקיסרין וראה קוליא אחת שהיתה מתגלגלת ובאה והוה מצנע לה והא מתגלגלא, אמר זו מוכנת לעשות שליחותא, לבתר יומין עבר חד בלדר, אתגלגלת בין רגליו ונכשל בה ונפל ומת, אזלין ופשפשוניה ואשכחון יתיה טען כתבין בישין על יהודאי דקיסרין. רבי שמעון הוה עסקן בדברים, הוה ליה חד פרדס, חד זמן הוה יתיב ביה והוה ביה חד סדן, חמא הדא דוכיפת דעביד ליה קן בגוה, אמר ליה מה בעי הדין עופא מסאבא בהדין פרדס, אזל רבי שמעון וסתריה לההוא קנא, אזל ההוא דוכיפת ותקניה, מה עבד רבי שמעון אזל אייתי חד לוח ויהבה באפוי דההוא קנא ויהב ביה חד מסמר. מה עבד ההוא דוכיפת אזל אייתי חד עשב ויהביה על ההוא מסמרא ושרפה. מה עבד רבי שמעון אמר טוב למגנזא הדין עשבא דלא יילפון גנביא למעבד כן ויחרבון ברייתא. חמרתא דרבי ינאי אכלת עשבא ואיסתמית ואכלת עשבא אחרי ואתפתחת. עובדא הוה בתרין גברי דהוו עילין באילין שביליא דטבריא, חד סמיא וחד מפתח, והוה ההיא פתיחה גדיש ליה לההוא סמיא, יתבון למקרטא באורחא וארעת שעתא ואכלין מן עשבא, דין דהוה סמי אתפתח ודין דהוה פתיח אסתמי, ולא עלון מן תמן עד דגדש ההוא סמיא לפתיחא. עובדא הוה בחד גברא דהוה סליק מן בבל, יתיב למקרטא באורחא, וחמא תרתין צפרין מתנציין חדא עם חדא, וקטלת חדא מנהון חברתה, אזלת ההיא אחריתי ואתיא עשבא ויהב עלה ואחיית יתה, אמר טב לי נסב מן הדין עשבא ואחיה ביה מתיא דארעא דישראל, כי פרי וסלק חמא חד תעלא מית מקלק באורחא, אמר טב לי מנסיא בהדין תעלא, ויהב עליה ואחייה, וסליק עד שהגיע לסולמי צור, כיון שהגיע לסולמי צור חמי חד ארי קטיל ומקלק בארחא, אמר טב לי מנסיא בהדין ארי, ויהב עלוהי מן עשבא וחיה, וקם ואכל יתיה, הוא דבריתא אמרי טב לביש עבדת בישא עבדת, טב לביש לא תעביד וביש לא מטי לך. אמר רבי תנחומא אפלו במים הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו. מעשה במכה שחין אחד שירד לטבל בטבריא וארעת שעתא וטפת לבירא דמרים ואסחי ואתסי, והיכן היא בארה של מרים אמר רבי חיא בר אבא כתיב (במדבר כא, כ): ונשקפה על פני הישימן, שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא, זו היא בארה של מרים. אמר רבי יוחנן בן נורי שערותא רבנן והוא מכונא כל קביל תרעי מציעיא דכנשתא עתיקא דטבריא.
רבי חמא בר פפא בשם רבי יהודה ברבי סימון אמר באסור במה היו ישראל מקריבין במדבר עד שלא הוקם המשכן, דתנינן תמן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מתרות והעבודה בבכורות, ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות והעבודה בכהנים, והיו ישראל נוהגין באסור הבמה במדבר, והיו פרעניות באות עליהם, והיו אמות העולם אומרין עובדין לשמו והוא הורגן, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמר להם לישראל (ויקרא יז, ג ד): איש איש מבית ישראל ואל פתח אהל מועד לא הביאו.
דבר אחר, איש איש מבית ישראל, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו, ג): שוחט השור מכה איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבנה מברך און, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר כל מי שהוא גוזל את חברו שוה פרוטה מעלין עליו כאלו הורגו, ואית ליה קרין סגיין, שנאמר: שוחט השור מכה איש, (יחזקאל יט, ג): וילמד לטרף טרף אדם אכל, (משלי א, יט): כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח, (יואל ד, יט): מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם, (שמואל ב כא, ה): ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו נשמדנו מהתיצב בכל וגו', וכי הוא הרגן או דמה להן, אלא על ידי שהחריב נוב עיר הכהנים שהיתה מספקת להם מזונות, מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן. וריש לקיש הוה מסרס קריא מכה איש שוחט השור ערף כלב זובח השה דם חזיר מעלה מנחה מברך און מזכיר לבנה, (ישעיה סו, ג): גם המה בחרו בדרכיהם, רבי אלעזר שאל את רבי חנינא ואית דאמרי רבי חנינא שאל את רבי אלעזר, ואפשר כן רבה שאיל לתלמידא, אלא לא בעא מניה אלא למבדקיה, אמר ליה מהו דנן דכתיב (משלי ל, ז ט): שתים שאלתי מאתך שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועשר אל תתן לי הטריפני לחם חקי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי, איזה מהן קשה הראשונה או השניה, אמר לו מצינו שותר הקדוש ברוך הוא על עבודת כוכבים ולא ותר על חלול השם, ומנין שותר הקדוש ברוך הוא על עבודת כוכבים, שנאמר (יחזקאל כ, לט): ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלהים איש גלוליו לכו עבדו, וכתיב (יחזקאל כ, לט): את שם קדשי לא תחללו עוד, והיו ישראל נוהגין באסור הבמה במדבר והיו פרעניות באות עליהם והאמות רואין ואומרין הם מקריבים לו והורגם, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך ואמר לישראל הזהרו שלא תהיו מקריבין לאסור במה, לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: איש איש מבית ישראל אשר ישחט.
רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אמר הרי זה התר מכלל אסור, לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר לא בא הכתוב והתיר להם אלא בשחיטה. רבי עקיבא אומר הרי זה אסור מכלל התר, לפי שהיו ישראל נוחרין ואוכלין במדבר לא בא הכתוב ואסר להם כן אלא בשחיטה. תני רבי ישמעאל לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר, לפיכך הזהירן הכתוב שיהו מביאין קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט ומקבל, אף על פי שהבעלים יושבים ומחשבים כל היום אין הכל הולך אלא לאחר השוחט, ומה תלמוד לומר שתי שחיטות, אשר ישחט שתי פעמים, תני בשם רבי יודן שני דקדוקי שחיטה הן, רב שנים בבהמה ורב אחד בעוף.
רבי פנחס בשם רבי לוי אמר משל לבן מלך שגס לבו עליו והיה למד לאכל בשר נבלות וטרפות, אמר המלך זה יהיה תדיר על שלחני ומעצמו הוא נדור [גדור], כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר עבודת כוכבים במצרים והיו מביאים קרבניהם לשעירים, דכתיב (ויקרא יז, ז): ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, ואין שעירים אלו אלא שדים, שנאמר (דברים לב, יז): ויזבחו לשדים, ואין שדים אלו אלא שעירים, שנאמר (ישעיה יג, כא): ושעירים ירקדו שם, והיו מקריבין קרבניהם באסור במה ופרעניות באות עליהם, אמר הקדוש ברוך הוא יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באהל מועד, והן נפרשים מעבודת כוכבים והם ניצולים, הדא הוא דכתיב: איש איש מבית ישראל וגו'.
אמר רבי יוסי ברבי חנינא אין הבמה מתרת אלא על ידי נביא, מאי טעמא, שנאמר (דברים יב, יג): השמר לך פן תעלה עלתיך, ואליהו מקריב בשעת אסור הבמות, אמר רבי שמלאי הקדוש ברוך הוא אמר לו, שנאמר (מלכים א יח, לו): ובדברך עשיתי, בדבורך עשיתי. רבי יוחנן בר מרי מייתי ליה מן הדא (יהושע ח, ל): אז יבנה יהושע, אין לי אלא בגלגל בגבעון מנין, שנאמר (שופטים ו, כה): ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור. אמר רבי אבא בר כהנא שבעה עברות נעשו בפרו של גדעון, עצי אשרה, ואבנים פסולות, ומקצה, ופר הנעבד, וזר, ולילה ומחסר זמן. ואין לי אלא גבעון בשלה מנין, שנאמר (שמואל א ז, ט): ויקח שמואל טלה חלב אחד, אמר רבי אבא בר כהנא שלש עברות נעשו בעולה של שמואל, היא ועורה ומחסר זמן ולוי היה, אמר רבי יוסי אין מן הדא קריא לית את שמע כלום, ואתיא הדא דרבי שמואל בר נחמני (שמואל א ז, יז): ותשבתו הרמתה כי שם ביתו.
דבר אחר, איש איש מבית ישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים קמו, ז): עשה משפט לעשוקים, אלו ישראל, דכתיב בהון (ירמיה נ, לג): כה אמר ה' צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה. (תהלים קמו, ז): נתן לחם לרעבים, אלו ישראל, דכתיב (דברים ח, ג): ויענך וירעיבך. (תהלים קמו, ז): ה' מתיר אסורים, מה שאסרתי לך התרתי לך, אסרתי לך חלב בהמה והתרתי לך בחיה, אסרתי לך גיד הנשה בחיה והתרתי לך בעוף, אסרתי לך שחיטה בעופות והתרתי לך בדגים. רבי אבא ורבי יונתן בשם רבי לוי אמר יותר ממה שאסרתי לך התרתי לך, דם הנדה אסרתי לך התרתי לך דם בתולים, אסרתי לך אשת איש התרתי לך את השבויה. אשת אח התרתי לך יבמה, אשה ואת אחותה בחייהם התרתי לך לאחר מיתה, לבישת כלאים התרתי לך סדין בציצית, בשר חזיר התרתי לך דג ששמו שבוטא, את החלב התרתי לך את השמן, את הדם התרתי לך טחול, בשר בחלב התרתי לך את הכחל. רבי מנחמא ורבי בבי ורבי אחא ורבי יוחנן בשם רבי יונתן אמרו תחת מה שאסרתי לך התרתי לך, תחת אסור דגים לויתן דג טהור, תחת אסור עופות זיז עוף טהור הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים נ, יא): ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי. אמר רבי יהודה ברבי סימון בשעה שהוא פורש את כנפיו מכהה גלגל חמה, הדא הוא דכתיב (איוב לט, כו): המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן, ולמה נקרא שמו זיז, שיש בו כמה מיני טעם מזה ומזה. תחת אסור בהמות (תהלים נ, י): בהמות בהררי אלף, רבי יוחנן וריש לקיש ורבנן, רבי יוחנן אומר בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה כל מיני עשבים והיא אוכלת, שנאמר (איוב מ, כ): כי בול הרים ישאו לו. וריש לקיש אמר בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה מאכל לאכילתן של צדיקים, והיא אוכלת, מאי טעמא (ישעיה סה, י): והיה השרון לנוה צאן. ורבנן אמרי בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה מיני בהמות, והיא אוכלת, מאי טעמא, שנאמר (איוב מ, כ): וכל חית השדה ישחקו שם, ואפשר כן אית בעיר אכיל בעיר, אמר רבי תנחומא גדולים הם מעשה האלהים מה משנין הם מעשיו של הקדוש ברוך הוא, ומהיכן הוא שותה, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר כל מה שהירדן מכניס אחת לששה חדשים הוא עושה גמיעה אחת, מאי טעמא, שנאמר (איוב מ, כג): הן יעשק נהר ולא יחפוז. רבי שמעון בן לקיש אמר כל מה שהירדן מכניס לשנים עשר חדשים הוא עושה אותו גמיעה אחת, מאי טעמא (איוב מ, כג): יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, ויש בהם לכלוך פה, רב הונא בשם רבי יוסי אמר אין בהם לכלוך פה, ומהיכן הוא שותה, תני רבי שמעון בן יוחאי נהר יוצא מעדן ושמו יובל ומשם הוא שותה, מאי טעמא, שנאמר (ירמיה יז, ח): ועל יובל ישלח שרשיו. אמר רבי מאיר (איוב יב, ז): ואולם שאל נא בהמות ותרך, זה בהמות, (איוב יב, ז): ועוף השמים ויגד לך, זה זיז שדי, (איוב יב, ח): או שיח לארץ ותרך, זה גן עדן, (איוב יב, ח): ויספרו לך דגי הים, זה לויתן, (איוב יב, ט): מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת.