ויהי בשלח פרעה, זה שאמר הכתוב (משלי כו, ג): שוט לסוס מתג לחמור. שוט לסוס זה פרעה הראשון, שנאמר (בראשית יב, יז): וינגע ה' את פרעה על דבר שרי אשת אברם, מה תלמוד לומר אשת אברם (קהלת ד, ט): טובים השנים מן האחד. ואומר (בראשית יב, טז): ולאברם היטיב בעבורה. ומתג לחמור, זה היה אבימלך, אימתי (בראשית כ, יח): כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך, התחיל משבח עצמו ואומר (בראשית כ, ה ו): בתם לבבי ובנקיון כפי, ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי, למה הדבר דומה, לחמור שהיה אדם רוכב עליו, ראה את התינוק בשוק, קפץ עליו ולא הזיקו, התחילו משבחין לחמור שדלג על התינוק ולא הזיקו. אמרו להם בעליו חייכם אלולי אני שהמשכתיו ברסן של פיו היה מזיקו. כך אמרו כשר היה אבימלך שלא קרב אצל שרה, אמר להם הקדוש ברוך הוא הוא היה מבקש ואני לא הנחתיו, ואני הוא שמשכתיו, שנאמר (תהלים קמ, ט): אל תתן ה' מאויי רשע, לכך נאמר (משלי כו, ג): מתג לחמור, ושבט לגו כסילים זה פרעה והמצריים, שכיון שנתכלו במכות, שלא בטובתם שלחו את ישראל, שנאמר: ויהי בשלח פרעה, משל אבימלך למה הדבר דומה, לאחד שנכנס בפלטין של מלך ונטל דיפלומטר שלו באפלה, יצא ותפשו, אמר לו המלך מה בידך, והיה מירתת, אמר לו למה אתה מירתת, שמא נטלת כלום מן הפלטין, אמר לו לאו, ומה הדיפלומטר הזה, מי נתנו לך. כך אמר אבימלך לפני האלהים (בראשית כ, ד): הגוי גם צדיק תהרג, אמר לו יודע אתה שלא נגעתי בה. אמר לו ומה אשתו של איש עושה אצלך, ועכשו שלחה שהיא אשת איש. (בראשית כ, ג ז): הנך מת על האשה אשר לקחת וגו' ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך, מהו ויתפלל בעדך, משל לראש המדינה ששלח את עבדו אצל הדין להכותו, והתחיל מבקש מן הדין, אמר לו הדין לי לא עשית דבר, יאמר אדונך ואני מניחך. כך אמר האלהים אברהם מסר לי דינו מאמש, ואני הכתבתי שאני (תהלים קמו, ז): עשה משפט לעשוקים, ואתה עשקתו, יתפלל עליך ואני עוזבך, שנאמר (בראשית כ, ז): ויתפלל בעדך וחיה. (משלי כו, ג): מתג לחמור, משל פרעה למה הדבר דומה, לרועה אחד שהיה רועה חזירים, מצא רחל אחת משכה ביניהן, שלח בעלה אצלו ואמר תן לי רחלי, אמר לו אין לך אצלי רחל. אמר הבעל הודיעו לי מהיכן הוא משקה בהמותיו, הלכו והודיעוהו וסתם את המעינות. אמר לו שלח לי רחלי, אמר לו אין לך בידי רחל. אמר הבעל הודיעו לי מהיכן הוא מרביץ את בהמותיו, הלכו והודיעוהו, והרס את הצריפין, אמר לו שלח לי רחלי, אמר אין לך בידי רחל. אמר הודיעו לי היכן הוא רועה, הלכו והודיעו לו ושרף את כל העשב שהיה לו, אמר לו שלח לי רחלי, אמר אין לך בידי רחל. אמר הודיעו לי היכן בנו הולך ללמד באסכולי, והלך ולקח בנו תחת ידו, אמר לו שלח לי רחלי, אמר לו הרי רחלך. היה מנהיג והולך ואחר כך חבשו אצל בנו, אמר לו עכשו אין רחלך בידי למה אתה חובשני, מה יש לך בידי עוד. אמר לו שאני מבקש ממך כל מה שילדה וגזותיה כל הימים שהיתה אצלך. התחיל צווח ואומר ולואי לא נתתיה, והיו בני אדם אומרים עמד בדבריו ולא שלחה לו והוא שבקש להרגו. כך המלך זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, רחל אלו ישראל, רועה חזירים זה פרעה. ירדו ישראל למצרים ונתן עליהם מסים, שנאמר (שמות א, יב): וישימו עליו שרי מסים, ואומר (שמות א, כב): כל הבן הילוד. התחיל הקדוש ברוך הוא אומר למשה אמר לפרעה (שמות ז, טז): שלח עמי ויעבדני, הלך ואמר לו, התחיל אומר (שמות ה, ב): מי ה' אשר אשמע בקלו, התחיל משה ואמר להקדוש ברוך הוא הרי הוא אומר מי ה' ואינו רוצה לשלח, אמר לו היכן מצרים שותים, אמר לו מנילוס, אמר לו הפך אותו לדם, אמר לו איני יכול להפכו, יש אדם שותה מן הבאר משליך אבן לתוכה, אמר לו ילך אהרן ויהפכנו, הלך אהרן והכהו ונהפך לדם. למה לא הכה אותו משה, אמר נשלכתי לתוכו ולא הזיקני, ובשביל כן הכהו אהרן. התחילו המצרים מבקשים לשתות ולא היו מוצאין, חזר ואמר: שלח עמי, ולא רצה, אמר לו היכן בהמתו רועה, במדבר, שלח עליהן ברד ושבר כל עץ שלהם ושרף את הכל, שנאמר (שמות ט, כד): ויהי ברד ואש מתלקחת וגו'. ואחר כך שלח להם ארבה ואכל כל ירק העץ, ונטל מקלו ושרף [וערף] כל בהמות, שנאמר (שמות ט, ג): והנה יד ה' הויה. הביא עליו כל המכות ולא רצה לשלחם, ואחר כך נטל בנו וחבשו, שנאמר (שמות יב, כט): וה' הכה כל בכור, באותה שעה אמר (שמות יב, לא): קומו צאו. רדף אחריהם תפשו וחבשו בצד בנו, שנאמר (תהלים קלו, טו): ונער פרעה וחילו בים סוף. התחיל פרעה אומר ולואי לא שלחתים, והם אומרין ראה איש שעמד בדבריו שמשלחן הרי הורגו, הוי: ושבט לגו כסילים, למה נאמר בהם שבט, לפי שמכל מכות הראשונות לא הרגישו עד שהביא עליהן את השחין, כיון שלקו אמרו אלו לאלו הרי מכה רעה. ואין לשון שבט אלא שחין, שכן איוב אומר (איוב ט, לד): יסר מעלי שבטו, לכך נאמר: ושבט לגו כסילים, אמר פרעה הרי לקה עמי והרג את בני, והרי בניו יוצאין, כיון ששלחם התחיל קורא ווי ווי, הוי: ויהי בשלח פרעה.
דבר אחר, ויהי בשלח פרעה, הדא הוא דכתיב (ירמיה נ, לג לד): כה אמר ה' צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה [וגו'] גאלם חזק ה' צבאות שמו, משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה לו פרדס, אמר לו חברו מכר לי את הפרדס הזה, מכר לו במנה, ולא היה יודע בעל הפרדס מה בתוכו. אמרו לו בכמה מכרת את הפרדס, אמר להם במנה. אמרו לו יש בו זיתים במאה מנה, גפנים במאה מנה, רמונים במאה מנה, מיני בשמים במאה מנה, וכן כל מין ומין במאה מנה, אמרו לו ולא היית יודע מה אתה מוכר ומה יש בפרדס (שיר השירים ד, יג יד): כפרים עם נרדים נרד וכרכם, ואלו לא היו של לוקח אלא מעינות שבתוכו, די, שנאמר (שיר השירים יג, טו): מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן לבנון, התחיל המוכר תוהא. כך היה פרעה כששלח את ישראל לא היו לפניו כלום, אמרו לו גדולי מלכות מה עשית, אלו לא היה בידם אלא הבזה לבדה דים, שנאמר (שמות יב, לח): וגם ערב רב עלה אתם, ולא עוד אלא שכמה עשירים היו בהם, כמה חכמים וכמה בעלי אמניות, שנאמר (שיר השירים ד, יג): שלחיך פרדס רמונים, כמה אנשים ונשים וטף היו, שנאמר (ירמיה נ, לג): וכל שביהם החזיקו בם, מה כתיב אחריו (ירמיה נ, לג): גאלם חזק ה' צבאות שמו, באותה שעה התחיל קורא ווי ווי, ויהי בשלח.
דבר אחר, ויהי בשלח, הדא הוא דכתיב (תהלים קמז, טו): השולח אמרתו ארץ, אוי להם לרשעים שהם רמה ותולעה ובטלים מן העולם ומבקשים לבטל דברו של הקדוש ברוך הוא. אמר להם אתם אמרתם (שמות ה, ב): וגם את ישראל לא אשלח, ואני אמרתי (שמות ה, א): שלח עמי, נראה דברי מי עומדים דברי מי בטלים. לסוף עמד פרעה מעצמו והלך ונפל על רגליו של משה ואמר להם לישראל (שמות יב, לא): קומו צאו, אמר לו הקדוש ברוך הוא מה פרעה דבריך עמדו או דברי, לכך נאמר: השלח אמרתו ארץ, אימתי ויהי בשלח פרעה, וכי פרעה שלחם, בלעם אמר (במדבר כג, כב): אל מוציאם ממצרים, וכאן כתיב: ויהי בשלח פרעה, אלא מלמד שהיה פרעה מלוה אותם ואומר להם התפללו ובקשו עלי רחמים, שנאמר (שמות יב, לב): גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי, ואין שלוח האמור כאן אלא לויה, שנאמר (בראשית יח, טז): ואברהם הלך עמם לשלחם.
דבר אחר, ויהי בשלח פרעה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני כתבתי בתורה (דברים כב, ז): שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, ואתה שלחת את האבות ובנים השלכת ליאור, אף אני משלח אותך לים ומאבד אותך, שנאמר (תהלים קלו, טו): ונער פרעה וחילו בים סוף, ואקח את בתך ואוריש לה גן עדן.
דבר אחר, ויהי בשלח פרעה, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ד, יג): שלחיך פרדס רמונים, אמר רבי לוי משל לאחד שהיה לו שדה והיה בה גל של צרורות, עמד ומכרה לאחר, עמד אותו האיש שקנאה, והעביר אותו הגל מתוכה ומצא תחתיו מים חיים, נטעה גפנים עשאה שורות שורות, נטע בה כל מיני בשמים, נטע בה רמונים העמידה על קנים, בנה מגדל בתוכה והושיב בתוכה שומר, כל מי שהיה עובר עליה היה משבחה. עבר עליה אותו האיש שמכרה ראה אותה מלאה כל טוב, אמר אוי לי שכך מכרתי אוי לי שכך הוצאתי מידי. כך היו ישראל במצרים גל של צרורות, שנאמר (שיר השירים ד, יב): גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום, כיון שיצאו נעשו פרדס רמונים, שנאמר: שלחיך פרדס רמונים וגו', נעשו כגפן היין, שנאמר (תהלים פ, ט): גפן ממצרים תסיע, נעשו שורות שורות, ראובן שמעון לוי ויהודה, וכן כלם. נטע בה כל מיני בשמים, שנאמר (שיר השירים ד, יד): נרד וכרכם קנה וקנמון. נטע בה תפוחים, שנאמר (שיר השירים ח, ה): תחת התפוח עוררתיך. סמכה על הקנים, אלו קני המנורה. מצא בה מים חיים, שנאמר (שיר השירים ד, טו): מעין גנים באר מים חיים. בנה בה מגדל, שנאמר (ישעיה ה, ב): ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו. הושיב בתוכה שומר, שנאמר (תהלים קכא, ה): ה' שמרך ה' צלך על יד ימינך, כל הימים שהיו הבריות רואים את ישראל היו משבחין אותן, ומי היה משבחן, בלעם הרשע, שנאמר (במדבר כד, ה ו): מה טבו אהליך יעקב, כנחלים נטיו. בלעם ראה אותן ותמה, פרעה ראה אותם שורות שורות כהנים לוים וישראלים, דגלים דגלים, התחיל צווח ואמר אוי לו לאותו האיש שכך הוציא מתחת ידו, לכן נאמר: ויהי בשלח פרעה.
דבר אחר, ויהי בשלח פרעה, הדא הוא דכתיב (תהלים קכד, ז): נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים, משל ליונה שהיתה יושבת בקנה, ראה אותה נחש רע היה מבקש לעלות אליה, ברחה הימנו למקום אחר, עלה וישב לה בקנה, נפלה האש בקנה ונשרף הנחש, פרחה הצפור וישבה לה בגג, כיון שנשרף הנחש והקן אמרו לצפור עד מתי את פורחת ממקום זה למקום זה, הלכה ומצאה לה קן נאה ומשבח וישבה לה בתוכו. כך היו ישראל במצרים והיה פרעה הנחש מתחכם עליהם, שנאמר (שמות א, י): הבה נתחכמה לו, והוא נמשל כנחש, שנאמר [על פי (יחזקאל כט, ב ג)]: הנבא על פרעה התנים הגדול, ברחו ישראל מפניו, שנאמר (הושע יא, יא): יחרדו כצפור ממצרים, וכיון שיצאו ישראל ממצרים נשרף פרעה באש, שנאמר (שמות טו, ז): תשלח חרנך יאכלמו כקש. ישבו להם ישראל במקום אחר, שנאמר (תהלים קב, ח): ואהיה כצפור בודד על גג, ואחר כך ברחו כצפור ממקום למקום, שנאמר (משלי כז, ח): כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו. וכשבאו לארץ ישראל מצאו להם קן, שנאמר (תהלים פד, ד): גם צפור מצאה בית, וכן דוד אמר (תהלים קלב, ה): עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב, לכך נאמר: נפשנו כצפור נמלטה.
דבר אחר, ויהי בשלח פרעה, כששלח פרעה את העם מי צוח ווי, פרעה. משל למלך שהיה בנו הולך למדינה אחת, הלך ושרה אצל עשיר אחד וקבל העשיר בנו של מלך בעין טובה, כיון ששמע המלך מי קבל בנו ובאיזה מדינה הוא, היה משלח אגרת אצל אותו האיש ואמר לו שלח את בני פעם אחת וב' וג' היה משלח בכל זמן ובכל שעה ושעה, עד שהלך והוציא לבנו בעצמו, התחיל אותו האיש צועק על שיצא בנו של מלך מתוך ביתו. אמרו לו שכניו למה אתה צועק, אמר להם כבוד היה לי כשהיה בנו של מלך אצלי שהיה המלך כותב אגרת לי, והיה זקוק לי והייתי ספון בפניו, עכשו שנמשך בנו של מלך מאצלי אינו נזקק לי בדבר, לכך אני צועק. כך אמר פרעה, כשהיו ישראל אצלי היה הקדוש ברוך הוא זקוק לי והייתי ספון בפניו והיה משלח לי אגרת בכל שעה ואומר (שמות ט, א): כה אמר ה' אלהי העברים שלח עמי, והיה פרעה שומע מפי משה שלח את בני ולא היה מבקש לשלחם, כשירד הקדוש ברוך הוא למצרים והוציא את ישראל, שנאמר (שמות ג, ח): וארד להצילו מיד מצרים, התחיל פרעה צועק ווי ששלחתי את ישראל, לכך נאמר: ויהי בשלח פרעה.
דבר אחר, ויהי בשלח פרעה, מי אמר ווי, משה אמר ווי, משל לאחד שנעשה לבתו של מלך שושבין והיה רואה במזל שהוא מוציאה מבית אביה ואינו בא עמה לבית החתן לחפתה, התחיל בוכה, אמרו לו מפני מה אתה בוכה, אמר להם בוכה אני שנתיגעתי להוציאה ואיני בא עמה לחפתה. כך אמר משה, צועק אני שנתיגעתי להוציא את ישראל ממצרים, ואיני נכנס עמהן לארץ, לכך: ויהי בשלח.
דבר אחר, ויהי בשלח פרעה, משל לאחד שמצא צרור של מרגליות ולא היה יודע מה בידו, אמר לאחד בדרך רצונך לטל הצרור הזה שבידי, אמר לו למה לי צרור שלך, אמר לו טל אותה ואיני עומד בפניך, נטלה הימנו. כיון שנכנס במדינה ישב וחרז הגדולות לעצמן והקטנות לעצמן והבינוניות לעצמן. נכנס אותו שמסר לו את הצרור, בעיר, וראה את האיש שנטלו הימנו שפתחן בחוץ ואדם בא לקח ממנו, ואמר לו קטנה זו בכמה, אמר לו במאה רבוא, והגדולה בכמה, אמר לו באלף רבוא, והבינוניות בכמה, אמר לו בשמונה מאות רבוא. כיון שראה כך קרע בגדיו, אמר כל העשר הזה בידי היה וחנם הוצאתי מידי אוי לו לאותו האיש שכך הוציא מידו. כך היה פרעה, הצרור של מרגליות אלו ישראל שהיו בידו, שנאמר (שיר השירים א, יג): צרור המר דודי לי, התחיל צווח (שמות יב, לא): קומו צאו, התחיל משה מונה אותן, שש מאות אלף חוץ משבטו של לוי שלא מנה אותן, כשראה פרעה כל האכלוסין, התחיל צווח ווי, הוי: ויהי בשלח פרעה.
דבר אחר, ויהי בשלח פרעה, הדא הוא דכתיב (תהלים סו, ג): אמרו לאלהים מה נורא מעשיך ברב עזך יכחשו לך איביך, רבי יוחנן בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אמרו לפועלא טבא יישר כחך, כיצד הנצלבין צולבין את צולביהן הנהרגין הורגין את הורגיהן, המן חשב לתלות את מרדכי ותלו אותו ואת בניו. פרעה אמר (שמות א, כב): כל הבן הילוד היארה תשליכהו, והוא הושלך לים, שנאמר (שמות טו, ד): מרכבת פרעה וחילו ירה בים, הוי: אמרו לאלהים מה נורא מעשיך. מהו ברב עזך יכחשו לך איביך ישתברו. רבי ברכיה אמר יעשו כזבים בדבריהם, כענין שנאמר (ויקרא ה, כא): וכחש בעמיתו, אתה מוצא נבוכדנצר אמר (דניאל ג, כה): ורוה די רביעאה דמי לבר אלהין, מה עשה לו הקדוש ברוך הוא, מסרו למלאך השטן והתחיל מנגדו ואומר לו אי רשע לחה סרוחה, אמר מה ראית, התחיל אומר (דניאל ג, כח): בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכה ושזיב לעבדוהי, לא כתיב אלא מלאכה, הוי: ברב עזך יכחשו לך איביך, יעשו כזבים דבריהם. ועוד אמר נבוכדנצר (דניאל ד, לב): ולא איתי די ימחא בידה, אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע לחה סרוחה שמא אני מעביר בייא על בריה, חזר ואמר (דניאל ד, לד): די כל מעבדוהי קשוט וארחתה דין, הוי: ברב עזך יכחשו לך איביך. פרעה על ידי שאמר (שמות ה, ב): מי ה', חזר ואמר (שמות ט, כז): ה' הצדיק, ועל ידי שאמר (שמות ה, ב): וגם את ישראל לא אשלח, הוא היה מחזיר על פתחיהן של ישראל ואומר להם לכו לשלום, צאו לשלום, הוי: ברב עזך יכחשו לך איביך.
ולא נחם אלהים דרך ארץ, שלא נהג עמם כדרך כל הארץ, היאך דרך כל הארץ, מי שהוא קונה עבדים קונה אותם על מנת שיהיו מרחיצין אותו וסכין אותו ומלבישין אותו וטוענין אותו ומאירין לפניו, אבל הקדוש ברוך הוא לא עשה כן לישראל, אלא לא נחם אלהים כדרך כל הארץ, אלא שהיה מרחיצן, שנאמר (יחזקאל טז, ט): וארחצך במים, וסך אותן, שנאמר (יחזקאל טז, ט): ואסכך בשמן. והלבישן, שנאמר (יחזקאל טז, י): ואלבשך רקמה. ונשאן, שנאמר (שמות יט, ד): ואשא אתכם על כנפי נשרים. ומאיר לפניהם, שנאמר (שמות יג, כא): וה' הלך לפניהם יומם, לכך נאמר: ולא נחם אלהים דרך ארץ [וגו', ולא נחם אלהים דרך ארץ] פלשתים, למה, אלא שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ, ונהרגו מהם שלשים רבוא. ולמה נהרגו, שחשבו מיום שנדבר עם אברהם בין הבתרים וטעו שלשים שנה, שנאמר (תהלים עח, ט): בני אפרים נושקי רומי קשת, לולי שטעו לא יצאו, מי היה חפץ להוציא אל הורג בניו, אפרים, שנאמר (הושע ט, יג): ואפרים להוציא אל הורג בניו, והרגום פלשתים, שנאמר (דברי הימים א ז, כ כא): ובני אפרים שותלח, והרגום אנשי גת. והיו עצמותיהם שטוחין בדרך חמרים חמרים, שכבר היה להם שלשים שנה שיצאו עד שלא יצאו אחיהם ממצרים. אמר הקדוש ברוך הוא אם יראו ישראל עצמות בני אפרים שטוחין בדרך יחזרו למצרים. למה הדבר דומה, למלך שנשא אשה ובקש לילך למדינתו, הושיבה באפריון ולא הספיק לכנס למדינה עד שמתה אשתו, קברה על פתח המדינה ואחר כך נשא אחותה, אמר המלך הריני מסבבה שלא תראה קברה של אחותה ותחזר לה, מה עשה סבבה מאחורי המדינה. כך אמר הקדוש ברוך הוא יהיו מסבבים את הדרך כדי שלא יראו עצמות אחיהם משלכין בדרך ויחזרו למצרים, מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל דמם של בני אפרים וטבל בו כליו כביכול, שנאמר (ישעיה סג, ב): מדוע אדם ללבושך, אמר הקדוש ברוך הוא איני מתנחם עד שאנקם נקמתן של בני אפרים, שנאמר: ולא נחם אלהים.
דבר אחר, ולא נחם אלהים, אף על פי ששלחם פרעה לא נתנחם הקדוש ברוך הוא, משל למה הדבר דומה, למלך שנשבה בנו והלך אביו והצילו מן הלסטים והרגן, והיה הבן אומר לאביו כך וכך עשו לי, כך וכך הכו אותי ושעבדו אותי, אף על פי שהרגן לא היה מתנחם, אלא היה אומר כך וכך עשו לבני. כך עשו המצרים שעבדו את ישראל, שנאמר (שמות א, יד): וימררו את חייהם, הביא עליהם הקדוש ברוך הוא עשר מכות וגאל את בניו, אף על פי כן היה אומר איני מתנחם עד שאהרג לכלן, שנאמר (שמות יד, כז): וינער ה' את מצרים בתוך הים, וכתיב (שמות טו, א): סוס ורכבו רמה בים, וכתיב (יואל ד, יט): מצרים לשממה תהיה, לכך נאמר: ולא נחם.
דבר אחר, ולא נחם, ממצרים לארץ ישראל אחד עשר מסעות, אלא נשאם הקדוש ברוך הוא דרך המדבר ארבעים שנה, שנאמר (דברים א, ב): אחד עשר יום מחרב, ואחר כך (דברים א, ג): ויהי בארבעים שנה, לכך נאמר: ולא נחם אלהים. דבר אחר, ולא נחם אלהים, משל למלך שהיו לו בנים ונשבו, והיו בשעבוד ומתו מהן, ירד המלך והציל מה שנשתייר מהם והיתה שמחה לפניו על שהציל את בניו, אבל לא היה מתנחם על אותן שמתו.
דבר אחר, ולא נחם אלהים, אמר רבי שמעון בן לקיש, משל לבן מלך שנשבה ביד הברברים והיו משעבדים בו יותר, לימים הלך המלך והציל את בנו מידן, אמר המלך לבנו בני אני שמח על שהצלתיך מידן, אבל איני מתנחם עד שאני משתעבד בהם כשם ששעבדו בך. כך כשהיו ישראל במצרים היו משעבדים בהם בטיט ובלבנים, ונגלה עליהן הקדוש ברוך הוא והצילן והיתה שמחה לפניו על שהצילן, אמר איני מתנחם עד שארדה אותן לים, שנאמר (תהלים קלו, טו): ונער פרעה וחילו בים סוף. רבי יהושע בן לוי אמר משל למלך שהיה לו שנים עשר בנים והיה לו עשר אוסיות, אמר המלך אם אתן אותם לבני נמצא אני עושה ביניהן מריבה, אלא הריני ממתין עד שאקנה עוד שתים ואחר כך אחלקם ביניהם. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מכניסן עכשיו לארץ אין בה חלק לשנים עשר שבטים, אלא הריני מעכבן במדבר עד שיירשו את עבר הירדן ויטלוהו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה, ואחר כך אני מכניסן לארץ, לכך נאמר: ולא נחם אלהים.
דבר אחר, ולא נחם אלהים, משל למלך שהיה לו בן והיה מבקש לתן לו ירשה, ואומר, אם נותנה לו אני עכשו, עדין קטן הוא ואינו יודע לשמרה, אלא עד שילמד בני כתבין ויעמד על עמקן, ואחר כך אני נותנה לו. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מכניס עכשו ישראל לארץ, עדין לא נתעסקו במצוות, ואינן יודעין עסקי תרומות ומעשרות, אלא אתן להם את התורה, ואחר כך אכניסם לארץ.
דבר אחר, ולא נחם אלהים, למה דרך ארץ פלשתים, אמר רבי שמעון בר אבא אמר רבי יוחנן, כיון ששמעו הכנענים שישראל נכנסין לארץ, עמדו וקצצו הנטיעות שהיו להן, כיון ששמעו שנתעכבו במדבר ארבעים שנה היו סבורים שבמדבר תהא דירתם, עמדו ונטעו נטיעות וגדלו אותן, ואחר כך הכניסן לארץ. ורבנו הגדול אומר, לפי שבקש הקדוש ברוך הוא לתן אימתן של ישראל על עובדי כוכבים, עכבן ארבעים שנה במדבר ומאיר להם בעמוד ענן ביום ובעמוד אש לילה, ושמעו כל העובדי כוכבים ונפלה עליהם רעדה, שנאמר (שמות טו, טז): תפל עליהם אימתה ופחד, ואחריו מה כתיב (שמות טו, יז): תבאמו ותטעמו.
ויסב אלהים את העם, כגון סוחר אחד שקנה פרה לקנין, והיה ביתו אצל בית השחיטה, אמר אם אני מוליך אותה אל דרך ביתי, היא רואה את בית השחיטה ואת הדמים והיא בורחת, אלא הריני מוליכה אל דרך אחרת. כך היו בני עזה ואשקלון וכל ארץ פלשתים עתידין לעמד כנגד ישראל בשעה שיצאו ממצרים, אמר הקדוש ברוך הוא שלא יראו ישראל המלחמה ויחזרו להם למצרים, שנאמר (שמות יג, יז): פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה, מה עשה הקדוש ברוך הוא הוליכן דרך אחרת, שנאמר: ויסב אלהים את העם.
מהו ויסב, שהקיפן הקדוש ברוך הוא, כשם שהוא אומר (זכריה ב, ט): ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב. וכגון רועה שהיה רועה צאנו וראה זאבין באין על הצאן והיה סובב את הצאן שלא ינזקו. כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו אלופי אדום ומואב וכנען ועמלק עומדין ונותנין את העצה היאך לבא על ישראל, כשראה הקדוש ברוך הוא כך, סבב אותן שלא יבואו עליהם, שנאמר: ויסב אלהים את העם. ולא בעולם הזה בלבד אלא לעתיד לבוא כך, מנין, שכך דוד אומר (תהלים קכה, ב): ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו. דבר אחר, ויסב אלהים את העם, מכאן אמרו רבותינו אפלו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, שכך עשה להם הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ויסב אלהים.
וחמשים עלו בני ישראל, שעלו מזינין. ויקח משה את עצמות יוסף, עליו הכתוב אומר (משלי י, ז): חכם לב יקח מצות, שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב, ומשה היה עסוק בעצמות יוסף, שנאמר: ויקח משה את עצמות וגו', אמר הקדוש ברוך הוא למשה, עליך נתקיים חכם לב יקח מצות, יוסף היה חיב לאביו לקברו מפני שהוא בנו, ואתה לא בנו ולא בן בנו, ולא היית חיב לעסק בו, וקברת אותו, וכן אני שאיני חיב לבריה, אני מטפל בך ואקברך, שנאמר (דברים לד, ו): ויקבר אתו בגיא. ומנין היה משה יודע היכן היה יוסף קבור, יש אומרים סרח בת אשר, הראה אותו, והיה קבור בנילוס, מה עשה משה וכו': ויש אומרים בתוך הפלטרין היה קבור, כדרך שהמלכים קבורים, ועשו מצרים כלבים של זהב בכשפים שאם יבוא אדם לשם יהיו נובחים וקולן הולך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום, ושתקן משה, שנאמר, (שמות יא, ז): ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו. התחיל משה צווח יוסף יוסף הגיע השעה שאמרת (בראשית נ, כה): פקד יפקד אלהים אתכם, מיד נתנדנד הארון ונטלו משה, שנאמר: ויקח משה את עצמות יוסף. והיו עצמותיו של יוסף מחזרין עמהם במדבר ארבעים שנה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת לאחיך (בראשית נ, כא): אנכי אכלכל אתכם, חייך אתה נפטר ויהיו עצמותיך מחזרין עמהם במדבר ארבעים שנה, שנאמר (במדבר ט, ו): ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, ואין אדם אלא יוסף, שנאמר (תהלים עח, ס): אהל שכן באדם, וכתיב (תהלים עח, סז): וימאס באהל יוסף, בזכות עצמותיך הם עושים פסח קטן. כי השבע השביע את בני ישראל, למה שני פעמים, אלא הוא נשבע להם שאין בלבו עליהם, והם נשבעים לו שאין בלבם עליו. למה והעליתם את עצמתי מזה אתכם, אמר רבי לוי משל למה הדבר דומה לאדם שהכניס יינו במרתף, נכנסו הגנבים ונטלו החביות והלכו להם ושתו אותו, ובא בעל היין ומצא אותם שגנבו החבית, אמר להם שתיתם היין החזירו החבית למקומו. כך משכם גנבו אחיו של יוסף אותו ומכרו אותו, וכשבא לפטר מן העולם השביע אותם, אמר להם בבקשה מכם אחי, משכם גנבתם אותי חי, החזירו את עצמותי לשכם, לכך נאמר (יהושע כד, לב): ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם.