מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות יט,י) ["ויאמר יי אל משה: לך אל העם, וקדשתם היום ומחר, וכבסו שמלתם."] "ויאמר יי אל משה: לך אל העם וקדשתם היום", זה יום רביעי; "ומחר", זה יום חמישי; (שמות יט,יא) "והיו נכנים ליום השלישי", זה יום ששי, שבו נתנה תורה. ומה עשה משה בחמישי? השכים בבקר ובנה מזבח תחת ההר, שנאמר: (שמות כד,ד) "וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר". העמיד שתים עשרה מצבה, לשנים עשר שבטי ישראל. דברי רבי יהודה.
וחכמים אומרים: שתים עשרה מצבה על כל שבט ושבט. בנה מזבח, והקריב עליו עולה ושלמים. נטל מדם העולה בשתי כוסות, חלק למקום וחלק לצבור, מדם השלמים בשתי כוסות, חלק למקום וחלק לצבור, שנאמר: (שמות כד,ו) "ויקח משה חצי הדם, וישם באגנת", [אגנת: כלים לזריקת הדם.] זה חלק למקום; "וחצי הדם זרק על המזבח", זה חלק לצבור.
(שמות כד,ז) "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם". אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם! רבי יוסה ברבי יהודה אומר: מתחלת בראשית ועד כן.
רבי אומר: מצוות שנצטוה אדם הראשון, ומצוות שנצטוו בני נח, ומצוות שנצטוו במצרים ובמרה, ושאר כל המצוות כלן.
רבי ישמעאל אומר: בתחלת הענין, מה הוא אומר? (ויקרא כה,ב-ג) "ושבתה הארץ שבת ליי. שש שנים תזרע שדך, ושש שנים תזמר כרמך, ואספת את תבואתה." שמטין ויובלות, ברכות וקללות. בסוף הענין מה הוא אומר? (שמות כו,מו) "אלה החקים והמשפטים והתורת". אמרו: מקבלין אנו עלינו! כיון שראה שקבלו עליהם, נטל את הדם וזרק על העם, שנאמר: (שמות כד,י) "ויקח משה את הדם, ויזרק על העם". אמר להם: הרי אתם קשורין, תפוסין וענובין! [ענובין: קשורים בלולאה.] מחר באו וקבלו עליכם את כל המצוות! רבי יוסה ברבי יהודה אומר: בו ביום נעשו כל המעשים.
"וכבסו שמלתם." ומנין שיטענו טבילה? הרי אני דן: מה, אם במקום שאינן טעונין כבוס בגדים, טעונין טבילה, וכן שהן טעונין כבוס בגדים, דין הוא שיטענו טבילה. אין כבוס בגדים בתורה שאינו טעון טבילה.
(שמות יט,יא) ["והיו נכנים ליום השלישי, כי ביום השלשי ירד יי לעיני כל העם על הר סיני."] "והיו נכנים ליום השלישי", זה יום ששי שבו נתנה תורה, שנאמר: "כי ביום השלשי, ירד יי לעיני כל העם על הר סיני." זו אחת מעשר ירידות שכתובות בתורה.
"לעיני כל העם", מלמד שלא היו בהם סומים.
דבר אחר: (שמות יט,יא) "לעיני כל העם". מלמד שראו באותה שעה מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל, שנאמר: (הושע יב,יא) "וביד הנביאים אדמה."
דבר אחר: "לעיני כל העם". מלמד שאם היו חסרין עד אחד, אינן כדי לקבל. רבי יוסה אומר: אפלו יש שם שני אלפים ושני רבבות, הם כדי לקבל, שנאמר: (במדבר י,לו) "ובנחה יאמר: שובה יי רבבות אלפי ישראל."
(שמות יט,יב) ["והגבלת את העם סביב לאמר: השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו; כל הנגע בהר מות יומת."] "והגבלת את העם". שומע אני, למזרחו! תלמד לומר "סביב". "לאמר", שהתרו זה בזה. "השמרו לכם", ב'לא תעשה'. "עלות בהר", יכל לא יעלה ולא יגע, אבל יכנס בלקטיקא? [לקטיקא. lectica: אפיריון, כיסא נישא על ידי סבלים.] תלמד לומר "עלות בהר ונגע בקצהו". "כל הנגע בהר מות יומת", הרי זה ענש.
(שמות יט,יג) ["לא תגע בו יד, כי סקול יסקל או ירה יירה, אם בהמה אם איש, לא יחיה; במשך היבל, המה יעלו בהר."] "לא תגע בו יד", ולא בשילה ולא באהל מועד ולא בבית עולמים. "כי סקול יסקל". ומנין ידחה? [ידחה: יומת על ידי שדוחים אותו מראש הגג והוא נופל.] תלמד לומר "ירה". ומנין אם מת בדחיה, יצא? [יצא: התקיימה בו מיתה בסקילה.] תלמד לומר "יירה". ומנין לכל הנסקלין נדחין? תלמד לומר "כי סקול יסקל או ירה יירה". "אם בהמה", אין לי אלא בהמה, חיה מנין? תלמד לומר "אם בהמה". "אם איש", אין לי אלא איש, אשה מנין? תלמד לומר "אם איש לא יחיה".
רבי עקיבה אומר: נאמר כן "לא יחיה", ונאמר להלן (שמות כב,יז) "מכשפה לא תחיה." מה כן בסקילה, אף להלן בסקילה.
"במשך היבל המה יעלו בהר." כשימשך היובל את קולו, אתם רשאין לעלות בהר! רבי יוסה אומר: מכן אמרו: לא מקומו שלאדם מכבדו, אלא הוא מכבד את מקומו. כל זמן שהשכינה בהר, (שמות יט,יב) "כל הנגע בהר מות יומת"; נסתלק כבוד שכינה, הכל רשאין לעלות בהר.
(שמות יט,יד) ["וירד משה מן ההר אל העם, ויקדש את העם ויכבסו שמלתם."] "וירד משה מן ההר אל העם", מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו, ולא היה יורד לביתו, אלא מן ההר אל העם. אין לי אלא דברות הר סיני, דברות אהל מועד מנין? תלמד לומר: (שמות לד,לד) "ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה." ומנין לכל העליות שהיה עולה, בבקר היה עולה? שנאמר: (שמות לד,ב-ד) "והיה נכון לבקר, ועלית בבקר אל הר סיני, ונצבת לי שם על ראש ההר. ואיש לא יעלה עמך, וגם איש אל ירא בכל ההר, גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא. ויפסל שני לחת אבנים כראשנים, וישכם משה בבקר, ויעל אל הר סיני, כאשר צוה יי אתו". שאין תלמוד לומר "כאשר צוה יי אתו", אלא זה בנין אב: כל זמן שהיה עולה, בבקר היה עולה.
"ויקדש את העם". זמנן, (במדבר ח,ז) "וכבסו בגדיהם והטהרו".
(שמות יט,טו) ["ויאמר אל העם: היו נכנים לשלשת ימים, אל תגשו אל אשה!"] "ויאמר אל העם: היו נכנים לשלשת ימים", אבל לא שמענו שאמר המקום לפרש מן האשה, אלא "היו נכנים", (שמות יט,יא) "והיו נכנים", גזרה שוה: מה "היו נכנים" האמור כן, לפרש מן האשה, אף "והיו נכנים" האמור להלן, לפרש מן האשה.
רבי אומר: ממקומו הוא מכרע: (שמות יט,י) "לך אל העם וקדשתם היום ומחר". אם על ענין טבילה, יטבל בחמישי ויהי כמו הערב שמש! ומה תלמד לומר "לך אל העם"? אלא שאמר המקום לפרש מן האשה.
"אל תגשו אל אשה." מכן אמרו: הפולטת שכבת זרע ביום השלישי, שהיא טהורה. ראיה לדבר מסיני. דברי רבי אלעזר בן עזריה. רבי אליעזר אומר: פעמים שהן ארבע עונות, [עונה: חצי יממה, שתים-עשרה שעות.] פעמים שהן חמש, פעמים שהן שש. רבי עקיבה אומר: לעולם חמש.
(שמות יט,טז) ["ויהי ביום השלישי, בהית הבקר, ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר, וקל שפר חזק מאד, ויחרד כל העם אשר במחנה."] "ויהי ביום השלישי, בהית הבקר". מלמד שהקדים המקום על ידיו, לקים מה שנאמר: (שיר השירים א,יב) "עד שהמלך במסבו, [במסבו: מסב במשתה שלו.] נרדי [נרדי: הנרד שלי. הנרד הוא צמח הגדל בהרי הודו, Nardostahys jatamansi, והיו מכינים בושם יקר על ידי שריית עליו בשמן.] נתן ריחו."
"ויהי קלת", קול, קולות, ומיני קולות משנים זה מזה. "וברקים", ברק ברקים, ומיני ברקים משנים זה מזה. "וענן כבד על ההר", זה ערפל, שנאמר: (שמות כ,יז) "ומשה נגש אל הערפל".
"וקל שפר חזק מאד". מנהג הדיוט, כל זמן שהוא הולך, קולו עמה, [עמה: חלש ובלתי ברור.] אבל כן, כל זמן שהוא הולך, קולו מגביר. ולמה רך מבתחלה? לשכך את האזן, מה שהיא יכולה לשמע. [לשכך: להרגיע.] "ויחרד כל העם אשר במחנה." מלמד שנזדעזעו.
(שמות יט,יז) ["ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה, ויתיצבו בתחתית ההר."] "ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה". אמר רבי יוסה: יהודה היה דורש: (דברים לג,ב) "יי מסיני בא". אל תקרא כן אלא 'יי לסיני בא', לתן תורה לישראל. כחתן זה שהוא יוצא לקראת כלה.
"ויתיצבו", נצפפו. [נצפפו: עמדו צפופים.] מלמד שהיו מתיראין מפני הזיקין [הזיקין: כוכבים נופלים.] ומפני הזועות, [הזועות: רעידות האדמה.] מפני הרעמים, מפני הברקים הבאים.
"בתחתית ההר." מלמד שנתלש ההר ממקומו, וקרבו ועמדו תחת ההר, שנאמר: (דברים ד,יא) "ותקרבון ותעמדון תחת ההר".
עליהם מפרש בקבלה: (שיר השירים ב,יד) "יונתי בחגוי הסלע, בסתר המדרגה, [חגוי הסלע: נקיקים, חללים צרים בסלעים.] הראיני את מראיך, השמיעני את קולך, כי קולך ערב, ומראיך נאוה." "הראיני את מראיך", אלו שתים עשרה מצבה, לשנים עשר שבטי ישראל; "השמיעני את קולך", אלו עשרת הדברות; "כי קולך ערב", אלו לאחר עשרת הדברות; "ומראיך נאוה", (ויקרא ט,ה) "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני יי."
רבי אליעזר אומר: על ים סוף הדבר אמור: "הראיני את מראיך", (שמות יד,יג) "התיצבו וראו את ישועת יי"; "השמיעני את קולך", (שמות יד,י) "וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל יי." "כי קולך ערב", (שמות ב,כג) "ויזעקו ותעל שועתם"; "ומראיך נאוה", (שמות ד,ל-לא) "ויעש האתת לעיני העם. ויאמן העם".
דבר אחר: (שיר השירים ב,יד) "כי קולך ערב", על הים: (שמות טו,א) "אשירה ליי, כי גאה גאה"; "ומראיך נאוה", אלו (תהלים ח,ג) "מפי עוללים וינקים יסדת עז, למען צורריך, להשבית אויב ומתנקם."