ויהי ביום השמיני (ויקרא ט, א), רב אהבה בר כהנא פתח (משלי ט, א ד): חכמות בנתה ביתה, טבחה טבחה וגו' שלחה נערתיה וגו' מי פתי וגו', רבי ירמיה בר אלעאי פתר קרא בבריתו של עולם, חכמות בנתה ביתה, זה הקדוש ברוך הוא דכתיב ביה (משלי ג, יט): ה' בחכמה יסד ארץ. (משלי ט, א): חצבה עמודיה שבעה, אלו שבעה ימי בראשית, שנאמר (שמות כ, יא): כי ששת ימים וגו' (בראשית ב, ג): ויברך אלהים את יום השביעי. טבחה טבחה, (בראשית א, כד): ויאמר אלהים תוצא הארץ. מסכה יינה, (בראשית ב, ט): ויאמר אלהים יקוו המים. אף ערכה שלחנה, (בראשית ב, יא): ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע. שלחה נערתיה תקרא, זה אדם וחוה. (משלי ט, ג): על גפי מרמי קרת, שהסיטן הקדוש ברוך הוא וקרא אותן אלהות, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ה): והייתם כאלהים, אחר כל השבח הזה מי פתי יסר הנה, הן הניחו דעתו של הקדוש ברוך הוא והלכו אחר דעתו של נחש, בשביל כך (משלי ט, ד): חסר לב אמרה לו (בראשית ג, יט): כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
רבי יונה בשם רבי אבא בר ירמיה פתר קריא בגוג לעתיד לבוא, חכמות בנתה ביתה, זה בית המקדש, הדא הוא דכתיב (משלי כד, ג): בחכמה יבנה בית. חצבה עמודיה שבעה, אלו שבע שנים של גוג, דאמר רבי יונה בשם רבי אבא בר כהנא כל אותן שבע שנים מסיקין ידותיהן של חרבות וידותיהן של רמחים וידותיהן של סכינין, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לט, ט): ויצאו ישבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד וברמח ובערו בהם אש שבע שנים, ואותן שבע שנים הן הן פרטגמיא של צדיקים לעתיד לבוא, וסימנך דעביד פרטגמיא אכיל משתותא. טבחה טבחה, (יחזקאל לט, יח): בשר גבורים תאכלו. מסכה יינה (יחזקאל לט, יח): ודם נשיאי הארץ תשתו. אף ערכה שלחנה (יחזקאל לט, כ): ושבעתם על שלחני סוס ורכב. שלחה נערתיה תקרא, זה יחזקאל, שנאמר (יחזקאל לט, יז): כה אמר ה' אלהים אמר לצפר כל כנף ולכל חית השדה.
בר קפרא פתר קריא בתורה, חכמות בנתה ביתה, זו תורה, הדא הוא דכתיב (משלי ב, ו): כי ה' יתן חכמה (משלי ח, כב): ה' קנני ראשית דרכו. חצבה עמודיה שבעה, אלו שבעה ספרי תורה. ולא חמשה הן, בר קפרא עביד מרישיה דוידבר (במדבר א, א): עד (במדבר י, לה): ויהי בנסע הארן חד. מן ויהי עד (במדבר י, לו): ובנחה חד. ועד סיפיה, חד, הרי שבעה. טבחה טבחה, אלו הענשים. מסכה יינה, אלו קלין וחמורין וגזרות שוות. אף ערכה שלחנה, אלו הערכין. שלחה נערתיה תקרא, אלו ישראל. על גפי מרמי קרת, שהסיטן הקדוש ברוך הוא וקרא אותן אלהות, שנאמר (תהלים פב, ו): אני אמרתי אלהים אתם וגו', אחר כל השבח הזה (משלי ט, ד): מי פתי יסר הנה, הן הניחו דעתו של הקדוש ברוך הוא ואמרו לעגל (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל, בשביל כן חסר לב אמרה לו (תהלים פב, ז): אכן כאדם תמותון.
רבי אבא בר כהנא פתר קריא באהל מועד, חכמות בנתה ביתה, זה בצלאל (שמות לא, ג): ואמלא אתו רוח אלהים וגו'. חצבה עמודיה שבעה, אלו שבעת ימי המלואים, הדא הוא דכתיב (ויקרא ח, לג): כי שבעת ימים ימלא את ידכם. טבחה טבחה, אלו הקרבנות. מסכה יינה, אלו הנסכים. אף ערכה שלחנה, זה סדור לחם הפנים. שלחה נערתיה תקרא, זה משה, הדא הוא דכתיב: ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וגו'.
זה שאמר הכתוב (תהלים יח, כו כז): עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם, עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה פתר קרא באברהם אבינו, כיון שבא בחסידות, הקדוש ברוך הוא בא עמו בחסידות. בשעה שבא בתמימות, הקדוש ברוך הוא בא עמו בתמימות. ובשעה שבא בעקמנות, הקדוש ברוך הוא בא עמו בעקמנות. בשעה שנתברר על עסקיו, הקדוש ברוך הוא ברר לו עסקיו. אימתי בא בחסידות, בשעה שאמר (בראשית יח, ג): אל נא תעבר מעל עבדך, מה כתיב תמן (בראשית יח, כב): ואברהם עודנו עמד לפני ה', אמר רבי סימון תקנת סופרים, שכינה היתה ממתנת לו. אימתי בא בתמימות, בשעה שאמר (בראשית יח, כח): אולי יחסרון חמשם הצדיקם חמשה, מה כתיב (בראשית יח, כח): ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה. אימתי בא בעקמנות, בשעה שאמר (בראשית טו, ב): ואנכי הולך ערירי, מה כתיב תמן (בראשית טו, ד): לא יירשך זה. אימתי נתברר על עסקיו, בשעה שאמר (בראשית טו, ח): במה אדע כי אירשנה, מה כתיב תמן (בראשית טו, יג): ידע תדע כי גר יהיה זרעך. רבי נחמיה פתר קרא במשה, בשעה שבא בחסידות הקדוש ברוך הוא בא עמו בחסידות, בשעה שבא בתמימות הקדוש ברוך הוא בא עמו בתמימות, בשעה שבא בעקמנות הקדוש ברוך הוא בא עמו בעקמנות, בשעה שנתברר על עסקיו הקדוש ברוך הוא ברר עסקיו. אימתי בא בחסידות, בשעה שאמר (שמות לג, יח): הראני נא את כבדך, מה כתיב תמן (שמות לג, יט): אני אעביר כל טובי וגו'. אימתי בא בתמימות, בשעה שאמר (שמות ג, ג): מדוע לא יבער הסנה, אמר ליה מן דיקרי קאים בגויה. אימתי בא בעקמנות, בשעה שאמר (שמות ג, יג): ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם, מה אמר לו, זה שמי לפי שעה (שמות ג, יד): אהיה אשר אהיה. אימתי נתברר על עסקיו, בשעה שאמר לו (שמות ג, י): ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר לו (שמות ד, יג): שלח נא ביד תשלח, (שמות ה, כג): ומאז באתי אל פרעה, מה כתיב תמן (שמות ו, א): עתה תראה.
רבי יודן בשם רבי יוסי בר יהודה ורבי ברכיה בשם רבי יהושע בן קרחה, כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהנה גדולה, הדא הוא דכתיב (תהלים צט, ו): משה ואהרן בכהניו. רבי ברכיה בשם רבי סימון מייתי לה מן הדין קרא (דברי הימים א כג, יג): בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם [לעמד ולשרת בשם ה']. (דברי הימים א כג, יד): ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי. אמר רבי אלעזר בר יוסי פשוט הוא לן שבחלוק לבן שמש משה כל שבעת ימי המלואים. רבי תנחום בשם רבי יודן תני כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהנה גדולה ולא שרתה שכינה על ידו, הדא הוא דכתיב (ויקרא ט, כד): וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם, אמר רב שמואל בר נחמן, כל שבעת ימי הסנה היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים, הדא הוא דכתיב (שמות ד, י): גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך, הרי ששה, ובשביעי אמר לו (שמות ד, יג): שלח נא ביד תשלח, אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, את אומר שלח נא ביד תשלח, חייך שאני צוררה לך בכנפיך, אימתי פרע לו, רבי ברכיה אמר רבי לוי ורבי חלבו, רבי לוי אמר כל שבעת ימי אדר היה משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לארץ ישראל, ובשביעי אמר לו (דברים ג, כז): כי לא תעבר את הירדן הזה. רבי חלבו אמר כל שבעת ימי המלואים היה משמש בכהנה גדולה וכסבור שלו היא, בשביעי אמר לו, לא שלך היא אלא של אהרן אחיך היא, הדא הוא דכתיב: ויהי ביום השמיני.
רבי תנחומא ורבי חיא אמרין ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר המודעי, המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה, בכל מקום שנאמר ויהי בימי אינו אלא צרה, אמר רבי שמואל בר נחמן וחמשה הן (בראשית יד, א): ויהי בימי אמרפל, מה צרה היתה שם, (בראשית יד, ב): עשו מלחמה וגו', משל לאוהבו של מלך שנכנס למדינה בשבילו היה המלך נזקק במדינה, באו ברבריים נזדווגו לו, וכיון שבאו ונזדווגו אמרו הכל ווי שאין המלך נזקק למדינה כמו שהיה, כך אברהם אוהבו של הקדוש ברוך הוא היה, וכתיב בו (בראשית יב, ג): ונברכו בך, ובשבילו היה הקדוש ברוך הוא נזקק לכל העולם כלו, באו כשדיים ונזדווגו לו, אמרו ווי שאין הקדוש ברוך הוא נזקק בעולמו כמות שהיה, הדא הוא דכתיב (בראשית יד, ז): וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש. אמר רבי חיא לא בקשו להזדוג אלא לתוך גלגל עינו של עולם, עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסותמה [לסמותה]. הוא קדש. אמר רבי אחא הוא כתיב, הוא שקדש שמו של הקדוש ברוך הוא וירד לכבשן האש. כיון שבאו המלכים ונזדוגו לו, התחילו צווחין ווי ווי, ויהי בימי אמרפל מלך. (ישעיה ז, א): ויהי בימי אחז בן יותם, מה צרה היתה, (ישעיה ט, יא): ארם מקדם ופלשתים מאחור וגו', משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והיה הפדגוג שונא אותו, אמר אם אני הורג אותו עכשיו נמצאתי מחייב ראשי למלך, אלא הריני מושך את יונקתו ממנו והוא מת מאליו, כך אמר אחז אם אין גדיים אין תישים, אם אין תישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם. כך אמר אחז, אם אין קטנים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין תורה, אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם. מה עשה עמד ונעל בתי כנסיות ובתי מדרשות, הדא דכתיב (ישעיה ח, טז): צור תעודה חתום תורה בלמדי. רב הונא בשם רבי אלעזר אמר, למה נקרא שמו אחז, שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. רבי יעקב בשם רבי אחא אמר, שמעת לה מן הדא (ישעיה ח, יז): וחכיתי לה' המסתיר פניו וגו', אין לך שעה קשה כאותה שעה, שנאמר בה (דברים לא, יח): ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, מאותה שעה (ישעיה ח, יז): וקויתי לו, (דברים לא, כא): כי לא תשכח מפי זרעו, ומה הועיל לו (ישעיה ח, יח): הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה', וכי ילדיו היו והלוא תלמידיו היו, אלא מכאן לתלמידו של אדם שנקרא בנו. כיון שראו הכל שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו הכל צווחין ווי ווי, ויהי בימי אחז. (ירמיה א, ג): ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו, מה צרה היתה שם, (ירמיה ד, כג): ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, משל לכתבין של מלך שנכנסו למדינה וכל מדינה ומדינה שהיו כתבין מגיעין היו בני המדינה עומדין על רגליהן ופרעין את ראשיהן וקוראין אותם באימה ביראה ברתת בזיע, וכיון שנכנסו למדינתו של מלך, עמדו וקרעו אותן ושרפו אותן, אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בכך, הדא הוא דכתיב (ירמיה לו, כג): ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה וגו', וכיון שהגיע לפסוק החמשי (איכה א, ה): היו צריה לראש (ירמיה לו, כג): יקרעה בתער הספר והשלך אל האש אשר אל האח, כיון שראו כן התחילו צווחין ווי ווי, ויהי בימי יהויקים. (אסתר א, א): ויהי בימי אחשורוש, מה צרה היתה שם, שגזר (אסתר ג, יג): להשמיד להרג ולאבד, משל למלך שהיה לו כרם ונזדוגו לו שלשה שונאים, התחיל אחד מקטף בעוללות, ואחד התחיל לזנב באשכלות, ואחד מעקר בגפנים. פרעה התחיל מקטף בעוללות, הדא הוא דכתיב (שמות א, כב): כל הבן הילוד. נבוכדנצר התחיל מזנב באשכלות, הדא הוא דכתיב (מלכים ב כד, טז): החרש והמסגר אלף. רבי ברכיה בשם רבי יהודה ורבנן, רבי ברכיה בשם רבי יהודה אמר חרש אלף ומסגר אלף. ורבנן אמרין זה וזה אלף. רבי יהודה ברבי סימון אמר אלו תלמידי חכמים. רבי שמואל בר יצחק אמר אלו הבוליותוס. ורבנן אמרי אלו היועצים. המן הרשע התחיל לעקר בגפנים ובקש לקעקע ביצתן של ישראל, בעא למזבן בכל ביעתא, הדא הוא דכתיב (אסתר ג, יג): להשמיד להרג ולאבד, וכיון שראו הכל אחשורוש מוכר והמן לוקח, התחילו הכל צווחין ווי ווי, ויהי בימי אחשורוש. (רות א, א): ויהי בימי שפט השפטים, מה צרה היתה שם (רות א, א): ויהי רעב בארץ, משל למדינה שהיתה חיבת ליפס למלך, ושלח המלך גבאי טמיון לגבות, מה עשו בני המדינה עמדו ותלו אותו וגבו אותו, אמרו ווי כשירגיש המלך בדברים הללו מה ששלוחו של מלך מבקש לעשות לנו עשינו לו. כך כשהיה אחד מישראל עושה דבר שלא כהגן היו מוליכין אותו אצל הדין, מה שהדין צריך לעשות לנשפט היה הנשפט עושה לדין, אמר להן הקדוש ברוך הוא אתם מבזין את שופטיכם, הנני מביא עליכם דבר שאי אתם יכולין לעמד בו, ואיזה זה, רעב, ויהי רעב בארץ, שמעון בר רב אבא בשם רבי יוחנן אמר כל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה, אם צרה אין צרה כיוצא בה, אם שמחה אין שמחה כיוצא בה, אתא רבי ישמעאל עבדה פלגא, כל מקום שנאמר ויהי אין שמחה, והיה אין צרה, איתיבון (בראשית א, ג): ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, אמר להן אף היא אינה שמחה לפי שלא זכה העולם להשתמש באותו האור, דאמר רבי יהודה בר סימון אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו, כיון שראה הקדוש ברוך הוא מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול שהן מקלקלין, עמד וגנזו מהן, הדא הוא דכתיב (איוב לח, טו): וימנע מרשעים אורם, והיכן גנזו, בגן עדן, שנאמר (תהלים צז, טו): אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה, איתיבון (בראשית א, ה): ויהי ערב וגו', אמר להן אף היא אינה שמחה, שכל מה שנברא ביום ראשון עתיד לכלות, הדא הוא דכתיב (ישעיה נא, ו): כי שמים כעשן נמלחו והארץ וגו'. איתיבון (בראשית א, ח)(בראשית א, יג)(בראשית א, יט)(בראשית א, כג)(בראשית א, לא): ויהי ערב ויהי בקר יום שני, שלישי, רביעי, חמישי, הששי, אמר להן אף היא אינה שמחה, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשיה, החטין צריכין לטחן, החרדל צריך למתקה, ותורמוסין צריכין להמתיק. איתיבון (בראשית לט, ב): ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח, אמר להן אף היא אינה שמחה, שמתוך כך נזדמנה לו אותה רשעה. איתיבון (ויקרא ט, א): ויהי ביום השמיני, אמר להן אף היא אינה שמחה, שבאותו היום מתו נדב ואביהוא. איתיבון (במדבר ז, א): ויהי ביום כלות משה, אמר להן אף היא אינה שמחה, שבו ביום שנבנה בנינו של בית נגנז. איתיבון (יהושע ו, כז): ויהי ה' את יהושע, אמר להן אף היא אינה שמחה, שנהרג יאיר ששקול כרבה של סנהדרין, שנאמר (יהושע ז, ה): ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש, שלשים וששה אין כתיב כאן, אלא כשלשים וששה איש, אמר רבי יודן זה יאיר בן מנשה ששקול כרבה של סנהדרין. איתיבון (שמואל א יח, יד): ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו, אמר להן אף היא אינה שמחה, שכתוב בו (שמואל א יח, ט): ויהי שאול עוין את דוד. איתיבון (שמואל ב ז, א): ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו, אמר להן אף היא אינה שמחה, שבאותו היום בא נתן הנביא ואמר לו (מלכים א ח, יט): רק אתה לא תבנה הבית. אמרין ליה אמרינן דילן אמר דילך, אמר להם (יואל ד, יח): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. (ישעיה ז, כא): והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר וגו'. (זכריה יד, ח): והיה ביום ההוא יצאו מים חיים וגו'. (תהלים א, ג): והיה כעץ שתול על פלגי מים. (מיכה ה, ו): והיה שארית יעקב בגוים. מתיבין ליה והא כתיב (ירמיה לח, כח): והיה כאשר נלכדה ירושלים, אמר להן אף היא אינה צרה, שבו ביום נטלו ישראל איפופסין על עוונותיהם, דאמר רבי ישמעאל בן רבי נחמן איפופסין שלמה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש, הדא הוא דכתיב (איכה ד, כב): תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך.
ולזקני ישראל (ויקרא ט, א), אמר רבי עקיבא נמשלו ישראל לעוף, מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפים, כך ישראל אין יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם. אמר רבי יוסי בר חלפתא גדולה זקנה, אם זקנים הם חביבין הם, אם נערים הם נטפלה להן ילדות, דתני רבי שמעון בן יוחאי לא במקום אחד ולא בשני מקומות מצינו שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לזקנים, אלא בכמה מקומות, בסנה (שמות ג, טז): לך ואספת את זקני ישראל. במצרים (שמות ג, יח): ובאת אתה וזקני ישראל. בסיני (שמות כד, א): עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. במדבר (במדבר יא, טז): אספה לי שבעים איש. באהל מועד, ולזקני ישראל. אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא חולק כבוד לזקנים, הדא הוא דכתיב (ישעיה כד, כג): וחפרה הלבנה ובושה החמה, וכתיב (ישעיה כד, כג): ונגד זקניו כבוד. רבי ישמעאל בר ביבי ורבי שמעון ורבי ראובן בשם חנינא אמר, עתיד הקדוש ברוך הוא למנות לו ישיבה של זקנים משלו, הדא הוא דכתיב (ישעיה כד, כג): כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד, נגד זקנים אין כתיב כאן אלא נגד זקניו כבוד. רבי אבין בשם רבי ישמעאל ברבי יהושע אמר עתיד הקדוש ברוך הוא לישב כגרן וצדיקים יושבין לפניו, כההוא (מלכים א כב, י): ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה ישבים איש על כסאו מלבשים בגדים בגרן, וכי בגרן היו יושבים, אלא כהא דתנינן סנהדרין כחצי גרן עגלה, כדי שיראו זה את זה. אמר שלמה אני חמיתיה מצמצם ביניהון, הדא הוא דכתיב (משלי לא, כג): נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ.
רבי ברכיה ורבי חלבו ועולא ביראה ורבי אלעזר בשם רבי חנינא, עתיד הקדוש ברוך הוא להיות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב (תהלים מח, יד): שיתו לבכם לחילה, לחולה כתיב, והן עולין עליו בעלמות, ומראין עליו כאלו באצבע, ואומר (תהלים מח, טו): כי זה אלהים אלהינו עולם ועד וגו', בעלמות, בזריזות. עלמות כאלין עולמתא, כדכתיב (תהלים סח, כו): בתוך עלמות תופפות, תרגם עקילס, אתניסאה, עולם שאין בו מות, עלמות, בשני עולמות, ינהגנו בעולם הזה וינהגנו בעולם הבא.