מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
(שמות יב,מג) ["ויאמר יי אל משה ואהרן: זאת חקת הפסח: כל בן נכר לא יאכל בו."] "ויאמר יי אל משה ואהרן: זאת חקת הפסח", יש פרשיות שהוא כולל בתחלה ופורט בסוף, פורט בתחלה וכולל בסוף: (שמות יט,ו) "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", פרט; "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל", כלל. (במדבר יט,ב) "זאת חקת התורה", כלל; "ויקחו אליך פרה אדמה", פרט. "זאת חקת הפסח", כלל; "כל בן נכר לא יאכל בו", פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט.
"זאת חקת הפסח". בפסח מצרים ובפסח דורות הכתוב מדבר. דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: בפסח מצרים הכתוב מדבר. אין לי אלא פסח מצרים, פסח דורות מנין? תלמד לומר: (במדבר ט,ג) "ככל חקתיו וככל משפטיו תעשו אתו." נם לו רבי יאשיה: [נם לו: אמר לו.] אחד זה ואחד זה, בפסח מצרים ובפסח דורות הכתוב מדבר. ומה תלמד לומר (במדבר ט,ג) "ככל חקתיו וככל משפטיו"? אלא בא הכתוב ללמד בו דברים מחסרים בו. איסי בן עקיבה אומר: חקה האמורה בפסח אינה אלא גופו.
"כל בן נכר לא יאכל בו." אחד ישראל משמד ואחד גוי במשמע, שנאמר: (יחזקאל מד,ט) [ישראל משמד: יהודי שהמיר את דתו.] "כה אמר אדני יי: כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי, לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל."
(שמות יב,מד) ["וכל עבד איש, מקנת כסף, ומלתה אתו, אז יאכל בו."] "וכל עבד איש", אין לי אלא עבד איש, עבד אשה וקטן מנין? תלמד לומר "מקנת כסף", מכל מקום.
"ומלתה אתו, אז יאכל בו." "אז יאכל בו" רבו. מגיד שמילת עבדיו מעכבתו לאכל בפסח. אין לי אלא מילת עבדיו, מילת זכרים מנין? הרי את דן: נאמר כן "אז", ונאמר להלן "אז"; מה להלן מילת זכרים, אף כן מילת זכרים. מה כן מילת עבדיו, אף להלן מילת עבדיו. דברי רבי אליעזר.
רבי ישמעאל אומר: אין מילת עבדיו מעכבתו לאכל בפסח. ומה תלמוד לומר "ומלתה אתו, אז יאכל בו"? אלא הרי שהיו לפניו עבדים ערלים, מנין אתה אומר, שאם רצה למהלן ולהאכילן בפסח, שהוא רשי? תלמד לומר "ומלתה אתו, אז יאכל בו". מצינו שהוא רשי לקים לו עבדים ערלים, שנאמר: (שמות כג,יב) "וינפש בן אמתך והגר".
רבי אליעזר אומר: אינו רשי לקים לו עבדים ערלים, שנאמר "ומלתה אתו". אם כן, מה תלמד לומר "וינפש בן אמתך והגר"? לומר לך, הרי שלקחו רבו ערב שבת עם חשכה, ולא הספיק למהלו עד שהחשיך, לכך נאמר "וינפש בן אמתך והגר".
דבר אחר: "ומלתה אתו, אז יאכל בו", למה נאמר? להביא את שנתקימה בו מצות מילה אפלו שעה אחת, אפלו שחזר הבשר וחפה את העטרה, אינו מעכבו לא לאכל בפסח ולא לאכל בתרומה, על זה נמנו רבותינו בלוד ואמרו: אינו חוצץ לטמאה.
(שמות יב,מה) "תושב ושכיר לא יאכל בו." "תושב", זה גר תושב; "שכיר", זה הגוי.
רבי אליעזר אומר: "תושב ושכיר לא יאכל בו", למה נאמר? לדון מן הפסח על התרומה, לפסל בה את הערל. עד שלא יאמר, יש לי בדין: מה, אם הפסח הקל, פסל בו את הערל, תרומה החמורה, אינו דין שיפסל בה את הערל? לא! אם אמרת בפסח, שמעט בו הכתוב זמן אכילתו לאוכליו, לפיכך פסל בו את הערל, תאמר בתרומה, שרבה הכתוב זמן אכילתה לאוכליה, אינו דין שנפסל בה את הערל? שאין תלמוד (לומר) "תושב ושכיר" בפסח, "תושב ושכיר" בתרומה, אלא מפנה להקיש ולדון גזרה שוה: נאמר "תושב ושכיר" בפסח, ונאמר "תושב ושכיר" בתרומה. מה כן פסל בו את הערל, אף להלן, פסל בו את הערל.
רבי יצחק אומר: "תושב ושכיר לא יאכל בו" למה נאמר? והלא כבר נאמר "כל בן נכר לא יאכל בו"? אבל אם היה ערבי מהול וגבעוני מהול, שומע אני, יהי כשר לאכל בפסח! תלמד לומר "תושב ושכיר לא יאכל בו".
(שמות יב,מו) ["בבית אחד יאכל, לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה, ועצם לא תשברו בו."] "בבית אחד יאכל", בחבורה אחת הכתוב מדבר. אתה אומר בחבורה אחת, או בבית אחד כשמועו? כשהוא אומר: (שמות יב,ז) "על הבתים אשר יאכלו אתו בהם", הא למדנו שהוא נאכל בבתים הרבה. הא מה תלמוד לומר "בבית אחד"? בחבורה אחת הכתוב מדבר. ומה אני מקים "על הבתים אשר יאכלו אתו בהם"? מכן אמרו: הפסח נאכל בשני מקומות, ואין אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות.
רבי שמעון בן יוחי אומר: בשני מקומות, כיצד? היו בתוך הבית, ובקעה עליהם הקורה ויוצאין לחוץ; [בקעה: נשברה.] היו בחצר וירדו גשמים עליהם, ונכנסו בתוך הבית, נמצאו אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות.
"לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה, ועצם לא תשברו בו." חוץ לחבורה. אתה אומר חוץ לחבורה, או אינו אלא חוץ לבית? תלמד לומר "חוצה", חוץ לאכילתו. הא אם הוציא, עבר על מצוה. שומע אני, יהי כשר! והדין נותן: הואיל ושלמים קדשים קלים, והפסח קדשים קלים, אם למדת על שלמים שאם הוציאן לחוץ, פסלן, יכל אף הפסח, אם הוציאו לחוץ, פסלו! הא מה תלמוד לומר "לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה"? חוץ לחבורה.
"לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה", בבשר הכתוב מדבר. אתה אומר בבשר, או אחד בשר ואחד עצם פסול? תלמד לומר "בבית אחד יאכל, לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה, ועצם לא תשברו בו", בבשר הכתוב מדבר.
"ועצם לא תשברו בו" למה נאמר? והלא כבר נאמר: (שמות יב,ח) "ואכלו את הבשר בלילה הזה"? לפי שנאמר: "ואכלו את הבשר", הבשר שחוצה לעצם. אתה אומר הבשר שבחוצה לעצם, או אינו אלא הבשר שבתוך העצם? ומה אני מקים "ועצם לא תשברו בו"? עצם שיש בו בשר, או עצם שאין בו בשר? תלמד לומר "ועצם לא תשברו בו", בין שיש בו בשר בין שאין בו בשר.
"בו", ולא בשאר קדשים. שהיה בדין: מה, אם פסח הקל, הרי הוא עובר עליו משום 'בל תשבר', קדשים חמורים, אינו דין שיעבר עליהן משום 'בל תשבר'? הא מה תלמד לומר "בו"? "בו", ולא בשאר כל הקדשים.
(שמות יב,מז) "כל עדת ישראל יעשו אתו." למה נאמר? לפי שהוא אומר: (שמות יב,כא) "משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח", יכל כשם שפסח מצרים אינו כשר אלא למשפחה, כך פסח דורות לא יהי כשר אלא למשפחה? תלמד לומר "כל עדת ישראל", מגיד שפסח דורות בערבוביה.
(שמות יב,מח) ["וכי יגור אתך גר, ועשה פסח ליי, המול לו כל זכר, ואז יקרב לעשתו, והיה כאזרח הארץ, וכל ערל לא יאכל בו."] "וכי יגור אתך גר, ועשה פסח ליי". שומע אני, כיון שנתגיר, יעשה פסח מיד! תלמד לומר "והיה כאזרח הארץ". מה אזרח בארבעה עשר, אף גר בארבעה עשר.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: הרי שנתגיר בין שני פסחים, שומע אני, יעשה פסח שני! תלמד לומר "והיה כאזרח הארץ", מה אזרח שלא עשה את הראשון, יעשה את השני, כך כל שלא עשה את הראשון, יעשה את השני.
"המול לו כל זכר, ואז יקרב לעשתו". מגיד שמילת זכרים מעכבתו מלאכל בפסח. אין לי אלא מילת זכרים, מילת עבדים מנין? הרי אני דן: נאמר כן "אז", ונאמר להלן "אז"; מה להלן מילת עבדים, אף כן מילת עבדים. ומה כן מילת זכרים, אף להלן מילת זכרים. דברי רבי ישמעאל.
רבי יונתן אומר: אין מילת זכרים מעכבתו מלאכל בפסח. ומה תלמוד לומר "המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו"? אלא הרי שהיו לפניו שתי מצוות, מצות פסח ומצות מילה, איני יודע איזו מהם תקדם. כשהוא אומר: "המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו", תקדם מצות מילה למצות הפסח.
רבי נתן אומר: שאין תלמוד (לומר) "המול לו", אלא להביא את העבד שטבל לפני רבו, ויצא לבן חורין.
מעשה בבלוריה, [בלוריה: מטרונה רומית בשם Valeria.] שטבלו מקצת שפחותיה לפניה, ומקצתן לאחריה. ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: את שטבלו לפניה, בנות חורין, ולאחריה, משעבדות. ואף על פי כן, משמשות היו אותה עד יום מותה.
"וכל ערל לא יאכל בו" למה נאמר? והלא כבר נאמר (שמות יב,מג) "כל בן נכר לא יאכל בו"? אבל ישראל ערל, שומע אני, יהי כשר לאכל בפסח! תלמד לומר "וכל ערל לא יאכל בו".
(שמות יב,מט) "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם." למה נאמר? והלא כבר נאמר: (שמות יב,מח) "והיה כאזרח הארץ"? ומה תלמד לומר "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר"? לפי שהוא אומר "וכי יגור אתך גר, ועשה פסח", אין לי אלא פסח שהשוה בו את הגר לאזרח! שאר כל מצוות מנין? תלמד לומר "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר", בא הכתוב והשוה את הגר לאזרח בכל המצוות שבתורה.