ויאמר ה' אל משה השכם בבקר וגו', הדא הוא דכתיב (איוב לו, כב): הן אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה, אמר רבי ברכיה הן אחד, שכן בלשון יוני קורין לאחד הן, כלומר אחד אלהינו ישגיב בכחו, מעצים כח הצדיקים לעשות רצונו, ומי כמהו מורה, שהוא מורה דרך לעשות תשובה. וכן אתה מוצא במשה שהשגיב הקדוש ברוך הוא כחו ללכת בשליחותו ולעשות צוויו, והיה מורה לפרעה הרשע שיעשה תשובה, שלא חפץ לשלוח המכה עד שיזהירנו שיעשה תשובה, שכן כתיב: השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, היה נותן כח במשה להשכים ולהתיצב לפני פרעה, והיה מורה דרך לפרעה כדי שיעשה תשובה, שכן כתיב: ואמרת אליו כה אמר ה' אלהי העברים. כי בפעם הזאת וגו', למה לא נאמר כאן (שמות ח, טז): הנה יוצא המימה, כיון שראה פרעה שבעת שהיה יוצא המימה משה מקדימו בדרך, נמנע שלא לצאת כדי שלא יפגע בו משה, אמר לו הקדוש ברוך הוא לך אצלו בהשכמה עד שלא יצא מביתו. כי בפעם הזאת וגו', כי עתה שלחתי את ידי וגו', אמר לו הקדוש ברוך הוא אי רשע סבור אתה שלא אוכל להכחידך מן העולם, למד ממכת הדבר בעת ששלחתי אותו הדבר אלו הייתי משלחו עליך ועל עמך היית נכחד מן הארץ, אבל לא שלחתיו עליך אלא כדי שאראך כח גבורתי ותספר כחי בכל הארץ, הדא הוא דכתיב (שמות ט, טז): ואולם בעבור זאת העמדתיך. עודך מסתולל בעמי, שהיה עושה אותם כמסילה שהכל דשין עליה, כמה דאת אמר (ישעיה נא, כג): אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך.
הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד, זבדי בן לוי אמר סרט לו סריטה על הכתל אמר לו כשתגיע השמש לכאן ירד מחר הברד. אשר לא היה כמהו במצרים, לומר לך שלא היה כמוהו בעולם ולא במצרים, אינו אומר ולא יהיה כמו שאמר במכת בכורות (שמות יא, ו): וכמהו לא תסף, אשר לא היה כמהו, כלומר לשעבר לא היה אבל עתיד להיות להבא, אימתי בימי גוג ומגוג, הדא הוא דכתיב (איוב לח, כג): אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה, וכן הוא אומר (יחזקאל לח, כב): וגשם שוטף ואבני אלגביש. ועתה שלח העז את מקנך, בוא וראה רחמיו של הקדוש ברוך הוא אפלו בשעת כעסו רחם על הרשעים ועל בהמתם, לפי שמכת הברד לא היה משלחו עליהן אלא על יבול הארץ, והיה מזהירן שישמרו עצמן ואת בהמתם, כדי שלא ילקו בברד. הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, אמרו רבותינו זכרונם לברכה, זה היה איוב. ואשר לא שם לבו, זה היה פרעה ועמו.
ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים קלה, ו): כל אשר חפץ ה' עשה וגו', אמר דוד אף על פי שגזר הקדוש ברוך הוא (תהלים קטו, טז): השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, משל למה הדבר דומה, למלך שגזר ואמר בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי, כך כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם גזר ואמר: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, כשבקש לתן התורה בטל גזרה ראשונה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר (שמות יט, כ): וירד ה' על הר סיני, וכתיב (שמות כד, ט): ואל משה אמר עלה אל ה', הרי כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ וגו'. כמו כן כשבקש אמר (בראשית א, ט): יקוו המים, וכשבקש עשה את היבשה ים ותהום, שנאמר (עמוס ה, ח, ט, ו): הקורא למי הים, ואומר (בראשית ז, יא): ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. וכשבקש עשה את הים ותהומות יבשה, שנאמר (שמות יד, כט): ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, ואומר (תהלים קו, ט): ויוליכם בתהמות כמדבר. וכן במצרים, במשה שהיה בארץ, נתן לו רשות לשלט במעשה שמים, שנאמר: ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים וגו'. למה הביא עליהם ברד, לפי ששמו ישראל נוטעי כרמים וגנות ופרדסים ואילנות, לפיכך הביא עליהם ברד ושבר את הכל. על האדם ועל הבהמה, כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא שמעו לדבריו מה שאמר להם (שמות ט, יט): שלח העז, אמר הקדוש ברוך הוא, כדי שיבוא הברד על הכל.
ויט משה את מטהו על השמים, המכות האלו, שלשה על ידי אהרן, ושלשה על ידי משה, ושלשה על ידי הקדוש ברוך הוא, ואחת על ידי כלן. דם, צפרדע, כנים, שהיו בארץ, על ידי אהרן. ברד, ארבה, חשך, על ידי משה. לפי שהן באויר, שכך שלט משה בארץ ובשמים. ערב, דבר, מכת בכורות, על ידי הקדוש ברוך הוא, ושחין על ידי כלן. וה' נתן קלת וברד, כל מקום שנאמר: וה' הוא ובית דינו שלמעלה, שנאמר (בראשית כא, א): וה' פקד את שרה, הוא וסנקליטון שלו. וה' נתן קלת וברד, הוא וסנקליטון שלו. ותהלך אש ארצה, נדונו כמשפט הרשעים בגיהנם, היה יושב נכוה בברד, עומד נכוה באש. ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, נס בתוך נס. רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר כפרנותא דרומנא דחרצינתיה מתחמיא מלגו. וחד אמר כהדין עששיתא דמיא ומשחא מתערבין כחדא ונורא דליק מן גויהון. משל למה הדבר דומה לשני לגיונות קשין שהיו נלחמין זה עם זה, לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך ועשה המלך שלום ביניהם ועשו שליחות המלך ביחד. כך אש וברד צהבין זה לזה, כיון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם והכו במצרים, הוי: ויהי ברד ואש מתלקחת, מהו מתלקחת, מת לקחת, לאחר שמכהו הברד לוקחו האש ושורפו. ויך הברד בכל ארץ מצרים, ירד הברד והיה עשוי אנבטאות אנבטאות ומסבב את מקניהם ולא היו יכולים לצאת, והיה המצרי מביא את המאכלת ושוחטה, והעוף יורד עליו מלמעלה ואוכלו, שנאמר (תהלים עח, מח): ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים, מהו ומקניהם לרשפים, אלו העופות, כמה דאת אמר (איוב ה, ז): ובני רשף יגביהו עוף. ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר, [במדרש תהלים] (תהלים עח, מז): יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל, רבי יהודה בר רבי שלום אמר מהו בחנמל, בא נח מל. ורבי פנחס אמר יורד כפילקין וקוצץ את האילנות. רק בארץ גשן, למה נצלת, לפי שפטרונה עומד עליה, הדא הוא דכתיב: אשר שם בני ישראל לא היה ברד.
וישלח פרעה, מה שאמר: חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, לפי שהקדוש ברוך הוא אמר לו (שמות ט, יט): ועתה שלח העז, הוא עשה צדקה עמהם שהיה מזהירם, והוא ועמו הרשעים, שלא שמו לבם לדבר ה', והניחו אנשיהם ומקניהם בשדה ומתו כלן. העתירו אל ה', ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרש את כפי, מכאן שלא היה משה חפץ להתפלל בתוך מצרים לפי שהיתה מטנפת בגלולים ובשקוצים. ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלהים, לא תהא סבור שאיני יודע מה אתה עתיד לעשות אחרי כן, אלא יודע אני שלא תתיראו מן המקום אחרי כן, כמו שלא הייתם יראים ממנו קדם לכן. אבל כדי שתכיר גדלתו של הקדוש ברוך הוא אני אעשה.
והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב, והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה, רבי פנחס ורבי יהודה בן רבי שלום, רבי פנחס אמר מהו כי אפילת הנה, פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם. רבי יהודה אומר לקישות היו. אמר לו רבי פנחס והלוא כתיב (שמות ט, כה): ואת כל עשב השדה הכה הברד, ואתה אומר על שהיו קטנות לא נכו, אלא פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם.
ויצא משה מעם פרעה את העיר, שעדין היה בתחום העיר, מיד לא שהה להתפלל עליהם, אלא ויפרש כפיו אל ה', וקבל הקדוש ברוך הוא תפלתו. ויחדלו הקלות והברד ומטר לא נתך ארצה, תלאן ברפיון, ואימתי ירדו, בימי יהושע על האמוריים, שנאמר (יהושע י, יא): ויהי בנסם מפני ישראל וה' השליך עליהם אבנים גדלות מן השמים, והשאר עתידין לירד בימי גוג ומגוג. וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת ויסף לחטא, כך הן הרשעים, כל זמן שהן בצרה הם מכניעים עצמן, משהצרה עוברת חוזרין לקלקולן. וכן נבוכדנצר, בזמן שהיה בצרה היה מקלס להקדוש ברוך הוא, שנאמר (דניאל ד, לד): כען אנה נבכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשוט וגו', וכיון שראה עצמו בגדלה התחיל מתגאה (דניאל ד, כז): ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי. אף פרעה עשה כן, וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת ויסף לחטא וגו'.