ויאמר ה' אל משה פסל לך, הדא הוא דכתיב (איוב יא, ו): ויגד לך תעלמות חכמה, אתה מוצא בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות לב, ז): לך רד כי שחת עמך, היה תופס בלוחות ולא היה מאמין שחטאו ישראל, אמר אם איני רואה איני מאמין, שנאמר (שמות לב, יט): ויהי כאשר קרב משה אל המחנה, שלא שברן עד שראה בעיניו. אי להם לבני אדם שהם מעידים מה שאינם רואים, אפשר שלא היה משה מאמין בהקדוש ברוך הוא שאמר לו: כי שחת עמך, אלא הודיע משה דרך ארץ לישראל, אפלו שיהא אדם שומע דבר מן יחידי נאמן, אסור לקבל עדותו לעשות דבר על פיו אם אינו רואה. דבר אחר, שפרחו הכתובים מן הלוחות, לכך שברן, שנאמר (דברים ט, טז): וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם, ראה משה שחטאו ושבר את הלוחות. משל לשר שנטל אשה וכתב לה כתבה ונתנה ביד השושבין, לאחר ימים יצא עליה שם רע, מה עשה השושבין קרע את הכתבה, אמר מוטב שתהא נדונית כפנויה ולא כאשת איש, כך עשה משה, אמר אם אין אני משבר את הלוחות אין לישראל עמידה, שנאמר (שמות כב, יט): זבח לאלהים יחרם, מה עשה שברם, אמר לו להקדוש ברוך הוא לא היו יודעין מה היה כתוב בהם. דבר אחר, וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם, ראה שאין לישראל עמידה, וחבר נפשו עמהם ושבר את הלוחות, ואמר להקדוש ברוך הוא הם חטאו ואני חטאתי ששברתי הלוחות, אם מוחל אתה להם אף לי מחל, שנאמר (שמות לב, לב): ועתה אם תשא חטאתם, כן לחטאתי מחל, ואם אין אתה מוחל להם אל תמחל לי, אלא (שמות לב, לב): מחני נא מספרך אשר כתבת. אמר רבי אחא, לא זז משם עד שפנה חטיה שלהם, שנאמר (שמות לב, טו): ויפן וירד משה, כיון שפנה חטיה שלהם, אמר משה הרי היה לישראל מי שיבקש עליהם, אני מי יבקש עלי, התחיל מצטער על שבור הלוחות, ואמר לו הקדוש ברוך הוא אל תצטער בלוחות הראשונות, שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות, הדא הוא דכתיב: ויגד לך תעלמות חכמה כי כפלים לתושיה, ולא עוד, אלא שאתה מבשר שמחלתי לך על חטיה שלך, שנאמר (איוב יא, ו): ודע כי ישה לך אלוה מעונך.
דבר אחר, פסל לך, הדא הוא דכתיב (קהלת ג, א ב): לכל זמן ועת לכל חפץ, עת ללדת ועת למות, מכאן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ישבה אשה על המשבר, תשעה ותשעים חלקים למות ואחד לחיים, שנאמר: עת ללדת, שהוא עת למות, וכלהו עד שאתה מגיע (קהלת ג, ה): עת להשליך אבנים, (איכה ד, א): תשתפכנה אבני קדש. (קהלת ג, ה): ועת כנוס אבנים (תהלים קמז, ב): בונה ירושלים ה'. (זכריה ט, טז): כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו. דבר אחר, עת להשליך אבנים, (שמות לב, יט): ויחר אף משה וישלך מידיו. ועת כנוס אבנים, פסל לך, הפסלת שלך, משם העשיר משה. אמר הקדוש ברוך הוא דין הוא שיטל אותן פסלת משה, למה, אלא ישראל שלא נתעסקו במצוות נתתי להן כל טוב ארץ מצרים, שנאמר (שמות יב, לו): וה' נתן את חן העם, והעשירו, ומשה שעסק בעצמותיו של יוסף יהא עני, אתן לו את הפסלת שיעשיר.
זה אחד משלשה דברים שעשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת הקדוש ברוך הוא, פרש מן האשה, רבי שמעון בן יוחאי אומר דרש ואמר, מה אם הר סיני שקדשתו לשעה נאמר בו (שמות יט, טו): אל תגשו אל אשה, אני שבכל שעה הוא מדבר עמי אינו דין שאהיה פרוש מהאשה. רבי עקיבא אומר מפי הקדוש ברוך הוא נאמר לו (במדבר יב, ח): פה אל פה אדבר בו. רבי יהודה אמר מפי הקדוש ברוך הוא נאמר לו: אל תגשו אל אשה, אף משה בכלל עמהם, הרי נאסרו כלם, וכשהוא אומר (דברים ה, כז): שובו לכם לאהליכם, הרי התירן. אמר לו משה אף אני עמהם, אמר לו לאו, אלא (דברים ה, כח): ואתה פה עמד עמדי. ועוד דרש ואמר מה אם הר סיני שהיה לשעה לא היה מדבר עמי עד שקראני, שנאמר (שמות יט, ג): ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר, אהל מועד על אחת כמה וכמה, ידע הקדוש ברוך הוא וקרא לו, שנאמר (ויקרא א, א): ויקרא אל משה. ועוד דרש ואמר, ומה הפסח שהוא קדשים קלים נאמר (שמות יב, מג): כל בן נכר לא יאכל בו, לוחות מעשה אלהים, יהיו עובדי כוכבים משתמשים בהם, לכך שברם. ראה שבחו של משה, אהרן ושבעים זקנים אחוזים בידיו של משה ולא יכלו לו, ולא אלו בלבד אלא אף רצונו של הקדוש ברוך הוא היה שלא ישברם, שנאמר (דברים לד, יא): לכל האתת והמופתים, אמר לו הקדוש ברוך הוא יהא שלום באותו היד, שנאמר (דברים לד, יב): ולכל היד החזקה.
דבר אחר, פסל לך, הדא הוא דכתיב (ישעיה סד, ז): ועתה ה' אבינו אתה אנחנו החמר ואתה יצרנו, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עכשו אני אביכם כשראיתם עצמכם בצרה קראתם אותי אבינו, אמרו לו, הן, שנאמר (תהלים עז, ג): ביום צרתי ה' דרשתי, משל לבן ארכיאטוס שפגע בסמדרקוס והתחיל לשאל בשלומו, אמר לו קירי מרי אבי, שמע אביו וכעס עליו, אמר לא יראה פני הואיל וקראו לסמדרקוס אבי. אחר ימים חלה הבן, אמר בבקשה קראו לאבי שיראני, באו ואמרו לאביו, מיד נכמרו רחמיו עליו ועלה אצלו ואמר לו עתה בבקשה ממך אבי הסתכל בי. אמר לו, עתה אני אביך אתמול היית קורא לסמדרקוס אבי, עכשו שנכנסת לצרה אתה קוראני אבי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עתה אתם קוראים אותי אבי, אתמול הייתם עובדים עבודת כוכבים וקוראים אותה אבי, שנאמר (ירמיה ב, כז): אמרים לעץ אבי אתה ובעת רעתם יאמרו וגו', לכך נאמר: ועתה ה' אבינו אתה. דבר אחר, ועתה ה' אבינו אתה וגו', הדא הוא דכתיב (מלאכי א, ו): בן יכבד אב, זה עשו שכבד אביו הרבה, שהיה יוצא לשדות וצד ציד ומביא ומבשל ומכניס ומאכיל לאביו בכל יום. (מלאכי א, ו): ועבד אדניו, זה נבוזראדן שנקרא עבד, שנאמר (מלכים ב כה, ח): בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל, שבשעה שבא לירושלים הביא עמו איקונין של נבוכדנצר והיה עומד לפניו באימה וביראה כעבד, ואתם לא כבדתם אותי כאב ולא כאדון יראתם מפני, הוי (מלאכי א, ו): ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, אלא בשעה שאתם רואים עצמכם בצרה אתם קוראים לי אביכם, לכך נאמר: ועתה ה' אבינו אתה. מהו אנחנו החמר ואתה יצרנו, אמרו ישראל רבון העולם אתה הכתבת לנו (ירמיה יח, ו): הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, לכך אף על פי שאנו חוטאים ומכעיסים לפניך אל תסתלק מעלינו, למה, שאנחנו החמר ואתה יצרנו. בוא וראה היוצר הזה אם יעשה חבית ויניח בה צרור, כיון שיוצאה מן הכבשן אם יתן אדם בה משקה מנטפת היא ממקום הצרור ומאבדת את המשקה שבתוכה, מי גרם לחבית לנטף ולאבד מה שבתוכה, היוצר, שהניח בו את הצרור, כך אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולם בראת בנו יצר הרע מנעורינו, שנאמר (בראשית ח, כא): כי יצר לב האדם רע מנעריו, והוא גורם לחטוא לפניך ואין אתה מסלק ממנו את החטיא אלא בבקשה ממך העבירהו ממנו כדי שנהא עושים רצונך. אמר להם כך אני עושה לעתיד לבוא, שנאמר (מיכה ד, ו): ביום ההוא נאם ה' אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי, מהו אשר הרעתי, זה יצר הרע, שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעריו. דבר אחר, (ישעיה סד, ז): ועתה ה' אבינו אתה, הדא הוא דכתיב (ישעיה כו, טז): ה' בצר פקדוך, אלא כיון שהם נכנסים לצרה הן מבקשים אותך, שנאמר: ה' בצר פקדוך, משל לסנקליטוס שהיו לו בנים, נדבקו לבני אדם רעים ויצאו לתרבות רעה, הפשיטן והשליכן, כיון שראו עצמם בצרה בקשו מבני אדם גדולים שיבקשו עליהם רחמים. אמר להם אביהם על מה אתם מבקשים, אמרו לו על בניך שתתרצה להם. אמר אינם בני ואיני מכירם, זנתה אמם וילדה אותם. אמרו לו אין אתה יכול לכחש אותם, למה, שהכל יודעים שהם בניך שהם דומים לך. כך סנקליטוס זה הקדוש ברוך הוא, בניו אלו ישראל, שנאמר (דברים יד, א): בנים אתם לה' אלהיכם, נתערבו בעובדי כוכבים ויצאו לתרבות רעה, שנאמר (תהלים קו, לה): ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, מה עשה להם, הפשיטן והשליכן, שנאמר (יחזקאל כג, כו): והפשיטוך את בגדיך, וכתיב (ירמיה טו, א): שלח מעל פני ויצאו, כיון שראו עצמן בצרה התחילו מבקשים מהנביאים שיבקשו עליהם רחמים מן הקדוש ברוך הוא, התחילו מבקשים עליהם רחמים, שנאמר (יואל ב, יז): חוסה ה' על עמך, אמר הקדוש ברוך הוא על מי אתם מבקשים, אמרו לו על בניך. אמר להם, אינן בני, אם עושין רצוני הם בני ואם לאו אינן בני, שנאמר (הושע ב, ז): זנתה אמם הובישה הורתם, למה, (הושע ב, ז): כי אמרה אלכה אחרי מאהבי, זו עבודת כוכבים, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא (הושע ב, יב): ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה, זו עבודת כוכבים, שהיא אומרת עליה (הושע ב, ז): נתני לחמי ומימי, והיא יש לה עינים ואינה רואה, אזנים ואינה שומעת, ולא זנה את עצמה היאך זנה לאחרים. והפשיטה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (הושע ב, ה): פן אפשיטנה ערמה. אמרו הנביאים להקדוש ברוך הוא, הרי אתה אומר שאינן בניך ובפניהם הם נכרים, שנאמר (ישעיה סא, ט): כל ראיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', מה דרכו של אב שמרחם על בניו אף על פי שסרחו, כך אתה צריך לרחם עליהם, הוי: ועתה ה' אבינו אתה. וכן אתה מוצא כשעשו העגל כעס עליהם הקדוש ברוך הוא, בא משה לרצותו וקרא אותם אינן עמי, שנאמר (שמות לב, ז): כי שחת עמך, והפשיטן הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות לג, ו): ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, אמר משה עמך הם ואי אתה יכול לכפר בהם, שנאמר (שמות לב, יא): למה ה' יחרה אפך בעמך, התרצה להם שהם בניך. מיד נתרצה להם, שנאמר (שמות לב, יד): וינחם ה', והראה למשה שנתרצה להם שהחזיר להם הדברות, שנאמר: פסל לך.
דבר אחר, ועתה ה' אבינו אתה, אמר להם הקדוש ברוך הוא מה ראיתם עכשו לדרשני, למעלן כתיב (ישעיה סד, ו): ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו, כיון שראיתם עצמכם בצרה אתם באים ואומרים: אבינו אתה, אלא אף על פי שהכל מעשי ידי הן, איני מבקש להראות אב ויוצר אלא למי שהוא עושה רצוני, שנאמר (ישעיה מג, ז): כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. דבר אחר, ועתה ה' אבינו אתה, אמר להם הקדוש ברוך הוא הנחתם אבותיכם אברהם יצחק ויעקב ולי אתם קוראים אב, אמרו לו לך אנו מכירים כאב, משל ליתומה שהיתה מתגדלת אצל אפוטרופוס, והיה אדם טוב ונאמן, גדלה ושמרה כראוי, בקש להשיאה, עלה הלבלר לכתב הכתבה, אמר לה מה שמך, אמרה פלונית. אמר לה ומה שם אביך, התחילה שותקת. אמר לה אפוטרופוס שלה למה את שותקת, אמרה לו מפני שאיני יודעת לי אב אלא אותך, שהמגדל נקרא אב ולא המוליד. כך היתומים אלו ישראל, שנאמר (איכה ה, ג): יתומים היינו ואין אב. אפוטרופוס שלהם הטוב הנאמן, זה הקדוש ברוך הוא. התחילו ישראל קורין אותו אבינו, שנאמר: ועתה ה' אבינו אתה, אמר הקדוש ברוך הוא הנחתם את אבותיכם ולי אתם קוראים אבינו, שנאמר (ישעיה נא, ב): הביטו אל אברהם אביכם, אמרו לו רבון העולם המגדל אב ולא המוליד, שנאמר (ישעיה סג, טז): כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו.