(א) רבי שמעון בר אבא פתח, הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק, זה נח, שנאמר (בראשית ו, ט): איש צדיק תמים היה, אמרו כשיצא מן התבה הכישו ארי ושברו, והיה צולע. ולרשע, זה פרעה, אמרו כשבא פרעה לישב על כסא שלמה כשלקח בכתבת בתו לא היה יודע מנגניקון שלו והכישו ארי ושברו, והיה צולע, זה מת צולע, וזה מת צולע, הוי: מקרה אחד לצדיק ולרשע. לטוב, זה משה, שנאמר (שמות ב, ב): ותרא אותו כי טוב הוא, אמר רבי מאיר טוב, שהיה מהול. ולטהור, זה אהרן, שהיה עסוק בטהרתן של ישראל. ולטמא, אלו המרגלים שאמרו דבה רעה על הארץ ולא נכנסו לארץ, ואלו אמרו טובתה ושבחה של ארץ ישראל ולא נכנסו בה. ולזבח, זה יאשיה, דכתיב (דברי הימים ב לה, ז): וירם יאשיהו לבני העם. ולאשר איננו זבח, זה אחאב, שבטל קרבן מעל גבי המזבח, זה מת בחצים, וזה מת בחצים. כטוב, זה דוד, דכתיב ביה (שמואל א טז, יב): וטוב ראי, אמר רבי יצחק וטוב ראי בהלכה, שכל מי שהוא רואה אותו זוכר את תלמודו. כחטא, זה נבוכדנצר, דכתיב (דניאל ד, כד): וחטאך בצדקה פרק. זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה, וזה החריבו ומלך ארבעים שנה, הוי: מקרה אחד. הנשבע, זה צדקיהו, דכתיב (דברי הימים ב לו, יג): אשר השביעו, במה השביעו, אמר רבי יוסי בברית השביעו. רבי אמר במזבח השביעו. כאשר שבועה ירא, זה שמשון, שנאמר (שופטים טו, יב): השבעו לי. זה מת בנקור עינים, וזה מת בנקור עינים. דבר אחר, לצדיק, אלו בניו של אהרן. ולרשע, אלו עדת קרח, אלו נכנסו להקריב במחלקת ויצאו שרופים, ובני אהרן שלא נכנסו במחלקת ויצאו שרופים, הדא הוא דכתיב (ויקרא טז, א): אחרי מות שני בני אהרן וגו'.
(ב) כי מי אשר יחבר, אמר רבי אחא יבחר כתיב, מי יבחר יצר טוב מיצר הרע, אלו הצדיקים, מי יבחר יצר רע מיצר טוב, אלו הרשעים. אל כל החיים יש בטחון. אפלו אלו שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון, להחיותן אי אפשר שכבר פשטו ידיהם בזבול, ולכלותם אי אפשר שכבר עשו תשובה, עליהם הוא אומר (ירמיה נא, לט): וישנו שנת עולם. ורבנן אמרין קטני רשעי גוים הן וחילותיו של נבוכדנצר לא חיין ולא נדונין, עליהם הוא אומר: וישנו שנת עולם. אמר רבי יוחנן כל טפה וטפה שהוריד הקדוש ברוך הוא על דור המבול היה מרתיחה ואחר כך מורידה עליהם, שנאמר (איוב ו, יז): בעת יזרבו נצמתו, זריבתן חלטנית היתה.
(א) כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, אנדריאנוס שחיק טמיא שאל את רבי יהושע בן חנניה אמר ליה אנא טב ממשה רבך, אמר ליה למה, דאנא חי והוא מת, וכתיב: כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. אמר ליה יכיל את לגזר דלא ידלק בר נש נור תלתא יומין, אמר ליה אין, לעידן רמשא דיומא קמו סלקו תרויהון על איגר פלטין חמי תננא סליק מן רחיק, אמר ליה מה כן, אמר איפרכא ביש ועאל אסיא ובקר יתיה ואמר ליה עד דשתי חמימי לא מיתסי, אמר ליה תיפח רוחיה, עד דאת בחיים בטלה גזרתך ומשה רבנו בשעה שנגזר עלינו (שמות לה, ג): לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת, לא מדליק יהודאי נור בשבתא מיומוהי, ועדין לא נתבטלה גזרתו מכמה שנים עד השתא, אמרת את כן דאנא טב מיניה.
(א) כי החיים יודעים שימתו, רבי חייא רבה ורבי יונתן הוון מהלכין קומי ערסיה דרבי שמעון בן יוסי בן לקוניא, הוה טליתיה דרבי יונתן מהלכא על ארוניה, אמר ליה רבי חיא רבה, בני, טלי טליתך, שלא יהו אומרים למחר הן באין אצלנו והן מחרפין אותנו. אמר ליה, רבי, לא כתיב: והמתים אינם יודעים מאומה, אמר ליה, בני, מקרא את יודע מדרש אין את יודע, כי החיים יודעים אלו הצדיקים, שאפלו במיתתן קרויין חיים, והמתים אינם יודעין אלו הרשעים, שאפלו בחייהן קרויין מתים, ומנין שהצדיקים קרויין חיים במיתתן, שנאמר (שמות לג, א): אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר וגו', לאבות לא אמר אלא לאברהם ליצחק וליעקב, אמר למשה צא ואמר להן שבועה שנשבעתי להם קימתיה, שנאמר (שמות לג, א): לזרעך אתננה. ורשעים קרויים מתים, דכתיב (יחזקאל יח, לב): אם אחפץ במות המת, וכי המת מת, אלא, אלו הרשעים שאפלו בחייהם קרויים מתים. אמר לו ברוך שלמדני מדרש, ונשקו על ראשו.
(א) גם אהבתם, שהיתה לעבודת כוכבים שלהם יותר מן הקדוש ברוך הוא. גם שנאתם, ששונאין להקדוש ברוך הוא במעשה ידיהם. גם קנאתם, שקנאוהו בעבודת כוכבים שלהם, שנאמר (דברים לב, טז): יקנאהו בזרים, וחלק אין להם עוד לעולם, אבל ישראל יש להם חלק ושכר טוב, שנאמר: לך אכל בשמחה לחמך. סליק סדרא תנינא ^ סדרא תליתאה
(א) לך אכל בשמחה לחמך, אמר רבי הונא בריה דרבי אחא בשעה שהתינוקות נפטרין מבית רבן, בת קול יוצאת ואומרת להם: לך אכל בשמחה לחמך, נתקבל הבל פיכם לפני כריח ניחוח. ובשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, בת קול יוצאת ואומרת: לך אכל בשמחה לחמך, כבר נשמעה תפלתכם לפני כריח ניחוח. דבר אחר, לך אכל בשמחה לחמך, זו פרשת חלה. ושתה בלב טוב יינך, זו פרשת נסכים. כי כבר רצה האלהים את מעשיך, זו הכנסת ישראל לארץ, שנאמר (במדבר טו, ב): כי תבאו אל ארץ. רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון פתר קריה באברהם אבינו, כשאמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית כב, ב): קח נא את בנך את יחידך. ביום הראשון לא ראה כלום ולא בשני, ביום השלישי מה כתיב בו (בראשית כב, ב): וירא את המקום מרחק, מה ראה, ראה ענן קשור על ההר, אמר, דומה שזה ההר שאמר לי הקדוש ברוך הוא להעלות את יצחק בני עליו, אמר לו, יצחק בני, רואה אתה מה שאני רואה, אמר לו, הן. אמר לו מה אתה רואה, אמר לו ענן קשור על ההר. אמר לאליעזר ולישמעאל נעריו רואים אתם כלום, אמרו, לאו. אמר הואיל ואין אתם רואים כלום והחמור אינו רואה כלום, (בראשית כב, ב): שבו לכם פה עם החמור, עם דומין לחמור. אז הוא נטל יצחק והעלהו הרים והורידו גבעות והעלהו לראש הר אחד גבוה ותלול, ובנה מזבח וסדר מערכה ועקדו עליו, ונטל המאכלת לשחטו, ואלולי שבא מלאך ואמר לו (בראשית כב, ב): אל תשלח ידך אל הנער, כבר שחטו. וכשבא אל אמו, אמרה לו היכן היית בני, אמר לה נטלני אבא והעלני הרים והורידני גבעות, והעלני להר אחד ובנה מזבח וסדר מערכה ועקדני עליו ונטל מאכלת לשחטני, אלו לא בא מלאך אחד מן השמים ואמר לו: אברהם אברהם אל תשלח ידך אל הנער, כבר הייתי שחוט. כיון ששמעה שרה אמו כך צווחה ולא הספיקה לגמר את הדבר עד שיצתה נשמתה, דכתיב (בראשית כג, ב): ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה, מהיכן בא מהר המוריה בא. רבי יהודה ברבי סימון אמר, היה אברהם מהרהר בלבו ואומר תאמר שמא פסלות היה בבני ולא נתקבל, יצתה בת קול ואמרה לו, אברהם אברהם, לך אכל בשמחה לחמך וגו' כי כבר רצה האלהים את מעשיך, רצה האלהים את קרבנך. רבי מונא דשאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתר קרייא בראש השנה וביום הכפורים, משל למדינה שהיתה חיבת ליפסין למלך, שלח המלך גבאי טימיון לגבותה, ברחוק עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו והתיר להם שליש, ברחוק חמשה מילין יצאו הבינונים וקלסוהו והתיר להם שליש, כשקרב יצאו לקראתו אנשים ונשים וטף וקלסוהו ומחל להם את הכל, אמר לון מה דאזל אזל, מן הכא ולהלן הוא חושבנא. כך ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין, הקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהם, שנאמר (תהלים קל, ד): כי עמך הסליחה למען תורא. אמר רבי אחא מראש השנה סליחה מתקנת לך, למען תורא, שתהא יראתך על בריותיך, ואותן הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, היחידים מתענין והקדוש ברוך הוא מתיר להם עוד שליש מעונותיהם, וביום הכפורים מתענין כלן והקדוש ברוך הוא מתיר להם עוד שליש מעונותיהן, עד שמתענין אנשים ונשים וטף מוחל להם הקדוש ברוך הוא את הכל, ואומר מה דאזל אזל מן הכא ולהלן הוא חושבנא. יצתה בת קול ואומרת להם: לך אכל בשמחה לחמך, כבר נשמעה תפלתכם. אבא תחנה חסידא נכנס לעירו ערב שבת עם חשכה, וחבילתו מנחת לו על כתפו, ומצא מכה שחין אחד מטל בפרשת דרכים, אמר לו רבי עשה עמי צדקה והכניסני לעיר. אמר, אם אני מניח חבילתי מהיכן אתפרנס אני וביתי, ואם אני מניח את מכה שחין אני מתחיב בנפשי, מה עשה, המליך יצר טוב על יצר רע והכניסו למכה שחין לעיר, ובא ונטל את חבילתו ונכנס עם דמדומי חמה, והיו הכל תמהין ואומרים זה הוא אבא תחנה חסידא. אף הוא הרהר בלבו ואמר תאמר שמא חללתי את השבת, באותה שעה הזריח הקדוש ברוך הוא את החמה, דכתיב (מלאכי ג, כ): וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו'. באותה שעה הרהר בלבו ואמר תאמר שלא נתקבל שכרי, יצתה בת קול ואמרה לו: לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך, נתקבל שכרך. דבר אחר, לך אכל בשמחה לחמך, מדבר בדניאל איש חמודות, שנאמר (דניאל ט, כא): ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מעף ביעף, טייס וחזר וטייס. (דניאל ט, כא): ויבן וידבר עמי, רבי חגי בשם רבי יצחק אמר דניאל איש חמודות אמר ידע הקדוש ברוך הוא שגמרתי תפלתי, ושלח המלאך ודבר עמי, שנאמר: ויבן וידבר עמי. ומה דבר עמי, אמר לי: בתחלת תחנוניך יצא דבר, אמר לי גזרה נגזרה שיבנה בית המקדש ולמלא שאלתך, אמרתי בתחלת תחנוניך כי חמודות אתה, שהיה מתאוה לתפלתו. רבי שמואל בר אוניא בשם רבי אחא, שלש פעמים כתיב בכאן חמודות, חמודות, חמודות, אמר ליה דייך בוראך מתחמד לך, פמליא שלו מתחמד לך, ותורתו מתחמדת לך, דכתיב (דניאל י, יב): כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך, נשמעה תפלתך, יצתה בת קול ואמרה לו: לך אכל בשמחה לחמך, כבר נשמע תפלתך.
(א) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, אמר רבי יוחנן בן זכאי, אם בבגדים לבנים הכתוב מדבר, כמה בגדים לבנים יש להם לאמות העולם. ואם בשמנים טובים הכתוב מדבר, כמה שמנים טובים יש לאמות העולם. הא אינו מדבר אלא במצות ומעשים טובים ובתורה. רבי יהודה הנשיא משלו משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה וזמן אצלו אורחים, אמר להם לכו ורחצו וגהצו וסכו ורחצו בגדיכם והתקינו עצמכם לסעודה, ולא קבע להם זמן אימתי יבואו לסעודה, והיו הפקחין מטילין על פתח פלטין של מלך, אמרין כלום פלטין של מלך חסר כלום. הטפשין שבהן לא השגיחו ולא הקפידו על דבר המלך, אמרו שסופנו להרגיש בסעודת המלך, כלום יש סעודה שאין בה הטרח וחברה אלו לאלו. והלך הסיד לסידו, ויוצר לטיטו, נפח לפחמו, כובס לבית המשרה שלו, פתאם אמר המלך יבואו הכל לסעודה, מהרום, אלו באו בכבודם ואלו באו בנוולם, שמח המלך על הפקחין שקימו דברו של מלך ולא עוד אלא שכבדו פלטין של מלך, וכעס על הטפשין שלא קימו את דבר המלך ונולו פלטין של מלך, אמר המלך אלו שהתקינו עצמן לסעודה יבואו ויאכלו בסעודת המלך, ואלו שלא התקינו עצמן לסעודה, לא יאכלו בסעודת המלך, יכול ילכו ויפטרו להם, חזר המלך לומר לאו, אלא יהיו אלו מסבין ואוכלין ושותין, ואלו יהיו עומדים על רגליהם לוקין ורואין ומצטערים. כך לעתיד לבוא, הוא שישעיה אומר (ישעיה סה, יג): הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו. זיותאי אמר משום רבי מאיר, אלו מסבין ואוכלין ושותין, ואלו מסבין לא אוכלין ולא שותין, לא דומה צערו של זה שהוא עומד לצערו של זה שהוא מסב, זה שהוא עומד לא אוכל ולא שותה דומה למשמש, זה שמסב ואינו אוכל צערו כפול ומכפל ופניו מוריקות, הוא שהנביא אומר (מלאכי ג, יח): ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע. בר קפרא ורבי יצחק בר קפרא אמרי לאשתו של בולדריס שהיתה מקשטת עצמה בפני שכנותיה, אמרו לה שכנותיה בעליך אינו כאן בפני מי את מקשטת עצמך, אמרה להון בעלי מלח הוא, אם יזדמן לו מעט רוח תיכף יבוא ונמצא עומד למעלה מראשי, לא מוטב שיראה אותי בכבודי ולא בנוולי, כך, בכל עת יהיו בגדיך לבנים מן העברות, ושמן על ראשך אל יחסר ממצוות ומעשים טובים. תני ושוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, אמרין ליה רבי וכי אדם יודע אימתי הוא מת שיעשה תשובה. אמר להם לא כל שכן, ישוב היום שמא ימות למחר של אחריו, ונמצאו כל ימיו בתשובה, לכך נאמר: בכל עת יהיו בגדיך לבנים.
(א) ראה חיים עם אשה אשר אהבת, אמר רבי משום עדה קדושה, קנה לך אמנות עם התורה, מה טעמא ראה חיים וגו', ולמה הוא קורא אותן עדה קדושה, ששם היו רבי יוסי בן משלם ורבי שמעון בן מנסיא, שהיו משלשין היום, שליש לתורה, שליש לתפלה, שליש למלאכה. ויש אומרים שהיו יגעין בתורה בימות החרף, ובמלאכה בימות הקיץ. רבי יצחק בן אלעזר היה קורא לרבי יהושע בריה דרבי טימי ורבי בורקי עדה קדושה, שהיו משלשין שליש לתורה, שליש לתפלה, שליש למלאכה. תני אבל אסור להכניס לו אשה עד שלשים יום, רבי יהודה אומר עד שעברו שלשה רגלים זה אחר זה, כנגד שלש פעמים שכתוב חיים, חיים, חיים, במה דברים אמורים כשיש לו בנים, אבל אין לו בנים או שהיו לו בנים קטנים, מתר, מפני מעוט פריה ורביה ופרנסתן, ומעשה שמתה אשתו של רבי טרפון וכשנסתם הגולל אמר לאחותה בתוך האבל הכנסי וגדלי את בני אחותך, ואף על פי שכנסה לא נהג בה דרך ארץ אלא לאחר שלשים יום. תני אבל אסור לילך לבית המשתה עד שלשים יום. תני, מצוות האב חיב בבנו למולו ולפדותו, וגם ללמדו תורה, וללמדו אמנות, ולהשיאו אשה, ויש אומרים אף להושיטו בנהר. למולו מנין, שנאמר (בראשית יז, יב): ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר. לפדותו מנין, שנאמר (שמות יג, יג): וכל בכור אדם בבניך תפדה. ללמדו תורה מנין, שנאמר (דברים יא, יט): ולמדתם אתם. ללמדו אמנות מנין, שנאמר (דברים ל, יט): ובחרת בחיים. לשא אשה מנין, שנאמר (ירמיה כט, ה): קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים. להושיטו בנהר מנין, שנאמר: ובחרת בחיים. וכל מי שאין לו אשה שרוי בלא טוב, בלא עזר, בלא שמחה, בלא ברכה, בלא כפרה. בלא טוב מנין (בראשית ב, יח): לא טוב היות האדם לבדו. בלא עזר מנין (בראשית ב, יח): אעשה לו עזר כנגדו, בלא שמחה מנין (דברים יד, כו): ושמחת אתה וביתך. בלא ברכה מנין (יחזקאל מד, ל): להניח ברכה אל ביתך. בלא כפרה מנין (ויקרא טז, יא): וכפר בעדו ובעד ביתו. רבי יהושע בן לוי אומר אף בלא חיים, שנאמר: ראה חיים עם אשה אשר אהבת. בלא שלום, שנאמר (שמואל א כה, ו): ואתה שלום וביתך שלום. רבי חיא בר גמדא אמר אף אינו אדם שלם, שנאמר (בראשית ה, ב): ויברך אתם ויקרא את שמם אדם, בזמן ששניהם כאחד הם אדם, אין שניהם כאחד אין קרויין אדם. ויש אומרים אף ממעט בדמות, שנאמר (בראשית ט, ו): כי בצלם אלהים עשה את האדם.
(א) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך, רבי מנחמא בשם רבי בון מסרס הדין קריה, אם יודע את שאין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. רבי אחא הוה מתחמד למיחמי אפוי דרבי אלכסנדרי, איתחמי ליה בחלמיה, הראהו שני מילין, הרוגי לוד אין לפנים ממחיצתם, ברוך שהעביר חרפתן של לוליאנוס ופפוס, ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. זבדי בן לוי הוה מתחמד למיחמי אפוי דרבי יהושע בן לוי, איתחמי ליה בחלמיה, הראהו בני אדם פניהם זקופות ובני אדם פניהם נמוכות, אמר ליה ומהו כדין, אמר לו אלו שפניהם זקופות תלמודן בידן, אלו שפניהם נמוכות אין תלמודן בידן. ריש לקיש ואית דאמרי רבי יהושע בן לוי הוה מתחמד למיחמי לרבי חייא רבה, אמרין ליה לית את הוא כדיי, אמר לון למה, ולא לעית באורייתא כוותיה, אמרין ליה לא אלפת אורייתא כוותיה, ולא עוד אלא דהוא הוה גלי. אמר לון ואנא לא הוינא גלי. אמרין ליה את הוית גלי למילף, והוא גלי לאלפא. יתב תלת מאה תעניתא אתחזי ליה, בחלמיה, אמר מאן הוא דכלום ודבר בגרמיה כלום, נוח ליה אם לא נברא. רבי אסי צם תלתין יומין למיחמי רבי חייא רבא ולא חמייה, אמרי ליה לית את כדיי. אמר לון אחמיה יתיה ויהוי מה דיהוי, חמא דרגין דידיה וכהיין עינוי, אין תימר דרבי אסי לאו אדם גדול הוה, חד גרדייא אתא קומי דרבי יוחנן אמר חמית בחלמי רקיעא נפל וחד מן תלמידך סמכיה בידיה, אמר ידעת ליה, אמר ליה אין, אעבר יתהון קמיי ידע אנא ליה. עברון קומיה, כד מטא לרבי אסי אמר דין הוא. רבי הונא ריש גלותא אמר לון כד דמיכנא אעלוני גביה רבי חיא רבה, כד דמך אסקוניה לארעא דישראל, אמרון כדיי הוא רבי הונא למייתי הכא גבי רבי חיא רבה מאן עליל ויהב ליה תמן, אמר רבי חגי אנא מעייל ליה, אמרין בר תמני עשר שנין הוה ורגיל תלמודיה ולא חמא קרי מן יומיה, אמרין ליה עלותך את בעי דאת גברא סבא ואם דמכת תמן לא איכפת לך בחיין, אמר לון עבדון לי הדא מילתא, איתון חבלה וקטרו ברגלי ואן אנא נפיק מוטב, ואן לא תהוון שררין ברגלי, איתעביד ליה כן, עאל ואשכח תלתא דנין, יהודה בני אחריך ואין עוד, חזקיה בני אחריך ואין עוד, יוסף בן ישראל אחריך ואין עוד, תלה עיינוי למסתכלה, אמרון ליה אמיך אפיך, שמע קליה דרבי חיא רבה אמר ליהודה בריה ברי נפש ליה לרבי הונא ריש גלותא דיתיב ליה ולא קביל עליה למיתב ליה, כן זרעתיה לא פסקה לעולם. יצא משם בן שמונים שנה ונכפלו לו שנותיו.
(ב) רבי זעירא הוה מחמד למיחמי לרבי יוסי ברבי חנינא, איתחמי ליה, אמר ליה אצל מי אתה תקוע, אמר ליה אצל רבי יוחנן, ורבי יוחנן אצל מי, אצל רבי יונתן בן עמרם, ורבי יונתן בן עמרם אצל מי, אצל רבי חיא רבה. ורבי חיא רבה אצל מי אצל רבי יוחנן. ורבי יוחנן אצל רבי חיא לא, אמר ליה אתר דזיקוקין דנור ובעורין דאשא מאן מעיל בר נפחא לתמן. כד דמך רבי נחום איש קדש קדשים, חפון אפוי איקנתא מחצלתא, אמרין לא יחמי במיתותיה היך מה דלא חמי יתהון בחיוהי אפשר דהוה מחמי יתהון, אמר רבי אשיאן אין בין צדיקים לרשעים אלא דבור פה בלבד. רבי שמעון בן לקיש אמר אין בין צדיקים לבינן אלא דבור בלבד. אמר רבי זעירא המת שומע קלוסו מתוך ארונו כמן החלום. ולמה קורין אותו נחום איש קדש קדשים, שלא הביט צורת מטבע כל ימיו. אמר רבי חיא (ויקרא יט, ד): אל תפנו אל האלילם, אל תפנו לעבדן, אמר רבי אל תפנו לראותן ודאי, ולמה קורין אותו רבנו הקדוש, שלא הביט במילתו כל ימיו. אנטלימוס הוה גזיר, אמר ליה לרבנו חמי בהדא גזרתי, אמר ליה בשלי לא הסתכלתי מימי ובדידך אנא מסתכל.
(ג) כד דמך רבי בציפורי הוון אמרין צפוראי כל דאתא ואמר דמך רבי אנן קטלין ליה, אזל בר קפרא ועלל בכוותא ואדיק ליה ורישיה מיכרך ומאניה בזיעין אמר אחים בני ידעיה שמעוני שמעוני, אראלים ומצוקים אחזו ידן בלוחות הברית, גברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות. אמרון ליה דמך רבי, אמר לון אתון אמריתון אנא לא אמינא. ולמה לא אמר, דכתיב (משלי י, יח): ומוצא דבה הוא כסיל. קרעון מניהון עד דאזל קליה דקריעה עד גובתתה מהלך שלשה מילין, וקרא עליה: ויתרון דעת החכמה. רבי נחמיה בשם רבי מונא אמר מעשה נסים נעשו באותו היום, ערב שבת היה ואתכנשון כל קרייתא להספידה דרבי ואשרוניה בתמני עשרי כנישתא, ואובלוניה לבית שערים, ותלא לון יומא עד דמטא כל חד וחד מישראל לביתו, ומדליק לו את הנר וצולה לו דג, וממלא לו חבית של מים, עד שעשה האחרון שבהן שקעה החמה וקרא הגבר, שרון מצוקין, אמרין ווי דחללינן שבתא, יצתה בת קול ואמרה כל שלא נתעצל בהספדו של רבי מזמן לחיי העולם הבא, בר מן קצרה דהוה תמן ולא אתא, כיון דשמע כן סלק לאיגרא וטלק גרמיה מן איגרא ונפל ומת, יצתה בת קול ואמרה אף קצרה מזמן לחיי העולם הבא [כתובין בגטין ירושלמי וכתובות ועבודת כוכבים כלהון עובדי דחסידי].
(א) שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ וגו', כי לא לקלים המרוץ זה יעקב אבינו, אתמול (בראשית כט, א): וישא יעקב רגליו, היום כתיב (בראשית מט, לג): ויאסף רגליו אל המטה. ולא לגבורים המלחמה זה יעקב, אתמול (בראשית כט, י): ויגש יעקב ויגל את האבן, אמר רבי יוחנן כאדם שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית, והיום (בראשית מו, ה): וישאו בני ישראל את יעקב אביהם, בגופו, ואפלו בגלקטיקא לא היה יכול להטען. וגם לא לחכמים לחם זה יעקב. אתמול (בראשית לא, נד): ויזבח יעקב זבח בהר וגו' ויאכלו לחם, וכי אחיו היו, אח אחד הוה ליה והלואי קבריה, והלא בניו היו, אלא כשהגיעו לשכמו דמה אותן לו וקרא אותן לו אחים, והיום (בראשית מג, ב): שבו שברו לנו מעט אכל וגו'. וגם לא לנבנים עשר זה יעקב (בראשית ל, מג): ויפרץ האיש מאד מאד. רבי סימון בשם רבי שמעון מלמד שהיה לו [דגמה] מעין דגמה של עולם הבא, האיך מה דאת אמר (מיכה ב, יג): עלה הפרץ לפניהם. והיום (בראשית מז, יב): ויכלכל יוסף את אביו וגו'. וגם לא לידעים חן, זה יעקב, אתמול (בראשית מח, יט): ידעתי בני ידעתי, יודע אני מעשה יהודה בתמר, מעשה ראובן בבלהה, מה אם דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי, דברים שנתגלו לך על אחת כמה וכמה. והיום אמר לו (בראשית מז, כט): אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' אל נא תקברני במצרים. דבר אחר, כי לא לקלים המרוץ זה עשהאל, שנאמר (שמואל ב ב, יח): ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבים וגו', ומה היה קלותו שהיה רץ על סאסי שיבוליא ואינן משתברין, אתמול ועשהאל קל ברגליו, והיום (שמואל ב ב, כג): ויכהו אבנר באחרי החנית וגו'. ולא לגבורים המלחמה זה אבנר, דכתיב (שמואל א כו, טו): הלוא איש אתה ומי כמוך בישראל וגו', דאמר רבי אסי משום רבי יוחנן, נח לו לאדם להזיז כתל בנוי שש אמות בעבי, מלהזיז רגלו אחת של אבנר, והיום (שמואל ב ג, לג): הכמות נבל ימות אבנר. וגם לא לחכמים לחם זה שלמה, אתמול (מלכים א ה, ב): ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח, וכתיב: עשרה בקר בראים וגו', אמר רבי יוחנן וכן בכל יום ויום וכן כל אשה ואשה עושה לו סעודה, כסבורה שהוא סועד אצלה, והיום (קהלת ב, י): וזה היה חלקי מכל עמלי, מאן דאמר קודיה, ומאן דאמר קניה, ומאן דאמר קשרתיה. וגם לא לנבונים עשר זה איוב, אתמול (איוב א, ג): ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן וגו' ומקנהו פרץ בארץ. אמר רבי יוסי ברבי חנינא פרץ גדרו של עולם, בכל מקום מנהגו של עולם זאבים הורגים את העזים, ברם באיוב העזים הורגים את הזאבים, והיום (איוב יט, כא): חנני חנני אתם רעי וגו'. וגם לא לידעים חן זה יהושע, אמר רבי אחוה בריה דרבי זירא שני דברים דבר יהושע בפני משה ולא נגמל חן בעיניו, ואלו הן, אחד במנוי הזקנים, ואחד במעשה העגל. במנוי הזקנים, דכתיב (במדבר יא, כח): אדני משה כלאם, אמר לו כלם והעבירם מן העולם (במדבר יא, כח): ויאמר לו משה המקנא אתה לי, אמר לו יהושע בך אני מתקנא, הלואי בני כיוצא בך, הלואי כל ישראל כיוצא בך (במדבר יא, כח): ומי יתן כל עם ה' נביאים וגו'. ואחד בעגל, שנאמר (שמות לב, יז): וישמע יהושע את קול העם ברעה, אמר לו משה, יהושע, אדם שעתיד להנהיג שררה על ששים רבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול. אין קול ענות גבורה, האיך מה דאת אמר (שמות יז, יא): וגבר ישראל. ואין קול ענות חלושה, האיך מה דאת אמר: ויחלש יהושע. קול ענות אנכי שמע, אמר רבי אסי קול קילוס של עבודת כוכבים אנא שמיע. רבי יודן בשם רבי אסי אמר אין לך כל דור ודור שלא נטל אונקי אחת של עגל.
(ב) דבר אחר, כי לא לקלים המרוץ זה משה, אתמול טס ברקיע ועולה כעוף, שנאמר (שמות יט, ג): ומשה עלה אל האלהים, והיום (דברים ג, כז): כי לא תעבר את הירדן הזה, אפלו חבל של חמשים אמה לא היה יכול לעבר. ולא לגבורים המלחמה זה משה, אתמול (תהלים סח, יג): מלכי צבאות ידדון ידדון, מהו ידדון ידדון, ידודון בהליכתן ידדון בחזירתן. רבי יודן בשם רבי איבו אמר מלאכי צבאות אין כתיב כאן, אלא מלכי צבאות, אפלו מלכיהן דמלאכייא, מיכאל וגבריאל היו מתיראין ממשה, והיום אפלו גולירון שבהם לא היה יכול להסתכל בהן, הדא הוא דכתיב (דברים ט, יט): כי יגרתי מפני האף והחמה. וגם לא לחכמים לחם זה משה, אתמול עביד קומיס קלטור בפלטין של פרעה, שנאמר (שמות ב, יא): ויגדל משה ויצא אל אחיו, מהו ויגדל, שהיתה גדלתו להכניס ולהוציא, והיום (שמות ב, כ): קראן לו ויאכל לחם. וגם לא לנבנים עשר זה משה, מהיכן בא לו עשר והעשיר, אמר רבי חנין מחצב של ספיר גלה לו הקדוש ברוך הוא בתוך אהלו ומצא, ומשם העשיר משה, שנאמר (שמות לד, א): פסל לך, פסילתן תהא לך. והיום כל הדין עותר לא קם ליה. וגם לא לידעים חן זה משה, אתמול (שמות לג, יז): כי מצאת חן בעיני, והיום (דברים ג, כו): אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. כי עת ופגע יקרה את כלם, עת היא שפוגעת האדם ומערערת בו כל הדברים האלה, והוא מפגיע, מה יעשה ילך ויעסק בתפלה ובתחנונים והוא נצל. רב הונא שאל לשמואל, אמר ליה מהו דין דכתיב: כי עת ופגע, אמר לו פעמים שאדם מפגיע בתפלה ונענה, פעמים שמפגיע ואינו נענה, שאין לך שסדר תפלות ותחנונים יותר ממשה רבנו, ולסוף נאמר לו (דברים לא, יד): הן קרבו ימיך למות.
(א) כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה. אמר רבי ברכיה וכי יש מצודה רעה ויש מצודה טובה, אמר ריש לקיש זו חכה, הדא הוא דכתיב (במדבר יד, לז): וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה. במה הומתו, רבנן ורבי שמעון בן יוחאי, רבנן אמרין אסכרה עלתה בגרונם ונחנקו ומתו. ורבי שמעון בן יוחאי אמר בנשילת איברים מתו. רבי יהודה ברבי סימון אמר טעמון דרבנן, נאמר כאן במצודה רעה, ונאמר להלן רעה, מה רעה האמורה להלן חכה יורדת לגרונו של דג וחונקתו, אף רעה האמורה כאן אסכרה עלתה בגרונם ומתו. רבי ברכיה אמר טעמיה דרבי שמעון בן יוחאי, נאמרה כאן מגפה ונאמר להלן מגפה (זכריה יד, יב): וזאת תהיה המגפה, מה מגפה האמורה להלן בנשילת אברים, אף מגפה האמורה כאן בנשילת אברים. אמר רבי ברכיה יש לך מצודה שהיא צדה בים ואינה צדה ביבשה, צדה ביבשה ואינה צדה בים, אלא זו חכה צדה בים, והיא צדה ביבשה, שהיא יורדת לגרונו של דג וחונקתו. רבי עזריה ורבי יונתן ברבי חגי בשם רבי יצחק בר מריון בשם רבי חנינא יש לך אדם שחוטא בארץ ואינו חוטא בשמים, בשמים ואינו חוטא בארץ, אבל מי שאומר לשון הרע חוטא בשמים ובארץ, שנאמר (תהלים עג, ט): שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. אמר רבי אלעזר מצינו שהם מהלכים בשמים ולשונם שותתה בארץ, מה טעם שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. אמר רבי יוחנן אין אדם אומר לשון הרע עד שהוא כופר בעקר, שנאמר (תהלים יב, ה): אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו וגו'. אמר רבי יצחק (תהלים נ, כב): בינו נא זאת שכחי אלוה, אלו שהן אומרין לשון הרע, שנאמר (תהלים יב, ה): אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו וגו'.
(א) גם זה ראיתי חכמה תחת השמש וגו', אמר רבי שמואל בר אימי, זו מחשבתן של רמאין ברמיותן, כגון המערב מים ביין, בלבקי בשמן, מי מאיס בדבש, חלב חמור בקטף, קימוס במור, עלי גפנים בפלפלין, לא יעשה קנה מאזנים ארך מצד זה וקצר מצד זה, לא יעשה את המחק עבה מצד זה וצר מצד זה, קנה מאזנים ומחק שיש בהן בית קבול מתכות, והאסיל שיש בו בית קבול מעות, וקנה של עני שיש בו בית קבול מים, ומקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגלית, הרי אלו טמאין. ועל כלם אמר רבי יוחנן אוי לי אם אמר אוי לי אם לא אמר, אם אמר מלמד אני את הרמאין, אם לא אמר אני מונע את התלמוד ומטמא את הטהרות. דבר אחר, שלא יהיו הרמאים הם סבורין שאין החכמים בקיאין במעשה ידינו, אמר רבי שמואל אף על פי כן (הושע יד, י): כי ישרים דרכי ה' וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם.
(א) עיר קטנה, זה העולם. ואנשים בה מעט, זה דור אנוש ודור המבול. ובא אליה מלך גדול וסבב אתה, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ובנה עליה מצודים גדלים, כמנון ועקמון.
(א) ומצא בה איש מסכן וחכם, זה נח, שנאמר (בראשית ז, א): כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. ומלט הוא את העיר בחכמתו, דהוה אמר להו ווי רקייא למחר מבולא אתי, עבדון תתובא, והוו אמרין ליה אן משרייא פרענותא, מן בייתיה דההוא גברא משרייא, כיון שמת מתושלח אמרין ליה, לא מביתיה דההוא גברא משרייא פרענותא. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר להון הקדוש ברוך הוא אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה, שנאמר (בראשית ח, א): ויזכר אלהים את נח וגו'.
(ב) דבר אחר, עיר קטנה, זה מצרים. ואנשים בה מעט, אלו המצריים. ובא אליה מלך גדול וסבב אתה, זה פרעה הרשע. ובנה עליה מצודים גדלים, כמנון ועקמון. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה יוסף הצדיק. ומלט הוא את העיר בחכמתו, שאמר לו לפרעה (בראשית מא, לד): יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וגו' ויקבצו את כל אכל השנים הטבות האלה וגו'. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקדוש ברוך הוא אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה, (בראשית מב, ו): ויוסף הוא השליט על הארץ.
(ג) דבר אחר, עיר קטנה, זה מצרים. ואנשים בה מעט, אלו אחי יוסף, שנאמר (בראשית מב, ו): וירדו אחי יוסף עשרה. ובא אליה מלך גדול וסבב אתה, זה יוסף. ובנה עליה מצודים גדלים, אלו שלש גזרות שגזר, שלא יכנס עבד למצרים, ולא יכנס אדם בשני חמורים, ולא יכנס אדם שלא יכתב שמו ושם אביו ושם זקנו ושם זקנתו. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה יהודה. ומלט הוא את העיר בחכמתו, שאמר אנכי אערבנו וגו', ועוד שאמר ליוסף (בראשית מד, לג): ישב נא עבדך תחת הנער וגו'. ואדם לא זכר וגו', אמר הקדוש ברוך הוא אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה (בראשית מו, כח): ואת יהודה שלח לפניו וגו'.
(ד) דבר אחר, עיר קטנה, זו מצרים. ואנשים בה מעט, אלו ישראל, שנאמר (דברים י, כב): בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה וגו'. ובא אליה מלך גדול, זה פרעה. וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים, שגזר גזרות קשות זו מזו, שמנען מתשמיש המטה, ומשך להם בערלה, וגדל להם בלורית. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה משה, שנאמר (שמות יא, ד): ויאמר משה כה אמר ה' כחצת הלילה וגו'. ומלט הוא את העיר בחכמתו, שנאמר (שמות יב, ז): ולקחו מן הדם וגו'. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקדוש ברוך הוא אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה, (ישעיה סג, יא): ויזכר ימי עולם משה עמו.
(ה) דבר אחר, עיר קטנה, זה סיני. ואנשים בה מעט, אלו ישראל. ובא אליה מלך גדול, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים, אלו מאתים וארבעים ושמונה מצוות עשה ושלש מאות וששים וחמש מצוות לא תעשה. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה משה, שנאמר (שמות יט, יג): לא תגע בו יד וגו'. ומלט הוא את העיר בחכמתו, שנאמר (שמות יט, יג): כל הנגע בהר מות יומת. ואדם לא זכר וגו', אמר הקדוש ברוך הוא אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה (מלאכי ג, כב): זכרו תורת משה עבדי וגו'.
(ו) דבר אחר, עיר קטנה, זה סיני. ואנשים בה מעט, אלו ישראל. ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע. ובנה עליה מצודים גדלים, שנאמר (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה משה, שנאמר (שמות לב, יא): למה ה' יחרה אפך בעמך וגו'. ואדם לא זכר וגו', אמר הקדוש ברוך הוא אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה (תהלים קו, כג): ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו'.
(ז) דבר אחר, עיר קטנה, זה בית הכנסת. ואנשים בה מעט, זה צבור. ובא אליה מלך גדול, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים, זה כמנון ועקמון. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה הזקן החכם או החזן, שבשעה שהזקן יושב ודורש ועונין אחריו אמן יהי שמו הגדול מברך אפלו יש לו שטר גזרות של מאה שנה, הקדוש ברוך הוא מוחל על כל עונותיו. ואדם לא זכר וגו', אמר הקדוש ברוך הוא אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה (ויקרא יט, לב): מפני שיבה תקום וגו'.
(ח) דבר אחר, עיר קטנה, זה הגוף. ואנשים בה מעט, אלו אבריו. ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע, ולמה הוא קורא ליצר הרע גדול, שהוא גדול מיצר טוב שלש עשרה שנה. וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים, כמנון ועקמון. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה יצר טוב, למה קורא אותו מסכן, שאינו מצוי בכל הבריות, ואין רבן של בריות נשמעין לו. ומלט הוא את העיר בחכמתו, שכל השומע ליצר טוב נמלט. אמר דוד טוביה למאן דשמע ליה, הדא הוא דכתיב (תהלים מא, ב): אשרי משכיל אל דל. ואדם לא זכר, אמר הקדוש ברוך הוא אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה (יחזקאל לו, כו): והסרתי את לב האבן מבשרכם וגו'.
(א) ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה, אמר רבי יוחנן וכי חכמתו של רבי עקיבא שהיה מסכן בזויה היתה, אלא זה זקן שהוא יושב ומסכן בדבריו, כגון זקן שהוא יושב ודורש (דברים טז, יט): לא תכיר פנים, והוא מכיר. (דברים טז, יט): לא תקח שחד, והוא לוקח. לא תלוה ברבית, והוא מלוה. שמשון הלך אחר עיניו (שופטים טז, לא): והוא שפט את ישראל עשרים שנה. גדעון, שנאמר (שופטים ח, כז): ויעש אותו גדעון לאפוד וגו' והוא שפט את ישראל, הוי אין מסכן אלא מי שמסכין דבריו.
(א) דברי חכמים בנחת נשמעים, אלו הדרשנים. מזעקת מושל בכסילים, אלו המתרגמנין שעומדין על הצבור. דבר אחר, דברי חכמים בנחת נשמעים, זה עמרם ובית דינו, אמר רבי בון נמנו אחר הגפה ואחר הגדר, אמרו מה הנאה יש לנו שאנו נושאים נשים וזורעים ומשליכים ליאור, עד כאן העולם יתקים. מזעקת מושל בכסילים, זה פרעה, דהוה גזר כל הבן הילוד וגו', ולא הות בדינא משגחא על גזירתיה.
(א) טובה חכמה מכלי קרב, זה חכמתו של יעקב אבינו, מכלי קרב של עשו הרשע, אמר רבי לוי זינם כלי זין מבפנים, והלבישן לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה, ולדורון, ולמלחמה. לתפלה מנין, שנאמר (בראשית לב, יב): הצילני נא מיד אחי. לדורון מנין, שנאמר (בראשית לב, יט): ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה. למלחמה מנין, שנאמר (בראשית לג, ב): וישם את השפחות וגו' והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה, אמר מוטב שיפגע בי ולא בבני. וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה, ולמה שעירה, רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמני, רבי אלעזר אמר מפני שטר חוב. ורבי שמואל אמר מפני הבושה. וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, זה עשו הרשע שאבד כל הטובות ומתנות של עולם הבא.
(ב) דבר אחר, טובה חכמה, זו חכמתה של סרח בת אשר. מכלי קרב, מכלי קרבו של יואב, שנאמר (שמואל ב כ, טז): ותקרא אשה חכמה מן העיר, מיכן דהוה רחיק. ויקרב אליה ותאמר אליו לא אתה הוא יואב, קוצר את, לית את לפום שמך, לא את בן תורה ולא דוד בן תורה, לא כתיב בתורה (דברים כ, י): כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, שמא למלחמה, דכתיב (שמואל ב כ, יח): ותאמר לאמר דבר ידברו בראשנה וגו' וכן התמו, אמרה לו עד כאן תמו דברי תורה שלא להתקים. אמר לה ואת מאן, אמרה לו מאן אנא, אנכי שלמי אמוני ישראל, אני הוא שהשלמתי מנינן של ישראל במצרים, אני הוא שהשלמתי נאמן יוסף לנאמן משה, ואתה מבקש להמית עיר ואם בישראל. עיר, זו אבל בית מעכה, ולי שאני אם בישראל. מיד (שמואל ב כ, יח): ויען יואב ויאמר חלילה לי וגו', חלילה ליואב, חלילה לדוד, חלילה למלכותו, אלא לא כן הדבר כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד, אם במלך למה בדוד, ואם בדוד למה במלך, אמר רבי עזריה ורבי יונתן ברבי חגי בשם רבי יצחק בר מריון, ללמדך שכל המעיז פניו בתלמידי חכמים וגדול הדור, כאלו מעיז פניו במלך, על אחת כמה וכמה דוד שהוא מלך וחכם וגדול הדור. אמר רבי יודן כל המעיז פניו במלך, כאלו מעיז פניו בשכינה, דכתיב (שמואל ב כ, כא): נשא ידו במלך בדוד, במלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ואחר כך בדוד, זה דוד מלך ישראל. תנו אתו לבדו ואלכה וגו', אמר לה מנן את ידעית, אמר לה כל המחציף פניו במלכות בית דוד מתחיב הוא מלעיל. מיד (שמואל ב כ, כב): ותבוא האשה אל העם בחכמתה, אמרה לון לית אתון שמעון ביואב, ולית אתון שמעון בדוד, הידא אמה קמת בהון, הידא מלכות קמת בהון. אמרין לה ומה הוא בעי, אמרה לון אלף דגוברין, אמרין לה כל בר נש יהיב לפום מה דאית ליה. אמרה לון אנא אזלא ומפייסא ליה דילמא דהוא פחית, עבדא גרמה אזלא ואתיא, אמרה לון חמש מאון הוא בעי. אמרין לה כל בר נש ובר נש יהיב לפום מה דאית ליה. אמרה לון אנא אזלא ומחטא ליה דילמא דהוא פחית מנהון, עבדא נפשה היא אזלא והדרא, אמרה לון חד גבר הוא בעי, והדא אכסניא. אמרין לה אן הוא טב קרתא ניהביה ניהליה. אמרה לון שבע בן בכרי שמו, מיד (שמואל ב כ, כב): ויקחו את ראש שבע בן בכרי וישלכו אותו בעד החומה וגו'. וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, זה שבע בן בכרי.
(ג) דבר אחר, טובה חכמה, זו חכמתו של חזקיהו מלך יהודה. מכלי קרב, של סנחריב. אמר רבי לוי שלש גליות הגלה סנחריב, פעם ראשונה הגלה שבט ראובן וגד, שניה עשרת השבטים, שלישית בא על יהודה, מיד עמד חזקיה וזינם כלי זין מבפנים והלבישם לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה, ולדורון, ולמלחמה. לתפלה, דכתיב (ישעיה לז, טו): ויתפלל חזקיה אל ה' וגו'. לדורון, דכתיב (מלכים ב יח, טז): בעת ההיא קצץ חזקיה וגו' ואת האמנות, מהו האמנות, רבי לוי אמר ציפריא, ורבנן אמרין שיגמיא. למלחמה, שנאמר (דברי הימים ב לב, ה): ויעש שלח לרב ומגנים, ונעץ חרב על פתח בית המדרש, ואמר, כל מי שאינו עוסק בתורה תהא החרב הזה עוברת על צוארו, (מלכים ב יח, לז): ויבא אליקים בן חלקיה אשר על הבית, ספקלי. ושבנא הספר, סקיווי פטריי. ויואח בן אסף המזכיר, סביא. וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, זה סנחריב, שנאמר (דברי הימים ב לב, כא): וישב בבשת פנים וגו' (מלכים ב יט, לז): וימלך אסר חדן בנו תחתיו.