א(שמות כב,ט) "כי יתן איש אל…
(שמות כב,ט) "כי יתן איש אל רעהו חמור, או שור, או שה, וכל בהמה לשמר, ומת או נשבר או נשבה אין ראה." רבי ישמעאל אומר: עד שיפקיד אצלו ויאמר לו 'הא לך, שמר לי זה!' אבל אם אמר לו 'עיניך בו', הרי זה פטור.
מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות כב,ט) "כי יתן איש אל רעהו חמור, או שור, או שה, וכל בהמה לשמר, ומת או נשבר או נשבה אין ראה." רבי ישמעאל אומר: עד שיפקיד אצלו ויאמר לו 'הא לך, שמר לי זה!' אבל אם אמר לו 'עיניך בו', הרי זה פטור.
"חמור או שור או שה", אין לי אלא חמור ושור ושה, שאר כל בהמה מנין? תלמד לומר "וכל בהמה לשמר". אני אקרא "וכל בהמה", ומה תלמד לומר "חמור או שור או שה"? אם אני קורא "וכל בהמה", שומע אני, לא יהיה חיב עד שיפקיד אצלו כל בהמה! תלמד לומר "חמור או שור או שה", לחיב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. ומה תלמד לומר "וכל בהמה"? אלא בא הכתוב ללמדך, שכל הכלל שהוא מוסיף על הפרט, הכל בכללו.
"ומת", שתהי מיתתו בידי שמים; "או נשבר", ששברתו חיה; "או נשבה", ששבוהו לסטים. עדין אני אומר: השבר והשבי, בין שהוא יכל להציל, ובין שאינו יכל להציל! תלמד לומר "ומת". מה מיתה מיחדת, שאי אפשר לו להצילה, פטור מלשלם, אף כל דבר שאי אפשר לו להצילו, פטור מלשלם. דברי רבי אליעזר.
אמר לו רבי עקיבה: רבי! את דן אפשר משאי אפשר! שאי אפשר למיתה להיות אלא בידי שמים, אבל השבר והשבי, אפשר לו להיות בין בידי שמים ובין בידי אדם! חזר ודנן כמין גנבה.
רבי ישמעאל אומר: (שמות כב,יב) "הטרפה לא ישלם", יש טרפה שהוא משלם, ויש טרפה שאינו משלם.
"אין ראה." בעדים הכתוב מדבר. "אין ראה. שבעת יי תהיה בין שניהם". הא אם יש רואה, בעל הבית פטור מכל דבר.
(שמות כב,י) "שבעת יי תהיה בין שניהם, אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, ולקח בעליו ולא ישלם." ביו"ד ה"י. מכן את דן כל השבועות שבתורה: הואיל ונאמרו כל השבועות שבתורה סתם, ופרט באחת מהן, שאינה אלא ביו"ד ה"י, פורט אני כל שבועות שבתורה, שאינן אלא ביו"ד ה"י.
"בין שניהם", להוציא את היורש; "בין שניהם", להוציא את שכנגדו חשוד על השבועה; "בין שניהם", שלא ישביענו הדין על כרחו. רבי נתן אומר: "שבעת יי תהיה בין שניהם". מגיד ששבועה חלה על שניהם.
"אם לא שלח ידו במלאכת רעהו", לצרכה. אתה אומר לצרכה, או אינו אלא לצרכה ושלא לצרכה? הרי אני דן: נאמר כן שליחות יד, ונאמר להלן שליחות יד. מה כן שבועה, אף להלן שבועה; מה כן ביו"ד ה"י, אף להלן ביו"ד ה"י; מה להלן בבית דין, אף כן בבית דין; מה להלן לצרכה, אף כן לצרכה; מה להלן "על כל דבר פשע", אף כן "על כל דבר פשע".
"ולקח בעליו ולא ישלם." מכן אמרו: בעל הנבלה מטפל בנבלתו.
(שמות כב,יא) "ואם גנב יגנב מעמו, ישלם לבעליו." זה שומר שכר, והעליון שומר חנם. [העליון: המוזכר למעלה.] אתה אומר זה שומר שכר, והעליון שומר חנם, או זה שומר חנם, והעליון שומר שכר? הרי את דן: הואיל והשכיר חיב, והשומר חיב, מה שכיר, שכיר שהוא נהנה, אף שומר, שומר שהוא נהנה. יצא שומר חנם, שאינו נהנה.
הא אין עליך לומר כלשון האחרון, אלא כלשון הראשון: וזה שומר שכר, והעליון שומר חנם.
"ואם גנב יגנב", אין לי אלא גנבה, אבדה מנין? הרי את דן: הואיל וגנבה חסרון שמירה, ואבדה חסרון שמירה, אם למדת על גנבה, שחיב לשלם, אף אבדה יהי חיב לשלם.
רבי יוסה הגלילי אומר: "גנב יגנב", להביא את הגנב. "מעמו", להוציא את הצוער, [הצוער: רועה ראשי, כרזילא.] "מעמו", להביא את הנוקד. [הנוקד: הרועה.]
(שמות כב,יב) ["אם טרף יטרף, יבאהו עד, הטרפה לא ישלם."] "אם טרף יטרף", זה עדר. דברי רבי יאשיהו. אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר הוא: (עמוס ג,יב) "כה אמר יי: כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן, כן ינצלו בני ישראל הישבים בשמרון, בפאת מטה ובדמשק ערש." רבי יוחי ברבי יאשיה אומר: "אם טרף יטרף יבאהו עד", יביא עדין שנטרפה באנס, ויהא פטור מלשלם.
רבי יונתן אומר: "יבאהו עד הטרפה", ["יבאהו עד הטרפה", דורש 'עד הטרפה'.] יוליך את הבעלים אצל הטרפה, ויהא פטור מלשלם.
אף על פי כן יהי חיב? והדין נותן: הואיל ואבדה חסרון שמירה, וטרפה חסרון שמירה, אם למדת על אבדה שחיב לשלם, אף טרפה יהי חיב לשלם!
לא! ממשמע שנאמר "הטרפה לא ישלם", יש טרפה שהוא משלם, ויש טרפה שאינו משלם.
ואי זו היא טרפה שחיב לשלם? כגון טרפת חתול, שועל ונמיה. [ונמיה. ג: ומנדרס.] ומתוך שאמרה תורה, [ומתוך. ג,א: ומילחשך.] תלמד לומר "אם טרף יטרף", מה טרפה מיחדת, שאפשר לו להצילה, חיב לשלם, אף כל דבר שאפשר לו להצילו, יהי חיב לשלם.
ואי זו היא טרפה שפטור מלשלם? כגון טרפת הזאב והארי, והדב והנמר והפרדלס והנחש. ומתוך שאמרה תורה "ומת": [ומתוך. ג,א: ומילחשך.] מה מיתה מיחדת, שאי אפשר לו להצילו, פטור מלשלם, אף כל דבר שאיפשר לו להצילו, פטור מלשלם: "הטרפה לא ישלם."
(שמות כב,יג) ["וכי ישאל איש מעם רעהו, ונשבר או מת בעליו אין עמו, שלם ישלם."] "וכי ישאל איש מעם רעהו", נתק הכתוב השואל מכלל שומר, ואמרו ענין בפני עצמו. "מעם רעהו", מגיד שאינו חיב עד שיוציאנו חוץ לרשותו.
"ונשבר או מת". אין לי אלא שבורה ומתה, שבויה מנין? הרי את דן: נאמר כן מיתה, ונאמר להלן מיתה; מה מיתה האמורה להלן, עשה שבורה ושבויה כמתה, אף מיתה האמורה כן נעשה שבורה ושבויה כמתה.
ואבדה וגנבה מנין? אמרת, קול וחמר הוא: מה, אם במקום שלא חיב על המיתה, חיב על הגנבה ועל האבדה, וכן שחיב על המיתה, דין הוא שנחיב על הגנבה ועל האבדה.
"בעליו אין עמו, שלם ישלם. (שמות כב, יד) אם בעליו עמו, לא ישלם". למה נאמר? ממשמע שנאמר:
"בעליו אין עמו, שלם ישלם", למדנו שאם אין בעליו עמו, חיב לשלם. ומה תלמד לומר "בעליו אין עמו, שלם ישלם"? מגיד שכיון שיצאת מרשות הנשאל לרשות השואל, אפלו שעה אחת, בבעלים, פטור, שלא בבעלים, חיב.
(שמות כב,יד) ["אם בעליו עמו, לא ישלם; אם שכיר הוא, בא בשכרו."] "אם שכיר הוא, בא בשכרו." שומע אני, ישבע ויהא פטור! הרי את דן: הואיל ונושא שכר מהנה, והשכיר מהנה, אם למדת על נושא שכר, שנשבע על האנסין, ומשלם את האבדה ואת הגנבה, אף שכיר נשבע על האנסין, ומשלם את האבדה ואת הגנבה.
והרי שומר חנם יוכיח, שהוא מהנה ופטור מלשלם! הוא יוכיח על שכיר, אף על פי שהוא מהנה, יהי פטור מלשלם! כח. אמרת הפרש, נושא שכר נהנה ומהנה, והשכיר נהנה ומהנה, ואל תביא שומר חנם יוכיח, שהוא מהנה אבל אינו נהנה, אלא נושא שכר נהנה ומהנה, והשכיר נהנה ומהנה. אם למדת על נושא שכר, שנשבע על האנסין, ומשלם את האבדה ואת הגנבה, אף השכיר נשבע על האנסין, ומשלם את האבדה ואת הגנבה. "אם שכיר הוא, בא בשכרו".