ויקרא אל משה, רבי תנחום בר חנילאי פתח (תהלים קג, כ): ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו וגו', במה הכתוב מדבר אם בעליונים הכתוב מדבר והלוא כבר נאמר (תהלים קג, כא): ברכו ה' כל צבאיו, הא אינו מדבר אלא בתחתונים, עליונים על ידי שהן יכולין לעמד בתפקידיו של הקדוש ברוך הוא נאמר: ברכו ה' כל צבאיו, אבל תחתונים על ידי שאינן יכולין לעמד בתפקידיו של הקדוש ברוך הוא לכך נאמר: ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו. דבר אחר, נקראו הנביאים מלאכים, הדא הוא דכתיב (במדבר כ, טז): וישלח מלאך ויציאנו ממצרים וגו', וכי מלאך ה' היה והלוא משה היה, ולמה קורא אותו מלאך, אלא מכאן שהנביאים נקראים מלאכים. ודכותיה (שופטים ב, א): ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבכים, וכי מלאך היה והלוא פנחס היה, ולמה קורא אותו מלאך, אלא אמר רבי סימון פנחס בשעה שהיתה רוח הקדש שורה עליו, היו פניו בוערות כלפידים. ורבנן אמרי אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו (שופטים יג, ו): [הנה] איש [ה]אלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים, כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך. אמר רבי יוחנן מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים, הדא הוא דכתיב (חגי א, יג): ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה', הא על כרחך אתה למד שמבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים, (תהלים קג, כ): גברי כח עשי דברו, במה הכתוב מדבר, אמר רבי יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר, בנהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד, לשבת אחת, לחדש אחד, שמא לשאר ימות השנה, ודין חמי חקליה בירה כרמיה בירה ויהב ארנונא ושתיק, יש לך גבור גדול מזה. ואם תאמר אינו מדבר בשומרי שביעית, נאמר כאן: עשי דברו, ונאמר להלן (דברים טו, ב): וזה דבר השמטה, מה דבר שנאמר להלן בשומרי שביעית הכתוב מדבר, אף דבר האמור כאן בשומרי שביעית הכתוב מדבר. עשי דברו, רבי הונא בשם רבי אחא אמר בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר שהקדימו עשיה לשמיעה ואמרי (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. לשמע בקול דברו, אמר רבי תנחום בר חנילאי בנהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים, ולשנים נוח לארבעה, או שמא משוי שקשה לששים רבוא נוח לאחד, כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים (דברים ה, כב): אם יספים אנחנו לשמע וגו', ומשה שומע קול הדבור עצמו וחיה. תדע לך שהוא כן, שמכלן לא קרא אלא למשה, לכך נאמר: ויקרא אל משה.
רבי אבהו פתח (הושע יד, ח): ישבו ישבי בצלו, אלו הגרים שבאין וחוסין בצלו של הקדוש ברוך הוא, (הושע יד, ח): יחיו דגן, נעשו עקר כישראל, כמה דתימר (זכריה ט, יז): דגן בחורים ותירש ינובב בתולות. (הושע יד, ח): ויפרחו כגפן, כמה דתימר (תהלים פ, ט): גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה. דבר אחר (הושע יד, ח): יחיו דגן, בתלמוד. (הושע יד, ח): ויפרחו כגפן, באגדה. (הושע יד, ח): זכרו כיין לבנון, אמר הקדוש ברוך הוא חביב עלי שמותם של גרים כיין נסך שקרב לפני על גבי המזבח. ולמה נקרא שמו לבנון, על שם (דברים ג, כה): ההר הטוב הזה והלבנן. תני רבי שמעון בן יוחאי, למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג, הדא הוא דכתיב (ישעיה א, יח): אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו, רבי טביומי אמר על שם שכל לבבות שמחים בו, הדא הוא דכתיב (תהלים מח, ג): יפה נוף משוש כל הארץ וגו'. ורבנן אמרי על שם (מלכים א ט, ג): והיו עיני ולבי שם כל הימים.
רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי ורבי חמא אבוה דרבי הושעיא בשם רב, אמרי, לא נתן דברי הימים אלא לדרש, (דברי הימים א ד, יח): ואשתו היהדיה ילדה את ירד אבי גדור וגו', ואשתו היהדיה, זו יוכבד, וכי משבטו של יהודה היתה והלוא משבטו של לוי היתה ולמה נקרא שמה יהדיה, על שם שהעמידה יהודים בעולם. ילדה את ירד, זה משה. רבי חנינא בר פפא ורבי סימון, רבי חנינא בר פפא אמר ירד שהוריד את התורה מלמעלה למטה. דבר אחר, ירד, שהוריד את השכינה מלמעלה למטה, אמר רבי סימון אין לשון ירד אלא לשון מלוכה, כמה דתימר (תהלים עב, ח): וירד מים עד ים, וכתיב (מלכים א ה, ד): כי הוא רדה בכל עבר הנהר. אבי גדור, רבי הונא בר אחא אמר הרבה גודרין עמדו לישראל וזה היה אביהן של כלן. (דברי הימים א ד, יח): חבר, שחבר את הבנים לאביהן שבשמים. דבר אחר, חבר, שהעביר הפרעניות מלבוא בעולם. (דברי הימים א ד, יח): אבי סוכו, שהיה אביהן של נביאים שסוכים ברוח הקדש. רבי לוי אמר לשון ערבי הוא, בערביא קורין לנביא סכיא. (דברי הימים א ד, יח): יקותיאל, רבי לוי ורבי סימא אמרו שעשה את הבנים מקוין לאביהם שבשמים. (דברי הימים א ד, יח): אבי זנוח, זה משה שהיה אב למזניחים שהזניחום מעבודה זרה, הדא הוא דכתיב (שמות לב, כ): ויזר על פני המים וגו'. (דברי הימים א ד, יח): ואלה בני בתיה בת פרעה, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר לה הקדוש ברוך הוא לבתיה בת פרעה, משה לא היה בנך וקראתו בנך, אף את לא את בתי ואני קורא אותך בתי, שנאמר: אלה בני בתיה, בת יה. (דברי הימים א ד, יח): אשר לקח [לו] מרד, זה כלב. רבי אבא בר כהנא ורבי יהודה בר סימון חד אמר זה מרד בעצת מרגלים וזו מרדה בעצת אביה, יבוא מורד ויקח את המורדת. וחד אמר זה הציל את הצאן וזו הצילה את הרועה. עשרה שמות נקראו לו למשה: ירד: חבר: יקותיאל: אבי גדור: אבי סוכו: אבי זנוח. רבי יהודה ברבי אלעאי אמר אף טוביה שמו, הדא הוא דכתיב (שמות ב, ב): ותרא אתו כי טוב הוא, כי טוביה הוא. רבי ישמעאל בר אמי אמר אף שמעיה שמו. אתא רבי יהושע בר נחמיה ופרש הדין קריא (דברי הימים א כד, ו): ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר וגו', שמעיה, ששמע יה תפלתו. בן נתנאל וגו' בן שנתנה לו תורה מיד ליד. הסופר, שהיה סופרן של ישראל. הלוי, שהיה משבטו של לוי. לפני המלך והשרים, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו. וצדוק, זה אהרן הכהן. ואחימלך, שהיה אחיו של מלך. בן אביתר, שותר הקדוש ברוך הוא על ידיו מעשה העגל. רבי תנחומא בשם רבי יהושע בן קרחה אמר אף לוי היה שמו על עקר משפחתו (שמות ד, יד): הלא אהרן אחיך הלוי. ומשה, הרי עשרה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה חייך מכל שמות שנקראו לך איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה (שמות ב, י): ותקרא שמו משה, ויקרא אל משה.
רבי אבין בשם רבי ברכיה סבא פתח (תהלים פט, כ): אז דברת בחזון לחסידיך וגו', מדבר באברהם שנדבר עמו בדבור ובחזון, הדא הוא דכתיב (בראשית טו, א): אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר. לחסידך (מיכה ז, כ): תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. (תהלים פט, כ): ותאמר שויתי עזר על גבור, שהרג ארבעה מלכים בלילה אחד, הדא הוא דכתיב (בראשית יד, טו): ויחלק עליהם לילה וגו', אמר רבי יצחק וכי יש לך אדם רודף הרוגים, דכתיב (שם): ויכם וירדפם עד חובה, אלא מלמד שהקדוש ברוך הוא הורג ואברהם רודף (תהלים פט, כ): הרימותי בחור מעם, זה אברהם שהיה בחור מהקדוש ברוך הוא, שנאמר (נחמיה ט, ז): אשר בחרת באברם. דבר אחר, אז דברת בחזון לחסידיך, מדבר בדוד שנדבר עמו בחזון ובדבור, הדא הוא דכתיב (שמואל ב, ז, יז): ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד. לחסידיך, שנאמר (תהלים פו, ב): שמרה נפשי כי חסיד אני. ותאמר שויתי עזר על גבור, רבי אבא בר כהנא אמר שלש עשרה מלחמות עשה דוד, ורבנן אמרי שמונה עשרה, ולא פליגי, מאן דאמר שלש עשרה לצרכיהן של ישראל, ומאן דאמר שמונה עשרה, חמש לצרך עצמו שלש עשרה לצרכיהן של ישראל. הרימותי בחור מעם, זה דוד, שנאמר (תהלים עח, ע): ויבחר בדוד עבדו וגו'. דבר אחר, אז דברת בחזון, זה משה, שנדבר עמו בדבור ובחזון, שנאמר (במדבר יב, ח): פה אל פה אדבר בו וגו'. לחסידיך, שהיה משבטו של לוי, שנאמר (דברים לג, ח): תמיך ואוריך לאיש חסידך. ותאמר שויתי עזר על גבור, אתיא כי ההיא דאמר רבי תנחום בר חנילאי בנהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים, קשה לשנים נוח לארבעה, או שמא משוי שקשה לששים רבוא נוח לאחד, כל ישראל עומדין לפני הר סיני ואומרים (דברים ה, כב): אם יספים אנחנו לשמע, ומשה שומע קול הדבור עצמו וחיה, תדע לך שהוא כן שמכלם לא קרא הדבור אלא למשה, שנאמר: ויקרא אל משה, הרימותי בחור מעם (תהלים קו, כג): לולי משה בחירו.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתר קרא (משלי כה, ז): כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב וגו', רבי עקיבא מתני לה בשם רבי שמעון בן עזאי, רחק ממקומך שנים ושלשה מושבות ושב עד שיאמרו לך עלה, ואל תעלה שיאמרו לך רד, מוטב שיאמרו לך עלה עלה ולא יאמרו לך רד רד. וכן הלל אומר השפלתי היא הגבהתי, הגבהתי היא השפלתי, מה טעם (תהלים קיג, ה ו): המגביהי לשבת המשפילי לראות, אתה מוצא בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנה, היה מסתיר פניו ממנו, שנאמר (שמות ג, ו): ויסתר משה פניו וגו', אמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג, י): לכה ואשלחך אל פרעה וגו', אמר רבי אלעזר ה"א בסוף תיבותא, לומר שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. בים עמד לו מן הצד, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות יד, טז): ואתה הרם את מטך ובקעהו, לומר שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו. בסיני עמד לו מן הצד, אמר לו (שמות כד, א): עלה אל ה', לומר שאם אין אתה עולה אין אחר עולה. באהל מועד עמד לו מן הצד, אמר לו הקדוש ברוך הוא עד מתי אתה משפיל עצמך, אין השעה מצפה אלא לך, תדע לך שהוא כן שמכלן לא קרא הדבור אלא למשה, ויקרא אל משה.
רבי תנחומא פתח (משלי כ, טו): יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת, בנהג שבעולם אדם יש לו זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שבעולם, וטובה ודעת אין בו, מה קניה יש לו, מתלא אמר דעה קנית מה חסרת, דעה חסרת מה קנית. יש זהב, הכל הביאו נדבתן למשכן זהב, הדא הוא דכתיב (שמות כה, ג): וזאת התרומה וגו'. ורב פנינים, זו נדבתן של נשיאים, דכתיב (שמות לה, כז): והנשאם הביאו וגו', וכלי יקר שפתי דעת, לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו, ואמר הכל הביאו נדבתן למשכן ואני לא הבאתי, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שדבורך חביב עלי יותר מן הכל, שמכלן לא קרא הדבור אלא למשה, ויקרא אל משה.
דבר אחר, ויקרא אל משה, מה כתיב למעלה מהענין פרשת משכן, כאשר צוה ה' את משה, משל למלך שצוה את עבדו ואמר לו בנה לי פלטין, על כל דבר ודבר שהיה בונה היה כותב עליו שמו של מלך, והיה בונה כתלים וכותב עליהן שמו של מלך, היה מעמיד עמודים וכותב עליהן שמו של מלך, היה מקרה בקורות והיה כותב עליהן שמו של מלך. לימים נכנס המלך לתוך פלטין, על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב עליו, אמר כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ, קראו לו שיכנס לפני ולפנים. כך בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עשה לי משכן, על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו, כאשר צוה ה' את משה, אמר הקדוש ברוך הוא כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ, קראו לו שיכנס לפני ולפנים, לכך נאמר: ויקרא אל משה.
אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי נתן שמונה עשר צוויים כתוב בפרשת משכן כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה, וכנגדן קבעו חכמים שמונה עשרה ברכות שבתפלה, כנגד שמונה עשרה הזכרות שבקריאת שמע וכנגד שמונה עשרה הזכרות שבהבו לה' בני אלים (תהילים כ״ט:א׳,). אמר רבי חייא בר אבא לבד מואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמות לח, כג): ועד סוף ספרא, משל למלך שנכנס במדינה ועמו דכסים ואפרכין ואסטרטלטין, ואין העם יודעים איזה מהם חביב מכלם, אלא מי שהמלך הופך פניו ומדבר עמו הוא חביב מכלן. כך (שמות כד, א): ואל משה אמר עלה אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים, ואין אנו יודעים איזה מהן חביב מכלן, אלא מי שהקדוש ברוך הוא קורא אותו ומדבר עמו, לכך נאמר: ויקרא אל משה. משל למלך שנכנס למדינה עם מי מדבר תחלה לא עם אגרונימון של מדינה, למה, שהוא עסק בחייה של מדינה, כך משה עסוק בטרחות של ישראל, אמר להן זו חיה תאכלו וזו לא תאכלו (ויקרא יא, ט): את זה תאכלו מכל אשר במים וגו' (ויקרא יא, יג): ואת אלה תשקצו מן העוף, אלה תשקצו ואלה לא תשקצו, (ויקרא יא, כט): וזה לכם הטמא, זה טמא וזה אינו טמא, לכך נאמר: ויקרא אל משה.
ויקרא אל משה, ולאדם לא קרא, והלוא כבר נאמר (בראשית ג, ט): ויקרא ה' אלהים אל האדם, אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו. וידבר ה' אליו, ועם נח לא דבר, והלוא כבר נאמר (בראשית ח, טו): וידבר אלהים אל נח, אלא, אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו. ויקרא אל משה, ולאברהם לא קרא (בראשית כב, טו): ויקרא מלאך ה' אל אברהם. אלא, אין גנאי למלך לדבר עם פונדקי שלו. ויקרא אל משה, ולא כאברהם, באברהם כתיב: ויקרא מלאך ה' אל אברהם, המלאך קורא והדבור מדבר, ברם הכא אמר רבי אבין אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא הקורא ואני המדבר, שנאמר (ישעיה מח, טו): אני אני דברתי אף קראתיו הביאתיו והצליח דרכו.
מאהל מועד, אמר רבי אלעזר אף על פי שנתנה תורה סיג לישראל מסיני, לא נענשו עליה עד שנשנית באהל מועד, משל לדיוטגמא שהיא כתובה ומחתמת ונכנסה למדינה, אין בני המדינה נענשים עליה עד שתתפרש להם בדימוסיה של מדינה. כך אף על פי שנתנה תורה לישראל מסיני לא נענשו עליה עד שנשנית להם באהל מועד, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ג, ד): עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי. אל בית אמי, זה סיני. ואל חדר הורתי, זה אהל מועד, שמשם נצטוו ישראל בהוראה.
אמר רבי יהושע בן לוי, אלו היו אמות העולם יודעים מה אהל מועד יפה להן, היו מקיפין אותו אהליות וקסטריות, את מוצא שעד שלא הוקם המשכן היו אמות העולם שומעים קול הדבור ונתרזים מתוך פנוקטיהון, הדא הוא דכתיב (דברים ה, כג): כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים וגו', אמר רבי סימון דו פרצופין היה הדבור יוצא, חיים לישראל וסם המות לאמות העולם, הדא הוא דכתיב (דברים ד, לג): כאשר שמעת אתה ויחי, את שמעת וחיית, ואמות העולם שומעים ומתים. תני רבי חייא מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד.
אמר רבי יצחק עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באמות העולם, משהוקם המשכן נסתלקה מביניהם, שנאמר (שיר השירים ג, ד): אחזתיו ולא ארפנו, אמרו לו הרי בלעם מתנבא, אמר להן לטובתן של ישראל נתנבא, (במדבר כג, י): מי מנה עפר יעקב, (במדבר כג, כא): לא הביט און ביעקב, (במדבר כג, כג): כי לא נחש ביעקב, (במדבר כד, ה): מה טבו אהליך יעקב, (במדבר כד, יז): דרך כוכב מיעקב, (במדבר כד, יט): וירד מיעקב.
מה בין נביאי ישראל לנביאי אמות העולם, רבי חמא בר חנינא ורבי יששכר דכפר מנדי, רבי חמא בר חנינא אמר אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אמות העולם אלא בחצי דבור, כמה דתימר (במדבר כג, ד): ויקר אלהים אל בלעם, אבל נביאי ישראל בדבור שלם, שנאמר: ויקרא אל משה. ורבי יששכר דכפר מנדי אמר, כך יהא שכרן, אין לשון ויקר אלא לשון טמאה, כמה דתימר (דברים כג, יא): אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אבל נביאי ישראל בלשון קדשה בלשון טהרה בלשון ברור בלשון שמלאכי השרת מקלסין בו להקדוש ברוך הוא, כמה דתימר (ישעיה ו, ג): וקרא זה אל זה ואמר. אמר רבי אלעאי בר מנחם, כתיב (משלי טו, כט): רחוק ה' מרשעים, וכתיב (משלי): ותפלת צדיקים ישמע. רחוק ה' מרשעים, אלו נביאי אמות העולם, ותפלת צדיקים ישמע, אלו נביאי ישראל, אתה מוצא שאין הקדוש ברוך הוא נגלה על האמות העולם אלא כאדם שבא מארץ רחוקה, כמה דתימר (ישעיה לט, ג): מארץ רחוקה באו אלי, אבל נביאי ישראל מיד (בראשית יח, א): וירא. ויקרא, אמר רבי יוסי, אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אמות העולם אלא בלילה, בשעה שדרך בני אדם פרושים זה מזה, דכתיב (איוב ד, יג): בשעפים מחזיונות לילה בנפל וגו' (איוב ד, יב): ואלי דבר יגנב וגו', רבי חנינא בר פפא ורבנן, רבי חנינא בר פפא אמר משל למלך שהיה הוא ואוהבו בטרקלין וביניהם וילון, כשהיה מדבר עם אוהבו מקפל את הוילון עד שרואהו פנים אל פנים ומדבר עמו, אבל לאחרים אינו עושה כן אלא מדבר עמהם ומחצת הוילון פרוסה ואינן רואין אותו. ורבנן אמרי משל למלך שהיה לו אשה ופילגש, כשהוא הולך אצל אשתו הולך בפרהסיא, וכשהוא הולך אצל פילגשו הולך במטמונים. כך אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אמות העולם אלא בלילה, שנאמר (בראשית כ, ג): ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, (בראשית לא, כד): ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה, (במדבר כב, כ): ויבא אלהים אל בלעם לילה. אבל נביאי ישראל ביום, שנאמר (בראשית יח, א): והוא ישב פתח האהל כחם היום, (שמות ו, כח): ויהי ביום דבר ה' אל משה, (במדבר ג, א): ואלה תולדת אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה וגו'.
מה בין משה לכל הנביאים, רבי יהודה בן רבי אלעאי ורבנן, רבי יהודה אומר מתוך תשע איספקלריות היו הנביאים רואים, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מג, ג): וכמראה המראה אשר ראיתי וגו', ומשה ראה מתוך איספקלריא אחת, שנאמר (במדבר יב, ח): ומראה ולא בחידת. רבנן אמרין כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלכלכת, הדא הוא דכתיב (הושע יב, יא): ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה, ומשה ראה מתוך איספקלריא מצחצחת, הדא הוא דכתיב (במדבר יב, ח): ותמנת ה' יביט. רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר משל למלך שנגלה על בן ביתו באיקונין שלו, לפי שבעולם הזה שכינה נגלית על היחידים, אבל לעתיד לבוא (ישעיה מ, ה): ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר.
דבר אחר, ויקרא אל משה וידבר ה', מכן אמרו כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו, תדע לך שכן, צא ולמד ממשה אבי החכמה, אבי הנביאים, שהוציא ישראל ממצרים, ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים ונוראות על ים סוף, ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים, ונתעסק במלאכת המשכן ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו, שנאמר (ויקרא א, א): ויקרא אל משה וידבר, להלן הוא אומר (שמות ג, ד): וירא ה' כי סר לראות וגו', בסנה הפסיק אליו בין קריאה לדבור, באהל מועד אין כאן הפסקה. בסנה משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין, כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אלא מבחוץ, אבל באהל מועד כשהוא שמח בבניו ובני ביתו שמחים, כשהוא מצוה את השליח אינו מצוהו אלא מבפנים, כמי שהוא מושיבו בין ברכיו וכיד אדם על בנו, לכך נאמר ויקרא אל משה,