ומשה היה, הדא הוא דכתיב (תהלים קג, ז): יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו, בשר ודם מדותיו ועלילותיו מעותות הן, שנאמר (דברים כב, יד): ושם לה עלילת דברים, אבל מדותיו ועלילותיו של הקדוש ברוך הוא רחמניות הן, שנאמר (תהלים קג, ח): רחום וחנון ה'. ואותן מדות הודיע למשה, בשעה שאמר לו (שמות לג, יג): הודיעני נא את דרכך, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות לג, יט): וחנתי את אשר אחן, הוי: רחום וחנון ה', יודיע דרכיו למשה, שהודיע דרך הקץ למשה, שנאמר: ומשה היה רעה. לבני ישראל עלילותיו, שעשה עלילות במצרים כדי שיספרו ישראל עלילותיו שעשה הקדוש ברוך הוא למצרים, הדא הוא דכתיב (שמות י, ב): ולמען תספר באזני בנך, רחום, שרחם על ישראל ולא נגעו בהן המכות. וחנון, שנתן חן העם בעיני מצרים. (תהלים פו, טו): ארך אפים, שהאריך אף עמהם, שהוא מטה כלפי חסד, ונסתכל בטוב ולא ברע שהיו עתידים לעשות.
ומשה היה רעה, הדא הוא דכתיב (חבקוק ב, כ): וה' בהיכל קדשו, אמר רבי שמואל בר נחמן עד שלא חרב בית המקדש היתה שכינה שורה בתוכו, שנאמר (תהלים יא, ד): ה' בהיכל קדשו, ומשחרב בית המקדש נסתלקה השכינה לשמים, שנאמר (תהלים קג, יט): ה' בשמים הכין כסאו. רבי אלעזר אומר לא זזה השכינה מתוך ההיכל, שנאמר (דברי הימים ב ז, טז): והיו עיני ולבי שם וגו'. וכן הוא אומר (תהלים ג, ה): קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה, אף על פי שהוא חרב הרי הוא בקדשתו, בוא וראה מה כורש אומר (עזרא א, ג): הוא האלהים אשר בירושלים, אמר להן אף על פי שהוא חרב האלהים אינו זז משם. אמר רב אחא, לעולם אין השכינה זזה מכתל מערבי, שנאמר (שיר השירים ב, ט): הנה זה עומד אחר כתלנו, וכתיב (תהלים יא, ד): עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, אמר רבי ינאי אף על פי ששכינתו בשמים עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, משל למלך שהיה לו פרדס ובנה בו מגדל גבוה וצוה המלך שיתנו לתוכו פועלים שיהיו עוסקים במלאכתו, אמר המלך כל מי שמתכשר במלאכתו יטל שכרו משלם, וכל מי שמתעצל במלאכתו ינתן בדימוס. המלך, זה מלכי המלכים, והפרדס, זה העולם שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל בתוכו לשמר התורה, והתנה עמהם ואמר, מי שהוא שומר את התורה הרי גן עדן לפניו, ומי שאינו משמרה, הרי גיהנם. אף הקדוש ברוך הוא אף על פי שהוא נראה כמסלק שכינתו מבית המקדש, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, ולמי בוחן, לצדיק, שנאמר (תהלים יא, ה): ה' צדיק יבחן, [במה הוא בוחנו], במרעה צאן. בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה, שנאמר (תהלים עח, ע): ויקחהו ממכלאת צאן, מהו ממכלאת צאן, כמו (בראשית ח, ב): ויכלא הגשם, היה מונע הגדולים מפני הקטנים, והיה מוציא הקטנים לרעות, כדי שירעו עשב הרך, ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר כך מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה. אמר הקדוש ברוך הוא, מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו, יבא וירעה בעמי. הדא הוא דכתיב (תהלים עח, עא): מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו. ואף משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא אלא בצאן, אמרו רבותינו, כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיע לחסית, כיון שהגיע לחסית, נזדמנה לו ברכה של מים, ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו, אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עיף אתה, הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקדוש ברוך הוא, יש לך רחמים לנהג צאנו של בשר ודם כך חייך אתה תרעה צאני ישראל, הוי: ומשה היה רועה.
דבר אחר, ומשה היה רעה, הדא הוא דכתיב (משלי ל, ה): כל אמרת אלוה צרופה, אין הקדוש ברוך הוא נותן גדלה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדלה, הרי לך שני גדולי עולם שבדקן הקדוש ברוך הוא בדבר קטן ונמצאו נאמנים והעלן לגדלה, בדק לדוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר להרחיקם מן הגזל, שכן אליאב אומר לדוד (שמואל א יז, כח): ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, מלמד שהיה דוד מקים המשנה (גמרא בבא קמא עט-ב): אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל. אמר ליה הקדוש ברוך הוא נמצא אתה נאמן בצאן, בוא ורעה צאני, שנאמר (תהלים עח, עא): מאחר עלות הביאו, וכן במשה הוא אומר (שמות ג, א): וינהג את הצאן אחר המדבר, להוציאן מן הגזל, ולקחו הקדוש ברוך הוא לרעות ישראל, שנאמר (תהלים עז, כא): נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן.
דבר אחר, ומשה היה, כל מי שכתוב בו היה, מתוקן לכך, (בראשית ג, כב): הן האדם היה, מתקנת היתה המיתה לבוא לעולם, שנאמר (בראשית א, ב): וחשך על פני תהום, זו מיתה, שמחשיך פני הבריות. (בראשית ג, א): והנחש היה ערום, מתקן לפרעניות היה. בנח כתיב (בראשית ו, ט): תמים היה, מתקן לגאלה. ביוסף כתיב (שמות א, ה): ויוסף היה, מתקן לפרנסה. במרדכי כתיב (אסתר ב, ה): איש יהודי היה, מתקן להצלה. ומשה לגאלה. מתחלת בריתם נתקנו לכך. וינהג את הצאן אחר המדבר, אמר רבי יהושע, למה היה רודף למדבר, לפי שראה שישראל נתעלו מן המדבר, שנאמר (שיר השירים ג, ו): מי זאת עלה מן המדבר, שהיה להם מן המדבר, המן, והשלו, והבאר, והמשכן, והשכינה, כהנה, ומלכות, וענני כבוד. דבר אחר, אמר הקדוש ברוך הוא למשה אתה עתיד להעלות ישראל ממצרים בזכות מי שדברתי עמו בין הבתרים, זה אברהם, ואין מדבר אלא דבור, שנאמר (שיר השירים ד, ג): ומדברך נאוה. ואמר רבי לוי אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, סימן זה לך, במדבר אתה מניחן ומן המדבר אתה עתיד להחזירן לעתיד לבוא. שנאמר (הושע ב, טז): לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר. דבר אחר, למה היה רודף למדבר, שצפה שהוא עתיד להחריב כרכי אמות העולם, כמה דכתיב (ירמיה נ, יב): הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה. דבר אחר, וינהג את הצאן אחר המדבר, בשרו שישראל הקרויים צאן ימותו במדבר. וכן בשעה שתבע משה צרכיהן של ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שיר השירים א, ז): הגידה לי שאהבה נפשי וגו', כמה חיות בהן, כמה מעברות, כמה מיניקות התקנת לתינוקות, כמה ריכוכין התקנת למעברות. השיבו הקדוש ברוך הוא (שיר השירים א, ח): אם לא תדעי לך, אם לא ידעת סופך לידע, (שיר השירים א, ח): צאי לך בעקבי הצאן, כלומר הצאן והגדיים אתה רועה [כלומר האבות ימותו במדבר והבנים נכנסים], ואין אתה רועה הבנים, אלא (שיר השירים א, ח): על משכנות הרעים, בארץ סיחון [שלא תכנס משם והלאה]. ויבא אל הר האלהים חרבה, חמשה שמות יש לו, הר אלהים, הר בשן, הר גבננים, הר חורב, הר סיני. הר האלהים, ששם קבלו ישראל אלהותו של הקדוש ברוך הוא. הר בשן, שכל מה שאוכל אדם בשניו בזכות התורה שנתנה בהר. וכן הוא אומר (ויקרא כו, ג ד): אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם. הר גבננים, נקי כגבינה, נקיים מכל מום. הר חורב, שממנו נטלו סנהדרין רשות להרג בחרב. ורבי שמואל בר נחמן אמר שמשם נטלו עובדי גלולים אפופסין שלהם, שנאמר (ישעיה ס, יב): והגוים חרב יחרבו, מחורב יחרבו. הר סיני, שממנו ירדה שנאה לעובדי כוכבים.
וירא מלאך ה' אליו. הדא הוא דכתיב (שיר השירים ה, ב): אני ישנה ולבי ער, אני ישנה מן המצות, ולבי ער לעשותן. (שיר השירים ה, ב): תמתי בסיני, שנתממו עמי בסיני ואמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר רבי ינאי, מה התאומים הללו, אם חשש אחד בראשו חברו מרגיש, כן אמר הקדוש ברוך הוא כביכול (תהלים צא, טו): עמו אנכי בצרה. דבר אחר, מהו עמו אנכי בצרה, כשיש להם צרה אינם קוראים אלא להקדוש ברוך הוא, במצרים, (שמות ב, כג): ותעל שועתם אל האלהים. בים, (שמות יד, י): ויצעקו בני ישראל אל ה', וכאלה רבים. ואומר (ישעיה סג, ט): בכל צרתם לו צר, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער כשם שישראל שרוים בצער, הוי יודע ממקום שאני מדבר עמך מתוך הקוצים כביכול אני שתף בצערן. וירא מלאך ה', רבי יוחנן אמר זה מיכאל. רבי חנינא אמר זה גבריאל. רבי יוסי הארך בכל מקום שהיו רואין אותו היו אומרים שם רבנו הקדוש, כך כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה. אליו, מהו אליו, מלמד שהיו אנשים עמו ולא ראו אלא משה בלבד. כשם שכתוב בדניאל (דניאל י, ז): וראיתי אני דניאל לבדי את המראה. בלבת אש, ללבבו כשיבוא לסיני ויראה אותן אשות ולא יירא מהם. דבר אחר, בלבת אש, משני חלקיו של סנה ולמעלה, כשם שהלב נתון משני חלקיו של אדם ולמעלה. מתוך הסנה, שאל גוי אחד את רבי יהושע בן קרחה, מה ראה הקדוש ברוך הוא לדבר עם משה מתוך הסנה. אמר לו אלו מתוך חרוב או מתוך שקמה כך היית שואלני, אלא להוציאך חלק אי אפשר, למה מתוך הסנה, ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפלו סנה. בלבת אש, בתחלה לא ירד אלא מלאך אחד שהיה ממצע ועומד באמצע האש, ואחר כך ירדה שכינה ודברה עמו מתוך הסנה. רבי אליעזר אומר, מה הסנה שפל מכל האילנות שבעולם, כך היו ישראל שפלים וירודים למצרים, לפיכך נגלה עליהם הקדוש, ברוך הוא וגאלם, שנאמר (שמות ג, ח): וארד להצילו מיד מצרים. רבי יוסי אומר, כשם שהסנה קשה מכל האילנות, וכל עוף שנכנס לתוך הסנה אין יוצא בשלום, כך היה שעבוד מצרים קשה לפני המקום מכל השעבודים שבעולם, שנאמר (שמות ג, ז): ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי, ומה תלמוד לומר ראה ראיתי שתי פעמים, אלא מאחר שהיו מטביעין אותן בנהר, היו חוזרין וכובשין אותן בבנין. משל לאחד שנטל את המקל והכה שני בני אדם ושניהם קבלו את הרצועה ויודעים צערה, כך היה צערן ושעבודן של ישראל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר (שמות ג, ז): כי ידעתי את מכאביו. רבי יוחנן אמר, מה הסנה הזה עושין אותו גדר לגנה, כך ישראל גדר לעולם. דבר אחר, מה הסנה הזה גדל על כל מים, כך ישראל אינן גדלים אלא בזכות התורה שנקראת מים, שנאמר (ישעיה נה, א): הוי כל צמא לכו למים, דבר אחר, מה הסנה הזה גדל בגנה ובנהר, כך ישראל הם בעולם הזה ובעולם הבא. דבר אחר, מה הסנה עושה קוצין ועושה ורדין, כך ישראל יש בהן צדיקים ורשעים. אמר רבי פנחס הכהן ברבי חמא, מה הסנה הזה כשאדם מכניס ידו לתוכו אינו מרגיש וכשהוא מוציאה מסתרטת, כך כשירדו ישראל למצרים לא הכיר בהן בריה, כשיצאו יצאו באותות ובמופתים ובמלחמה. רבי יהודה בר שלום אמר, מה הסנה העוף נכנס לתוכו ואינו מרגיש וכשהוא יוצא כנפיו מתמרטות, כך כשירד אברהם אבינו למצרים לא הכיר בו בריה, וכשיצא (בראשית יב, יז): וינגע ה' את פרעה. דבר אחר, מתוך הסנה, רבי נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמן אומר, כל האילנות יש מהן עושה עלה אחת, ויש מהן שתים או שלש, הדס עושה שלש, שנקרא (ויקרא כג, מ): עץ עבת. אבל הסנה יש לו חמש עלין. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אין ישראל נגאלין אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב ובזכותך ובזכות אהרן. דבר אחר, מתוך הסנה, רמז לו שיחיה מאה ועשרים שנה כמנין הסנה. וירא והנה הסנה בער באש. מכן אמרו האש של מעלה מעלה לולבין ושורפת ואינה אוכלת והיא שחורה, האש של מטה אינה מעלה לולבין והיא אדמה ואוכלת ואינה שורפת. ולמה הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה בענין הזה, לפי שהיה מחשב בלבו ואומר, שמא יהיו המצריים מכלין את ישראל, לפיכך הראהו הקדוש ברוך הוא אש בוערת ואיננו אכל, אמר לו כשם שהסנה בוער באש ואיננו אכל, כך המצריים אינן יכולין לכלות את ישראל. דבר אחר, לפי שהיה הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה ולא היה מבקש לבטל ממלאכתו, הראה לו אותו דבר כדי שיהפך פניו ויראה וידבר עמו, שכך אתה מוצא מתחלה וירא מלאך ה' אליו, ולא הלך משה, וכיון שבטל ממלאכתו והלך לראות, מיד (שמות ג, ד): ויקרא אליו אלהים.
ויאמר משה אסרה נא ואראה, רבי יוחנן אמר חמש פסיעות פסע משה באותה שעה, שנאמר: אסרה נא ואראה. רבי שמעון בן לקיש אמר הפך פניו והביט, שנאמר: וירא ה' כי סר לראות. כיון שהביט בו הקדוש ברוך הוא אמר נאה זה לרעות את ישראל. אמר רבי יצחק, מהו כי סר לראות, אמר הקדוש ברוך הוא סר וזעף הוא זה לראות בצערן של ישראל במצרים, לפיכך ראוי הוא להיות רועה עליהן, מיד ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה. ויאמר משה משה, אתה מוצא (בראשית כב, יא): באברהם, אברהם, יש בו פסק, (בראשית מו, ב): יעקב, יעקב, יש בו פסק, (שמואל א ג, י): שמואל, שמואל, יש בו פסק, אבל משה משה, אין בו פסק, למה כן, משל לאדם שנתן עליו משאוי גדול, וקורא פלוני פלוני קרובי פרק מעלי משאוי זה. דבר אחר, עם כל הנביאים הפסיק מלדבר עמהם, אבל במשה לא הפסיק כל ימיו. תני רבי שמעון בר יוחאי מהו משה משה, לשון חבה לשון זרוז. דבר אחר, משה משה, הוא שלמד תורה בעולם הזה והוא עתיד ללמד בעולם הבא, שעתידין ישראל לילך אצל אברהם ואומרים לו, למדנו תורה, והוא אומר להם לכו אצל יצחק שלמד יותר ממני, ויצחק אומר לכו אצל יעקב ששמש יותר ממני, ויעקב אומר להם לכו אצל משה שלמדה מפי הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים פד, ח): ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון, ואין אלהים אלא משה, שנאמר: (שמות ז, א): ראה נתתיך אלהים לפרעה. רבי אבא בר כהנא אמר כל מי שנכפל שמו הוא בשני עולמות. ויאמר הנני, הנני לכהנה ולמלכות. אמר לו הקדוש ברוך הוא במקום עמודו של עולם אתה עומד, אברהם אמר (בראשית כב, א): הנני, ואתה אומר: הנני, בקש משה שיעמדו ממנו כהנים ומלכים, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תקרב הלם, כלומר לא יהיו בניך מקריבין, שכבר מתקנת הכהנה לאהרן אחיך. הלם זו מלכות, כמה דתימא (שמואל ב ז, יח): כי הבאתני עד הלם. ואומר (שמואל א י, כב): הבא עוד הלם איש. אמר לו הקדוש ברוך הוא כבר מתקן המלכות לדוד, אף על פי כן זכה משה לשתיהן, כהנה, ששמש בשבעת ימי המלואים, מלכות, דכתיב (דברים לג, ה): ויהי בישרון מלך. של נעליך, כל מקום שהשכינה נגלית אסור בנעילת הסנדל. וכן ביהושע (יהושע ה, טו): של נעלך, וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים.