א וישמע אברם כי נשבה אחיו מנוקד ומבואר וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו –
(זהו שכתוב:) מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה', סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו (תהלים קיב, ז–ח) .
מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא (שם, ז) – זֶה אַבְרָהָם, (שנאמר בו) : כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ־לֹהִים אַתָּה (בראשית כב, יב) .
נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה' (תהלים קיב, ז) – (שנאמר) : וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ (נחמיה ט, ח) .
סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא (תהלים קיב, ח) – שֶׁנֶּאֱמַר: אַל תִּירָא אַבְרָם (בראשית טו, א) .
עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו (תהלים קיב, ח) – (שנאמר) : וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה (בראשית יד, טו) .
מפרשים · 5
ב וישמע אברם כי נשבה אחיו הדא… מנוקד ומבואר וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו – הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים (ישעיה לג, טו) .
וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו) :
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֵן (חניכיו) הוֹרִיקוּ פָּנִים כְּנֶגֶד אַבְרָהָם (פניהם הוריקו מולו, שלא רצו ללכת עמו) , אָמְרוּ: חֲמִשָּׁה מְלָכִים לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בָּהֶם (בארבעת המלכים) , וְאָנוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהֶם?!
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: אַבְרָהָם הוֹרִיק פָּנִים כְּנֶגְדָּן (אברהם הוא שפניו הוריקו מולם, מכעס) , אָמַר: אֵצֵא וְאֶפֹּל עַל קִדּוּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם (של הקדוש ברוך הוא) .
אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר: בִּכְלֵי זַיִן הוֹרִיקָן (זיין אותם בכלי נשק) , הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי (תהלים לה, ג) .
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת הוֹרִיקָן (העשיר אותם באבנים טובות ובמרגליות, כדי שלא יתנו עיניהם בשלל) , הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ (תהלים סח, יד) .
רַבִּי לֵוִי אָמַר: בְּפָרָשַׁת שׁוֹטְרִים הוֹרִיקָן (רוקן אותם, מיעט את מספרם, בדברי השוטרים ליוצאים למלחמה) , הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ (דברים כ, ח) .
חֲנִיכָיו – בַּעֲלֵי חֲנִיכָתוֹ (בעלי כינויו) , שְׁמָם אַבְרָם כִּשְׁמוֹ.
שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת – רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא (אמר) : אֱלִיעֶזֶר לְבַדּוֹ הָיָה, מִנְיַן (הגימטרייה של) אֱלִיעֶזֶר שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת (318) .
וַיִּרְדֹּף עַד דָּן – שָׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הִיא (בדן עתידה לעמוד עבודה זרה, עגל הזהב של ירבעם) , וּמַכָּה מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ (והיא מזיקה עוד לפני שהוקמה, וגם אחרי שבטלה) :
מַכָּה מִלְּפָנֶיהָ – וַיִּרְדֹּף עַד דָּן (עד שם רדף אברהם, ושם תש כוחו) , וּמַכָּה מֵאַחֲרֶיהָ – (שנאמר) : מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו (ירמיה ח, טז) .
מפרשים · 7
ג ויחלק עליהם לילה רבי בנימין בר… מנוקד ומבואר וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה – רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת מִשֵּׁם רַבִּי יוֹנָתָן (אמר) : הַלַּיְלָה נֶחֱלַק מֵאֵלָיו. וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים) : יוֹצְרוֹ חִלְּקוֹ (בוראו של הלילה חילק אותו) .
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲבִיהֶם (אברהם) פָּעַל עִמִּי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, אַף אֲנִי פּוֹעֵל עִם בָּנָיו בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. וְאֵימָתַי? בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר (שמות יב, כט) .
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: אִית דְּמַפְּקִין לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא (יש שמוציאים זאת בלשון אחרת) : אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲבִיהֶם (אברהם) יָצָא בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, אַף אֲנִי אֵצֵא עִם בָּנָיו בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא (שמות יא, ד) .
וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם – וְכִי יֵשׁ אָדָם רוֹדֵף הֲרוּגִים? אָמַר רַבִּי פִּינְחָס: רוֹדְפָיו שֶׁל אָבִינוּ אַבְרָהָם הֲרוּגִים הָיוּ (כבר היו מוכים בידי הקדוש ברוך הוא) , שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ (תהלים סט, כז) .
הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ (ישעיה מא, ב) – מִי הוּא זֶה שֶׁהֵעִיר לִבָּם שֶׁל מִזְרָחִיִּים (של ארבעת המלכים, שבאו מן המזרח) שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִפְּלוּ בְּיַד אַבְרָהָם?
צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ (שם) – צַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים (הקדוש ברוך הוא) , שֶׁהָיָה מֵאִיר לוֹ (לאברהם) בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: מַזַּל צֶדֶק (כוכב הלכת צדק) הָיָה מֵאִיר לוֹ (לאברהם) .
אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן: צְדָקָה הָיְתָה צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: אִם אֵין אַבְרָהָם, אֵין מִי יַעֲשֶׂה אוֹתִי.
הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ [יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ] (שם) – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה (נחלקו) :
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: אַבְרָהָם הָיָה מַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם (על המלכים) עָפָר וְהוּא נַעֲשֶׂה חֲרָבוֹת, קַשׁ וְנַעֲשֶׂה חִצִּים.
וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: 'יִתֵּן עָפָר' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא כֶּעָפָר (שם) – הֵן (המלכים) הָיוּ מַשְׁלִיכִים חֲרָבוֹת עַל אַבְרָהָם וְנַעֲשִׂין עָפָר, חִצִּים וְהֵן נַעֲשִׂים קַשׁ.
הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם [אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא] (שם, ג) –
רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא (אמר) : פְּסִיעוֹתָיו שֶׁל אָבִינוּ אַבְרָהָם הָיוּ שָׁלֹשׁ מִילִין (כל פסיעה שלו הייתה באורך שלושה מילין, כשלושה קילומטרים) .
רַבִּי יוּדָן בַּר רַבִּי סִימוֹן אָמַר: מִיל (כל פסיעה הייתה מיל אחד) , שֶׁנֶּאֱמַר: אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא (שם) .
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ: לֹא נִתְאַבְּקוּ רַגְלֵיהֶן (לא התכסו באבק רגליהם של אברהם ואנשיו) אֶלָּא כָּזֶה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
מפרשים · 7
ד וישב את כל הרכש וגם את… מנוקד ומבואר וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט [אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם] –
רַבִּי יוּדָן אָמַר: אֲנָשִׁים וְנָשִׁים הֵשִׁיב (אברהם) , וְטַף (וילדים קטנים) לֹא הֶחֱזִיר. עָמְדוּ (הטף) וְנִתְגַּיְּרוּ וְגָדְרוּ עֶרְוַת אֲבוֹתֵיהֶם (ותיקנו את קלון אבותיהם) , הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וְהֵבֵאתִי (להתגייר) רָעֵי גוֹיִם (יחזקאל ז, כד) .
מִי הֵם רָעֵי גוֹיִם? רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן (אמר) : אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַנְשֵׁי סְדֹם [רָעִים וְחַטָּאִים] (בראשית יג, יג) .
מפרשים · 5
ה ויצא מלך סדם לקראתו רבי אבא… מנוקד ומבואר וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ – רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: הִתְחִיל (מלך סדום) לְקַשְׁקֵשׁ לוֹ בִּזְנָבוֹ (להתרברב לפני אברהם; או: להתחנף אליו, ככלב המכשכש בזנבו) . אָמַר לוֹ (מלך סדום לאברהם) : מָה אַתָּה יָרַדְתָּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּלְתָּ, אַף אֲנִי יָרַדְתִּי לַחֵמָר (לבורות הטיט) וְנִצַּלְתִּי.
אֶל עֵמֶק שָׁוֵה – רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן (אמרו) : שֶׁשָּׁם הֻשְׁווּ (הסכימו לדעה אחת) כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים (כל הגויים) , וְקָצְצוּ אֲרָזִים וְעָשׂוּ בִּימָה (במה) גְּדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ (את אברהם) בְּתוֹכוֹ לְמַעְלָה, וְהָיוּ מְקַלְּסִין (משבחים) לְפָנָיו וְאוֹמְרִים לוֹ: שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי [נְשִׂיא אֱ־לֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ] (בראשית כג, ו) .
אָמְרוּ לוֹ (לאברהם) : מֶלֶךְ אַתְּ (אתה) עָלֵינוּ, נָשִׂיא אַתְּ (אתה) עָלֵינוּ, אֱלוֹהַּ אַתְּ (אתה) עָלֵינוּ. אָמַר לָהֶם (אברהם) : אַל יֶחְסַר הָעוֹלָם מַלְכּוֹ וְאַל יֶחְסַר אֱלוֹהוֹ (יש לעולם מלך ואלוה משלו, ואין ליטול את מקומו) .
מפרשים · 6
ו ומלכי צדק מלך שלם מנוקד ומבואר וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם –
הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וּבַת צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם (זה אברהם, שמלכי צדק קידם את פניו במנחה) (תהלים מה, יג) .
וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם – הַמָּקוֹם הַזֶּה (ירושלים) מַצְדִּיק אֶת יוֹשְׁבָיו.
מַלְכִּי צֶדֶק, (וכן) אֲדֹנִי צֶדֶק (מלך ירושלים בימי יהושע) – צֶדֶק נִקְרֵאת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: צֶדֶק יָלִין בָּהּ (ישעיה א, כא) .
מֶלֶךְ שָׁלֵם – רַבִּי יִצְחָק הַבַּבְלִי אוֹמֵר: שֶׁנּוֹלַד מָהוּל (ו'שלם' פירושו שלם בגופו) .
הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵ־ל עֶלְיוֹן – רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְרַבָּנָן (וחכמים נחלקו) :
רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר: הִלְכוֹת כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה גִּלָּה לוֹ (מלכי צדק לאברהם) : לֶחֶם – זֶה לֶחֶם הַפָּנִים, וָיָיִן – אֵלּוּ הַנְּסָכִים.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים) : תּוֹרָה גִּלָּה לוֹ (מלכי צדק לאברהם) , שֶׁנֶּאֱמַר: לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי (משלי ט, ה) .
וְהוּא כֹהֵן לְאֵ־ל עֶלְיוֹן – רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי (נחלקו) :
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: כָּל יַיִן שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה עוֹשֶׂה רוֹשֶׁם (מביא אחריו תקלה) חוּץ מִזֶּה.
אָמַר רַבִּי לֵוִי: אַף זֶה לֹא יָצָאנוּ מִיָּדוֹ (גם מן היין הזה לא יצאנו בלא פגע) , שֶׁמִּשָּׁם קָרָא עָלָיו (שמיד אחריו נאמר לאברהם) : וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (בראשית טו, יג) .
מפרשים · 8
ז ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון… מנוקד ומבואר וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵ־ל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ – מִמִּי קְנָאָן (הקדוש ברוך הוא את השמים והארץ) ?
רַבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַב כַּהֲנָא וְרַבִּי יִצְחָק (נחלקו) :
רַבִּי אַבָּא אָמַר: כְּאִינָשׁ דַּאֲמַר: פְּלָן עֵינוֹהִי יָאֵי, שַׂעֲרֵיהּ יָאֵי (כאדם שאומר: פלוני עיניו נאות, שערו נאה; כלומר 'קונה' אינו לשון קנייה מאחר, אלא שהם שלו מעצמו, או: שתיקן ועשה אותם) .
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הָיָה (אברהם) מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים, וּמִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִין הָיָה אוֹמֵר לָהֶם: בָּרֵכוּ! וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ: מַה נֹּאמַר? וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: אִמְרוּ 'בָּרוּךְ אֵ־ל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ'.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (לאברהם) : אֲנִי לֹא הָיָה שְׁמִי נִכָּר לִבְרִיּוֹתַי, וְהִכַּרְתָּ אוֹתִי בִּבְרִיּוֹתַי (ואתה עשית שיכירו אותי בריותיי) , מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אַתָּה שֻׁתָּף עִמִּי בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (ו'קונה' נאמר על אברהם) .
מפרשים · 8
ח וברוך אל עליון אשר מגן צריך… מנוקד ומבואר וּבָרוּךְ אֵ־ל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ – רַבִּי הוּנָא אָמַר: שֶׁהוֹפֵךְ מַנְגָּנִין שֶׁלְּךָ עַל צָרֶיךָ (שהפך את התחבולות שחשבו צריך עליך על ראשם שלהם) .
רַבִּי יוּדָן אָמַר: (אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם:) כַּמָּה מַנְגְּנָאוֹת (תחבולות) עָשִׂיתִי לַהֲבִיאָן (את המלכים) תַּחַת יָדֶיךָ! אוֹהֲבִים הָיוּ זֶה לָזֶה, זֶה מְשַׁלֵּחַ לָזֶה כְּתָבִים (איגרות) וְזֶה מְשַׁלֵּחַ לָזֶה דּוֹרוֹנוֹת (מתנות) , וְהִמְרַדְתִּי אוֹתָם אֵלּוּ עַל אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִפְּלוּ תַּחַת יָדֶךָ.
וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל – רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן אָמַר: מִכֹּחַ אוֹתָהּ בְּרָכָה (אותה מתנה, המעשר) אָכְלוּ (נהנו) שָׁלֹשׁ יְתֵדוֹת גְּדוֹלוֹת בָּעוֹלָם (שלושת עמודי העולם) , אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב:
בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (כתוב) : וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד, א) – בִּזְכוּת וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
בְּיִצְחָק כְּתִיב (כתוב) : וָאֹכַל מִכֹּל (בראשית כז, לג) – בִּזְכוּת וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
בְּיַעֲקֹב כְּתִיב (כתוב) : כִּי חַנַּנִי אֱ־לֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל (בראשית לג, יא) – בִּזְכוּת וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
מֵהֵיכָן זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים? רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן (וחכמים נחלקו) :
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: מֵאַבְרָהָם, (שנאמר לו) : כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (בראשית טו, ה) , (וכנגדו נאמר) : כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ו, כג) .
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: מִיִּצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה (בראשית כב, ה) , לְפִיכָךְ אָמַר הַמָּקוֹם (הקדוש ברוך הוא) : כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ו, כג) .
וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים) : מִיַּעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב (שמות יט, ג) , וּכְנֶגְדּוֹ (נאמר) : כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ו, כג) .
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (נחלקו) :
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר: (אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם:) אֵימָתַי אֲנִי מְגַדֵּל אֶת בָּנֶיךָ כַּכּוֹכָבִים? כְּשֶׁאֶגָּלֶה עֲלֵיהֶם בְּ'כֹה' (במתן תורה, שנאמר) : כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב (שמות יט, ג) .
וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: כְּשֶׁאֶגָּלֶה עַל מַנְהִיגָם (על משה) בְּ'כֹה', שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל (שמות ד, כב) .
מפרשים · 6
ט ויאמר מלך סדם אל אברם תן… מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ [וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ] וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי –
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן (וחכמים נחלקו) :
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: עֲשָׂאָן תְּרוּמָה (אסר אברהם את הרכוש על עצמו כתרומה האסורה לזר; או: הפריש מן הרכוש תרומה) , הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' (במדבר יח, כו) .
וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: עֲשָׂאָן שְׁבוּעָה (אסר אותו על עצמו בשבועה) , הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם (דניאל יב, ז) .
וְרַבָּנָן אָמְרֵי (וחכמים אומרים) : עֲשָׂאָן שִׁירָה (אמר עליו שירה לקדוש ברוך הוא) , הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱ־לֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ (שמות טו, ב) .
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי אַמִּי בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ: אָמַר מֹשֶׁה: בַּלָּשׁוֹן שֶׁאָמַר אַבָּא (אברהם אבינו) שִׁירָה, הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה', בּוֹ בַּלָּשׁוֹן אֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱ־לֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ (שם) .
אִם מִחוּט – אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מַמָּל: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (לאברהם) : אַתְּ אֲמַרְתְּ (אתה אמרת) אִם מִחוּט, חַיֶּיךָ (לשון שבועה) שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְבָנֶיךָ מִצְוַת צִיצִית, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת (במדבר טו, לח) , וּמְתַרְגְּמִינַן (ומתרגמים) : חוּטָא דִּתְכֶלְתָּא (חוט של תכלת) .
וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל – חַיֶּיךָ (לשון שבועה) שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְבָנֶיךָ מִצְוַת יְבָמָה (מצוות חליצה) , הָאֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ (דברים כה, ט) .
דָּבָר אַחֵר: אִם מִחוּט – זֶה הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא מְצֻיָּר (מקושט) בִּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן. וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל – אֵלּוּ עוֹרוֹת הַתְּחָשִׁים (שכיסו את המשכן) .
דָּבָר אַחֵר: אִם מִחוּט – אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, כְּהַהִיא דִּתְנַן (כמו ששנינו במשנה, מידות ג, א) : וְחוּט שֶׁל סִיקְרָא (פס של צבע אדום) חוֹגְרוֹ בָּאֶמְצַע (מקיף את המזבח באמצע גובהו) , לְהַבְדִּיל בֵּין דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לְדָמִים הַתַּחְתּוֹנִים. וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל – אֵלּוּ פַּעֲמֵי רְגָלִים (עליות הרגל לבית המקדש) , הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים (שיר השירים ז, ב) .
בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים – הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיַּעַן כָּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמִּי לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ, וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי אֵת אֲשֶׁר נָתַן ה' לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ, וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ, וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה (שמואל א ל, כב–כה) .
אָמַר רַבִּי יוּדָן: 'וָהָלְאָה' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא נאמר כאן) , אֶלָּא וָמָעְלָה (משמע שכך נהגו גם קודם לכן) . וּמִמִּי לָמַד (דוד) ? מֵאַבְרָהָם זְקֵנוֹ, שֶׁאָמַר: בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים [אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם] .
מפרשים · 6