(א) זה שאמר הכתוב (איוב ג, יט): קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו, אמר רבי סימון זה אחד מארבעה מקראות שדומין זה לזה, קטן וגדול שם הוא, העולם הזה מי שהוא קטן יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול יכול להעשות קטן, אבל לעתיד לבוא, מי שהוא קטן אינו יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול אינו יכול להעשות קטן. ועבד חפשי מאדניו, זה הוא שעושה רצון יוצרו מכעיס את יצרו, מת יצא לחרות, שנאמר: ועבד חפשי מאדניו. רבי מיאשא בר בריה דרבי יהושע, נשתקע שלשה ימים בחליו, לאחר שלשה ימים נתישבה דעתו, אמר לו אביו הן הוית, אמר ליה בעולם מערב הייתי. אמר ליה ומה חמיתה תמן, אמר ליה הרבה בני אדם ראיתי כאן בכבוד ושם בבזיון. כד שמעו רבי יוחנן וריש לקיש סלקן למבקריה, אמר להון אבוה שמעתון מה אמר הדין מיינוקא, אמרין ליה מה אמר, תני להון עובדא. אמר ריש לקיש ולא מקרא מלא הוא (יחזקאל כא, לא): כה אמר ה' [א] הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבה השפיל, אמר רבי יוחנן אלו לא עליתי אלא לשמע דבר זה די. רב הונא ריש גלותא שאל לרבי חסדאי מה דין דכתיב הסיר המצנפת והרים העטרה, אמר לו, הסיר המצנפת מרבותינו, והרים העטרה מאמות העולם. אמר לו, את חסד ומה לך חסד.
(ב) כתיב (קהלת ט, ד): כי מי אשר יחבר וגו', תמן תנינן הרואה עבודת כוכבים מה הוא אומר, ברוך נותן ארך אפים לעוברי רצונו. מקום שנעקרה עבודת כוכבים ממנו, ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו. וכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתעקר אותה מכל המקומות ותשוב לב עובדיה לעבדך בלב שלם, ולא נמצא מתפלל על הרשעים. אמר רבי יוחנן יבחר כתיב, אפלו כל אותן שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון, להחיות אותם אי אפשר שכבר פשטו ידיהם בזבול, לכלותם אי אפשר שכבר עשו תשובה, עליהם הוא אומר (ירמיה נא, לט): וישנו שנת עולם ולא יקיצו. תניא קטני גוים וחילותיו של נבוכדנצר לא חיים ולא נדונים, ועליהם הוא אומר: וישנו שנת עולם ולא יקיצו. (קהלת ט, ד): כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, בעולם הזה מי שהוא כלב, להעשות ארי הוא יכול. ומי שהוא ארי, יכול להעשות כלב. אבל לעתיד לבוא, מי שהוא ארי אינו יכול להעשות כלב, וכל מי שהוא כלב אינו יכול להעשות ארי. אדריאנוס שחיק טמיא שאל לרבי יהושע בן חנניה, אמר ליה אנא טב ממשה רבך, אמר ליה, למה, דאנא חי והוא מת, וכתיב: כי לכלב חי טוב מן האריה המת. אמר ליה יכול את לגזר דלא ידלק בר נש נור תלתא יומין, אמר ליה, אין. לעידן עמיא סלקון תרויהון על איגר פלטין חמי תננא סליק מן רחיק, אמר ליה מה כן, אמר ליה איפרכיא ביש, עאל אסיא ובקר יתיה, ואמר ליה עד דשתי חמימי לא מיתסי. אמר ליה תפח רוחיה, עד דאת קים בטלה גזרתך, ומשה רבנו משעה שגזר עלינו (שמות לה, ג): לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת, לא מדליק יהודאי נור בשבתא מיומוהי, ועדין לא נתבטלה גזרתו עד השתא, אמרת את כן דאנא טב מיניה. (תהלים לט, ה): הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולם אודע לי אימתי אנא מיית, אמר ליה רזא היא דלא מתגלי לבר נש ולית אפשר דיתגלי לך. ומדת ימי מה היא, אמר ליה שבעין שנין. ואדעה מה חדל אני, אודע לי בהדין יומא אנא מיית, אמר לו בשבת. אמר ליה פחית לי חד יומא, אמר לו לא. אמר לו למה, אמר לו חביבה עלי תפלה אחת שאתה עומד ומתפלל לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להעלות לפני, שנאמר (מלכים א ג, ד): אלף עלות יעלה שלמה על המזבח ההוא. אמר ליה אוסיף לי חד יומא, אמר ליה לא. אמר ליה למה, אמר ליה ארכי של בנך דוחקת, דאמר רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן, ארכיות ארכיות הן ואין אחד מהן נכנס לתוך ארכי של חברו אפלו כמלא נימא. ומת בעצרת שחל להיות בשבת, וסלקה סנהדרין מחמייא אפין לשלמה, אמר להון מעבר יתיה מאתר לאתר, אמרין ליה ולאו מתניתא היא סכין ומדיחין ובלבד שלא יזיז אבר. אמר כלבים של בית אבא רעבין, אמרין ליה ולא מתניתא היא מחתכין את הדלועים לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים. מה עשה נטל פיפקין ופרש עליו כדי שלא תרד השמש, ויש אומרים לנשרים קרא ופרשו עליו אגפיהון כדי שלא תרד עליו השמש.
(ג) אמר (קהלת א, טו): מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות, בעולם הזה מי שהוא מעות יכול לתקן, ומי שהוא מתקן יכול לעות, אבל לעתיד לבוא מי שהוא מעות אין יכול לתקן, ומי שהוא מתקן אין יכול לעות. וחסרון לא יוכל להמנות, יש מהרשעים שמזדוגין זה עם זה בעולם, אחד מהן עשה תשובה לפני מותו ואחד לא עשה תשובה, נמצא זה עומד בחבורת הצדיקים, וזה עומד בחבורת הרשעים, והוא רואה אותו ואומר אוי לי שמא משוא פנים יש בדבר, אני וזה גנבנו, אני וזה הרגנו כאחת, זה עומד בחבורת צדיקים ואני בחבורת רשעים. והן משיבין ואומרין לו, שוטה שבעולם, מנול היית ומשלך לאחר מיתתך שלשת ימים, ולא בחבלים גררוך לקבר (ישעיה יד, יא): תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה, כשהבין זה חברך שב מאותו הדרך, ואתה היית ספקה לעשות תשובה ולא עשית. אומר להם הניחוני שאלך לעשות תשובה, והן משיבין לו ואומרין, שוטה שבעולם, אין אתה יודע שעולם זה דומה לשבת ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת, אם אין אדם מתקן בערב שבת מה יאכל בשבת. ועוד עולם זה דומה לים ועולם שבאת ממנו דומה ליבשה, אם אין אדם מתקן ביבשה מה יאכל בים. ועוד העולם הזה דומה למדבר ועולם שבאת ממנו דומה לישוב, אם אין אדם מתקן בישוב מה יאכל במדבר. מהו עושה חובק את ידיו ואוכל את בשרו, שנאמר (קהלת ד, ה): הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו. והוא אומר הניחוני שאראה את חברי בכבודו, ומשיבין ואומרים לו, שוטה שבעולם, מצוין מפי הגבורה אנו שלא יעמדו רשעים בצד צדיקים, ולא צדיקים בצד רשעים, ולא טמאים בצד טהורים, ולא טהורים בצד טמאים, ועל מה אנו מצוין על השער הזה, שנאמר (תהלים קיח, כ): זה השער לה' צדיקים יבאו בו.
(ד) דילמא רבי חיא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו יתבין לעיין באורייתא בהדין בית מדרשא רבא דטבריא בערובת פסחא, ואית דאמרי בערובת צומא רבא, ושמעי קלהון דברייאתא בייבין, אמר ליה אילין ברייתא מה עסקון, אמר דאית ליה זבן ודלית ליה אזיל לגבי מרי עבדתיה והוא יהיב ליה. אמר ליה אם כן הוא אף אנא איזיל גבי מרי עבדתי והוא יהב לי, נפק וצלי בהדא אילוסיס דטבריא, וחזא חד ידא מושטא ליה חדא מרגליתא, אזל טעין גבי רבנו, אמר ליה הדא מנא אית לך, הדא מילא דאיסטופיטא היא, אלא הא לך תלתא דינרין, ואזל ועבד ליקרא דיומא, ובתר יומא טבא אנן שטחין קליה ומה דהוא עביד טימיתה תיסב. נסב תלתא דינרין ואזיל זבן זבונין ועל לביתיה, אמרה ליה דביתהו שמעון שרית גניב, כל פעלך לית היא אלא מאה מנה ואילין זבינתה מה אינון, מיד תני לה עובדא. אמרה ליה מאי את בעי תהי גנונך חסר מן דחברך חדא מרגליתא לעלמא דאתי. אמר לה ומה נעבד, אמרה ליה זיל תחזור זבינתא למריהון ודינריא למריהון ומרגליתא למרא. כד שמע רבינו מצטער, שלח ואיתיתה, אמר לה כל הדין צערא צערת להדין צדיקא. אמרה ליה מה את בעי דיהא גנוניה חסר מדידכון חדא מרגליתא לעלמא דאתי. אמר לה ואין הוה חסר לית בן ממלייה יתיה. אמרה ליה רבי בהדין עלמא זכינן מחמי אפך, ולא אמר ריש לקיש כל צדיק וצדיק יש לו מדור בפני עצמו, והודה לה. ולא עוד אלא שדרכן של עליונים לתן ואין דרכן לטל, הנס האחרון קשה מן הראשון, מנסיב ליה הות ידא ארעיא [למטה], ומי מושטא ליה הוה ידא עילאה, כאיניש דמוזיף לחבריה.
(ו) ותלכנה שתיהן (רות א, יח), אמר רבי שמואל ברבי סימון, אותו היום קציר העמר היה, דתנינן תמן כל העירות הסמוכות לשם היו מתכנסות, כדי שיהא נקצר בעסק גדול. ויש אומרים אבצן היה משיא את בנותיו אותו היום. רבי תנחומא בשם רבי עזריה ורבי מנחמא בשם רבי יהושע בר אבין כתיב (תהלים פט, ט): ה' צבאות מי כמוך חסין יה, שמוציא דברים בעונתן, אשתו של בעז מתה באותו היום, ונתכנסו כל ישראל לגמילות חסדים, וזיל כל עמא לגמילות חסדא, נכנסה רות עם נעמי, והיתה זו יוצאת, וזו נכנסה. ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי, זו היא שמעשיה נאים ונעימים, לשעבר היתה מהלכת באיסקפטיאות שלה, ועכשיו היא מהלכת יחפה, ואת אמרת הזאת נעמי, לשעבר היתה מכסה בבגדי מילתין, ועכשיו היא מכסה בסמרטוטין, ואת אמרת הזאת נעמי, לשעבר היו פניה מאדימות מכח מאכל ומשתה, ועכשיו פניה מוריקות מן רעבון, ואת אמרת הזאת נעמי, ואומרת להן, אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא, בר קפרא אמר לפרה הדיוטית שהעמידוה בעליה בשוק, אמר, רדינית היא, ומשוה תלמים תלמים היא. אמרין אין רדינית אילין מכותיה דאית בה מה אינון. כך אמרה נעמי, למה, וה' ענה בי ושדי הרע לי.
(ז) אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה' (רות א, כא), מלאה הלכתי בבנים ומלאה בבנות. דבר אחר, אני מלאה הלכתי, שהייתי מעברת. למה תקראנה לי נעמי וה' ענה בי, ענה בי מדת הדין, היאך מה דאת אמר (שמות כב, כב): אם ענה תענה אתו. דבר אחר, וה' ענה בי, העיד עלי, כמה דאת אמר (דברים יט, יח): שקר ענה באחיו. דבר אחר, וה' ענה בי, כל עניניה לא הוה אלא בי, לפי שבעולם הזה וה' ענה בי, אבל לעתיד לבוא מה כתיב (ירמיה לב, מא): וששתי עליהם להטיב אותם.