המדרש שלפניך דורש בעיקר את בראשית טז, ד–יג (מודגשים).
4 מתוך 10 הסעיפים כאן כבר מנוקדים ומבוארים. בסעיפים המנוקדים, הנוסח, הפיסוק, הניקוד וההסברים שבסוגריים הוכנו בסיוע בינה מלאכותית, על בסיס דפוס וילנא ולאור המפרשים, ועדיין לא עברו עריכה אנושית. ייתכנו בהם טעויות. שאר הסעיפים: מלאכת הניקוד, הפיסוק והביאור נעשית בהדרגה, ובסעיפים האלה היא עדיין בתהליך. בינתיים מובא כאן הנוסח כפי שהוא בספריית אוצריא, בלי ניקוד, עם המפרשים.
רַבִּי הוּנָא מִשֵּׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא (אמר): כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ רֹב הַשָּׁנִים בְּלֹא שִׁעְבּוּד (כדי שיעברו רוב ארבע מאות השנים שנגזרו על זרע אברהם בלי שעבוד).
ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך (בראשית טז, ה), רבי יודן בשם רבי יהודה בר סימון חומסני אתה בדברים, למה, שאתה שומע בקלוני ושותק. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר בעי דיני גבך. משל לשני בני אדם חבושים בבית האסורים, נמצא המלך עובר, אמר ליה חד, תבע דיקיון דידי, אמר אפקוהו. אמר ליה חבריה יבעי דיני גבך, אלו אמרת תבוע דיקיון דידן, כמה דאפקך כן אפקני, וכדו דאמרת תבע דיקיון דידי, לך אפיק לי לא אפיק. כך אלו אמרת ואנו הולכים ערירים, כמה דיהב לך כן יהב לי, וכדו דאמרת (בראשית טו, ב): אנכי הולך ערירי, לך יהיב ולי לא יהיב. משל לשני בני אדם שהלכו ללוות זרע מן המלך, אמר ליה תשאל לי זרע, אמר ויהבון ליה, אמר ליה חבריה יבעי דיני גבך, אלו אמרת תשאל לנו זרע, כמה דיהיב לך כן הוה יהיב לי, הכא נמי אלו אמרת הן לנו לא נתת זרע, כמה דיהיב לך הוה יהיב לי, וכדו דאמרת (בראשית טו, ג): הן לי לא נתת זרע, לך יהיב לי לא יהיב. רבי נחמיה בשם רבי אבון אמר חמסה בפניו. ורבנן אמרי ארבע מדות נאמרו בנשים, גרגרניות, ציתניות, עצלניות, קנאניות. גרגרניות, מחוה (בראשית ג, ו): ותקח מפריו ותאכל. ציתניות (בראשית יח, י): ושרה שמעת. עצלניות (בראשית יח, ו): מהרי שלש סאים קמח סלת. קנאניות, דכתיב (בראשית ל, א): ותקנא רחל באחותה. רבי יהודה בר נחמיה אמר אף אסטטניות ודברניות. אסטטניות ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך. ודברניות (במדבר יב, א): ותדבר מרים ואהרן במשה. רבי לוי אמר אף גנביות, שנאמר (בראשית לא, יט): ותגנב רחל את התרפים. יוצאניות (בראשית לד, א): ותצא דינה. רבי תנחומא אמר בשם רבי חיא רבה ורבי ברכיה אמר בשם רבי חיא, כל מי שהרתיק אחר מדת הדין לא יצא שפוי מתחת ידיה, ראויה היתה שרה להגיע לשניו של אברהם, ועל ידי שאמרה (בראשית טז, ה): ישפט ה' ביני וביניך, נמנעו מחייה שלשים ושמונה שנה. כתיב (בראשית טז, ד): ויבא אל הגר ותהר, ומה תלמוד לומר (בראשית טז, יא): הנך הרה וילדת בן, אלא מלמד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עברה. אמר רבי יוחנן ביני ובינך, ובנך כתיב. אמר רבי חנינא אלו אלישע הנביא אמר כן ברוח הקדש דיי, אלא שזכתה לדבר עמה המלאך.
ויאמר אברם אל שרי עשי לה הטוב בעיניך (בראשית טז, ו), אמר לה מה אכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. כתיב (דברים כא, יד): לא תתעמר בה תחת אשר עניתה, וזו מאחר שצערנו אותה אנו משתעבדין בה, לא אכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. כתיב (שמות כא, ח): לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה, וזו מאחר שעשינו אותה גבירה אנו עושין אותה שפחה, לא אכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. (בראשית טז, ו): ותענה שרי ותברח מפניה, רבי אבא בר כהנא אמר מנעתה מתשמיש המטה. רבי ברכיה אמר טפחתה בקורדקיסון על פניה. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא דליים ופנדיות הוליכה לה למרחץ.
וימצאה מלאך ה' על עין המים וגו' (בראשית טז, ז), באורחא דחלוצה. (בראשית טז, ח): ויאמר הגר שפחת שרי, מתלא אמר אם אמר לך חד אוניך דחמר לא תיחוש, תרין עביד לך פרוכי. כך אברם אמר: הנה שפחתך בידך, המלאך אמר: הגר שפחת שרי. ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת. (בראשית טז, ט): ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גברתך והתעני וגו', (בראשית טז, י): ויאמר לה מלאך ה' הרבה וגו'. כמה מלאכים נזדוגו לה, רבי יוסי בר חנינא אמר חמשה, בכל מקום שנאמר אמירה, מלאך. רבנן אמרי ארבעה, בכל מקום שנאמר מלאך. אמר רבי חיא בוא וראה כמה בין ראשונים לאחרונים, מנוח אמר לאשתו (שופטים יג, כב): מות נמות כי אלהים ראינו, והגר שפחת שרי רואה חמשה מלאכים בזה אחר זה ולא נתיראה מהם. אמר רבי חיא צפרנן של אבות ולא כרסן של בנים. אמר רבי יצחק (משלי לא, כז): צופיה הליכות ביתה, בני ביתו של אברהם אבינו צופים היו, והיתה רגילה לראות בהם.
ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וגו' (בראשית טז, יא), אמר רבי יצחק שלשה הן שנקראו בשמם לפני הקדוש ברוך הוא עד שלא נוצרו, ואלו הן, יצחק ושלמה ויאשיהו. ביצחק כתיב (בראשית יז, יט): אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק. בשלמה מה הוא אומר (דברי הימים א כב, ט): הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו שלמה יהיה שמו. ביאשיהו כתיב (מלכים א יג, ב): ויקרא אל המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. ויש אומרים אף ישמעאל באמות, הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל.
והוא יהיה פרא אדם (בראשית טז, יב), רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר שהכל יהיו גדלים בישוב והוא יהיה גדל במדבר. רבי שמעון בן לקיש אמר פרא אדם, ודאי שהכל בוזזים ממון והוא בוזז נפשות. (בראשית טז, יב): ידו בכל ויד כל בו, קרי ביה כלבו, הוא והכלב שוים, מה הכלב אוכל נבלות אף הוא אוכל נבלות. אמר רבי אלעזר מתי ידו בכל ויד כל בו, לכשיבוא אותו שכתוב בו (דניאל ב, לח): ובכל די דירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון, הדא הוא דכתיב (ירמיה מט, כח): לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל, נבוכד ראצר כתיב, שאצרן במדבר והרגן. (בראשית טז, יב): על פני כל אחיו ישכן, הכא את אמר ישכן, והתם כתיב (בראשית כה, יח): נפל, אלא כל זמן שהיה אברהם אבינו קים ישכן, וכשמת אברהם נפל. עד שלא פשט ידו בבית המקדש, ישכן. כיון שפשט ידו בבית המקדש, נפל. בעולם הזה ישכן, אבל לעתיד לבוא נפל.
ותקרא שם ה' הדבר אליה אתה אל ראי (בראשית טז, יג), רבי יהודה בר סימון ורבי יוחנן בשם רבי אלעזר בר שמעון, מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם האשה אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עלה. רבי אבא בשם רבי בירי כמה כרכורים כרכר בשביל להשיח עמה. (בראשית יח, טו): ויאמר לא כי צחקת. והכתיב: ותקרא שם ה' הדבר אליה, רבי יהושע בר נחמיה אמר על ידי מלאך. והכתיב (בראשית כה, כג): ויאמר ה' לה, רבי לוי בשם רבי חנינא בר חמא אמר על ידי מלאך. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר על ידי שם. אתה אל ראי, אמר רבי איבו אתה הוא רואה בעלבון של עלובין. כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי, אמרה לא דיי שנזקקתי לדבור, אלא למלכות, היך מה דאת אמר (שמואל ב ז, יח): כי הבאתני עד הלם. ראיתי אחרי ראי, לא דיי שנזקקתי עם גברתי לראות המלאך, אלא שאפלו גברתי שהיתה עמי לא ראתה. דבר אחר, לא דיי שנזקקתי עם גברתי, אלא ביני לבין עצמי. אמר רבי שמואל בר נחמן משל למטרונה שאמר לה המלך עברי לפני, עברה לפניו, והיתה מסתמכת על שפחתה וצמצמה פניה ולא ראתה המלך והשפחה ראתה.