א וינגע ה' את פרעה נגעים גדלים… מנוקד ומבואר וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים (בראשית יב, יז) .
כְּתִיב (כתוב) : צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח [כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה] (תהלים צב, יג) –
מָה הַתְּמָרָה (הדקל) הַזּוֹ וְאֶרֶז אֵין בָּהֶם לֹא עִקּוּמִים וְלֹא סִיקוּסִים (קשרים בגזע) , כָּךְ הַצַּדִּיקִים אֵין בָּהֶם לֹא עִקּוּמִים וְלֹא סִיקוּסִים (קשרים) .
מָה הַתְּמָרָה וְאֶרֶז צִלָּן רָחוֹק (צילם נופל רחוק מהם) , כָּךְ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים רָחוֹק (לעולם הבא) .
מָה הַתְּמָרָה וְאֶרֶז לִבָּן מְכֻוָּן לְמַעְלָן (ליבת הגזע שלהם עולה ישר כלפי מעלה) , כָּךְ הַצַּדִּיקִים לִבָּן מְכֻוָּן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : עֵינַי תָּמִיד אֶל ה' כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי (תהלים כה, טו) .
מַה תְּמָרָה וְאֶרֶז יֵשׁ לָהֶן תַּאֲוָה (תשוקה) , אַף צַדִּיקִים יֵשׁ לָהֶן תַּאֲוָה (תשוקה) , וּמָה הִיא תַּאֲוָתָן? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: קַוֹּה קִוִּיתִי ה' (תהלים מ, ב) .
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: מַעֲשֶׂה בִּתְמָרָה אַחַת שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּחַמְּתָן (שם מקום) וְלֹא הָיְתָה עוֹשָׂה פֵּרוֹת. עָבַר דִּקְלַי (מומחה לגידול דקלים) אֶחָד וְרָאָה אוֹתָהּ, אָמַר: תְּמָרָה זוֹ צוֹפָה מִירִיחוֹ (רואה דקל זכר שביריחו ומשתוקקת אליו) . כֵּיוָן שֶׁהִרְכִּיבוּ אוֹתָהּ (ממנו) עָשְׂתָה פֵּרוֹת.
אִי (אם) מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנָּה כֵלִים, יָכוֹל אַף הַצַּדִּיקִים כֵּן? אֶתְמְהָא (בתמיהה) ! תַּלְמוּד לוֹמַר: כְּאֶרֶז (שם) . אָמַר רַב הוּנָא: תַּמָּן עָבְדִין מִינֵּיהּ מָאנִין (שם, בבבל, עושים כלים גם מן הדקל) .
אִי (אם) מָה הָאֶרֶז אֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כָּךְ הֵן צַדִּיקִים? אֶתְמְהָא (בתמיהה) ! תַּלְמוּד לוֹמַר: יִפְרָח (שם) .
מַה תְּמָרָה זוֹ אֵין בָּהּ פְּסֹלֶת, אֶלָּא תְּמָרֶיהָ לַאֲכִילָה, וְלוּלָבֶיהָ לְהַלֵּל (לנטילת לולב בהלל של חג הסוכות) , חֲרָיוֹת (ענפיה) לְסִכּוּךְ (לסכך הסוכה) , סִיבִים לַחֲבָלִים, סַנְסִנִּים (הענפים הדקים שהתמרים תלויים בהם) לִכְבָרָה (לנפה) , שִׁפְעַת קוֹרוֹת (קורותיה הגדולות) לְהַקְרוֹת בָּהֶם אֶת הַבַּיִת (לעשות מהן תקרה לבית) , כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל אֵין בָּהֶם פְּסֹלֶת, אֶלָּא מֵהֶם בַּעֲלֵי מִקְרָא, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, מֵהֶם בַּעֲלֵי תַּלְמוּד, מֵהֶם בַּעֲלֵי הַגָּדָה.
מַה תְּמָרָה זוֹ וְאֶרֶז כָּל מִי שֶׁהוּא עוֹלֶה לְרֹאשָׁן וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת עַצְמוֹ הוּא נוֹפֵל וָמֵת, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא לְהִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל (להרע להם) , סוֹף שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם (סופו שהוא מקבל את עונשו בגללם) .
תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, שֶׁהֲרֵי שָׂרָה, עַל יְדֵי שֶׁמְּשָׁכָהּ פַּרְעֹה לַיְלָה אַחַת (מפני שלקח אותה פרעה ללילה אחד) לָקָה הוּא וּבְנֵי בֵיתוֹ בִּנְגָעִים, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים [וְאֶת בֵּיתוֹ] .
מפרשים · 6
ב ריש לקיש בשם בר קפרא אמר… מנוקד ומבואר רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר: פַּרְעֹה בְּרָאתָן (במין שחין ששמו ראתן) לָקָה.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מְצָאַנִי (פגש אותי) זָקֵן אֶחָד מֻכֵּה שְׁחִין בְּצִפּוֹרִין (בציפורי) , וְאָמַר לִי: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי שְׁחִין הֵם, וְאֵין לְךָ קָשֶׁה מִכֻּלָּם שֶׁהָאִשָּׁה רָעָה לוֹ אֶלָּא רָאתָן בִּלְבָד (אין בכולם מין קשה שתשמיש המיטה מזיק לו, אלא ראתן בלבד) , וּבוֹ לָקָה פַּרְעֹה.
אָמַר רַבִּי אַחָא: אֲפִלּוּ קוֹרוֹת בֵּיתוֹ (של פרעה) לָקוּ, וְהַכֹּל הָיוּ אוֹמְרִים: עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: עָלוּ דְּטוּלְמוּסִין לְמִקְרַב לִמְסָאנָא דְּמַטְרוֹנָא (נכנסו עבדיו החצופים לגעת בנעלה של הגבירה; או: על שהעז פרעה לגעת בנעלה של הגבירה) .
וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיְתָה שָׂרָה שְׁטוּחָה עַל פָּנֶיהָ וְאוֹמֶרֶת: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַבְרָהָם יָצָא בְּהַבְטָחָה (יצא מארצו כשהבטחת לו שתברכהו) , וַאֲנִי יָצָאתִי בֶּאֱמוּנָה (בלי הבטחה, מתוך אמונה בלבד) . אַבְרָהָם יָצָא חוּץ לַסִּירָה (נמצא מחוץ לבית הסוהר) , וַאֲנִי בְּתוֹךְ הַסִּירָה (בית הסוהר) ?!
אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה (לפרעה) בִּשְׁבִילֵךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, וְהַכֹּל אוֹמְרִים: עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם.
אָמַר רַבִּי לֵוִי: כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה מַלְאָךְ עוֹמֵד וּמַגְלֵב (ושוט) בְּיָדוֹ, הֲוָה אֲמַר לָהּ (היה אומר לשרה) : אִין אֲמַרְתְּ מְחֵי – מָחֵינָא, אִין אֲמַרְתְּ נִשְׁבּוֹק – שָׁבֵיקְנָא (אם תאמרי 'הכה' אני מכה, אם תאמרי 'הנח' אני מניח) .
וְכָל כָּךְ לָמָּה (נענש פרעה) ? שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ (שרה לפרעה) : אֵשֶׁת אִישׁ אֲנִי, וְלֹא הָיָה פּוֹרֵשׁ.
רַבִּי אֶלְעָזָר תָּנֵי לָהּ (שנה זאת) בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: שָׁמַעְנוּ בְּפַרְעֹה שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, וַאֲבִימֶלֶךְ (שלקה) בְּעִצּוּר (בעצירת נקבי הגוף) . מִנַּיִן לִתֵּן אֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה וְשֶׁל זֶה בָּזֶה (שגם פרעה לקה בעיצור וגם אבימלך לקה בצרעת) ? תַּלְמוּד לוֹמַר: עַל דְּבַר שָׂרָה (בראשית כ, יח) – עַל דְּבַר, עַל דְּבַר, לִגְזֵרָה שָׁוָה (נאמר 'על דבר' בפרעה ונאמר 'על דבר' באבימלך, כדי ללמוד מזה על זה) .
מפרשים · 7
ג ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב… מנוקד ומבואר וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב – הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב (תהלים קה, לז) .
וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו – בַּמַּסָּעוֹת שֶׁהָלַךְ (באותן תחנות שעבר בדרכו למצרים) , בָּהֶן חָזַר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי מְנַחֵם: הָלַךְ לִפְרֹעַ הַקָּפוֹתָיו (לשלם את מה שלקח שם בהקפה) .
וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם – אַרְבָּעָה דְּבָרִים טוֹבִים הָיוּ לְלוֹט בַּעֲבוּר אַבְרָם:
וַיֵּלֶךְ אַבְרָם [כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'] וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט (בראשית יב, ד) .
וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם [הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים] .
וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט (בראשית יד, טז) .
וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱ־לֹהִים [אֶת עָרֵי הַכִּכָּר] וַיִּזְכֹּר אֱ־לֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ [הַהֲפֵכָה] (בראשית יט, כט) .
וּכְנֶגְדָּן הָיוּ בָנָיו (של לוט, עמון ומואב) צְרִיכִים לִפְרֹעַ לָנוּ טוֹבוֹת. לֹא דַּיָּן (לא די להם) שֶׁלֹא פָּרְעוּ לָנוּ טוֹבוֹת אֶלָּא (פרעו לנו) רָעוֹת, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) :
וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר [פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי] וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם (במדבר כב, ה–ו) .
וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים (שופטים ג, יג) .
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט (דברי הימים ב כ, א) .
וְעוֹד כְּתִיב (כתוב) : יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ [כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ] (איכה א, י) .
וְנִכְתַּב חֵטְא שֶׁלָּהֶם (של עמון ומואב) בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת:
לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי [בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם] עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם [בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ] (דברים כג, ד–ה) .
וּכְתִיב (וכתוב) : עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה [אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר] (מיכה ו, ה) .
כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ (נחמיה יג, ב) .
וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם (יהושע כד, ט) .
עָמְדוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וְחָתְמוּ גְּזַר דִּינָם (של עמון ומואב) , אֵלּוּ הֵם: יְשַׁעְיָה וְיִרְמְיָה, צְפַנְיָה וִיחֶזְקֵאל.
יְשַׁעְיָה אָמַר: מַשָּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה (ישעיה טו, א) .
יִרְמְיָה אָמַר: לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר ה' (ירמיה מט, ב) .
יְחֶזְקֵאל אָמַר: לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִם. וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' (יחזקאל כה, י–יא) .
צְפַנְיָה אָמַר: לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה (צפניה ב, ט) .
מפרשים · 5
ד היה צאן ובקר ואהלים רבי טוביה… מנוקד ומבואר הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים – רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר יִצְחָק אָמַר: שְׁנֵי אֹהָלִים (האוהלים רומזים לשתי נשים שיצאו מלוט) – רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית (אם רחבעם) .
דִּכְוָתַהּ (וכמוהו נאמר) : קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ [הַנִּמְצָאֹת] (בראשית יט, טו) – רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר: שְׁתֵּי מְצִיאוֹת (שתי מציאות טובות עתידות לצאת מהן) – רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי (תהלים פט, כא) – הֵיכָן מְצָאתִיו (את דוד) ? בִּסְדוֹם.
מפרשים · 6
ה ויהי ריב בין רעי מקנה אברם… מנוקד ומבואר וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט –
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר: בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיְתָה יוֹצְאָה זְמוּמָה (כשפיה חסום בזמם, כדי שלא תרעה בשדות של אחרים) , וּבְהֶמְתּוֹ שֶׁל לוֹט לֹא הָיְתָה יוֹצְאָה זְמוּמָה (חסומה בזמם) .
הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם (לרועי לוט) רוֹעֵי אַבְרָהָם: הֻתַּר הַגָּזֵל?!
הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם (לרועי אברהם) רוֹעֵי לוֹט: כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת (בראשית יב, ז) , וְאַבְרָהָם פִּרְדָּה עֲקָרָה (עקר כפרדה) וְאֵינוֹ מוֹלִיד, לְמָחָר הוּא מֵת וְלוֹט בֶּן אָחִיו יוֹרְשׁוֹ, וְאִין אָכְלִין – מִדִּידְהוֹן אִינּוּן אָכְלִין (ואם הבהמות אוכלות – משלהן הן אוכלות) .
אָמַר לָהֶם (לרועי לוט) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ (לאברהם) : לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי [אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת] (בראשית טו, יח) , אֵימָתַי? לִכְשֶׁיֵּעָקְרוּ שִׁבְעָה עֲמָמִים מִתּוֹכָהּ. וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ – עַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ לָהֶם זְכוּת בָּאָרֶץ (עדיין יש להם זכות בארץ) .
מפרשים · 5
ו ויאמר אברם אל לוט אל נא… מנוקד ומבואר וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ –
רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר: כְּשֵׁם שֶׁהָיָה רִיב בֵּין רוֹעֵי אַבְרָם וּבֵין רוֹעֵי לוֹט, כָּךְ הָיָה רִיב בֵּין אַבְרָם לְלוֹט, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ [וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ] .
וְכִי אַחִים הָיוּ? אֶלָּא שֶׁהָיָה קְלַסְתֵּר פָּנָיו (מראה פניו של לוט) דּוֹמֶה לוֹ (לאברהם) .
הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי – אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: 'הִבָּדֵל נָא' אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא הִפָּרֶד – מָה הַפִּרְדָּה הַזּוֹ אֵינָהּ קוֹלֶטֶת זֶרַע (אינה מתעברת) , כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְאוֹתוֹ הָאִישׁ (ללוט) לְהִתְעָרֵב בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם (להתחתן בצאצאי אברהם) .
אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה – אֲמַר לֵיהּ (אמר לו אברהם) : אִם אַתְּ לִשְׂמָאלָה אֲנָא לְדָרוֹמָה, וְאִם אֲנָא לְדָרוֹמָה אַתְּ לִשְׂמָאלָה (אם אתה לשמאל, לצפון, אני לדרום, ואם אני לדרום אתה לשמאל, לצפון) .
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: (משל) לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ לָהֶם שְׁתֵּי כּוֹרִים (שתי ערמות תבואה, כל אחת במידת כור) , אֶחָד שֶׁל חִטִּים וְאֶחָד שֶׁל שְׂעוֹרִים. אֲמַר לֵיהּ (אמר האחד לחברו) : אִם חִטַּיָּא דִּידִי שְׂעָרֵי דִּידָךְ, וְאִם שְׂעָרֵי דִּידָךְ חִטַּיָּא דִּידִי, מִן כָּל אֲתַר חִטַּיָּא דִּידִי (אם החיטים שלי השעורים שלך, ואם השעורים שלך החיטים שלי, מכל מקום החיטים שלי) .
כָּךְ: אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה (בין כך ובין כך אברהם לימין, לדרום) .
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק: 'וְאֶשְׂמֹאלָה' (ואלך אני לשמאל) אֵין כְּתִיב כָּאן (לא כתוב כאן) , אֶלָּא וְאַשְׂמְאִילָה – מִן כָּל אֲתַר אֲנָא מַשְׂמְאִיל לְהַהוּא גַבְרָא (מכל מקום אני שולח לשמאל את אותו האיש, את לוט) .
מפרשים · 6
ז וישא לוט את עיניו וירא את… מנוקד ומבואר וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן –
אָמַר רַבִּי נַחְמָן בַּר חָנִין: כָּל מִי שֶׁהוּא לָהוּט אַחַר בֻּלְמוּס (תאווה שאינה יודעת שובע) שֶׁל עֲרָיוֹת, סוֹף שֶׁמַּאֲכִילִים אוֹתוֹ מִבְּשָׂרוֹ (סופו שנכשל בקרובת משפחתו) .
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: כָּל הַפָּסוּק הַזֶּה לְשׁוֹן עֶרְוָה הוּא:
[וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו –] הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שנאמר) : וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ (בראשית לט, ז) .
וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה – הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שנאמר) : כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם (משלי ו, כו) .
כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה – הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שנאמר) : וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים (במדבר ה, כד) .
לִפְנֵי שַׁחֵת ה' – הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (כמו שנאמר) : וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה (בראשית לח, ט) .
כְּגַן ה' – לְאִילָנוֹת (טובה לאילנות כגן עדן) .
כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם – לִזְרָעִים (טובה לגידולי שדה כארץ מצרים) .
וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט – אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא: כְּאֵינָשׁ דִּבְחַר פּוּרְנָא דְאִמֵּיהּ (כאדם שבוחר בכתובת אימו, שהיא ירושתו; או: כאדם שבוחר בזנות אימו) .
וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם – הִסִּיעַ עַצְמוֹ מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם (הרחיק את עצמו מהקדוש ברוך הוא) , אָמַר (לוט) : אִי אֶפְשִׁי (אין אני רוצה) לֹא בְּאַבְרָם וְלֹא בֵּא־לוֹהוֹ.
וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו, אַבְרָם יָשַׁב [בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם] –
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵין לְךָ בַּכְּרַכִּים (בערים הגדולות) רַע כִּסְדוֹם, כְּשֶׁאָדָם רַע קוֹרִין אוֹתוֹ סְדוֹמִי. וְאֵין לְךָ בָּעֲמָמִים קָשֶׁה מֵאֱמוֹרִי, כְּשֶׁאָדָם קָשֶׁה הֵן קוֹרְאִין אוֹתוֹ אֱמוֹרִי.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין לְךָ בַּכְּרַכִּים (בערים הגדולות) יָפֶה (שאנשיו טובים) מִסְּדוֹם, שֶׁחִזֵּר לוֹט עַל כָּל עָרֵי הַכִּכָּר וְלֹא מָצָא מָקוֹם יָפֶה כִּסְדוֹם, וְאֵלּוּ הָיוּ הַחֲשׁוּבִין שֶׁבָּהֶן (ואנשי סדום היו הטובים שבערי הכיכר, ועליהם נאמר) : וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד (בראשית יג, יג) –
רָעִים (שם) – אֵלּוּ לָאֵלּוּ.
חַטָּאִים (שם) – בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת.
לַה' (שם) – בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.
מְאֹד (שם) – בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים.
מפרשים · 8
ח וה' אמר אל אברם מנוקד ומבואר וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם [אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ] –
רַבִּי יוּדָה אוֹמֵר: כַּעַס הָיָה לְאָבִינוּ אַבְרָהָם (מן השמים כעסו על אברהם אבינו) בְּשָׁעָה שֶׁפֵּרַשׁ לוֹט בֶּן אָחִיו מֵעִמּוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לַכֹּל הוּא מְדַבֵּק (את כל הבריות אברהם מקרב) וּלְלוֹט אָחִיו (קרובו) אֵינוֹ מְדַבֵּק?!
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: כַּעַס הָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לוֹט עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ (לאברהם) : לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת (בראשית טו, יח) , וְהוּא מַדְבִּיק אֶת לוֹט בֶּן אָחִיו (מקרב אליו את לוט) כְּדֵי לְיָרְשׁוֹ (כדי שלוט יירש אותו) ?! אִם כֵּן, יֵלֵךְ וְיָבִיא לוֹ שְׁנֵי פְּרַסְתְּקִין (אסופים) מִן הַשּׁוּק וְיוֹרִישֵׁם אֶת שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה (להוריש את) בֶּן אָחִיו!
הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן (משלי כב, י) –
גָּרֵשׁ לֵץ (שם) – זֶה לוֹט.
וְיֵצֵא מָדוֹן (שם) – (שנאמר) : וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם (בראשית יג, ז) .
וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן (משלי כב, י) – (שנאמר) : וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה (בראשית יג, ח) .
אֹהֵב טְהָר לֵב חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ (משלי כב, יא) – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב כָּל מִי שֶׁהוּא טְהָר לֵב, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵן בִּשְׂפָתָיו – מֶלֶךְ הוּא רֵעֵהוּ (המלך, הקדוש ברוך הוא, נעשה לו חבר) .
זֶה אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה תָּמִים וּטְהָר לֵב וְנַעֲשָׂה אוֹהֲבוֹ שֶׁל מָקוֹם (של הקדוש ברוך הוא) , שֶׁנֶּאֱמַר: זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי (ישעיה מא, ח) , וּלְפִי שֶׁהָיָה לוֹ חֵן בִּשְׂפָתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וּדְבַר גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ (איוב מא, ד) , נַעֲשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵעַ, שֶׁמִּתּוֹךְ אַהֲבָה שֶׁאֲהֵבוֹ אָמַר לוֹ: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת (בראשית טו, יח) .
מפרשים · 6
ט וה' אמר אל אברם אחרי הפרד… מנוקד ומבואר וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט (בראשית יג, יד) , כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה (שם, טו) .
וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ –
מָה עֲפַר הָאָרֶץ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כָּךְ בָּנֶיךָ יִהְיוּ מְפֻזָּרִים מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.
וּמָה עֲפַר הָאָרֶץ אֵינוֹ מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא בַּמַּיִם, אַף יִשְׂרָאֵל אֵינָן מִתְבָּרְכִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְמַיִם.
וּמֶה עָפָר מְבַלֶּה (מכלה) אֶת כְּלֵי מַתָּכוֹת וְהוּא קַיָּם לְעוֹלָם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל: כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּטֵלִים וְהֵם (ישראל) קַיָּמִים.
וּמֶה עָפָר עֲשׂוּיָה דַּיִשׁ (עשוי לדריכה, שהכול דורכים עליו) , אַף בָּנֶיךָ עֲשׂוּיִין דַּיִשׁ (עשויים לדריכה) לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (זהו שכתוב) : וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד מוֹגַיִךְ (ישעיה נא, כג) .
מָה הוּא מוֹגַיִךְ (שם) ? אִלֵּין דִּמְמִיגִין מַכָּתֵיךְ, דִּמְלַחְלְחִין מַחָתֵיךְ (אלו שממוססים את מכותייך, שמלחלחים את פצעייך ומכאיבים לך) . אֲפִלּוּ כֵּן לְטוֹבָתֵיךְ, מְשַׁקְשְׁקִין לִיךְ מִן חוֹבִיךְ (ואף על פי כן זה לטובתך: הם שוטפים ומנקים אותך מעוונותייך) , הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (כמו מה שנאמר) : בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה (תהלים סה, יא) .
אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה (ישעיה נא, כג) – מָה הָיוּ עוֹשִׂים לָהֶם (האומות לישראל) ? מַרְבִּיצִים אוֹתָן בַּפְּלָטֵרִיּוֹת (משכיבים אותם ברחובות) וּמַעֲבִירִין רִידִיָּה (מחרשה) עֲלֵיהֶם.
רַבִּי עֲזַרְיָה מִשֵּׁם רַבִּי אַחָא (אמר) : סִימָן דָּא סִימָן טַב (סימן זה סימן טוב הוא) : מַה פְּלַטְיָא זוֹ (רחוב זה) מְבַלָּה (מכלה) אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים וְהִיא קַיֶּמֶת לְעוֹלָם, כָּךְ בָּנֶיךָ מְבַלִּים (מכלים) אֶת כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהֵן קַיָּמִים לְעוֹלָם.
מפרשים · 7
י קום התהלך בארץ מנוקד ומבואר קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ –
תָּנֵי (שנינו) : הִלֵּךְ בַּשָּׂדֶה (הקונה שדה והלך בה) בֵּין לְאָרְכָּהּ בֵּין לְרָחְבָּהּ – קָנָה עַד מָקוֹם שֶׁהִלֵּךְ, כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הִלּוּךְ קָנָה (ההליכה בשדה היא מעשה קניין) . וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ.
אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בֶּן זַבְדִּי: טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (טעמו של רבי אליעזר, שנאמר) : קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ [לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה] .
מפרשים · 3