בלילה ההוא נדדה שנת המלך (אסתר ו, א), נדדו שמים כסאו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שראה את ישראל בצרה. וכי יש שנה לפני המקום, והלא כבר נאמר (תהלים קכא, ד): הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, אלא בזמן שישראל שרויין בצער ואמות העולם בשלוה, לכך נאמר (תהלים מד, כד): עורה למה תישן ה'. ונדדה שנת המלך אחשורוש, שראה בחלומו את המן שנטל סיף להרגו, ונבהל והקיץ משנתו, ואמר לסופריו הביאו ספר הזכרונות לקרות ולראות מה שעבר עליו, ופתחו הספרים ומצאו את הדבר שהגיד מרדכי על בגתנא ותרש, וכיון שאמרו למלך: הנה המן עומד בחצר, אמר המלך אמת הדבר שראיתי בחלומי, לא בא זה בשעה זו אלא להרגני.
לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו (אסתר ו, ד), תנא לו הכין, ועליו נאמר (תהלים ז, יד): ולו הכין כלי מות חציו לדלקים יפעל (תהלים ז, טז): בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל.
מהר קח את הלבוש ואת הסוס [וגו'] ויקח המן את הלבוש ואת הסוס (אסתר ו, י יא), הלך לו אצל מרדכי, כיון שהגידו למרדכי שהוא בא, נתירא עד מאד, והיה יושב ותלמידיו לפניו. אמר להם לתלמידיו, בני, רוצו והבדלו מכאן שלא תכוו בגחלתי, שהרי המן הרשע בא להרגני. אמרו, אם תמות נמות עמך. אמר להם, אם כן נעמד בתפלה ונפטר מתוך התפלה, וחסלון צלותהון יתבון ועסקין בהלכות מצות העמר, שהרי אותו היום ט"ז בניסן היה, ובאותו היום היו מקריבין עמר בזמן שבית המקדש קים. אתא המן לגביהון אמר לון במה אתון עסקין, אמרו לו במצות העמר, הדא הוא דכתיב (ויקרא ב, יד): ואם תקריב מנחת בכורים לה' וגו', תמן אמרי הלכות קמיצה אחוו ליה ודבר אחד שהיו קומצין מן העמר. אמר לון והדין עומרא מהו דדהב או דכסף, אמרי ליה לא דדהב ולא דכסף ולא דחיטין, אלא דשעורין. אמר לון בכמה הוא טימיה דידיה הוה בעשרה קנטרין, אמרין ליה סגין בעשרה מנין. אמר לון קומו דנצחון עשרה מנכון לעשרה אלפי קנטרין דכסף דילי. כיון דחסל ממצלי, אמר ליה המן למרדכי לבוש הדין לבושא דמלכא, אמר לו מה את מבזה מלכות, אית בר נש לביש לבושא דמלכותא ולא סח. אזל בעא בלנא ולא אשכח, מה עבד אסר חרציה ועאל ואסחי, כיון דנפק אמר לו סב לביש הדין כלילא. אמר ליה מה את מבזה מלכותא, אית בר נש לביש כלילא דמלכותא ולא מספר. אזל בעי ספר ולא אשכח, מה עביד אזיל לביתיה ואייתי ספרא ויתיב וקא מספר ליה, שרי ומתנח, אמר ליה מה לך מתנח, אמר ליה ווי לאבוה דההוא גברא מעביר דומין פנטון קומין קלטו עביד בלן ספר. אמר ליה ובההיא שאילית לך לית אנא חכים לאבוי דההוא גברא בלן וספר בכפר קריינוס ואת משכחת מאני ספרא דידיה. אמר ליה קום רכוב על הדין סוסיא, אמר ליה לית בי כח, דאנא סב. אמר ליה ולית אנא גבר סב, אמר לו ולא את הוא דגרמת לנפשך. אמר ליה קום דאנא סמיך קדלי ואת דריס עלוי וסליק ורכב למקיימה לכון מה דאמר כתבא (דברים לג, כט): ואתה על במותימו תדרך.
דבר אחר, ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וגו'. אתא לגבי מרדכי ואמר, עמוד ולבוש, כמה ביש גדא דההוא גברא, אמש אני הייתי עסיק להתקין ליה צליבא, והקדוש ברוך הוא מתקין ליה כלילא. אני הייתי מתקן לך חבלים ומסמרים, והקדוש ברוך הוא מתקן לך לבוש מלכות. אנא בעינא מן מלכא למיצליב יתך על צליבא, והוא אמר לי למירכב לך על סוסיא, עמוד ולבוש ועביד ליה כל מה דאמרן לעיל. וכיון דרכיב, התחיל מקלס להקדוש ברוך הוא (תהלים ל, ב): ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת איבי לי ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור. תלמידיו מה היו אומרים (תהלים ל, ב): זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה. אותו רשע מה היה אומר (תהלים ל, ב): ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל. אסתר מה היתה אומרת (תהלים ל, ב): אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך. כנסת ישראל מה היתה אומרת (תהלים ל, ב): שמע ה' וחנני ה' היה עזר לי הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה, ורוח הקדש מה היתה אומרת (תהלים ל, ב): למען יזמרך כבוד ולא ידם ה' אלהי לעולם אודך. בתו של המן נשקפה מן החלון לראות בצליבא, וכיון שראתה מרדכי רוכב ואביה מכריז לפניו ככה יעשה לאיש, השליכה עצמה לארץ ומתה.
ויספר המן לזרש אשתו וגו' (אסתר ו, יג), באותה שעה באו סריסי המלך והביאוהו לסעודה ביום ששה עשר בניסן, כיון שאכלו ושתו אמר המלך לאסתר מה שאלתך, אמרה לו אדוני המלך איני שואלת ממך אלא נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי.
והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גנת הביתן (אסתר ז, ז), מה עשה מיכאל המלאך התחיל מקצץ את הנטיעות לפניו, והוסיף חמה על חמתו, ושב אל משתה היין, והמן עמד לבקש על נפשו, מה עשה מיכאל דחפו על אסתר, והיתה מצעקת אדוני המלך הרי הוא כבשני לפניך, ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית. ושמע המן הדבר הזה ונפלו פניו. מה עשה אליהו זכור לטוב, נדמה לחרבונה ואמר לו אדוני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי וגו'. דאמר רבי פנחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב. ואמר רב צריך לומר ארור המן, ארורים בניו, ארורה זרש אשתו, כדכתיב (משלי י, ז): ושם רשעים ירקב. מיד צוה המלך לתלותו על העץ אשר הכין למרדכי, ועליו אמר שלמה בחכמתו (משלי י, ז יא, ח): צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. שהשכים המן לתלות את מרדכי ונתלה הוא על העץ אשר הכין למרדכי, ונתן את כל אשר להמן לאסתר המלכה, ואסתר נתנה למרדכי, הדא הוא דכתיב: ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן צרר היהודים וגו', וכתיב (איוב ה, ה): אשר קצירו רעב יאכל ואל מצנים יקחהו ושאף צמים חילם. אשר קצירו, זה המן. רעב יאכל, זה מרדכי ואסתר. ואל מצנים יקחהו, לא בזיין ולא בצנה אלא בתפלה ובתחנונים, כמה דאת אמר (תהלים צא, ד): צנה וסחרה אמתו, זו היא התפלה המגנה על הצרה כצנה שמגנה על האדם במלחמה, ובזכות התפלה שנתכנה לצנה יקחהו להמן. ומנין שעשו תפלה, הדא הוא דכתיב: שק ואפר יצע לרבים, ומה תקנה לשק ואפר בלא תפלה. ושאף צמים חילם, ומי דחק לממונו של המן, מרדכי ואסתר והמצמתים להם.
ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך (אסתר ח, ח), ושלחו לכל המדינות להשמיד להרג ולאבד את כל שונאי היהודים ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא להם, (ישעיה נה, יג): והיה לה' לשם, זה הנס שעשה הקדוש ברוך הוא שלא נעשה כמוהו, יש לך בעולם שנעשה כנס הזה, שעשו נקמה ישראל באמות העולם ועשו בשונאיהם כרצונם.
נקהלו היהודים בעריהם וגו' ואיש לא עמד בפניהם כי נפל פחדם על כל העמים (אסתר ט, ב), וישראל מתגברים כאריה שנפל בעדרי צאן ומכה והולך ואין מציל מידו, הדא הוא דכתיב (מיכה ה, ז): והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער וככפיר בעדרי צאן וגו', והרגו בניו של המן ותלאום. אנדריאנוס קיסר אמר לו לרבי יהושע, גדולה היא הכבשה שעומדת בין שבעים זאבים. אמר לו גדול הוא הרועה שמצילה ושוברן לפניהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה נד, יז): כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו'.
ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' (אסתר ח, טו): רבי פנחס אומר מלך מרדכי על היהודים, מה המלך לובש פורפרין, כך מרדכי לובש פורפרין. מה המלך עושה עטרה כלולה בראשו, כך מרדכי לובש ועטרת זהב גדולה. מה המלך אימתו על כל הארץ, כך מרדכי אימתו עליהם, שנאמר: כי נפל פחד מרדכי עליהם. מה המלך מוניטה שלו הולכת בכל הארץ, כך מרדכי מוניטה שלו הולכת. ומה מוניטה שלו, מרדכי מכאן ואסתר מכאן. למה, שהיה איש טוב ואיש שלום ומבקש שלום, שנאמר: כי מרדכי היהודי וגו', ועליו אמר הכתוב (תהלים לז, לז): שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום.
אמר רבי ברכיה, הקדוש ברוך הוא כתב גאלת ישראל בתורה, דכתיב (ויקרא כה, מז): וכי תשיג יד גר ותושב עמך וגו', יד גר ותושב זה המן, שנתגדל ונתעשר. והשיגה ידו, לשקל עשרת אלפים ככר כסף, ונקרא גר תושב, שהוא מזרעו של עמלק, והיה גר במדי ופרס. (ויקרא כה, מז): ומך אחיך עמך, אלו ישראל, שהיו דלים ומכים. (ויקרא כה, מז): ונמכר לגר תושב, שמכרם אחשורוש להמן להשמיד להרג ולאבד. (ויקרא כה, מז): או לעקר משפחת גר, שעשה עצמו עבודת כוכבים, הדא הוא דכתיב: כרעים ומשתחוים להמן. (ויקרא כה, מז): אחרי נמכר גאלה תהיה לו, שגאלם הקדוש ברוך הוא מידו והצילם מגזרתו ופדאם. (ויקרא כה, מז): אחד מאחיו יגאלנו, זה מרדכי דכתיב ביה: ורצוי לרב אחיו. (ויקרא כה, מז): או דדו או בן דדו יגאלנו, זו אסתר שהיתה בת דדו, ונגאלו ישראל על ידיה. (שמות יז, יד): כי מחה אמחה את זכר עמלק, מחה בעולם הזה, אמחה לעולם הבא. את זכר עמלק זה המן, קרי ביה זכר עמלק. ואף יעקב אבינו רמזה בברכת השבטים, הדא הוא דכתיב (בראשית מט, כז): בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד, זה שאול שהיה בקרן של ישראל, שהיה תחלה למלכים, והיה משבט בנימין, והכה את עמלק ובזז את כל אשר להם. (בראשית מט, כז): ולערב יחלק שלל, זה מרדכי ואסתר, שעמדו להם לישראל בגלותם שהוא דומה לערב, וחלקו שלל של המן שנמשל לזאב, שהעמידו הקדוש ברוך הוא כנגד הזאב, אלו מלכי מדי ופרס שנמשלו לזאב, הדא הוא דכתיב (דניאל ז, ה): וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב. תמן אמרין אלו מלכי מדי ופרס שאוכלין כדב ואין להם מנוחה כדב ומגדלין שער כדב. העמיד הקדוש ברוך הוא כנגדן מרדכי ואסתר שהיו משבט בנימין, דכתיב ביה: זאב יטרף.
רבי חיא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוון מהלכין בהדא בקעתא דארבל, וחזון את אילת השחר שבקעה את האורה, אמר ליה רבי חיא רבה לרבי שמעון בן חלפתא כך הוא גדלתן של ישראל בתחלה קימעא, כל מה שהולך הוא גדל ורבה והולך, מה טעם (מיכה ז, ח): כי אשב בחשך ה' אור לי. כך, בתחלה ומרדכי יושב בשער המלך, ואחר כך, וישב מרדכי אל שער המלך וגו', ואחר כך, ומרדכי יצא מלפני המלך וגו', ואחר כך, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.
הדא הוא דכתיב (תהלים סו, ג): אמרו לאלהים מה נורא מעשיך, מה דחילין אינון מנגנות שלך, [פרוש אותות שלך] הנהרגים הורגין את הורגיהם, והנצלבין צולבין את צולביהן. המשקעין בים משקעין את משקיעיהן, הוי (תהלים סו, ג): ברב עזך יכחשו לך איביך. את מוצא שמדות טובות של הקדוש ברוך הוא בהשפע בפרוי ורבוי, הטוב ברבוי, החסד ברבוי, הרחמים ברבוי, הצדקה ברבוי, האמונה ברבוי, הפדות ברבוי, הברכה ברבוי, השבח ברבוי, השלום ברבוי. הטוב ברבוי, שנאמר (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. החסד ברבוי, שנאמר (שמות לד, ו): ורב חסד ואמת. הרחמים ברבוי, שנאמר (תהלים קיט, קנו): רחמיך רבים ה'. הצדקה ברבוי, שנאמר (איוב לז, כג): ומשפט ורב צדקה. האמונה ברבוי, שנאמר (איכה ג, כג): חדשים לבקרים רבה אמונתך. הפדות ברבוי, שנאמר (תהלים קל, ז): יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות. הברכה ברבוי, שנאמר (מלאכי ג, י): והריקתי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם לומר די. השבח ברבוי, שנאמר (תהלים פט, ח): אל נערץ בסוד קדשים רבה ונורא על כל סביביו, וכתיב (תהלים קד, כד): מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך. השלום ברבוי, שנאמר (ישעיה נד, יג): וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך. (תהלים קכב, ז): יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך, (תהלים קכח, ו): וראה בנים לבניך שלום על ישראל. (תהלים קיט, קסה): שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול. (תהלים כט, יא): ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. נשלם מדרש אסתר