אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא טז, א), רבי שמעון פתח (קהלת ט, ב): הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע, לצדיק זה נח, שנאמר בו (בראשית ו, ט): איש צדיק, אמר רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי נח כשיצא מן התבה הכישו הארי ושברו ולא היה כשר להקריב, והקריב שם בנו תחתיו. ולרשע זה פרעה נכה, כיון שבקש לישב על הכסא של שלמה לא היה יודע מנהגיו, הכישו ארי ושברו, זה מת צולע וזה מת צולע, הינו דכתיב: מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא, לטוב זה משה, שנאמר (שמות ב, ב): ותרא אתו כי טוב הוא, רבי מאיר אומר שנולד מהול, ולטהור זה אהרן, שהיה עוסק בטהרתן של ישראל, שנאמר (מלאכי ב, ו): בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. ולטמא אלו מרגלים, אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל ואלו אמרו גנאי, אלו לא נכנסו ואלו לא נכנסו, היינו דכתיב: לטוב ולטהור ולטמא. (קהלת ט, ב): ולזבח זה יאשיה, שנאמר (דברי הימים ב לה, ז): וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים. (קהלת ט, ב): ולאשר איננו זבח, זה אחאב שבטל קרבנות, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב יח, ב): ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרב, זבח לו זבח ולא קרבנות, זה מת בחצים וזה מת בחצים, הינו דכתיב: לזבח ולאשר איננו זבח. (קהלת ט, ב): כטוב כחטא, כטוב זה דוד, שנאמר (שמואל א טז, יב): וישלח ויביאהו והוא טוב ראי, אמר רבי יצחק טוב ראי בהלכה, כל הרואהו נזכר לתלמודו. כחטא זה נבוכדנצר, שנאמר (דניאל ד, כד): וחטאך בצדקה פרק, זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה, וזה החריב בית המקדש ומלך ארבעים שנה, הוי: מקרה אחד וגו', (קהלת ט, ב): הנשבע, זה צדקיה, שנאמר (דברי הימים ב לו, יג): וגם במלך נבוכדנאצר מרד. (קהלת ט, ב): כאשר שבועה ירא, זה שמשון, שנאמר (שופטים טו, יב): ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי. זה מת בנקור עינים (מלכים ב כה, ז): ואת עיני צדקיהו עור, וזה מת בנקור עינים (שופטים טז, כא): ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו, הדא הוא דכתיב: מקרה אחד לנשבע וגו'. דבר אחר, מקרה אחד, אלו בני אהרן, דכתיב בהון (מלאכי ב, ו): בשלום ובמישור. לרשע, זה עדת קרח, דכתיב בהון (במדבר טז, כו): סורו נא וגו', אלו נכנסו להקריב במחלקת ויצאו שרופין ואלו נכנסו להקריב שלא במחלקת ויצאו שרופין.
דבר אחר, אחרי מות, רבי לוי פתח (תהלים עה, ה): אמרתי להוללים אל תהולו, להוללים, למערבביא, אלו שלבם מלא עליהם חלחוליות רעות, רבי לוי הוה צוח להון אללייא, שמביאין אללי לעולם. (תהלים עה, ה): ולרשעים אל תרימו קרן, אמר להם הקדוש ברוך הוא לרשעים, הצדיקים לא שמחו בעולמי ואתם מבקשין לשמח. ריש לקיש בשם רבי שמעון בן מנסיא אמר תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה, ואל תתמה, בנהג שבעולם אדם עושה דיסקרי, אחד לו ואחד לביתו, של מי עושה נאה לא את שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמיש של הקדוש ברוך הוא וגלגל חמה לתשמישן של בריות. אמר רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא, שלש עשרה חפות קשר לו הקדוש ברוך הוא בגן עדן, שנאמר (יחזקאל כח, יג): בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו. רבי שמעון בן לקיש אמר חד עשר, ורבנן אמרי עשר, ולא פליגי מאן דעבד להון תלת עשר עביד כל אבן יקרה מסכתך תלת, מאן דעבד להון חד סר, עביד להו חדא, מאן דעבד להון עשרה לא עביד חד מנהון, ואחר כל השבח הזה (בראשית ג, יט): כי עפר אתה ואל עפר תשוב. אברהם לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמח. נולד לו בן למאה שנה ובסוף אמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית כב, ב): קח נא את בנך, והלך אברהם מהלך שלשת ימים, לאחר שלשה ימים ראה ענן קשור על גב ההר, אמר לו בני רואה אתה מה שאני רואה, אמר ליה הן, מה אתה רואה אמר ליה ענן קשור על גב ההר אני רואה, אמר לישמעאל ולאליעזר רואים אתם כלום, אמרו ליה לאו, אמר להם הואיל ואינכם רואים כלום וחמור זה אינו רואה (בראשית כב, ה): שבו לכם פה עם החמור, עם הדומים לחמור. נטל את יצחק בנו והעלהו הרים והורידו גבעות, העלהו על אחד מן ההרים ובנה מזבח וסדר עצים וערך מערכה ונטל את הסכין לשחטו, ואלולי שקראו מלאך מן השמים כבר היה נשחט. תדע שכן, שחזר יצחק אצל אמו, ואמרה לו אן היית ברי, אמר לה נטלני אבי והעלני הרים והורידני גבעות וכו', אמרה ווי על ברי דריותא, אלולי המלאך כבר היית שחוט, אמר לה אין. באותה שעה צוחה ששה קולות כנגד ששה תקיעות, אמרו לא הספיקה את הדבר עד שמתה, הדא הוא דכתיב (בראשית כג, ב): ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה, ומהיכן בא, רבי יהודה בן רבי סימון אמר מהר המוריה בא, והיה אברהם מהרהר בלבו ואומר שמא חס ושלום נמצא בו פסול ולא נתקבל קרבנו, יצתה בת קול ואומרת לו (קהלת ט, ז): לך אכל בשמחה לחמך. ישראל לא שמחו בעולמי, שמח ישראל בעשיו אינו אומר אלא (תהלים קמט, ב): ישמח, עתידין הן לשמח במעשיו של הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא. כביכול הקדוש ברוך הוא לא שמח בעולמו, שמח ה' במעשיו אינו אומר, אלא (תהלים קד, לא): ישמח, עתיד הקדוש ברוך הוא לשמח במעשיהם של צדיקים לעתיד לבוא. אלישבע בת עמינדב לא שמחה בעולם, שראתה חמשה כתרים ביום אחד, יבמה מלך, אחיה נשיא, בעלה כהן גדול, שני בניה שני סגני כהנה, פנחס בן בנה משוח מלחמה, כיון שנכנסו בניה להקריב ונשרפו, נהפכה שמחתה לאבל, הדא הוא דכתיב: אחרי מות שני בני אהרן.
רבי אבא בר כהנא פתח (קהלת ב, ב): לשחוק אמרתי מהולל, אם הדין דחוכא מערב מה חדותא מהניא, מעשה באחד מגדולי כבול שהיה משיא את בנו, וברביעי שלו זמן אצלו אורחים, משאכלו ושתו והיטיבו את לבם אמר לבנו עלה והבא לנו חבית אחד מן העליה, כיון שעלה הכישו נחש ומת, המתין לו לירד ולא ירד, אמר אני עולה ורואה מה טיבו של בני, עלה ומצאו שהכישו נחש ומת ומוטל בין החביות, המתין עד שגמרו סעודתן, אמר להם רבותי לא לברך את בני ברכת חתנים באתם, אלא ברכו עליו ברכת אבלים, לא להכניס את בני לחפה באתם בואו והכניסוהו לקברו. הפטיר עליו רבי זכאי דמן כבול: לשחוק אמרתי מהולל.
רבי יודן דגלייה פתח (איוב לט, כז): אם על פיך יגביה נשר, אמר הקדוש ברוך הוא לאהרן על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון, או על מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מעל גבי הארון. (איוב לט, כח): סלע ישכן, מקדש ראשון. (איוב לט, כח): ויתלנן, לינה אחת. מקדש השני (איוב לט, כח): על שן סלע ומצודה, לינות הרבה. דתנינן תמן משנטל הארון היתה שם אבן שתיה, ולמה נקראת כן, אמר רבי יוסי בן רבי חלפתא שממנה הושתת העולם, הדא הוא דכתיב (תהלים נ, ב): מציון מכלל יפי. כיצד היתה תפלתו של כהן גדול ביום הכפורים בצאתו מן הקדש, אומר: יהי רצון מלפניך שתהא שנה זו גשומה שחונה וטלולה שנת רצון שנת ברכה שנת זול שנת שובע שנת משא ומתן ואל יצטרכו בה עמך ישראל אלו לאלו ואל יגביהו ישראל שררה אלו על אלו ואל תפנה לתפלת עוברי דרכים. רבנן דקיסרין אמרו על אחינו שבקסרין שלא יגביהו שררה. רבנן דדרומא אמרו על אחינו שבשרון שלא יעשו בתיהן קבריהן, (איוב לט, כט): משם חפר אכל, משם היה מילל נוטל אכל של כל ימות השנה, (איוב לט, כט): למרחוק עיניו יביטו, מראש השנה היה יודע מה בסופה, הא כיצד בשעה שהיה צופה ורואה עשן של מערכה עולה לדרום היה יודע שהדרום שבע, עולה למערב היה יודע שהמערב שבע, עולה למזרח היה יודע שהמזרח שבע, וכן כלם, עולה באמצע הרקיע יודע שהעולם כלו שבע, אחר כל השבח הזה (איוב לט, ל): ואפרחו יעלעו דם, ראה אפרוחיו מגעגעין באדמה ושתק, אלא (איוב לט, כט): ובאשר חללים, נדב ואביהו, (איוב לט, כט): שם הוא, השכינה. רבי יודן בשם רבי יהושע בן לוי ורבי ברכיה בשם רבי חיא בר אבא אמרו (ויקרא י, ד): קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש, מאת פני הארון אינו אומר אלא מאת פני הקדש, כאדם שאומר לחברו העבר המת הזה מאת פני האבל הזה, עד מתי אבל זה מצטער, הדא הוא דכתיב: אחרי מות שני בני אהרן.
רבי אחא ורבי זעירא פתח (איוב לז, א): אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו, מהו ויתר, וקפץ, כמה דאת אמר (ויקרא יא, כא): לנתר בהן על הארץ, אמר הקדוש ברוך הוא לא יהיו בניו של אהרן דומין למטהו שנכנס יבש ויצא לח. טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו, גדר את הפרכת ויצאת חרבו מלאה דם, נכנס בשלום ויצא בשלום, ובניו של אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים, הדא הוא דכתיב: אחרי מות שני בני אהרן.
רבי ברכיה פתח (משלי יז, כו): גם ענוש לצדיק לא טוב, אמר הקדוש ברוך הוא אף על פי שענשתי את אהרן ולקחתי שני בניו ממנו, לא טוב, אלא (משלי יז, כו): להכות נדיבים עלי ישר, הדא הוא דכתיב: אחרי מות. תני רבי אליעזר, לא מתו בניו של אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן, ומעשה בתלמיד אחד שהורה לפני רבו רבי אליעזר אמר לאמא שלום אי לאשתו של זה אינו מוציא שבתו, לא באת שבתו עד שמת, נכנסו חכמים אצלו אמרו לו נביא אתה, אמר להם (עמוס ז, יד): לא נביא אנכי ולא בן נביא, אלא כך מקבלני כל המורה הלכה לפני רבו חיב מיתה.
תני רבי אלעזר אסור לתלמיד להורות לפני רבו עד שיהיה רחוק לו שנים עשר מיל כמחנה ישראל, הדא הוא דכתיב (במדבר לג, מט): ויחנו על הירדן, וכמה הם שנים עשר מיל. רבי תנחום בן רבי ירמיה הוה בחפר, הוו שיילין ביה והוא מורה, אמרו לו לא כן אלפין בי מדרשא אסור לתלמיד להורות לפני רבו עד שנים עשר מיל, והא רבי מני רבך יתיב בצפורי, אמר להון יתי עלי אין ידעית, מן ההיא ענתה לא אורי.
בר קפרא בשם רבי ירמיה בן אלעזר אמר בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרן, על הקריבה, ועל הקרבה, על אש זרה, ועל שלא נטלו עצה זה מזה. על הקריבה, שנכנסו לפני ולפנים. ועל ההקרבה, שהקריבו קרבן שלא נצטוו. על אש זרה, אש מבית כירים הכניסו. ועל שלא נטלו עצה זה מזה, שנאמר (ויקרא י, א): איש מחתתו, איש מעצמו עשו שלא נטלו עצה זה מזה. אמר רבי ירמיה בן אלעזר בארבעה מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן ובכלן מזכיר סרחנן, כל כך למה, להודיעך שלא היה בידם אלא עון זה בלבד. אמר רבי אלעזר המודעי בוא וראה כמה מיתתן של בני אהרן יקרה לפני הקדוש ברוך הוא שכל מקום שמזכיר מיתתן מזכיר סרחנם, כל כך למה, להודיעך שלא יהא פתחון פה לבאי עולם לומר מעשים מקלקלים היו בידם בסתר שעל ידי כן מתו.
רבי מני דשאב ורבי יהושע דסכנין ורבי יוחנן בשם רבי לוי אמרו בשביל ארבעה דברים מתו בני אהרן, ובכלן כתיב בהן מיתה, על שהיו שתויי יין, וכתיב בו מיתה, שנאמר (ויקרא י, ט): יין ושכר אל תשת. ועל ידי שהיו מחסרי בגדים, וכתיב בו מיתה, שנאמר (שמות כח, מג): והיו על אהרן ועל בניו, ומה היו חסרין, מעיל, שכתוב בו מיתה, שנאמר (שמות כח, לה): והיה על אהרן לשרת, ועל ידי שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים, שנאמר (שמות ל, כא): ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו, וכתיב (שמות ל, כ): בבאם אל אהל מועד ירחצו מים, ועל ידי שלא היו להם בנים, וכתיב בו מיתה, הדא הוא דכתיב (במדבר ג, ד): וימת נדב ואביהוא. אבא חנין אומר על ידי שלא היו להם נשים, דכתיב (ויקרא טז, ו): וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו.
רבי לוי אמר שחצים היו, הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם, מה היו אומרים, אחי אבינו מלך, אחי אמנו נשיא, אבינו כהן גדול ואנו שני סגני כהנה, אי זו אשה הוגנת לנו. רבי מנחמא בשם רבי יהושע בן נחמיה אמר (תהלים עח, סג): בחוריו אכלה אש, למה בחוריו אכלה אש, משום (תהלים עח, סג): בתולתיו לא הוללו. ועוד מן הדא (שמות כד, א): ואל משה אמר עלה אל ה', מלמד שהיו משה ואהרן הולכין תחלה ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן, ואומרים מתי שני זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הצבור. רבי יודן בשם רבי איבו אמר בפיהם אמרו זה לזה. רבי פנחס אמר בלבם הרהרו. אמר רבי ברכיה אמר להם הקדוש ברוך הוא (משלי כז, א): אל תתהלל ביום מחר, הרבה סיחין מתו ונעשו עורותיהן שטוחין על גבי אמותיהן. ועוד מן הדא (שמות כד, יא): ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, אמר רבי פנחס מכאן שהיו ראוין להשלחת יד, דאמר רבי הושעיה וכי קילורין עלת עמהן מסיני דאת אמר (שמות כד, יא): ויחזו את האלהים, אלא מלמד שזנו עיניהם מן השכינה, ויחזו את האלהים, כאדם שמביט בחברו מתוך מאכל ומשתה. רבי יוחנן אמר אכילה ודאי, כמה דאת אמר (משלי טז, טו): באור פני מלך חיים, אמר רבי תנחומא מלמד שפרעו את ראשיהן וגיסו לבם וזנו עיניהם מן השכינה. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר משה לא זן עיניו מן השכינה ונהנה מן השכינה, לא זן עיניו מן השכינה, שנאמר (שמות ג, ו): ויסתר משה פניו, ונהנה מן השכינה מנין, שנאמר (שמות לד, כט): ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, בשכר ויסתר זכה (שמות לג, יא): ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, בשכר (שמות ג, ו): כי ירא זכה (שמות לד, ל): וייראו מגשת אליו, בשכר (שמות ג, ו): מהביט, זכה (במדבר יב, ח): ותמנת ה' יביט, נדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה ולא נהנו ממנה. ועוד מן הדא (במדבר ג, ד): וימת נדב ואביהוא לפני ה', וכי לפני ה' מתו, אלא מלמד שהיה קשה לפני הקדוש ברוך הוא בשעה שבניהם של צדיקים מתים בחייהם. רבי יודן דיפו בעא מניה רבי פנחס בר רבי חמא בשם רבי סימון הכא את אמר (ויקרא י, ב): לפני ה' (במדבר ג, ד): לפני ה' שני פעמים, ולהלן הוא אומר (דברי הימים א כד, ב): לפני אהרן אביהם, פעם אחת, אלא מלמד שהיה קשה לפני הקדוש ברוך הוא כפליים מאביהן. (דברי הימים א כד, ב): במדבר סיני, אמר רבי מאיר וכי במדבר סיני מתו, אלא מלמד שמהר סיני נטלו אפופסין שלהם למיתה. משל למלך שהיה משיא בתו ונמצא בשושבינה דבר של שמצה, אמר המלך אם הורגו אני עכשיו אני מערבב שמחת בתי, אלא למחר שמחתי באה והוא טב בשמחתי ולא בשמחת בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם אני הורגן עכשיו הריני מערבב שמחת בתי, למחר שמחתי באה. בתי זו התורה, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ג, יא): ביום חתנתו וביום שמחת לבו, ביום חתנתו זה הר סיני, וביום שמחת לבו זה אהל מועד.
ובנים לא היו להם (במדבר ג, ד), רבי יעקב בר אבין בשם רבי אבין בשם רב אחא אמר אלו היו להם בנים היו קודמין לאלעזר ולאיתמר, דתנינן תמן כל הקודם לנחלה קודם לכבוד ובלבד שיהא נוהג כמנהג אבותיו. (במדבר ג, ד): ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם, רבי יצחק אמר בחייו, רבי חיא בר אבא אמר במותו. על דעתיה דרבי חיא בר אבא דאמר במותו, כתיב הכא פני, ולהלן הוא אומר (בראשית כג, ג): ויקם אברהם מעל פני מתו, מה להלן במותו, אף כאן במותו. על דעתיה דרבי יצחק דאמר בחייו, נאמר כאן על פני, ונאמר להלן (בראשית יא, כח): וימת הרן על פני תרח אביו, מה להלן בחייו אף כאן בחייו. אירע טמאה באהרן שמש אלעזר, אירע באלעזר שמש איתמר. מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך הערבי, נתזא צנורא מפיו על בגדיו וטמאתו, ונכנס יהודה אחיו ושמש תחתיו בכהנה גדולה, אותו היום ראתה אמם שני בניה כהנים גדולים. אמרו שבעה בנים היו לה לקמחית וכלם שמשו בכהנה גדולה, שלחו אחריה אמרו לה מה מעשים טובים יש בידך, אמרה להם מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי ואמרת חלוקי. אמרו כל קמחיא קמח וקמח דקמחית סלת, וקרון עלה (תהלים מה, יד): כל כבודה בת מלך פנימה. על דעתיה דרבי חיא בר אבא דאמר במותו, מת אהרן שמש אלעזר, מת אלעזר שמש איתמר.
אמר רבי אבא בר אבינא מפני מה נסמכה פרשת מיתת מרים לאפר פרה, אלא מלמד שכשם שאפר הפרה מכפר כך מיתת הצדיקים מכפרת. אמר רבי יודן מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות, אלא מלמד שהיה קשה לפני הקדוש ברוך הוא מיתתו של אהרן כשבירת לוחות. אמר רבי חיא בר אבא, באחד בניסן מתו בניו של אהרן, ולמה מזכיר מיתתן ביום הכפורים, אלא מלמד שכשם שיום הכפורים מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרת. ומנין שיום הכפורים מכפר, שנאמר (ויקרא טז, ל): כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת, דכתיב (שמואל ב כא, יד): ויקברו את עצמות שאול, וכתיב (שמואל ב כא, יד): ויעתר אלהים לארץ אחרי כן.