מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות יז,ח) ["ויבא עמלק, וילחם עם ישראל ברפידם."] "ויבא עמלק". רבי יהושע ורבי אלעזר חסמה אומרים: המקרא הזה רשום, ומפרש על ידי איוב, שנאמר: (איוב ח,יא) [רשום: סתום.] "היגאה גמא [גמא: צמח הפפירוס הצומח בביצות.] בלא בצה? ישגה אחו [ישגה אחו: יגדל עשב.] בלי מים?" וכי אפשר לגמא זה להתגדל בלא בצה ובלא מים? כך אי אפשר לישראל להיות, אלא אם כן מתעסקין בדברי תורה. ולפי שפרשו מדברי תורה, לכך בא שונא עליהן, שאין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה. לכך נאמר "ויבא עמלק".
רבי אלעזר המודעי אומר: "ויבא עמלק". לפי שהיה עמלק נכנס תחת כנפי הענן, וגונב נפשות מישראל והורגן, שנאמר: (דברים כה,יח) "אשר קרך בדרך, ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עיף ויגע, ולא ירא אלהים!" אחרים אומרים: "ולא ירא אלהים", אלו ישראל שלא היו בידן מצוות.
רבי אליעזר אומר: "ויבא עמלק", שבא בגלוי פנים. לפי שכל הביאות שבא, לא בא אלא במטמוניות, שנאמר: "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך", אבל ביאה זו, לא בא אלא בגלוי פנים. לכך נאמר: "ויבא עמלק", שבא בגלוי פנים.
רבי יוסה בן חלפתא אומר: "ויבא עמלק", שבא בעצה. שכנס עמלק כל האמות ואמר להם: באו וסיעוני על ישראל! אמרו לו: אין אנו יכלין לעמד כנגדן! פרעה, שעמד כנגדן, טבעו המקום הוא וחילו בים סוף, שנאמר: (תהלים קלו,טו) "ונער פרעה וחילו בים סוף". ואנו, היאך נוכל לעמד כנגדן? אמר להם: באו ואתן לכם עצה מה תעשו: אם ינצחוני, ברחו לכם! ואם לאו, באו וסיעוני על ישראל! לכך נאמר: "ויבא עמלק", שבא בעצה.
רבי יהודה הנשיא אומר: חמשה עמים פסע עמלק, ובא ועשה מלחמה עם ישראל, שנאמר: (במדבר יג,כט) "עמלק יושב בארץ הנגב, והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר", שהיה לפנים מכלן. רבי נתן אומר: לא בא עמלק אלא מהררי שעיר. ארבע מאות פרסה פסע עמלק, ובא ונלחם עם ישראל.
אחרים אומרים: יבא עמלק כפוי טובה, ויפרע מן העם כפויי טובה, שנאמר: (דברי הימים ב כד,כו) "ואלה המתקשרים עליו: זבד בן שמעת העמונית, ויהוזבד בן שמרית המואבית." יבאו אלו כפויי טובה, ויפרעו מן יואש כפוי טובה, שנאמר: (דברי הימים ב כד,כב) "ולא זכר יואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו עמו, ויהרג את בנו, ובמותו אמר: ירא יי וידרש!" ומה ענשו שלדבר? (דברי הימים ב כד,כג) "ויהי לתקופת השנה, עלה עליו חיל ארם, ויבאו אל יהודה וירושלם, וישחיתו את כל שרי העם מעם, וכל שללם שלחו למלך דרמשק." ואומר: (דברי הימים ב כד,כד) "ויי נתן בידם חיל לרב מאד". מפני מה? (דברי הימים ב כד,כד) "כי עזבו את יי אלהי אבותיהם, ואת יואש עשו שפטים." אל תהי קורא "שפטים", אלא 'שפוטים'. ומה שפוטים עשו בו? העמידו עליו בריונות קשים, אשר לא ידעו אשה מימיהן, וענו אותו במשכב זכור, כענין שנאמר: (הושע ה,ה) "וענה גאון ישראל בפניו, וישראל ואפרים יכשלו בעונם, כשל גם יהודה עמם."
(דברי הימים ב כד,כד) "ובלכתם ממנו, כי עזבו אתו במחליים רבים, התקשרו עליו עבדיו, בדמי בני יהוידע הכהן, ויהרגהו על מטתו, וימת".
"וילחם עם ישראל ברפידם." אמר רבי חנינה: הדבר הזה שאלתי את רבי אליעזר, שהיה יושב במותבא רבא: [במותבא רבא: במושב גדול.] "רפידם" מהו אומר? אמר לי: כשמועו. עוד אמר רבי חנינה: שאלתי את רבי אליעזר: מה ראו ישראל לפדות פטר חמור, [פטר: בכור.] ולא פדו פטרי סוסין ולא פטרי גמלין? אמר לי: גזרת מלך מלכי המלכים ברוך הוא היא, שלא היו בידן שלישראל באותה שעה אלא חמורין בלבד, שאין כל אחד ואחד מישראל, שלא עלו בידו תשעין חמורין טעונין כסף וזהב.
אחרים אומרים: אין "רפידם" אלא רפיון ידים. לפי שרפו ידיהן מדברי תורה, לכך בא השונא עליהם, שאין השונא בא אלא על רפיון ידין מן התורה, שנאמר: (דברי הימים ב יב,א) "ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו, עזב את תורת יי וכל ישראל עמו." וכי מה היה ענשו שלדבר? (דברי הימים ב יב,ב) "ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם, עלה שישק מלך מצרים על ירושלם, כי מעלו ביי." (דברי הימים ב יב,ט) "ויעל שישק מלך מצרים על ירושלם, ויקח את אצרות בית יי, ואת אצרות בית המלך, את הכל לקח, ויקח את מגני הזהב אשר עשה שלמה." וזה אחד משלשה דברים שחזרו למקומן: גלות חזרה למקומה, שנאמר: (יהושע כד,ב) "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור, ויעבדו אלהים אחרים." מה הוא אומר? *(עזרא ה,יב) [* והבית הזה החריבו, והעם הגלה לבבל.] "וביתה דנה סתרה, ועמה הגלי לבבל."
כתב שמים חזר למקומו, שנאמר: (משלי כג,ה) "התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים, כנשר יעוף השמים."
(שמות יז,ט) ["ויאמר משה אל יהושע: בחר לנו אנשים, וצא הלחם בעמלק! מחר אנכי נצב על ראש הגבעה, ומטה האלהים בידי."] "ויאמר משה אל יהושע: בחר לנו אנשים". מכן שיהי כבוד תלמידו שלאדם חביב עליו כמותו.
ילמדו כל אדם דרך ארץ ממשה, שלא אמר ליהושע 'בחר לי אנשים', אלא "בחר לנו אנשים", עשאו כמותו.
ומנין שיהי כבוד חברו שלאדם חביב עליו כמורא רבו? שנאמר: (במדבר יב,יא) "ויאמר אהרן אל משה: בי אדני!" והלא אחיו היה, גדול ממנו! אלא עשאו כרבו.
ומנין שיהי כבוד רבו חביב עליו כמורא שמים? שנאמר: (במדבר יא,כח) "ויען יהושע בן נון, משרת משה מבחריו, ויאמר: אדני משה, כלאם!" אמר לו: רבוני משה! כשם שהמקום כלאם, כך את, כלאם!
וכן את מוצא בגחזי, בשעה שאמר לו אלישע: (מלכים ב ד,כט) "חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך! [משענתי: מקלי.] כי תמצא איש, לא תברכנו, וכי יברכך איש, לא תעננו, ושמת משענתי על פני הנער." התחיל מסתמך על מקלו והולך. אמרו לו: להיכן את הולך, גחזי? אמר להן: להחיות את המת. אמרו לו: וכי אתה יכל להחיות את המת? והלא הקדש ממית ומחיה, שנאמר: (שמואל א ב,ו) "יי ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל." אמר להם: אף רבי ממית ומחיה.
"בחר לנו אנשים". רבי יהושע אומר: "בחר לנו", גבורין, "אנשים", יראי חטא.
רבי אלעזר המודעי אומר: "בחר לנו", יראי חטא, "אנשים", גבורין.
"וצא הלחם בעמלק!" רבי יהושע אומר: אמר לו משה: יהושע! צא מתחת הענן, והלחם בעמלק!
רבי אלעזר המודעי אומר: אמר לו משה: יהושע! ראשך זה, למה את משמרו, לא לכתר? צא מתחת הענן, והלחם בעמלק!
"מחר אנכי נצב על ראש הגבעה", מחר נהא מעתדין ועומדין. "על ראש הגבעה", כשמועו. כך דברי רבי יהושע. ורבי אלעזר המודעי אומר: מחר נגזר תענית, ונהא מעתרין על מעשה אבות.
שנאמר "ראש", אלו מעשה אבות; "הגבעה", אלו מעשה אמהות. "ומטה האלהים בידי." אמר משה לפני המקום: רבוני! במטה הזה הוצאת את ישראל ממצרים, במטה הזה קרעת להן את הים, במטה הזה עשית להן נסין וגבורות, כך תעשה להן נסין וגבורות במטה הזה בשעה הזאת!
איסי בר יהודה אומר: חמשה דברים בתורה אין להן הכרע, ואלו הן: [אין להן הכרע: אפשר לפרשם בשני אופנים.] שאת, ארור, מחר, משקדים, וקם. "שאת": (בראשית ד,ז) "הלוא אם תיטיב שאת". או "שאת ואם לא תיטיב". (בראשית מט,ז) "ארור אפם כי עז", או "וברצנם עקרו שור ארור". "מחר אנכי נצב", או "הלחם בעמלק מחר". (שמות כה,לד) "משקדים כפתריה ופרחיה", או "ובמנרה ארבעה גבעים משקדים". (דברים לא,טז) "וקם העם הזה וזנה", או "הנך שכב עם אבתיך וקם".
(שמות יז,י) ["ויעש יהושע כאשר אמר לו משה, להלחם בעמלק, ומשה, אהרן וחור עלו ראש הגבעה."] "ויעש יהושע כאשר אמר לו משה". מה שנתפקד, לא עבר על גזרת משה.
"ומשה אהרן וחור עלו", לענין שאמרנו, להזכיר מעשה אבות ומעשה אמהות, שנאמר: (במדבר כג,ט) "כי מראש צרים אראנו, ומגבעות אשורנו". [צרים: סלעים.]
(שמות יז,יא) "והיה כאשר ירים משה ידו, וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו, וגבר עמלק." וכי ידיו שלמשה מגברות את ישראל, או ידיו שלמשה שוברות את עמלק? אלא כל זמן שהיה משה מגביה את ידיו כלפי למעלן, היו ישראל מסתכלין בו, ומאמינין במי שפקד את משה לעשות כן, והמקום עושה להם נסים וגבורות.
כיוצא בו: (במדבר כא,י) "ויאמר יי אל משה: עשה לך שרף ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך, וראה אתו וחי." וכי נחש ממית ומחיה? אלא כל זמן שהיה משה עושה כן, היו ישראל מסתכלין בו, ומאמינין במי שפקד את משה לעשות כן, והמקום שולח להם רפואה.
כיוצא בו: (שמות יב,יג) "והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את הדם, ופסחתי עלכם, ולא יהיה בכם נגף למשחית, בהכתי בארץ מצרים." וכי מה הדם מהנה למלאך, [מהנה: מביא תועלת, הנאה.] או מה מהנה להם לישראל? אלא כל זמן שהיו ישראל נותנין מן הדם על פתחיהן, המקום נגלה וחס עליהן, שנאמר: (שמות יב,כג) "ופסח יי על הפתח".
רבי אליעזר אומר: מה תלמוד לומר "וגבר ישראל", "וגבר עמלק"? אלא כל זמן שהיה מגביר את ידיו כלפי למעלן, עתידין ישראל להגביר בדברי תורה, שהן עתידין להנתן על ידיו, וכשהוא ממיך את ידיו, עתידין ישראל להמיך בדברי תורה, [להמיך: להנמיך.] שהן עתידין להנתן על ידיו.
(שמות יז,יב) ["וידי משה כבדים, ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, ואהרן וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד, ויהי ידיו אמונה עד בא השמש."] [ויהי ידיו אמונה עד בא השמש: ידיו נשארו יציבות עד השקיעה.] "וידי משה כבדים". מכן שלא ישהה אדם במצוות. אלמלי שאמר משה ליהושע "בחר לנו אנשים", לא היה מצטער כן. אמרו: יקרו ידיו שלמשה באותה שעה, [יקרו ידיו: ידיו היו כבדות.] כאדם שתלויין לו שני כדין שלמים.
"ויקחו אבן וישימו תחתיו". וכי לא היה לו כר אחת, או כסת אחת, או קלוקרון אחד, [קלוקרון. cervical: כרית להניח את הראש.] שיניחו תחתיו שלמשה? אלא אמר משה: הואיל וישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עמהן בצער.
"ואהרן וחור תמכו בידיו", שהיה מעלן ומורידן.
"ויהי ידיו אמונה עד בא השמש." מגיד שהיו בתענית. דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר: יקר חטא על ידיו שלמשה באותה שעה, [יקר חטא: היה כבד חטא.] ולא היה יכל לעמד בו. מה עשה? הפנה על מעשה אבות, שנאמר: "ויקחו אבן וישימו תחתיו", אלו מעשי אבות. "וישב עליה", אלו מעשי אמהות.
"ואהרן וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד". מה תלמד לומר "אחד", "אחד"? אלא שהיה אהרן מזכיר מעשה לוי, וחור מעשה יהודה. מכן אמרו: אין פוחתין משלשה בני אדם עוברין לפני התבה בתענית צבור.
"ויהי ידיו אמונה". בידו אחת, שלא קבל בה מישראל כלום, ובידו אחת, אמר משה לפני המקום: רבונו שלעולם! על ידי הוצאת את ישראל ממצרים, ועל ידי קרעת להם את הים, ועל ידי עשית להם נסים וגבורות. כך על ידי תעשה להם נסים וגבורות בשעה הזאת!
"עד בא השמש." [בא השמש: השקיעה.] לפי שלמדנו על כל המלכיות כלם, שאינן עושין מלחמה אלא עד שש שעות. אבל מלכות זו חיבת, עושה מלחמה משחרית לערבית!
(שמות יז,יג) "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב." רבי יהושע אומר: ירד וחתך ראשי גבורין שעמו, העומדים בשורות המלחמה.
רבי אלעזר המודעי אומר בו לשון נוטריקון: [notarikón: קצרנות. ] ויחל, ויזע, וישבר. "עמלק", כשמעו, "ואת", אלו אשתו ובניו, "עמו", אלו חילות שעמו. וכשהוא אומר "ואת", אלו חילים שעם בניו.
"לפי חרב." רבי יהושע אומר: לא נולום אלא דנום ברחמים. [לא נולום: לא המיתו אותם במיתה משונה ומביישת.]
רבי אליעזר אומר: "לפי חרב", למה נאמר? לפי שלמדנו על מלחמה זו, שלא היתה אלא על פי הגבורה. ומנין למלחמה זו שהיתה על פי הגבורה? תלמד לומר "לפי חרב." מלמד על מלחמה זו, שלא היתה אלא על פי הגבורה.
אחרים אומרים: נתקים עליהם המקרא הזה: (יחזקאל לה,ו) "לכן, חי אני! נאם אדני יי, כי לדם אעשך, ודם ירדפך, אם לא דם שנאת ודם ירדפך."