מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(א) אנה הלך דודך היפה בנשים, אמות העולם אומרים לישראל, אנה הלך דודך, ממצרים לים, לסיני, אנה פנה דודך. מה כנסת ישראל משיבה לאמות העולם, מה טיבכם שואלים עליו ואין לכם חלק בו, מאחר שנדבקתי בו יכולה אני לפרש ממנו, מאחר שנדבק בי יכול הוא לפרש ממני, כל הן דהוא לגבי הוא אתי ליה.
(א) דודי ירד לגנו לערגות הבשם, אמר רבי יוסי בר רבי חנינא הפסוק הזה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו, לא היה צריך קרא למימר אלא דודי ירד לרעות בגנו, ואת אמר לרעות בגנים. אלא דודי, זה הקדוש ברוך הוא. לגנו, זה העולם. לערגות הבשם, אלו ישראל. לרעות בגנים, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. וללקט שושנים, לסלק את הצדיקים שבישראל. מה בין מיתת זקנים למיתת נערים, רבי יהודה ורבי אבהו, רבי יהודה אומר הנר הזה בזמן שהוא כבה מאליו, יפה לו ויפה לפתילה, ובזמן שאינו כבה מאליו, רע לו ורע לפתילה. רבי אבהו אמר התאנה הזו בזמן שנלקטת בעונתה, יפה לה ויפה לתאנה, ובזמן שאינה נלקטת בעונתה, רע לה ורע לתאנה.
(ב) דילמא רבי חיא בר אבא ותלמידיו, ואית דאמרי רבי עקיבא ותלמידיו, ואית דאמרי רבי יהושע ותלמידיו, הוו נהיגין יתבין פשטין תחות חדא תאנה, ובכל יום ויום היה משכים בעל התאנה ומלקט תאנתו, אמרון נשנה את מקומנו שמא חושדנו, מה עשו הלכו וישבו להם במקום אחר, השכים בעל התאנה ולא מצאן, הלך וחזר אחריהם עד שמצאן, אמר להם רבותי מצוה אחת הייתם עושין לי ואתם מבקשין למנעה ממני, אמרו ליה חס ושלום, ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר, אמרינן שמא אתה חושדנו, אמר להם חס ושלום, אלא אמר לכם מפני מה אני משכים ללקט תאנתי, שכיון שהחמה זורחת על התאנים הן מתליעות, מיד חזרו לתמן, ההוא יומא אשכחון דלא לקט, נטלו מהן ופצעו אותם ומצאום מתלעות, אמרו יפה אמר בעל התאנה, ואם הוא יודע עונתה של תאנתו והוא לוקטה, כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלקן והוא מסלקן.
(ג) אמר רבי שמואל בר נחמן למלך שהיה לו פרדס ונטע בו שורות של אגוזין, ושל תפוחין, ושל רמונים, ומסרו ביד בנו, בזמן שבנו עושה רצונו היה המלך מחזיר ורואה איזו נטיעה יפה בעולם, והיה עוקרה ומביאה ושותלה בתוך אותו הפרדס, ובזמן שלא היה בנו עושה רצונו, היה המלך רואה איזה נטיעה יפה בתוך הפרדס ועוקרה. כך כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום, רואה איזה צדיק יש באמות העולם, כגון, יתרו ורחב, מביאו ומדבקו בישראל, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, רואה איזה צדיק וישר וכשר וירא שמים יש בהם, ומסלקו מתוכן.
(ד) כד דמך חיא בר אויא בר אחתיה דבר קפרא, אמרין לרבי יוחנן עול ואפטר עלוי, אמר לון ייעול ריש לקיש דהוא תלמידיה והוא ידע חייליה. עאל רבי שמעון ואפטר עלוי, דודי ירד לגנו, הקדוש ברוך הוא יודע במעשיו של רבי חיא בר אויא וסלקו מן העולם.
(ה) כד דמך רבי סימון בר זבדי, עאל רבי אילא ואפטר עלוי (איוב כח, יב) (איוב כח, כ): והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה, תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי, ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה. ארבעה דברים שהם תשמישו של עולם, ואם אבדו יש להן חליפין, ואלו הן: (איוב כח, א ב): כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו, ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה, תלמיד חכם אם מת מי מביא לנו תמורתו, אנו שאבדנו את רבי סימון, מהיכן נמצא כמוהו. אמר רבי לוי שבטים מציאה מצאו, וכתיב (בראשית מב, כח): ויצא לבם ויחרדו, אנו שאבדנו את רבי סימון בר זבדי מאיכן אנו מוצאים תמורתו, הוי: והחכמה מאין תמצא.
(ו) כד דמך רבי בון ברבי חיא, עאל רבי זירא ואפטר עלוי (קהלת ה, יא): מתוקה שנת העבד, נימר לכון למה רבי בון דומה למלך שהיה לו כרם ושכר עליו פועלים, והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מכלן, כיון שראהו המלך כשר במלאכתו יותר מדאי, אחזו בידו והתחיל מטיל עמו ארכות וקצרות, לעתותי ערב באו הפועלים לטל שכרן, ובא אותו פועל לטל שכרו עמהם, ונתן לו המלך שכרו כמותן, התחילו הפועלים מצרים, אמרו לו אדוננו המלך, אנו שיגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתים או שלש שעות ביום, והוא נוטל שכרו כמותנו. אמר להם המלך מה אתם מצרין, יגע זה בשתים או בשלש שעות מה שא יגעתם אתם כל היום כלו, כך יגע רבי בון בר חיא לעשרים ושמונה שנה בתורה, מה שא יגע תלמיד ותיק למאה שנה. אמר רבי יוחנן, כל מי שהוא עוסק בתורה בעולם הזה אף לעתיד לבוא אין מניחין אותו לישן, אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ועבר ושל אברהם יצחק ויעקב, ושל משה ואהרן, ועד היכן עד (שמואל ב ז, ט): ועשיתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ.
(א) יפה את רעיתי כתרצה, רבי יהודה בר סימון פתר קריה בקרבנות, יפה את רעיתי כתרצה, אלו הקרבנות, שאתם מתרצים בקרבנות, היאך מה דאת אמר (ויקרא א, ד): ונרצה לו לכפר עליו. נאוה כירושלים, אלו הקדשים שבירושלים האיך מה דאת אמר (יחזקאל לו, לח): כצאן קדשים כצאן ירושלים. דבר אחר, יפה את רעיתי כתרצה, אלו נשי תירען, דאמר רבי נשי תירען כשרות היו, עמדו ומחו על עצמן ולא נתנו מנזמיהם למעשה העגל, אמרו מה ליסטטירין הקשה שברו הקדוש ברוך הוא, ליסטטירין הרך על אחת כמה וכמה. נאוה כירושלים, שכל מי שהיה רוצה ומבקש טפוסים של פעור, היה הולך ומוצאה בירושלים, הדא הוא דכתיב (ישעיה י, י): ופסיליהם מירושלים ומשמרון.
(ב) דבר אחר, יפה את רעיתי כתרצה, כשאת רוצה, כד את בעייא לית את צריכה בעייה מכלום מילף מכלום, מי אמר להם להביא עגלות ובקר לטעון המשכן, לא מהן ובהן הביאו אותן, הדא הוא דכתיב (במדבר ז, ג): ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלת צב, כנגד ששה רקיעים, ולא שבעה הם, אמר רבי אבון הן דמלכא שרי טמיקון, שש כנגד שש ארצות, ארץ, ארקא, אדמה, גיא, ציה, נשיה, תבל, וכתיב (תהלים צח, ט): והוא ישפט תבל בצדק. שש כנגד ששה ערכי משנה. שש כנגד ששת ימי בראשית. שש כנגד שש אמהות, שרה, רבקה, רחל, לאה, זלפה, בלהה. צב, דומות לקוליינון. צב, מצינות. צב, מטכסות. צב, שצבא הלוים עומדים עליהם. תני בשם נחמיה כמין קמרוטין היו, שלא יהיו כלי שרת מתבקעין. ושני עשר בקר, כנגד שנים עשר נשיאים, עגלה על שני הנשאים ושור לאחד, מלמד שלא לקחום בדמים, אלא זה הביא שור וזה הביא שור, זה הביא עגלה וזה הביא עגלה. ויקריבו אותם לפני המשכן, מלמד שמסרום לצבור. (במדבר ז, ד): ויאמר ה' אל משה לאמר, מהו לאמר, אמר לו הקדוש ברוך הוא צא ואמר להם דברי שבח ונחמות. אמר רבי הושעיא אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליכם כאלו כבר הייתי צריך לסבל בו את עולמי והבאתם לי, באותה שעה נתירא משה, אמר בלבו תאמר רוח הקדש נסתלקה ממני ושרת על הנשיאים, או שמא נביא אחר עמד וחדש את ההלכה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, אלו להם הייתי אומר שיביאו, הייתי אומר לך שתאמר להם, אלא (במדבר ז, ד): קח מאתם והיו, מהו קח מאתם, מאתם היו הדברים, ומי נתן להם את העצה, אמר רבי סימון שבטו של יששכר אמר להם המשכן הזה שאתם עושים פורח הוא באויר, עשו לו עגלות כדי שיהא נטען בהם, הוא שהכתוב משבח שבט יששכר, שנאמר (דברי הימים א יב, לג): ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, מהו לעתים, רבי תנחומא אמר לקירסין, רבי יוסי בר קסריי אמר לעבורין. (דברי הימים א יב, לג): לדעת מה יעשה ישראל, שהיו יודעים לרפאות את הקירוס. ראשיהם מאתים, אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיה שבטו של יששכר מעמיד. וכל אחיהם על פיהם, מלמד שכל אחיהם היו מסכימין ההלכה על פיהם כהלכה למשה מסיני. באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם שמא תמות אחת מן הפרות וישבר אחד מן הגלגלים, ונמצא קרבנן של נשיאים פסול, ונמצאת עבודת המשכן בטלה. מיד (במדבר ז, ד): ויאמר ה' אל משה לאמר קח מאתם והיו לעבד וגו', והיו נתן להם הויה שיהו חיות וקימות בעולם לעולמי עולמים, עד איכן היו קימות, רבי יודן ורבי הונא בשם בר קפרא עד הגלגל, הדא הוא דכתיב בהושע (הושע יב, יב): בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי. ואיכן הקריבו אותן, רבי אבון אמר בנוב הקריבו אותן, רבי אבא אמר בגבעון הקריבו אותן, לוי אמר בשילה הקריבום, ורבנן אמרין בבית העולמים הקריבום. רבי חמא אמר טעמא דרבנן דכתיב (דברי הימים ב ז, ה): ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר, זבח בקר לא נאמר, אלא זבח הבקר, אי זה בקר, הוי אומר (במדבר ז, ז): את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר, וכתיב (במדבר ז, ז): ואת ארבע העגלת ואת שמנת הבקר, רבי מאיר אומר עכשו הן קימות ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו, אלא הן חיות וקימות, והרי דברים קל וחמר, ומה הפרות שנדבקו על ידי אדם במלאכת המשכן נתן להם הויה שיהיו הן חיות וקימות לעולמי עולמים, ישראל שדבקים בחי העולמים, על אחת כמה וכמה, שנאמר (דברים ד, ד): ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום.
(א) הסבי עיניך, רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה מפלטין בחוץ. מה עשתה, הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד חוץ לפלטין, לכשעבר המלך אמר המלך העבירוה מנגד פני, שאיני יכול לסבל. כך בשעה שבית דין יושבין וגוזרין תעניות והיחידים מתענים, הקדוש ברוך הוא אומר איני יכול לסבל, שהם הרהיבני, הן גרמו לי לפשט ידי בעולמי. ובשעה שבית דין גוזרין תעניות ותינוקות מתענים, אומר הקדוש ברוך הוא, איני יכול לסבל, שהם הרהיבני, הם המליכוני עליהם ואמרו (שמות טו, יח): ה' ימלך לעלם ועד. ובשעה שגוזרין תעניות וזקנים מתענים, אומר הקדוש ברוך הוא איני יכול לסבל, שהם הרהיבני, הם קבלו מלכותי עליהם בסיני ואמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, וכתיב (תהלים פז, ד): אזכיר רהב ובבל לידעי וגו'. רבי פנחס בשם רבי חמא בר חנינא בר פפא כתיב (תהלים סח, יט): ואף סוררים לשכן יה אלהים, ואף סוררים והקדוש ברוך הוא משרה שכינתו ביניהם, באי זו זכות, בזכות כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. שערך כעדר העזים, מה עז זו בזויה, כך ישראל בזויין בשטים, שנאמר (במדבר כה, א): וישב ישראל בשטים וגו'.
(א) שניך כעדר הרחלים, מה רחל זו צנועה, כך היו ישראל צנועים וכשרים במלחמת מדין, רבי הונא בשם רבי אחא אמר שלא הקדים אחד מהן תפלין של ראש לתפלין של יד, שאלו הקדים אחד מהן תפלין של ראש לתפלין של יד, לא היה משה משבחם, ולא היו עולין משם בשלום, הוי אומר שהיו צדיקים ביותר. שכלם מתאימות, בשעה שהיו נכנסים זוגות זוגות אצל האשה, היה אחד מהם מפחם פניה, ואחד מהם מפרק נזמיה, והיו אומרות להם אין אנו מבריותיו של הקדוש ברוך הוא שתעשו לנו כך, והיו ישראל אומרים להן לא דיכם שנטלנו שלנו מתחת ידיכם, הדא הוא דכתיב (במדבר כה, ד): ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם. ושכלה אין בהם, שא נחשד מהם אחד בעברה.
(א) כפלח הרמון רקתך, באותה שעה כשחזרו ממלחמת מדין התחיל משה לשבחן, אפלו ריקנין שבכם רצופים מצוות ומעשים טובים כרמון הזה, שכל מי שבא עברה לידו ונצל ממנה ולא עשה אותה, מצוה גדולה עשה, ואין צריך לומר לצמתך, על הצנועין ועל המצמתים שבכם.
(א) ששים המה מלכות, רבי חיא ציפוראה ורבי לוי פתרי קריה באמות העולם, רבי חיא אמר, ששים ושמונים, הרי מאה וארבעים, ארבעים מהם יש להם לשון ואין להם כתב, וארבעים מהם אין להם לשון ויש להם כתב. ועלמות אין מספר, השאר מהם שאין להם לא כתב ולא לשון, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר (אסתר ח, ט): ואל היהודים ככתבם וכלשונם. רבי לוי אמר ששים ושמונים הרי מאה וארבעים, שבעים מהם מכירים אבותיהם ואין מכירים אמותיהם, ושבעים מהם מכירין אמותיהם ואין מכירין אבותיהם, ועלמות אין מספר, שאין מכירין אבותיהם ואמותיהם. יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר (במדבר א, יח): ויתילדו על משפחתם לבית אבתם.
(א) אחת היא יונתי תמתי, אחת זה אברהם, שנאמר (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם. אחת היא לאמה, זה יצחק, שהיה יחיד לאמו. ברה היא ליולדתה, זה יעקב אבינו, שהיה ברור ליולדתו שהיה צדיק גמור. ראוה בנות ויאשרוה, אלו השבטים, שנאמר (בראשית מה, טז): והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף. דבר אחר, ראוה בנות ויאשרוה, זו לאה, שנאמר (בראשית ל, יג): באשרי כי אשרוני בנות. מלכות ופילגשים ויהללוה, זה יוסף, שנאמר (בראשית מא, לח): ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה, אם אנו מהלכין מסוף העולם ועד סופו אין אנו מוצאין כזה, שנאמר (בראשית מא, לח): אחרי הודיע אלהים אותך כל זאת וגו'.
(ב) רבי יצחק פתר קריה בפרשיותיה של תורה, ששים המה מלכות, אלו ששים מסכתות של הלכות. ושמנים פילגשים, אלו שמונים פרשיות שבתורת כהנים. ועלמות אין מספר, אין קץ לתוספות. אחת היא, הן חולקים אלו עם אלו, וכלהון דורשין מטעם אחד, מהלכה אחת, מגזרה שוה, מקל וחמר. רבי יודן ברבי אלעאי פתר קריה בעץ חיים ובגן עדן, ששים המה מלכות, אלו ששים חבורות של צדיקים שיושבות בגן עדן תחת עץ החיים ועוסקות בתורה. תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה, וכל מימי בראשית מתפלגין ויוצאין מתחתיו.
(ג) רבי יהודה ברבי אלעאי אמר לא סוף דבר גופו, אלא אפלו קורתו מהלך חמש מאות שנה. תני תמצית כור תרקב שותה, ותמצית כוש מצרים שותה, ומצרים מהלך ארבעים יום, והיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, והיא אחד מששים בכוש, וכוש מהלך שבע שנים ועוד, והיא אחד מששים בעולם, וארכו של עולם חמש מאות שנה מהלך, ורחבו מהלך חמש מאות שנה, והוא אחד מארבע מאות שנה לגיהנם, ומוצא הלוכה של גיהנם שני אלפים מאה שנה, מצינו שכל העולם כלו ככסוי קדרה לגיהנם, ועולם אחד מששים בעדן, ועדן אין לה שעור. ושמנים פילגשים, אלו שמונים חבורות בינוניות שיושבות ועוסקות בתורה חוץ לעץ החיים. ועלמות אין מספר, אין קץ לתלמידים, יכול שהן חלוקין זה עם זה, תלמוד לומר אחת היא יונתי תמתי, כלן דורשין מטעם אחד, מהלכה אחת, מגזרה שוה אחת, מקל וחמר.
(ד) רבנן פתרי קריה ביוצאי מצרים, ששים המה מלכות, ששים, אלו ששים רבוא שיצאו מבן עשרים שנה ומעלה. ושמנים פילגשים, אלו שמונים רבוא שיצאו ישראל ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה. ועלמות אין מספר, אין קץ ואין סכום לגרים. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, אמות העולם יש להם מנין ואין להם סכום, יש להם מנין (בראשית י, ב): בני יפת גמר ומגוג, אבל ישראל יש להם מנין ויש להם סכום, הדא הוא דכתיב (במדבר ג, כב): פקדיהם במספר כל זכר, פקדיהם, זה המנין, במספר, זה הסכום. ודכוותיה (שמואל ב כד, ט): ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך וגו', מספר זה המנין, מפקד זה הסכום. אין תימר שאנו מעידין על עצמנו, והלא בלעם הרשע העיד בנו, דכתיב (במדבר כג, י): מי מנה עפר יעקב זה מנין, ומספר את רבע ישראל זה הסכום.
(ה) דבר אחר, אחת היא יונתי תמתי, זו כנסת ישראל, שנאמר (שמואל ב ז, כג): ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. אחת היא לאמה, שנאמר (ישעיה נא, ד): הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו, לאמי כתיב, ברה היא ליולדתה, תרגם רבי יעקב בר אבונה קומי רבי יצחק, בר מינה לית ליולדתה. ראוה בנות ויאשרוה, היאך מה דאת אמר (מלאכי ג, יב): ואשרו אתכם כל הגוים. מלכות ופילגשים ויהללוה, היאך מה דאת אמר (ישעיה מט, כג): והיו מלכים אמניך.
(א) מי זאת הנשקפה כמו שחר, דילמא רבי חיא ורבי שמעון בר חלפתא הוון מהלכין בהדא בקעת ארבאל בקריצתה, וראו אילת השחר שבקעה אורה, אמר לו רבי חיא רבה לרבי שמעון בר חלפתא כך תהיה גאלתן של ישראל מצפצפת, דכתיב (מיכה ז, ח): כי אשב בחשך ה' אור לי, בתחלה היא באה קימעא קימעא, ואחר כך היא מנצנצת ובאה, ואחר כך פרה ורבה, ואחר כך מרטבת והולכת. כך בתחלה (אסתר ב, כא): בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך, ואחר כך (אסתר ח, טו): ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. ואחר כך (אסתר ח, טו): ליהודים היתה אורה ושמחה וגו'. כמו שחר, אי מה שחר זה שאין לו צל, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר: יפה כלבנה. אי מה הלבנה הזו אין אורה ברור כך ישראל, תלמוד לומר: ברה כחמה, הדא הוא דכתיב (שופטים ה, לא): ואהביו כצאת השמש בגברתו, אי מה החמה קופחת, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר: יפה כלבנה, הדא הוא דכתיב (תהלים לו, ח): מה יקר חסדך אלהים. אי מה לבנה זו פעמים חסרה פעמים יתרה, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר: ברה כחמה. אי מה חמה זו משמשת ביום ואינה משמשת בלילה, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר: יפה כלבנה, מה לבנה זו משמשת ביום ובלילה, דכתיב בה (בראשית א, יח): ולמשל ביום ובלילה, כך ישראל הן הן בעולם הזה, הן הן לעולם הבא. אי מה חמה ולבנה אין להם אימה, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר: אימה כנדגלות, כדגלין של מעלן, כגון מיכאל ודגלו, גבריאל ודגלו. ומנין שיש להם אימה, שנאמר (יחזקאל א, יח): וגביהן וגבה להם ויראה להם. רבי יהושע אמר אימה שלמטה, כגון דכסין ואפרכין ואיסטרטילטין, ומנין שיש להם אימה, שנאמר (דניאל ז, ז): דחילה ואימתני ותקיפא. רבי יודן ורבי הונא, רבי יודן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי הונא בשם רבי אלעזר המודעי, כדגלים אין כתיב כאן אלא כנדגלות, כדור שנתנדנד לגלות, איזה זה, זה דורו של חזקיהו, שנאמר (ישעיה לז, ג): יום צרה ותוכחה. ומנין שיש להם אימה, שנאמר (דברי הימים ב לב, כג): וינשא לעיני כל הגוים. רבי הונא בשם רבי אלעזר המודעי כדגלים אין כתיב כאן, אלא כנדגלות, כדור שנתנדנד לגלות ולא גלה, ואיזה זה, זה דורו של מלך המשיח, הדא הוא דכתיב (זכריה יד, ב): ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה. ומנין שיש לו אימה, שנאמר (ישעיה יא, ד): והכה ארץ בשבט פיו. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר ירמיה, בשעה ההיא יהיו ישראל מתנדנדים ממסע למסע. רבי יהושע דסכנין אומר אמרה כנסת ישראל, הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף של יין זה סיני, שם מיכאל ודגלו, גבריאל ודגלו, אמרה הלואי נסע כטכסיס הזה של מעלן, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ונתאוו בני להיות כדגלים, יחנו בדגלים, שנאמר (במדבר ב, ב): איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל.
(א) אל גנת אגוז ירדתי, אמר רבי יהושע בן לוי נמשלו ישראל באגוזה, מה האגוזה נגזזת ונחלפת לטובתה היא נגזזת, למה שהיא מחלפת כשער הזה שנגזז ונחלף, וכצפרנים הללו שנגזזין ונחלפין, כך כל מה שישראל נגזזין מעמלן ונותנין לעמלי תורה בעולם הזה, לטובתן הן נגזזין ונחלפין להם, ומרבין להם עשר בעולם הזה ושכר טוב לעולם הבא. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, מה הנטיעות הללו אם את מכסה שרשיהם בשעת נטיעתן הן מצליחות, ואם לאו אין מצליחות, אבל האגוז הזה, אם את מכסה שרשיו בשעת נטיעתו, אינו מצליח. כך ישראל (משלי כח, יג): מכסה פשעיו לא יצליח. אמר רבי אלעשה, לא היה צריך קרא למימר אלא אל גנת ירק, ואמר אל גנת אגוז, אלא מלמד שנתן להם כחן של נטיעות וזיון של ירק. רבי עזריה אמר תרתי, מה אגוז זה עצו משמר פריו, כך עמי הארץ שבישראל מחזיקין בדברי תורה, הדא הוא דכתיב (משלי ג, יח): עץ חיים היא למחזיקים בה. אמר חורי מה אגוז זה אם נופל לתוך הטנפת את נוטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו והוא חוזר כתחלתו, והוא יפה לאכילה, כך כל מה שישראל מתלכלכין בעונות כל ימות השנה, בא יום הכפורים ומכפר עליהם, הדא הוא דכתיב (ויקרא טז, ל): כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. רבי יהודה ברבי סימון אומר מה אגוז זה יש לו שתי קלפות, כך ישראל יש להם שתי מצוות, מילה ופריעה. דבר אחר אל גנת אגוז, אמר ריש לקיש מה אגוז זה חלק, דתנינן רבי שמעון אומר אף בחליקי אגוזים, וכל מי שעולה לראשו ואינו נותן דעתו היאך יעלה הוא נופל ומת, ונוטל שלו מן האגוז, כך כל מי שהוא מנהיג שררה על הצבור בישראל ואינו נותן דעתו היאך הוא מנהיג את ישראל, סוף שהוא נופל ונוטל שלו מתחת ידיהם, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב, ג): קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו וגו'. דבר אחר אל גנת אגוז ירדתי, מה אגוז זה שחוק לתינוקות ושעשוע למלכים, כך הן ישראל בעולם הזה על ידי עונות, דכתיב (איכה ג, יד): הייתי שחק לכל עמי וגו', אבל לעתיד לבוא (ישעיה מט, כג): והיו מלכים אמניך. דבר אחר אל גנת אגוז ירדתי, מה האגוז הזה יש בו אגוזי פרך, אגוזים בינונים, ואגוזים קנטרנין, כך ישראל יש מהן עושין צדקה מאליהן, ויש שאם אתה תובען הם נותנים, ויש שאת תובען ואין עושין. אמר רבי לוי מתלא אמר תרעא דלא פתיח למצוותה יהא פתיח לאסיא. דבר אחר אל גנת אגוז ירדתי, מה אגוז זה האבן שוברו, כך התורה קרויה אבן, ויצר הרע קרוי אבן. התורה קרויה אבן, שנאמר (שמות כד, יב): ואתנה לך את לחת האבן, ויצר הרע קרוי אבן, שנאמר (יחזקאל לו, כב): והסרתי את לב האבן מבשרכם. אמר רבי לוי למקום ארימון שהוא משבש בגיסות, מה עשה המלך הושיב בו כוסטריינים בשביל לשמרו, כדי שלא יקפחו לעוברים ולשבים. כך אמר הקדוש ברוך הוא תורה קרויה אבן ויצר הרע קרוי אבן, תהא האבן משמר האבן. דבר אחר אל גנת אגוז ירדתי, מה אגוז זה אינו יכול לגנוב המכס שלו שהוא נשמע ונכר, כך הם ישראל כל מקום שאחד מהם הולך אינו יכול לומר שאינו יהודי, למה, שהוא נכר, הדא הוא דכתיב (ישעיה סא, ט): כל ראיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. דבר אחר אל גנת אגוז ירדתי, מה אגוז זה השק מלא אגוזים בידך, את נותן לתוכו כמה שמשמים, כמה חרדלים, והן מחזיקין. כך כמה גרים באו ונתוספו בישראל, הדא הוא דכתיב (במדבר כג, י): מי מנה עפר יעקב. דבר אחר אל גנת אגוז ירדתי, מה אגוז זה את נוטל אחד מהכרי וכלן מדרדרין ומתגלגלים זה אחר זה, כך הן ישראל לקה אחד מהן כלן מרגישין, הדא הוא דכתיב (במדבר טז, כב): האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף. אמר רבי ברכיה מה אגוז זה עשוי ארבע מגורות והסירה באמצע, כך היו ישראל שרויין במדבר, ארבעה דגלים, ארבעה מחנות, ואהל מועד באמצע, הדא הוא דכתיב (במדבר ב, יז): ונסע אהל מועד, דבר אחר אל גנת אגוז ירדתי, זה העולם. לראות באבי הנחל, אלו ישראל. לראות הפרחה הגפן, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. הנצו הרמנים, אלו התינוקות שיושבין ועוסקין בתורה,, ויושבין שורות שורות כגרעיני רמונים.
(א) לא ידעתי נפשי שמתני, תני רבי חיא משל לבת מלכים שהיתה מלקטת בשלפים, נמצא המלך עובר והכיר שהיא בתו, שלח אוהבו נטלה והושיבה עמו בקרונין, והיו חברותיה תמהות עליה ואומרות, אתמול היתה מלקטת בשלפים והיום יושבת בקרונין עם המלך, אמרה להם כשם שאתם תמהות עלי כך אני תמהה על עצמי, וקראת על עצמה; לא ידעתי נפשי שמתני. כך כשהיו ישראל במצרים משעבדין בטיט ולבנים והיו מאוסין ובזויין בעיני המצריים, וכשנעשו בני חורין ונגאלו ונעשו סגנים על כל באי עולם, והיו אמות העולם תמהות ואומרות אתמול הייתם עובדים בטיט ולבנים והיום נעשיתם בני חורין וסגנים על כל העולם, והיו ישראל אומרים להם, כשם שאתם תמהים עלינו כך אנו תמהים על עצמנו, וקראו על עצמן: לא ידעתי נפשי שמתני. דבר אחר, לא ידעתי נפשי שמתני, ביוסף הצדיק הכתוב מדבר, אתמול (תהלים קה, יח): ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו, והיום (בראשית מב, ו): ויוסף הוא השליט על הארץ, וקרא על עצמו: לא ידעתי נפשי שמתני. דבר אחר, לא ידעתי נפשי שמתני, הכתוב מדבר בדוד, אתמול היה בורח מפני שאול, והיום ויהי דוד מלך, וקרא על עצמו: לא ידעתי נפשי שמתני. דבר אחר, לא ידעתי נפשי שמתני, הכתוב מדבר במרדכי, אתמול (אסתר ד, א): וילבש שק ואפר, והיום (אסתר ח, טו): ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וגו', וקרא על עצמו: לא ידעתי נפשי שמתני. דבר אחר, לא ידעתי נפשי שמתני, הכתוב מדבר בכנסת ישראל, כנסת ישראל אומרת לאמות העולם (מיכה ז, ח): אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי, שבשעה שהייתי יושבת בחשך הקדוש ברוך הוא הוציאני לאור, שנאמר (מיכה ז, ח): כי אשב בחשך ה' אור לי, וקראה על עצמה: לא ידעתי נפשי שמתני. יוסטא חייטא דצפורין, סלק למלכותא ואיתקבל למלכא, אמר ליה מלכא שאל שאלה ואתן לך, אמר ליה הב דוכסותא דגבן, יהב ליה מלכא, כד נסב דוכסותא נחת מינה, הוו אילין דחכמין ליה אמרין הוא הוא, ומנהון אמרין לית הוא הוא. אמר לון חד כדון הוא עבר בשוקא, אין הוא מסתכל לההוא מסטוביתא דהוה נהיג יתיב ומחייט עלה הוא הוא, ואין לא לית הוא. עבר בשוקא ושרי מסתכל לההוא מסטוביתא דהוה נהיג יתיב ומחייט עלה, וחכמוניה דהוא הוא. אמר לון אתון תמהין עלי ואנא תמה עלי יותר מנכון, וקרון עליה: לא ידעתי נפשי שמתני וגו'. עמי נדיב, עמי הוה מהלך נדיב חי העולמים.