ויהי ביום דבר ה' וגו' ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה, הדא הוא דכתיב (תהלים כד, ז): שאו שערים ראשיכם, שלמה אמר הפסוק הזה בשעה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים עשה ארון של עשר אמות, כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של עשר אמות והארון של עשר אמות, ואין עשרה אמות יכולין להכנס בתוך עשר אמות, ועוד שהיו טעונין בו, כיון שבא להכניסו לא היה יכול, עמד שלמה והיה מתביש ולא היה יודע מה לעשות, התחיל להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, מה עשה שלמה אמרו רבותינו זכרונם לברכה הלך והביא ארונו של דוד ואמר (דברי הימים ב ו, מב): ה' אלהים אל תשב פני משיחך. אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו באותה שעה חיה דוד, והכל ממך לדרש, שכן דוד אומר (תהלים ל, ד): ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור, והיה שלמה אומר רבון העולמים עשה בזכותו של זה, שנאמר (דברי הימים ב ו, מב): זכרה לחסדי דויד עבדך, מיד נענה, מה כתיב אחריו (דברי הימים ב ו, ז, א): וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העלה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית, ורוח הקדש צווחת ואומרת (קהלת ד, ב): ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה. התחיל שלמה אומר (תהלים כד, ז): שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד. אמרו לו השערים (תהלים כד, י): מי הוא זה מלך הכבוד, אמר להם (תהלים כד, י): ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, כיון שאמר להם כן מיד שככו, אלולי כן בקשו לרץ את ראשו להמיתו. דבר אחר, מי הוא זה מלך הכבוד, למה קרא להקדוש ברוך הוא מלך הכבוד, שהוא חולק כבוד ליראיו. כיצד, מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, והקדוש ברוך הוא הושיב לשלמה על כסאו, שנאמר (דברי הימים א כט, כג): וישב שלמה על כסא ה' למלך. והרכיב לאליהו על סוסו. ומהו סוסו של הקדוש ברוך הוא, סופה וסערה, שנאמר (נחום א, ג): ה' בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו, וכתיב (מלכים ב ב, יא): ויעל אליהו בסערה השמים. מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו, והקדוש ברוך הוא מסר שרביטו למשה, שנאמר (שמות ד, כ): ויקח משה את מטה האלהים בידו. מלך בשר ודם, אין לובשין עטרה שלו, והקדוש ברוך הוא עתיד להלביש עטרה שלו למלך המשיח. ומהו עטרה של הקדוש ברוך הוא, כתם פז, שנאמר (שיר השירים ה, יא): ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחורות כעורב, וכתיב (תהלים כא, ד): תשית לראשו עטרת פז. מלך בשר ודם, אין לובשין לבושו, וישראל לובשין לבושו של הקדוש ברוך הוא. ומהו לבושו של הקדוש ברוך הוא, עז, שנאמר (תהלים צג, א): לבש ה' עז התאזר, ונתנו לישראל, שנאמר (תהלים כט, יא): ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. מלך בשר ודם, אין נקראין בשמו, קיסר אגוסטא. ואם נקראין בשמו היו ממיתין אותו, והקדוש ברוך הוא קרא למשה בשמו, שנאמר: ראה נתתיך אלהים לפרעה. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, פרעה הרשע עשה עצמו אלוה, שנאמר (יחזקאל כט, ג): לי יאורי ואני עשיתני, לפיכך יראה אותך ויאמר שזה אלוה.
פרעה היה אחד מארבעה בני אדם שעשו עצמן אלהות והרעו לנפשם, ואלו הן: חירם, ונבוכדנצר, ופרעה, ויואש מלך יהודה. חירם מנין, שנאמר (יחזקאל כח, ב): אמר לנגיד צר וגו' ותאמר אל אני. ומנין ששחת לנפשו, שנאמר (יחזקאל כח, יז): גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך. נבוכדנצר מנין, שעשה עצמו אלוה, דכתיב (ישעיה יד, יד): אעלה על במתי עב אדמה לעליון, אמר לו הקדוש ברוך הוא (ישעיה יד, טו): אך אל שאול תורד אל ירכתי בור. מה עשה לו הקדוש ברוך הוא הגלהו למדבר עד שהוא במלכותו והאכילו עשב כבהמות, שנאמר (דניאל ד, ל): ועשבא כתורין יאכל. והיו הבהמות והחיות רואין אותו בדמות נקבה, שנאמר (חבקוק כ, יז): ושד בהמות יחיתן מדמי אדם וחמס ארץ קריה וגו', כענין שנאמר (דברים ז, ג): ולא תתחתן בם, ועל כל זאת (דניאל ז, ד): ולבב אנש יהיב לה, דכתיב (דניאל ד, לא): ולקצת יומיא אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב, ופרעה מנין שעשה עצמו אלוה, שנאמר (יחזקאל כט, ג): לי יארי ואני עשיתני, מסרו הקדוש ברוך הוא ביד אויביו, שנאמר (ירמיה מד, ל): כה אמר ה' הנני נתן את פרעה חפרע מלך מצרים, מהו חפרע, כענין שנאמר (במדבר ה, יח): ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון, וכתיב (ישעיה יט, טז): ביום ההוא יהיה מצרים כנשים. יואש מנין שעשה עצמו אלוה, דכתיב (דברי הימים ב כד, יז): ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם, מהו וישתחוו למלך, שעשאוהו אלוה, אמרו לו אלולי שאתה אלוה לא היית יוצא לאחר שבע שנים מבית קדשי הקדשים, אמר להן כך הוא, וקבל על עצמו לעשות אלוה, והשחית לנפשו, שנאמר (דברי הימים ב כד, כג): ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם, וכתיב (דברי הימים ב כד, כד): ואת יואש עשו שפטים, אל תקרי שפטים אלא שפוטים, וכתיב (דברי הימים ב כד, כה): ובלכתם ממנו כי עזבו אתו במחליים רבים וגו' וימת [וגו'] ולא קברוהו בקברות המלכים. ומי גרם לפרעה שילקה, על שאמר: לי יארי ואני עשיתני, לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: ראה נתתיך אלהים לפרעה. (קהלת ה, ז): כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם, לך ועשה מי שעשה עצמו אלוה שחץ בעולם על שהגביה עצמו, שנאמר (איוב מא, כו): את כל גבה יראה הוא מלך על כל בני שחץ, וכי גבוה יראה ושפל אינו רואה, והכתיב (זכריה ד, י): עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, אלא אמר רבי ברכיה אלו הגיותנין שעושין עצמן אלוהות והקדוש ברוך הוא עושה מהן שחצים בעולם. וכן סנחריב נתגאה ונעשה שחץ בעולם, שנאמר (מלכים ב יט, לה): ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף איש, לכך כתיב: את כל גבה יראה, שהקדוש ברוך הוא מראה שחץ של גיותנים לכל הבריות. אמר הקדוש ברוך הוא (ירמיה כג, כד): אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', אמר רבי בנימין בר לוי אם ישב אדם בזוית ועוסק בתורה אני מראהו לבריות, אם יטמין אדם עצמו לעבודת כוכבים, אני מראהו לבריות, שנאמר: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, אמר רבי חמא בר חנינא אני ממלא ממנו העליונים והתחתונים ומראה שחצו לבריות, לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: ראה נתתיך אלהים לפרעה.
לך והפרע ממנו, אמר לו היאך אביא עליו עשר מכות, אמר לו (שמות ד, יז): ואת המטה הזה תקח בידך. אמר רבי יהודה המטה משקל ארבעים סאה היה ושל סנפרינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון, דצ"ך, עד"ש, באח"ב. אמר לו הקדוש ברוך הוא בטכסיס הזה הבא עליו את המכות. ואהרן אחיך יהיה נביאך, כשם שהדורש יושב ודורש והאמורא אומר לפניו, כך אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה, ועל ידי שניהם נעשו כל הדברים, שנאמר (שמות יא, י): ומשה ואהרן עשו את כל המפתים האלה.