(א) ויהי בימי שפט השפטים (רות א, א), אוי לדור ששפטו את שופטיהם, ואוי לדור ששופטיו צריכין להשפט, שנאמר (שופטים ב, יז): וגם אל שפטיהם לא שמעו, ומי היו, רב אמר ברק ודבורה היו. רבי יהושע בן לוי אמר, שמגר ואהוד היו. רב הונא אמר דבורה וברק ויעל היו, שפט חד, שפטים תרין, השפטים תלתא.
(ב) רבי שאל לרבי בצלאל, מהו דכתיב (הושע ב, ז): כי זנתה אמם, אפשר ששרה אמנו זונה היתה. אמר לו חס ושלום, אלא אימתי דברי תורה מתבזין בפני עמי הארץ בשעה שבעליהן מבזין אותם, אתא רבי יעקב בר אבדימי ועבדיה שמועה, אימתי דברי תורה נעשין כזונות בפני עמי הארץ, בשעה שבעליהן מבזין אותם. רבי יוחנן מייתי לה מהכא (קהלת ט, טז): וחכמת המסכן בזויה, וכי חכמתו של רבי עקיבא שהיה מסכן, בזויה היתה, אלא מהו מסכן מי שהוא בזוי בדבריו, כגון זקן יושב ודורש (דברים טז, יט): לא תטה משפט, והוא מטה משפט. לא תכיר פנים, והוא מכיר פנים. לא תקח שחד, והוא לוקח שחד, (שמות כב, כא): כל אלמנה ויתום לא תענון, והוא מענה אותם. שמשון הלך אחר עיניו, שנאמר (שופטים יד, ג): אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. גדעון עבד עבודת כוכבים, שנאמר (שופטים ח, כז): ויעש אותו גדעון לאפוד, הוי שאין לך מסכן גדול מזה, אוי לדין שמכיר פנים במשפט. תני רבי חיא (ויקרא יט, טו): לא תעשו עול במשפט, מלמד שהדין שמקלקל הדין קרוי חמשה שמות, עול, שנאוי, משקץ, חרם, תועבה. והקדוש ברוך הוא קורא עליו חמשה, רע, מנאץ, מפר ברית, מכעיס, וממרה. וגורם חמשה דברים לעולם, מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל ישראל בחרב, ומגלם מארצם. אוי לדור שמקלקל במדה זו. תני רבי חיא (ויקרא יט, לה): לא תעשו עול במשפט בדין, אם לדין כבר אמור בדין, אם כן למה נאמר במשפט, במדה, אלא מלמד שהמודד נקרא דין, ואם שקר קרוי חמשה שמות, וגורם חמשה דברים. אוי לדור שמדותיו של שקר, דאמר רבי בניא בשם רבי הונא, אם ראית דור שמדותיו של שקרים מלכות באה ומתגרה באותו הדור, מה טעם (משלי יא, א): מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב (משלי יא, א): בא זדון ויבא קלון. אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא, כתיב (מיכה ו, יא): האזכה במאזני רשע, אפשר כן שדור שמדותיו של שקר זוכה, אלא ובכיס אבני מרמה. אמר רבי לוי אף משה רמזה להן לישראל בתורה (דברים כה, יג): לא יהיה לך בכיסך, לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, ואם עשה כן סוף שהמלכות באה ומתגרה בו, דכתיב (דברים כה, טז): כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה כל עשה עול, וכתיב (דברים כה, יז): זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים.
(ג) אמר רבי, ברכות מברכות לבעליהן, וקללות מקללות לבעליהן. ברכות מברכות לבעליהן, דכתיב (דברים כה, טו): אבן שלמה וצדק יהיה, ואם עשית כן, יהיה לך. וקללות מקללות לבעליהן, דכתיב (דברים כה, יג): לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, ואם עשית כן, אמר הקדוש ברוך הוא אתה בקשת לעשות גדולה וקטנה, חייך אפלו קטנה אין מספיקין בידו של אותו רשע לעשות, דכתיב (דברים כה, יג): לא יהיה לך בכיסך. ודכוותה (שמות כ, יט): לא תעשון אתי, אמר הקדוש ברוך הוא אתה בקשת לעשות לי אלהי כסף וזהב, חייך של עץ אין מספיקין בידו של אותו רשע לעשות, דכתיב: לא תעשו לכם.
(ד) ויהי רעב בארץ, עשרה רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון, אחד בימי למך, ואחד בימי אברהם, ואחד בימי יצחק, ואחד בימי יעקב, ואחד בימי אליהו, ואחד בימי אלישע, ואחד בימי דוד, ואחד בימי שפט השפטים, ואחד שמתגלגל ובא לעולם. אחד בימי אדם הראשון, שנאמר (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך. ואחד בימי למך, שנאמר (בראשית ה, כט): מן האדמה אשר אררה ה'. ואחד בימי אברהם, שנאמר (בראשית יב, י): ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. ואחד בימי יצחק, שנאמר (בראשית כו, א): ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון. ואחד בימי יעקב, שנאמר (בראשית מה, ו): כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ. ואחד בימי אליהו, שנאמר (מלכים א יז, א): אם יהיה השנים האלה טל ומטר. ואחד בימי אלישע, שנאמר (מלכים ב ו, כה): ויהי רעב גדול בשמרון. ואחד בימי דוד, שנאמר (שמואל ב כא, א): ויהי רעב בימי דוד שלש שנים. ואחד בימי שפט השפטים, שנאמר: ויהי רעב בארץ. ואחד שמתגלגל ובא לעולם, דכתיב (עמוס ח, יא): והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים. רבי הונא בשם רבי שמואל עקר אוותנטייה שלהם היה ראוי לבוא בימי שאול ולא היה ראוי לבוא בימי דוד, ועל ידי שהיה שאול גרופית של שקמה ולא יכול לעמד בו, גלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו אצל דוד, שהוא גרופית של זית והיה יכול לעמד בו, מתלא אמר שילה חטא ויוחנא משתלמא, כך כלם לא באו בבני אדם שפופין אלא בבני אדם גבורים שהיו יכולין לעמד בהן. רבי חיא בשם רבי שמעון בן אלעזר, לזגג שהיתה בידו קפה מלאה כוסות דיוטריטון, וכיון שהיה מבקש לתלות קפתו היה מביא יתד ותוקעה ואחר כך תולה קפתו. כך כלם לא באו בבני אדם שפופין אלא בבני אדם גבורים. רבי ברכיה הוה קרי עליהון (ישעיה מ, כט): נתן ליעף כח. רבי ברכיה בשם רבי חלבו שנים באו בימי אדם הראשון. רבי הונא בשם רב אחא אחד בימי אברהם ואחד בימי למך. רעב שהיה בימי אליהו של בצרת היה, שנה עבדת שנה לא עבדת, אבל רעב שבא בימי אלישע, של מהומה היה, שנאמר (מלכים ב ו, כה): עד היות ראש חמור בשמנים כסף. רעב שבא בימי שפט השפטים, רבי הונא בשם רבי דוסא ארבעים ושתים סאות היו ונעשו ארבעים ואחת, והא תני לא יצא אדם לחוצה לארץ אלא אם כן היו סאתים לקוחות בשקל, אמר רבן שמעון בן גמליאל אימתי בזמן שאינו מוצא לקח, אבל מוצא לקח אפלו סאה בשקל לא יצא ישראל חוצה לארץ. והא תניא בשעת הדבר בשעת מלחמה כנס הרגל, ובשעת רעבון פזר הרגל, למה נענש אלימלך, על ידי שהפיל לבן של ישראל עליהם, לבוליטין שהיה שרוי במדינה, והיו בני המדינה סבורין עליו ואומרים שאם יבואו שני בצרת הוא יכול לספק את המדינה עשר שנים מזון, כיון שבאת שנת בצרת יצתה לה שפחתו מעילת בסידקי וקפתה בידה, והיו בני המדינה אומרים, זהו שהיינו בטוחים עליו שאם תבוא בצרת הוא יכול לפרנס אותנו עשר שנים, והרי שפחתו עומדת בסידקי וקפתה בידה. כך אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור, וכשבאו שני רעבון אמר עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי, זה בקפתו וזה בקפתו, עמד וברח לו מפניהם, הדא הוא דכתיב: וילך איש מבית לחם יהודה.
(ה) וילך איש, גרדום, אלא בוא וראה כמה חבב הקדוש ברוך הוא ביאתה של ארץ ישראל יותר מיציאתה, להלן כתיב (עזרא ב, סו): סוסיהם, פרדיהם, גמליהם, ברם הכא כתיב: וילך איש, גרדום, אלא להלן על ידי שהיו יוצאין מהארץ לחוצה לארץ, לא יחס הכתוב את ממונם. וילך איש גרדום. לגור בשדה מואב, אמר רבי לוי כל מקום שאתה מוצא שדה עיר, עיר מדינה, מדינה אפרכיא. שדה עיר (מלכים א ב, כו): ענתת לך על שדיך. עיר מדינה (יחזקאל ט, ד): עבר בתוך העיר בתוך ירושלים. מדינה אפרכיא, שבע ועשרים ומאה מדינה. הוא ואשתו ושני בניו, הוא עקר, ואשתו טפלה לו, ובניו טפלין להם.